התגעגעתם? אז הנה היא חוזרת. העונה השלישית של "מנאייכ" עלתה אמש (ד') בכאן, והחזירה למסך מציאות ישראלית שבשלב הזה נראית מיקום אחר, אבל עדיין ריאליסטית מספיק כדי שנזכור מה מחכה לנו ביום שאחרי (ואפרופו ריאליזם, זאת גם ההזדמנות שלכם להיפרד מדמותה של היבא אל-נאסר, שמגלמת השחקנית מונא חוא. ההפקה התנערה ממנה בעקבות התבטאויות שהכחישו חלק ממעשי החמאס לאחר 7 באוקטובר).
"מנאייכ" עונה 3 - טריילר
(קרדיט: באדיבות כאן)
אי אפשר לחשוד ב"מנאייכ" שהיא סדרת אסקפיזם. היא תמיד היטיבה ללקט את השחיתות המערכתית מאחורי הקלעים של הפוליטית הישראלית (גם כשזאת התרחשה מלפני הקלעים) ולשלב אותה בתסריט בשתי העונות הראשונות. ההבדל הראשון שניכר בעונה הנוכחית הוא שעד עכשיו קיבלנו את הסיפור דרך העיניים של איזי בכר, חוקר מוסרי במח"ש, מחלקה לחקירות שוטרים, ציפור דודו שעומדת בפני הכחדה ושמתמודדת עם הדילמה הבלתי אפשרית – האם לשמור על הצדק ועל החוק או להישאר נאמן לחבר הטוב שלו, ברק הראל, מפקד משטרת ראשון לציון, עיר הפשע והרשע? בכר נעזר בשוטרת היחידה, טל בן הרוש, ויחד הם האיש הקטן במאבק נגד המערכת הדורסנית - מי ינצח?
עכשיו "מנאייכ" והתסריטאי שלה, רועי עידן, עומדים בפני אתגר שהוא כמעט בלתי נמנע, הרוביקון שכל סדרה טובה מהסוג הזה נאלצת לחצות - עליית מדרגה ברמת הדרמה. זה רק טבעי שיוצר חש בצורך להגביר את הווליום בשלב מסוים כדי לשמור על סף ריגוש בסדרה שלו, אבל זה גם שלב שחלק לא קטן מהסדרות מאבדות את הדי.אן.איי המקורי שלהן וטובעות בדרך.
העונה השלישית של "מנאייכ" נפתחת בסיטואציה חדשה שממשיכה את העונה השנייה. בכר (אסייג) שחזר בעונה הקודמת לתפקידו כחוקר במח"ש, וברק (עמוס תמם), שנעצר בסוף העונה הקודמת בעקבות החקירה של בכר, שואף עכשיו לנתיב מילוט מהרשעה - הסכם עד מדינה שיפיל את ראש הממשלה ואת מפקד המחוז שלו, דודו עיני (ששי סמוכה). רצה הגורל וברק הוא עכשיו סוכן סמוי שמפעיל לא אחר מאשר בכר עצמו. היוצרות התהפכו, בכר הוא זה שעכשיו מוריד את הפקודות. בן הרוש (לירז חממי המעולה) מתאוששת מאובדן העובר שלה, ואומנם הצליחה להיגמל מההתמכרות למשככי כאבים, אבל למרות ההבנה שהסחלה המשטרתי הזה מרעיל לה את החיים היא לא מצליחה להיגמל מהדחף לחסל חשבונות ונוטרת לאיזי טינה על שהוא משתף פעולה עם ברק.
אלא שבעונה הנוכחית אינטרסים מחלונות הרבה יותר גבוהים מעורבים ונכנסים לבכחנליה ביתר שאת, והם אלה שמובילים את העלילה. היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה מושכים בחוטים כדי לממש את השאיפה שלהם: להפיל את ראש הממשלה המושחת ולגדוע אחת ולתמיד את אספקת העטים לערמת המתנות שלו. וזה אומר שהסיפור הקטן, המחוספס והאינטימי של איזי בכר עובר לדרג הרבה יותר גבוה וקר -ישיבות עם היועמ"ש ושיחות פנימיות שלו עם הפרקליט. בפועל, יכול להיות שבזירות האלו עידן, שביסס את הסדרה על ההיכרות הקרובה והניסיון שלו עם אופן הפעילות המשטרתית בשטח, עובר בעצם לשלב הניחושים. איך נשמעות השיחות האלו? כמעט לאף אחד אין מושג. זה אומר שהסיכון ליפול לקלישאות או לנוסחתיות, שמוכרת לנו מאינספור סדרות פוליטיות אמריקאיות, למשל, הרבה יותר גדול.
בינתיים אנחנו מאבדים משהו מגזרת איזי בכר וטל בן הרוש, שהם הלב והמנוע של הסדרה. יש הרבה פחות איזי בשני הפרקים הראשונים, ההצצות לחיים האישיים שלו נדירות וכשהוא נוכח הוא נמצא בעמדת כוח שפחות הולמת את הדימוי שלו כאנדר-דוג. הוא נוזף בברק בלי הכרה, מנצל את הסמכות שלו כדי לטרטר אותו. אנחנו מקבלים אותו כשהוא ממתין באקווריום בירושלים, עומד וצופה בשני כרישים משייטים מולו בסמליות כמעט מוגזמת. בשלב אחר בפרק, "מנאייכ" נסחפת למרדף מכוניות מושקע ומלא אקשן אבל חסר נשמה, שהוא בבחינת בזבוז זמן בז'אנר שאנחנו צופים בו - דרמה גרעינית, מרופדת בסאב-טקסט, על גיבור ודילמה. מייאשת, מפוכחת מאוד ונוגעת ללב.
כל זה לא בא לומר שהעונה השלישית של "מנאייכ" היא לא מוצלחת. זאת עדיין אחת הדרמות הטובות שהופקו פה, הסיפור הראשוני שלה עדיין מושך קדימה, היא עדיין מותחת מאוד ועוברת את מבחן סוף הפרק - אתה רוצה להמשיך לפרק הבא. החיבה שהצופים פיתחו לאיזי וטל לא תיעלם כל כך מהר. עמידה ברף ציפיות גבוה לאורך זמן היא משימה מאתגרת לכל יוצר, והפתיחה של "מנאייכ" היא רק קצת פחות ממוקדת ביחס לעצמה אבל היא עדיין הקינג של הסנוקר ביציע הכבוד של הדרמות הישראליות. בהתחשב בזה שהיא נוטלת לעצמה את החירות להתכייל למציאות שלנו, אם אלה עטים לראש הממשלה או מקל של מטאטא בחלחולת של נחקר, הסיכוי של איזי לנצח את המערכת הוא אפסי, אבל העונה רק החלה, ונשמח לצפות בו מנסה.
