משה דץ, גרוש ואב לשניים, נולד בשנת 1961 וגדל בחיפה. בגיל שמונה החל לשיר במקהלה העירונית של אפי נצר ובגיל עשר התקבל לפסטיבל שירי הילדים. התגייס בשנת 1979 ללהקה צבאית. אחרי השחרור נסע עם להקת הייצוג של הפסטיבל החסידי בארה"ב ולאחר מכן הוחתם כשחקן בהבימה ובתיאטרון אורנה פורת. ב־1983 הצטרף להרכב חופים, יחד עם חני ליבנה, מאיר בנאי ז"ל ונחום היימן ז"ל. התחתן עם אורנה דץ בשנת 1985 והשניים הפכו ב־1987 לצמד. דץ הפיק את האלבומים המשותפים שלהם, וב־1991 הם הגיעו למקום השלישי באירוויזיון ברומא עם השיר ''כאן''. בנוסף הלחין את השיר ''אמן'' (מקום 8 באירוויזיון 1995) והיה שותף להלחנת ''יום הולדת'' (מקום 5 באירוויזון 1999). ב־1995 הוציאו הדצים את קלטת הילדים הראשונה שבהמשך הפכה לסדרת טיף וטף שנמכרה במיליוני עותקים. בימים אלה איחד דץ את הרכב חופים יחד עם המוזיקאי גיל שוחט, כשאורי בנאי תופס את מקומו של בן דודו. ההופעות הקרובות ייערכו ב־7 באפריל בהיכל התרבות בפ"ת, ב־11 באפריל בתיאטרון ירושלים, ב־25 במאי בהיכל התרבות ביבנה וב־28 במאי במדי־טק בחולון.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
לפני הכול, מה גרם לאיחוד חופים אחרי 36 שנה?
"הקורונה. כל השנים מנסים לאחד אותנו, עוד שמאיר בנאי ז"ל היה בחיים, ובשלב מסוים מאיר כבר לא הופיע עם נשים, אז היה כבר בלתי אפשרי. אחרי זה כל אחד כבר פנה לעיסוקיו, אבל חני ליבנה ואני רצינו כל הזמן לשיר יחד. איזה ערב בזמן הקורונה ישבתי עם המנצח גיל שוחט והוא זרק לי: 'למה שלא תחשוב על איך אתה משתלב איתי בהופעות?' התקשרתי אליו אחרי שבוע ואמרתי לו, להקת חופים, מה אתה אומר? ואז שאל: 'מי יהיה במקום מאיר בנאי?'. ישר אמרתי שאורי בנאי, כי כשהקמנו את חופים אורי היה נער, הגיע לחזרות, נסע איתנו להופעות. לשמחתי הוא הסכים. הייתה לנו הופעה ראשונה ברחובות וזה היה אחד הערבים המאושרים בחיי. העיבודים, עם כלי מיתר, נשענים על העיבודים הגאוניים של אריק רודיך ז"ל והקהל הגיב בגעגוע. לא זוכר מתי התרגשתי ככה באחרונה. לצערי, אחרי ההופעה הזו הגיע האומיקרון וכל הסיבוב נדחה למרץ והלאה".
איך הגיע אליכם מאיר בנאי?
"נחצ'ה היימן בדיוק התגורר בלונדון, חזר לארץ סביב 1982 ורצה להקים לעצמו להקה. במקביל הוא הפיק אלבומים לחוה אלברשטיין, נורית גלרון ועוד. מאיר בנאי שבדיוק הוציא את השיר הראשון שלו וחני ליבנה שהוציאה את השיר הראשון שלה, כבר היו חתומים אצל נחצ'ה לאלבומים, ויצא שמאיר הצטרף למרות שרצו בהתחלה לדעתי את דני רובס".
איך התרשמת ממנו אז?
"מאיר היה מאוד מופנם ובטח לא היה שמח שאני מדבר עליו עכשיו, כי הוא שנא שמדברים עליו ולא אהב תקשורת. מאוד אהבתי אותו ויצא שלימדתי אותו לנגן על פסנתר. לא שאני ידעתי, למדתי לבד, המצאתי שיטה שלי ואמרתי למאיר שאני יכול ללמד אותו לנגן את כל האקורדים בעולם בשלוש שעות. כך היה. ב'גשם' למשל הוא מנגן על פסנתר. אני זוכר מאוד גם את האיפוק שלו. חני ואני, אם אנחנו לא מגיעים לקצה בהתרגשות הפנימית, אנחנו מרגישים שלא עשינו את העבודה. למאיר היה משהו ששמר על איפוק אנגלי, משהו אפל, פיטר גבריאל כזה". היה משהו ששמר על איפוק אנגלי, משהו אפל, פיטר גבריאל כזה".
הייתם בקשר בשנים האחרונות?
"לא, הוא לא היה בקשר. כזה הוא היה, מאוד מרוחק. ידעתי מה עובר עליו אבל אסור היה לדבר, אז הנחתי לו".
8 צפייה בגלריה
להקת חופים (דץ שני משמאל). "כל השנים מנסים לאחד אותנו"
(צילום: מורן לוי באדיבות חברת פוליפוניה)
איך אתה התגלגלת להרכב?
"הייתי חתום בהבימה כשחקן, מיד אחרי הצבא. הגעתי לחזרת קריאה לאחת ההצגות ואני רואה שמכל הקאסט הצעיר רק אני נמצא. התברר שכולם הלכו להיבחן להרכב שמקים נחצ'ה היימן. אמרתי לעצמי, איך אני לא יודע מזה? זו תהיה החמצת חיי. ברחתי מהבניין של הבימה, לקחתי מונית ספיישל, שזה היה בשבילי אז הון תועפות, והגעתי למלון דן פנורמה בתל־אביב. אני שואל בלובי איפה נחום היימן, עולה לחדר, פותחת בחורה ואומרת, 'סליחה, הגעת מאוחר, סיימנו את האודישנים' - וסוגרת לי את הדלת בפנים. עלה לי החום, נהייתי אדום, התחלתי לבכות לעצמי בפנים. אמרתי לעצמי: אתה לא יכול ללכת ככה מפה. זה שלך. דפקתי שוב על הדלת ואותה בחורה אומרת לי: 'דיברתי בעברית, אין אודישנים'. שמתי את הרגל כמו מעצור בדלת ואמרתי: 'אני מתחנן, תקשיבו לי'. בחדר יושבים מתי כספי, רובס, היימן והפסנתרן שהיה איתי בלהקה צבאית, מארק וולוך. שרתי את 'פתאום כשלא באת' של שלמה ארצי ומיד אמרו לי, 'טוב שבאת, התקבלת'. החוצפה שלי הצילה אותי ונחצ'ה אהב את זה".
הסביר למה?
"הוא אמר לי אחר כך שגם אותו החוצפה הצילה וכבר כשראה את הנעל שלי בדלת ידע שייקח אותי. הוא סיפר לי ששלח שירים למשל לזמרים בחו"ל, ולא חזרו אליו עד שצילצל לננה מושקורי בבניין שלה, והיא לא פתחה. אז הוא חיכה שמישהו יפתח את דלת הכניסה ואז עלה אליה לבית, הכניס רגל בדלת כדי שלא תסגור אותה ונתן לה קלטת. היא הקליטה את השיר".
החברות שלך עם חני נחמיאס עוררה סערה לאחרונה. היו תגובות מרושעות.
"התגובות לא הפריעו לי בכלל. הפריעה לי שהייתה ידיעה שקרית שלוותה בכותרת 'מתנחמים זה בזרועותיו של זה'. היא הכאיבה, כי חני באותו זמן הייתה בתהליך פרידה, ופרידה זה דבר קשה, והיא גם עדיין אשת איש, כך שאני לא חשבתי שזה מצחיק. כאילו, לא הכול מותר, מה עוד שאין לזה שום קשר למציאות. אנחנו חברים טובים מגיל 18 ואפילו היה לנו מופע משותף".
התמונה שלכם במקלחת כביכול רצה ברשתות.
"לפני שש שנים חני ואני עשינו מופע למבוגרים ופחדנו שיחשבו שזה מופע לילדים, כי אני עשיתי עד אז הופעות עם הכבשה שושנה וחני את המופעים שלה לילדים. אז עשינו סרטון ויראלי כדי להסביר ששושנה לא יכולה להיכנס, כי זה רק למבוגרים. מישהו הוציא את התמונה הזו כאילו הנה, עובדה, אנחנו בעצמנו רומזים על זוגיות. רק שזה צולם מזמן לקידום מופע ואין לזה שום קשר. אגב, הייתי שם 22 קילו יותר וזה מטריד יותר מהכול. ברור שנשארנו חברים טובים גם עכשיו".
"אני אסיר תודה על זה שאני בגילי עובד במקצוע הזה ושיש לי קהל ואני מתפרנס מזה, אבל חשוב שיבינו שיש שחקנים שנאלצים לחיות מפרוטות. אני מנסה להסתכל על זה מהצד ומבין שהקהל לא עושה הבדל בין האמנים שלוקחים 300 אלף שקל למופע, שאלה בדרך כלל היותר צעירים ומצליחים, לבין האמנים היותר בוגרים או מבוגרים. מי דואג להם?"
איך עברת את תקופות הסגרים בקורונה?
"הכי קשה בעולם, למרות שלא חליתי. איך שהתחילה הקורונה הסבירו לכולנו האמנים כמה אנחנו לא חשובים, וזה היה משפיל ברמות־על. לא התייחסו אלינו, היינו האחרונים לחזור והראשונים להיפגע. פתאום גם אתה מגלה שיש כנראה הרבה כעס בציבור על האמנים, היה ווייב של 'לא נורא, אתם שם בטלוויזיה לא יכולים לבכות על זה'. עכשיו, אמנים מתביישים להתלונן על מצבם הכלכלי".
כי?
"אנחנו מרגישים מבורכים מזה שאנחנו מתקיימים מהחלום שלנו. אני אסיר תודה על זה שאני בגילי עובד במקצוע הזה ושיש לי קהל ואני מתפרנס מזה, אבל חשוב שיבינו שיש שחקנים שנאלצים לחיות מפרוטות. אני מנסה להסתכל על זה מהצד ומבין שהקהל לא עושה הבדל בין האמנים שלוקחים 300 אלף שקל למופע, שאלה בדרך כלל היותר צעירים ומצליחים, לבין האמנים היותר בוגרים או מבוגרים. מי דואג להם? אני עוד מהאמנים שכל הזמן מייצרים ויש לי תמלוגים. עוד יכולתי להישאר עם הראש מעל המים".
פתחת חסכונות?
"עצוב לי להגיד וזה משפט איום, אבל מזל שאמא שלי נפטרה כי אני חייתי ממה שחילקנו. אחרת, אי־אפשר היה לשרוד את הזמן הזה. זה לא שאמרו לי 'פוס' והעולם עשה גם פוס. אתה ממשיך לשלם הכול. ההפקות שלי, המחסנים שאני מחזיק שלי, השחקנים שמתקשרים לעזרה שעובדים אצלי. תמיד יש מתחתיך. ואם אתה עוד סובל, מה יגידו אחרים? ואתה מסתכל ואומר, אלוהים, כל החיים אתה חושב שאתה משלם מס שנקרא ביטוח לאומי, שאמור להשתחרר בלחיצת כפתור אם יש מגפה, מלחמה או רעידת אדמה שדורשות ממני לשבת בבית. לא פורים, לא פסח, לא עצמאות, לא את כל הקיץ, לא חנוכה".
הממשלה לא עשתה מספיק?
"לא הקודמת ולא הנוכחית. אני שומע שעולם התרבות קיבל 90 מיליון שקל. למי זה מגיע, שוב להבימה? לא חוכמה שהכספים האלה מגיעים לאנשים שיש להם בית בכל מקרה. מה עם אלה שאין להם בית, שנוסעים בבקרים לעשות סלי תרבות בבתי ספר ואין עכשיו סלי תרבות? שחקן כזה מרוויח ברוטו 500 שקל להצגה בסל תרבות. הממשלה צריכה להציע פיצוי לאמנים על ההופעות שבוטלו או נדחו בגלל הקורונה. הפיצוי שנתנו לנו לא היה מספיק".
לפחות התפרנסת גם מ''הזמר במסכה''. איך היה?
"מדהים, וואו. זה כמו לקפוץ מקומה 60. התמסרתי לזה בעונג גדול. זה שום דבר ממה שהוא אני. אני חי על המשפט של אהוד מנור, 'רק מילה בעברית חודרת אל עורקי, אל נשמתי'. כשאני שר בעברית אני מרגיש את התדר של הלב שלי. ב'זמר במסכה' הכול היה באנגלית, הכול בטונים שלא מסגירים את הקול שלך, אתה לא רק זמר במסכה, אתה גם מתחפש בקול. חוץ משיר אחד שביקשו ממני לשיר, True Colors של סינדי לאופר, היו שירים שפעם ראשונה נתקלתי בהם, למשל Perfect של אד שירן הכפיל שלי, שלא הכרתי".
מישהו מהמשפחה ידע משהו?
"אף אחד. היה כל כך מפחיד עבורי שיגלו, שבשלב מסוים לא ראיתי את התוכנית בבית ולא צפיתי בעונה, אלא בדיעבד. עשיתי את עצמי שהעונה הזו לא מעניינת אותי, אמרתי לכולם, 'מה מעניין לראות סוס שר'. נראה לי שבני עומר כועס עליי עד היום אחרי שזה התגלה. הוא שאל אותי אם אני שם כבר מהשיר השני ואמרתי, 'אתה השתגעת, נראה לך שאני שר ככה באנגלית, שאני זז ככה?'"
אהבת להיות סוס?
"כן, הרגשתי סוס בפנים".
אתה והבן יועד הולכים ל''מטבח המנצח VIP''. ככה קופצים מריאליטי לריאליטי?
"בוא נסביר. ב'זמר במסכה' אתה נהנה מהפירות רק לשנייה אחת בחשיפה. יש ביצועים שלי שאהבתי וחשבתי לעצמי, איך אני רוצה שהיום אודח כדי שיראו שזה אני. כשאתה עוזב את התוכנית, לא עושים לך הצדעה עם השירים שעשית. 'הזמר במסכה' לא שורפת אותך וחוץ מזה, איפה זמר היום יכול להופיע באמת ולשיר? בכל מקרה, אתה לא באמת זוכה שם לחשיפה ממש. ב־MKR זה בא ממקום אחר. הלכתי לתוכנית בעיקר בזכות העובדה שאהיה עם יועד, שכל החיים שלו היה מאחורי הקלעים ולא הסכים לשתף פעולה שקשורה לחשיפה כלשהי. 'רוקדים עם כוכבים' לא רציתי לעשות, גם 'הישרדות' לא וגם לא את 'האח הגדול'".
אמרת לי בראיון ב־2018 שאתה לא ישן יותר מ־12 דקות ברצף. היום אתה כבר מצליח לישון רצוף?
"אני ישן טיפה יותר, במצב יותר טוב, אבל עדיין לא ישן רצוף טוב בגלל אותו דום נשימתי שעדיין קיים. זה לא עובר. אני אמור לישון עם מכשיר מיוחד שמקל על הבעיה, אבל זה נראה לי גריאטרי ואני מתרחק מזה בינתיים, למרות שצריך להתחיל לחשוב על העניין".
אז למה לקום מוקדם לתוכניות הבוקר?
"אמנים בדרך כלל מדברים על עצמם כל הזמן, אני לא מדבר שם על עצמי, ועל שום דבר שקשור לקידום שלי, דברים שאני פחות אוהב לעשות בחיים. אני אוהב לדבר על אקטואליה ולהיות מעורה ולהראות דעתנות, ולפי התגובות שאני מקבל בארבע השנים האחרונות, אני מרגיש שאני גם סוג של פה להרבה אנשים".
מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?
"גיל שלוש או ארבע. אנחנו בחוף השקט בחיפה. אני רוכב על הגב של אמא שלי והיא שוחה לכיוון רפסודות עץ. אנחנו עולים על הרפסודה והיא זורקת אותי למים ואומרת, 'עכשיו תשחה לחוף'. קופצת אחריי, אני תופס לה במותניים, היא עושה עם הידיים, אני עם הרגליים - וככה התחלתי לשחות".
מתי היית הכי מאושר?
"היו הרבה נקודות כאלה בחיים ואבחר את הרגע שבו התקבלתי לפסטיבל הילדים ב־1972, לשיר את 'רולי רול'. את השיר ביצעה גם עפרה פוקס ואת החזרות עשינו בבית של אהוד מנור ועפרה. באותו קיץ שלחו אותי שבועיים לדודים שלי בקריות. לבד, הייתי בן עשר, ילד דרד'לה, אף אחד לא רצה לשחק איתי. סיפרתי לילדים שם שהתקבלתי לפסטיבל כדי להתקרב אליהם וכולם התחברו איתי. שרתי להם, הייתי עושה להם בחינות ושואל את מי אני אזמין מאחורי הקלעים בפסטיבל. כשחזרתי הביתה, דודה שלי אמרה לי, 'תדע לך שמציקים לבן שלי כי כולם מחכים לראות מתי תהיה בפסטיבל הילדים'. הכרחתי את אבא שלי לקחת אותי לבחינות והתפללתי שיקבלו אותי. כשנכנסתי אמרו לי לעבור לחדר של המנצח שמעון כהן. הוא שאל, 'עם מי אתה כאן ילד', אמרתי שאבא, ואז הוא קרא לו ואמר: 'ניפגש בחזרות'. ידעתי ברגע הזה שאלוהים אוהב אותי".
מה הפחד הכי גדול שלך?
"בריאות. אצלנו במשפחה לא חיים הרבה זמן".
אמך שרה הלכה לעולמה באוקטובר 2019.
"היא עברה אירוע מוחי בגיל 63, האלצהיימר התחיל אחר כך והיא נפטרה בגיל 76, כשכבר לא ידעה שום דבר חוץ מזה שהיא אוהבת אותי, וגם את זה ראו רק בעיניים שלה. הפרידה ממנה הייתה קשה לי. היא חלתה בדלקת ריאות, אמרו לנו שנשאיר אותה ללילה אחד בבית חולים ושהיא תצא מזה. משם כבר לא יצאה כי היא נדבקה בחיידק והגסיסה הייתה נוראית. מאוד עצוב. היא גם נורא פחדה מסוף כזה. אני עדיין מצליח לזכור אותה חיונית ובריאה. אבא שלי, אפרים, נפטר בגיל 65 וחיכה לצאת לפנסיה, להתחיל לחיות. יצא ששניהם בעצם אף פעם לא היו בפנסיה. אמא של אורנה, פרידה, עוד הספיקה להיות בהלוויה של אמא שלי וכמה חודשים לאחר מכן נפטרה. הן היו חברות מאוד טובות".
מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?
"לא חופשה, אבל נסעתי לצילומים במוסקבה לתוכנית טלוויזיה ב־1993, שנתיים בערך אחרי האירוויזיון, כש'כאן' היה להיט גדול שם. היינו אמורים להיות שם עשרה ימים ולצלם שני קליפים. שמו אותנו במלון חמישה כוכבים. יגידו הקוראים, 'על מה הוא מתלונן?' אבל אז לא היה הרבה אוכל במוסקבה, ועל המלון שמרו טנקים עם חיילים. אי־אפשר היה לצאת בכלל, גם לא להשיג מוצרי חלב. היו תורים ענקיים לחנויות. כל הזמן אכלנו סלק, כי את זה היה בשפע. בדרך לאולפנים כל ארבע דקות שוטר עוצר אותך, אתה פותח את החלון, נותן לו דולר שוחד וממשיך. אחרי ארבעה ימים הקדימו לנו את הטיסה, ועשינו ויברח. בשדה התעופה תלשו לי דף מהדרכון וביקשו שוחד של מאה דולר כדי שייתנו לי לעלות על הטיסה. הביקורים האחרים במוסקבה כבר תיקנו לי את הרושם".
מתי היית הכי קרוב למוות?
"אירחנו את קרולה, שזכתה באירוויזיון ב־1991, עם בעלה הכומר. היא רצתה לתרום לגוף כלשהו בישראל. אמרו לי, 'תראה לה את יערות הכרמל שנשרפו, שתארגן תרומה גדולה'. שכרנו מטוס קטן כדי שהיא תראה את היערות מלמעלה. הטייס אמר לנו שנראה לה גם את מצדה, ניכנס לים המלח ונחזור לתל־אביב. עשינו את יערות הכרמל, הקאנו יפה והמשכנו לכיוון ים המלח. בנחיתה הגלגלים לא נפתחו, נחתנו על הגחון כשהפרופלור נכנס באדמה ולהבה יוצאת מקדימה. נמלטנו כולנו מהמטוס ולמחרת בשוודיה האשימו אותנו שרצינו לרצוח את קרולה. אגב, זה יכול להיות היה שיא גינס: הנחיתה הנמוכה ביותר, על הגחון, במקום הנמוך ביותר בעולם".
מתי בכית לאחרונה?
"הייתה לי שיחה קשה עם אחד הבנים שלי לפני חודש בערך. בכיתי אחריה".
מה היה החיפוש האחרון שלך בגוגל?
"נהג מונית שלקח מתייר 700 שקל. זה היה חאפר. זה הזכיר לי שאם באמת רוצה השרה מרב מיכאלי לטפל במשהו, ולא רק במזגן של הרכבת, אז בשישי־שבת אין תחבורה ציבורית בשדה התעופה. הכול פרוץ וצריך לטפל בזה כי אנחנו מדברים על תיירים. המקרה הזה לא היה בסופ"ש וזה ממחיש על אחת כמה וכמה שאנחנו חארות לתיירים".
מה הרגע הכי מביך שהיה לך?
"המריבה שלי עם חובי סטאר בדוקו־ריאליטי 'היחידה', כשאמרתי לו כמה דברים לא יפים והוא אמר גם עליי. אני ממש מטומטם ומבקש ממנו סליחה. זה טיפשי, זה ריאליטי ואני התייחסתי לזה נורא ברצינות".
מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?
"יש מלא. אבל אני לא מצפה מהם. התנתקתי מאותם אנשים".
מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך או אמרו לך?
"מבקר התרבות עמוס אורן כתב ב'ידיעות אחרונות' על אורנה ועליי, בביקורת הראשונה על אלבום שלנו: 'את מי הם מעניינים בכלל. חבל שהם לא עשו סקר שווקים, הם היו מגלים שימכרו 50־60 עותקים'. כל כך נעלבתי מזה, עד שהסתגרתי ליומיים בבית. זה העליב אותי מאוד, כי זו לא הייתה התייחסות עניינית לשירים. אני שמח שבגילי, בחודש הבא בן 61, אני עדיין פה".
אגב איך היחסים שלך ושל אורנה?
"מצוינים. שומרים על המשפחה. מדברים הרבה".
מה הריח האהוב עליך?
"גשם".
מי היה משחק בתפקיד משה דץ בסרט על חייך?
"אד שירן. הוא מתוק וג'ינג'י ולא מושלם, לא אכפת לי גם שמשה אשכנזי ישחק אותי".
מה מדאיג אותך לפני השינה?
"מה הדבר הבא שאני עושה, והפרנסה".
איזה שיר ישמיעו בהלוויה שלך?
"'ילד השדה', בביצוע שלי. אני חושב שנשארתי חיפאי בהוויה שלי. השיר מאוד ישראלי בעיניי, ואני מאוד ישראלי, בחיים לא חושב לחיות במקום אחר. יש משהו באחדות הישראלית שאני מאוד אוהב".
באיזו מילה אתה משתמש יותר מדי?
"מאמי ונשמה".
ריהאנה או ביונסה?
"ביונסה. היא הזמרת הכי טובה, הפרפורמרית הכי טובה. תוסיף את הסקסיות והיופי שיש לה, והיא גם נשואה לג'יי־זי".
מה הדבר שאתה הכי שונא בהופעה החיצונית שלך?
"לא יכולתי פעם לשמוע את עצמי מדבר. לא אהבתי את הקול שלי, אלא רק כששרתי. היום כבר אין לי בעיה. נפטרתי מהתחושה הזו עם השנים".
