באלבום החדש שלה טיילור סוויפט לבד אבל לא בודדה. Midnights, שיצא היום (ו'), הוא אלבומה העשירי של אחת מהשליטות הרמות של עולם הפופ. לאורכו היא מתארת את עצמה לבד - מקשיבה למוזיקה שלה לבד במגרש חניה, מרגישה כמו "מפלצת על הגבעה" ומתוודה: "כשהייתי ילדה קטנה אף אחד מהילדים לא רצה לשחק איתי". כמי שגדלה בימיו של האלבום כפורמט אמנותי משמעותי וחובבת אלבומי קונספט ידועה, גם האלבום הזה הוא אלבום קונספט שעוסק ב-13 לילות חסרי שינה לאורך חייה של סוויפט.
סוויפט הפתיעה, ובנוסף לאלבום המלא שיצא היום, ובו 13 שירים, יצאה מהדורה נוספת - ובה 7 שירים נוספים, בשם 3am edition. בו בזמן, יצא קליפ חדש ללהיט Anti - Hero אותו ביימה סוויפט ובו היא מככבת. בטוויטר כתבה שבקליפ מוצגים "תרחישי אימה" ומחשבות פולשניות".
אחרי שהייתה ילדת הפלא של הקאנטרי ועשתה קרוסאובר מעורר השראה לעולם הפופ, החליטה סוויפט שהיא לא משחקת לפי הכללים של עולם המוזיקה יותר. בעוד הרוב המוחלט של האמנים מוציאים אלבום אחד בכל שנתיים-שלוש, סוויפט מוציאה ארבעה בשנה אחת. ב-2020 בלבד הוציאה את האלבומים התאומים Folklore זוכה הגראמי ו-Evermore, המועמד לגראמי, ועוד שני אלבומים של הקלטות מחודשות לאלבומים שלה, Fearless ו-Red בגרסאות שהיא מכנה Taylor's Version.
לביקורות מוזיקה נוספות:
הפרויקט השאפתני Taylor's Version נמשך: במקביל להוצאת מוזיקה חדשה, סוויפט מקליטה מחדש את כל אלבומיה הראשונים, עליהם איבדה את הזכויות עקב מאבק עם המנהל לשעבר סקוטר בראון. היא מפרשת מחדש אלבומים שכתבה בעודה ילדה עם הפרספקטיבה שמאפשר הזמן. בכך היא נלחמת בבריונות אנשי חברות התקליטים שלקחו ממנה את זכויות היצירה שלה ומחזירה לעצמה את השליטה. בזכות הקהל העצום שלה, הלוא הם ה"סוויפטיז" -מעריצים נאמנים ואובססיביים שכל אמן היה רוצה לעצמו - הפרויקט זכה להצלחה אדירה. זו לא הפעם הראשונה שבה אמנים נאלצו להקליט מחדש את היצירה שלהם, אבל פרויקט כזה הוא חסר תקדים ומרשים בדבקות שלה ללכת בדרכה בלבד. היא אחת מהאמניות החרוצות בתולדות הפופ: יש לה מורשת לבנות, ואין לה זמן לבזבז.
אולי העבודה האינטנסיבית היא הסיבה שבאלבום החדש שלה יש שירים שהם ממלאי מקום, סימניות לשירים שהיו יכולים להיות מפותחים יותר. הדואט עם לנה דל ריי, Snow On The Beach, מבוזבז וחסר השראה, נשמע כאילו נכתב באמצעות מחולל מילים אוטומטי שלקח את כל להיטי העבר של השתיים ויצר שילוב מתקבל על הדעת אבל לא מלהיב. במקום לנצל את גוון הקול העמוק של דל ריי, שהוא כמו האנטיתזה לקולה האוורירי והמרחף של סוויפט, דל ריי מתפיידת אל תוך קולות רקע חיוורים ובלתי מורגשים. זה היה יכול להיות רגע שבו שתי כוכבות פופ לא שגרתיות מביאות הצהרה חדה. אבל יצירת ה"אווירה" מגיעה על חשבון כל השאר. משונה שג'ק אנטונוף, שמפיק יחד עם סוויפט את האלבום ואחראי גם על הפקת אלבומיה של דל ריי בשנים האחרונות, לא ניסה להפוך את שיתוף הפעולה הזה לכזה שיחולל אפקט גדול יותר. הוא מתמחה בשירים "גדולים מהחיים", כמו Green Light של לורד - וכאן היכולות שלו לא מתממשות.
למרות זאת, באלבום שני שירים שיכנסו לקאנון הנצחי של סוויפט, קלאסיקות מיידיות ונפלאות, מבהיקות בכישרון שלה לכתוב מילים ספציפיות שכולן יכולות להזדהות איתן. Anti-Hero ו-You're on Your Own, Kid ייכנסו לפנתאון בזכות כנות מוחלטת וכתיבה מהודקת. בAnti-Hero יש פזמון מבריק: "זו אני! היי! אני הבעיה, זו אני!", שקל לדמיין נישא בקולותיהם של אלפים באצטדיוני ענק. רגע השיא השני של האלבום נמצא ב-You're on Your Own, Kid, שיר שבו היא מספרת בכאב: "אירחתי מסיבות והרעבתי את הגוף שלי, כאילו שאוכל להינצל בידי הנשיקה המושלמת".
ב-Midnights סוויפט מתעקשת שלא לזוז מהשטאנץ שקבעה לעצמה, באופן מודע או פחות. יש כאן את כל התחנות הקבועות: שיר על מערכת יחסים מאכזבת עם גבר שדורש ממנה להשתנות, שיר על פורעת חוק, שיר על בילוי לילי עם חברות. סוויפט מפורסמת בעיסוק שלה במערכות יחסים בהן הגבר לא חזק מספיק בשבילה, תמה שמופיעה בשיר Midnight Rain. "אתה רצית כלה, אני רציתי לבנות לעצמי שם", היא שרה, הצהרה פמיניסטית יפהפייה וטראגית. בהיותה הילדה הכי יפה בגן, סוויפט חובבת סיפורים על פושעות ומתבודדות, כאלו שיצאו מחוץ לחברה הנורמטיבית. לאחרונה הוציאה את השיר Carolina לפסקול הסרט (הנוראי) "שירת סרטני הנהר", שמבוסס על הספר המצליח ושמושר מנקודת מבטה של אישה בודדה שנזנחה על ידי החברה ומתגוררת לבדה בביצות.
בעבר שיתפה סוויפט פעולה עם Haim בשיר על פורעת חוק, No body, No crime. הפעם היא מביאה לנו את "שיט של נקמה" (Vigillante Shit) שבו היא שרה "אל תהיי עצובה, תתנקמי". היא חוזרת אל אחד המיתוסים הנשיים הפופולריים - האישה הנוקמת - אבל השיר אינו אפוי, לא מוכן, קצר מדי ולא מפותח. אין לו מסקנה מספקת והוא לא מציע תובנה על הנקמה. תחנה נוספת היא שיר המסיבות bejeweled, שרמיקס שלו יכול וצריך להרים רחבות.
האלבום Midnights כנראה ייזכר כתחנת מעבר בדרך לדבר הגדול הבא, מאשר אלבום מכונן שמצליח לחדש ולברוא מחדש את דמותה של סוויפט. סוויפט במיטבה כשהיא לוקחת סיכונים, וכאן אין כאלו. זה עוד מאותו הדבר, שזה בדיוק מה שהמעריצים רוצים וצריכים, אבל אפשר, וצריך, יותר. מזל שלא נצטרך לחכות הרבה זמן עד האלבום הבא.
