רומן רוסי
כבר כשיצא ספר הביכורים שלו בשנת 1988, היה ברור שספריו של מאיר שלו הם אינם תופעה חולפת. תוך זמן קצר "רומן רוסי" הפך לרב מכר שעד היום נחשב לאחד מנכסי צאן הברזל הספרותיים הגדולים שהיו בישראל. ברומן זה החל שלו לכתוב על הנושאים שהיו במרכז כתיבתו לאורך כל חייו - כמו ההתיישבות, חלוציות וגם יחסים משפחתיים סבוכים.
עלילת הספר מתרחשת בתקופה שלפני קום המדינה, עת הקמת היישוב היהודי בארץ ישראל. היא עוקבת אחר משפחה המתיישבת בעמק יזרעאל ומסופרת מפיו של הנכד שהתייתם מהוריו בגיל צעיר. כשהוא מתפרש על פני יותר מ-400 עמודים, הספר דן בחוכמה וברגש במיתוסים הקשורים בחלוציות ובציונות, ובוחן את חייהם של אלו שעלו לישראל בעלייה השנייה.
"רומן רוסי" התפרסם כששלו היה בן 40. בראיונות הוא סיפר שלמעשה התחיל לכתוב אותו כבר בשנות ה-20 לחייו, אך שלקח לו זמן להתבשל לכדי ספר שלם. לפני כן, הוא כבר ביסס את עצמו כעיתונאי בעיתונות המודפסת ברדיו ובטלוויזיה - אבל ספר זה הפך אותו רשמית לסופר שאנו מכירים כיום.
אבא עושה בושות
לפני שפרסם רומנים, שלו החל לעסוק בכתיבת ספרי ילדים. תחילה הוא הוציא לאור את "הילד חיים והמפלצת מירושלים" ו"גומות החן של זוהר", אך ב-1988 הוציא שלו את הספר "אבא עושה בושות" - שלימים הפך לאחד מספרי הילדים האהובים ביותר בארץ. "אני תמיד נתקע, בכל ספר", סיפר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2022 לקראת צאת ספרו האחרון, "בדרך כלל כשאני נתקע אני כותב ספר ילדים, ואז אני נרגע".
הספר עם האיורים האייקוניים של יוסי אבולעפיה מתאר את הילד אפרים, שאביו נוהג לעשות לו בושות: "בברכה הוא אף פעם לא נכנס לעמוקים / רק ישב עם הכובע בצל / בטיול השנתי של הגן / הוא הלך לאיבוד / ואפילו לא התנצל". כמו בכל ספר ילדים עם מוסר, הספר מסתיים בחיבוק של השניים אחרי שהאב אופה לא עוגה מרהיבה שמרשימה את כל ילדי הגן.
כימים אחדים
בדומה ל"רומן רוסי", גם בספרו השלישי חזר שלו אל עמק יזרעאל ואל חוויית החלוציות. על פני שלושה עשורים מתפרסת עלילתו של "כימים אחדים", שכותרתו נועדה לייצר הקבלה בין יעקב המקראי ליעקב שיינפלד - אחד מגיבורי הרומן. העלילה עוסקת בשלושה גברים אשר מתאהבים באותה אישה, יהודית. כשהוא מסופר מנקודת המבט של בנה, זיידה, הספר נע בין העבר להווה שבו הוא נכתב.
"כימים אחדים" זכה לאורך השנים למספר עיבודים, והצגה המבוססת על עלילתו אף מציגה בימים אלו בתיאטרון הקאמרי. "הסיפור של יהודית הוא הסיפור של סבתא שלי ושל צרויה שלו, דודניתי", אמר שלו בריאיון לקראת עליית ההצגה ב-2021. "עיבדתי אותו קצת, אבל הסיפור על האישה והתינוקת שבעלה נסע אחרי מלחמת העולם הראשונה לארצות הברית וחזר וגילה את אשתו בהיריון - זה הסיפור של האמא של אבא שלי. קול הזעקה הנוראה שאולה מיטיבה לזעוק מופיע גם בספר. אבא שלי סיפר שהוא לא זוכר ערב אחד, בילדותו ובנעוריו, שאימו לא בכתה בקולי-קולות במיטה בגלל הילדה שנלקחה ממנה על ידי בעלה ושאותה לא ראתה יותר".
הכינה נחמה
"הכינה נחמה", ספר הילדים שהפך מיתולוגי לאורך השנים, הוא גם פרי שיתוף הפעולה של שלו והמאייר יוסי אבולעפיה. כחלק מהצלחתו הענקית, והפיכת שמו לביטוי שגור בכל בית בישראל, הסיפור של הכינה שיוצאת להרפתקאות זכה לשלל עיבודים בימתיים בתיאטראות הילדים וכן הופיע בקלטות ילדים מצליחות.
"התפקיד של סופר הוא לא לחנך ולהציל את העולם", הוא הסביר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2020. "התפקיד של הסופר, בין אם למבוגרים ובין אם לילדים, הוא קודם כל לספר סיפור. והאמנות שלך מתגלה באופן שבו אתה מספר את הסיפור הזה. אבל כשאתה כותב לילדים צריך לזכור שספרי ילדים לגיל הרך הם השער הראשון שבו הילד עובר לתוך עולם הספרות, ומי שיקרא ספרי ילדים טובים בגיל שלוש-ארבע יתחיל לקרוא בגיל 15 את הרומנים הטובים. זו מהפכה אינטלקטואלית שאנחנו לא מודעים לה, אבל היא מתרחשת כשהילד מתחיל לפתוח ספרים".
יונה ונער
במהלך פחות מ-40 שנות עבודה כסופר - מאיר שלו פרסם תשעה רומנים שרובם ככולם נחשבו להצלחה מסחררת והפכו לרבי מכר במהרה. ספר נוסף שנחשב לאחד מספריו הגדולים הוא "יונה ונער", על סיפור אהבה שנרקם בין שני שובכים של יוני דואר במלחמת השחרור.
הספר מתחיל דרך נקודת מבטו של יאיר מנדלסון, מדריך תיירים שבטיוליו מספר על יונים, על אהבה ועל סיפור חייו שלו ושל משפחתו. במרוצת השנים, הספר שיצא בשנת 2006 הוכרז כאחד מהספרים הנכללים בתוכנית הלימודים, מה שסייע לו להפוך לאחד מהספרים הקאנונים של שלו.
"בין שיבת היונה לשיבתו של יאיר, מציע לנו הספר עוד כמה שיבות אל עוד כמה בתים יפהפיים ונשכחים: אל הטבע הארצישראלי, ואל מכמני השפה העברית, ואפילו שיבה אל חוכמת המלאכה - כגון בניית בית, נטיעת תאנה, הכשרת יונת דואר", נכתב בביקורת שהתפרסמה ב-ynet. "וכן, גם שיבה אל המאבק המדמם על הבית במלחמת העצמאות ('על חוט השערה ניצחנו שם. זה היה מהניצחונות האלה, שהמנצח מופתע יותר מהמפסיד'). 'יונה ונער' הוא אכן ספר מלא חמדות וריתוקים שמגיש מאיר שלו, עילוי אמיתי בידענותו, בכושר ההתבוננות שלו וביכולתו לספר את העצים ואת האבנים ואת האנשים".
אל תספר לאחיך
"אני לא בן-אדם פחדן", אמר מאיר שלו בריאיון ב-2022 ל"ידיעות אחרונות" לרגל צאת ספרו האחרון, שנושאיו היו שונים מאוד מספריו הקודמים. "בגיל 40, כשהחלטתי שאני מפסיק לעבוד בטלוויזיה - שהיה לי בה מעמד טוב והצלחתי בה יפה וכבר התחילו להגיע הצעות לקראת ערוץ 2, קמתי והתפטרתי. ויתרתי על קביעות ומשכורת והימרתי הימור של ממש. ומדי פעם אני יוצא לאיזושהי הרפתקה. הספר הזה הוא ביודעין יציאה לכיוון חדש, אחר. הוא הראה לי קשיים חדשים שלא הכרתי, כמו איך לבנות עלילה קטנה - רק לילה אחד - אבל רבת-נפתולים".
הרומן "אל תספר לאחיך" מתמקד בשני אחים (שאחד מהם הוא המספר), אשר נפגשים באופן קבוע ומעלים זיכרונות על המשפחה שלהם ועל עצמם. "בכל פעם שהמבוגר מבין שניהם חוזר לביקור בישראל, 30 שנה לאחר שעזב אותה עם לב שבור והיסטוריה משפחתית מסובכת, הם מסתגרים בחדר מלון, 'משתכרים באופן שקט, יסודי ואיטי', יושבים ומדקלמים זה לזה צ'יזבטים ופתגמים משפחתיים 'משקיעה ועד זריחה'", נכתב בביקורת שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות". מאיר שלו מתמחה בפתיחות ספרותיות שמזמנות את הקוראים להצטרף למועדון סגור לכאורה. 'אל תספר לאחיך' מעדכן ומזקק את המנגנון הזה; את דרכו לייצר חוויית קריאה שיש בה היבט פולחני ונוסטלגי סביב עצם הפעולה של מסירת סיפור, כהיזכרות, כפנטזיה על משהו שהיה ולא היה".
בריאיון עימו הוסיף שלו לספר על מה שלדעתו באמת עומד במרכז הספר והסביר שיותר משהספר החדש הוא על אחים או זיונים, מדובר בסיפור על קוצר ראייה - נושא שמעסיק אותו מילדות. "בנהלל של שנות ה-50 הסתרתי את קוצר הראייה שלי, כי נכד של אנשי העלייה השנייה עם משקפיים היה בעצם הצהרה שהציונות נכשלה. לא לזה הם חתרו. וידעתי שאני קצר רואי, וחייתי בעולם מעורפל עם כל מיני שיטות הסתרה שאפילו ההורים שלי לא הבחינו, עד שהמורה שלי לחשבון ראה שאני לא קורא את השאלות שהוא כותב על הלוח. המשקפיים הראשונים שלי, בגיל עשר וחצי, כבר היו של 2.5 דיאופטריות בכל עין. והתחדדות העולם הייתה כמו פגיעה פיזית, לא יכולתי להתרגל לזה. עד היום אני מסתובב מדי פעם בלי משקפיים רק כי נוח לי גם בעולם המעורפל, הפחות מחייב".
