גם כשמעמדו בהיכל התהילה של המוזיקה הישראלית איתן מתמיד, דודו טסה עדיין מתרגש ועדיין יודע להכיר תודה לאוהביו. "כשהיינו הולכים בימי שישי לקידוש, היינו עוברים בשכונה, ואבא שלי תמיד היה מצביע ואומר: 'פה הייתה גרה עפרה חזה', 'פה היה גר אבנר גדסי'", סיפר המוזיקאי במהלך המופע שלו אמש (יום ג') בהיכל התרבות בתל אביב. "לפני כמה זמן עשו גרפיטי במגרש של בני יהודה בשכונה, ושמו שם ציור שלי, של אבנר ושל עפרה. זה היה כל כך מרגש, באמת".
דודו טסה מארח את אבנר גדסי לביצוע "נפרדנו כך"
(צילום: נדב אבס)
ברגע הנוסטלגי הזה, אחד מבין כמה במהלך הערב, החל טסה לשיר את "נפרדנו כך" של גדסי. אחרי הפזמון הראשון, הגיח מאחורי הקלעים אל הבמה אבנר גדסי בכבודו ובעצמו, והקהל קם על רגליו והריע. בהמשך הם שרו יחד להיט נוסף של גדסי, "מנגן ושר". כשגדסי סיפר איך אבא שלו וסבו של טסה היו מכינים ג'עלה בכל שבת, המעגל נסגר באופן סופי. טסה חייך חיוך מבויש, אולי נזכר בימיו כנער פלא, הזמיר משכונת התקווה. אותו נער גדל, קולו השתנה, המוזיקה שלו השתכללה - ואתמול הוא גם הופיע בפעם הראשונה בקריירה בהיכל התרבות, לרגל צאת האלבום החדש שלו, "שמש וענן".
2 צפייה בגלריה
נוסטלגיה מרגשת. דודו טסה מארח את אבנר גדסי, מתוך ההופעה בהיכל התרבות
(צילום: מוטי קמחי)
לאלבום הנוכחי קדם האלבום המשותף שלו עם ברי סחרוף מתקופת הקורונה, "בדל של אור", שבעקבותיו יצאו השניים לסיבוב הופעות מצליח. למעשה זהו אלבום הסולו הראשון של טסה מאז "איגרת אל הילדים" (2018), להוציא אלבום נוסף שיצא בסדרת "דודו טסה והכוויתים" ואלבום הופעה אקוסטי. בין שלל עיסוקיו הוא גם עבד עם אמנים רבים, בכובעו כמעבד ומפיק מוזיקלי (למשל עם שיר דוד גדסי, אחיין של אבנר).
שישיית כלי מיתר פתחה את המופע, ונתנה את האות לתחילת השיר "לומד לדבר אהבה". אביתר בנאי, שנצפה בקהל - והיה בין האמנים שנהנו בשנים האחרונות ממגע הזהב של טסה כיוצר, בשיר "לא רואה אותי" מאלבומו האחרון - חתום על מילות השיר. ממש אחר כך נטל טסה את הגיטרה החשמלית לידיו ועבר לשיר הנושא מהאלבום הטרי, שאת מילותיו כתב מיכה שטרית. בכלל, טסה עירב כותבים רבים בטקסטים - מעבר לשותף הקבוע בשנים האחרונות, המשורר אלי אליהו - ואף על פי כן התחושה בעת ההאזנה לחומרים החדשים היא שמדובר באלבום אישי מאוד.
"אני מקווה שיהיה לנו טוב ביחד, מגיע לנו", אמר בשלב מוקדם במופע, בעודו מתחיל לנגן את הצלילים המנחמים של "איזה יום". הקהל כבר שר את הפזמון בכוחות עצמו. גם ללא היכרות מעמיקה עם הבמה באולם הקונצרטים, ניכר שטסה הרגיש בבית. קלידים חלומיים של ניר מימון קידמו את "בדיוק בזמן", ומשם עבר טסה לשני שירים שקיבלו מעמד של המנונים בקרב המעריצים - "לולה" ו"בסוף מתרגלים להכל".
דודו טסה מבצע את "על מה את חולמת" בהיכל התרבות
(צילום: נדב אבס)
במהלך הערב ניתן היה להבחין שטסה מופתע לראות עד כמה הקהל כבר מחובר לשירים מהאלבום שזה עתה יצא. ב"סבתא חנה", מהשירים הבולטים באלבום שמבוצע במקור כדואט עם שלומי סרנגה, אנשים קמו על רגליהם והחלו לנוע. מילות השיר נכתבו בשיתוף פעולה עם עמיר לב, ולשניהם הייתה סבתא בשם חנה. "שירים יפים משמיעים רק באמצע הלילה", שר טסה בפזמון, משפט שבהקשר מסוים יכול להתפרש גם כהתמרמרות על כך ששירים מורכבים או נוגים מדי נדחקים לפלייליסט ערב בתחנות המוזיקה הארציות, במקום להיות מושמעים לאורך שעות היום.
לאחר הופעת האורח המרגשת של אבנר גדסי, המופע עבר בצורה חלקה לפרק הכוויתים. כמו שכנתו לגרפיטי בשכונת התקווה, עפרה חזה ז"ל, שזכתה להצלחה בינלאומית בזכות האלבום "שירי תימן", כך גם טסה קצר הצלחה בינלאומית בזכות התחברות לשורשים. במקרה שלו מדובר בפרויקט הכוויתים - דאוד וסאלח אל-כוויתי, סבו ואחיו של סבו מעיראק, שטסה ארז את שיריהם בעטיפת רוק עכשווי ונתן להם עדנה. הפרויקט המופלא לא רק זימן לו מעריצים מהעולם הערבי והזדמנות לחמם את רדיוהד, אלא גם קרקע פורייה לשיתופי פעולה עם זמרים שונים - הפעם אירח את ואלרי חמאתי, נציגת הדור הצעיר, בשני שירים ("ד'וב ותפטר" ו"אשרב כאסכ ותהנא").
"הגולה", שהגיע רגע לפני ההדרן, היה ללא ספק אחד משיאי הערב. בהדרן, ביצוע אינטימי ל"הכי קרוב שיש" (מתוך "בדל של אור") שהזכיר את העמדה של טסה ביצירתו העכשווית - אבא ואיש משפחה. לא בכדי את עטיפת האלבום "שמש וענן" קישטו ילדיו, נור ונח, שזרקו צבעים על תמונה בגווני אפור.
"ד'וב ותפטר" - דודו טסה מארח את ואלרי חמאתי
(צילום: נדב אבס)
האכזבה היחידה שנרשמה מהמופע נוגעת לשירים המעולים שנשארו בחוץ. טסה משבץ בכל מופע שלו שירים מוקדמים מהתקופה שבה הוא היה עוד זמר חביב במיינסטרים, כמו "הלילה לא" או "אני רץ", שמבחינה מוזיקלית לא מתקרבים לפסגות שהוא הגיע אליהן באלבומים מאוחרים יותר. חשוב לו להיות קשוב לקהל הרחב, ואפשר בהחלט לקבל את זה בהבנה. ובניגוד למופע אחר שהתקיים אמש בפארק הירקון, המופע הזה גם נמשך הרבה יותר משעה.
כמבצע, טסה רק משתבח עם השנים. הוא עובר בין סגנונות שונים בטבעיות שלא הייתה מביישת את פוליקר. במהלך השנים הוא ביסס את מעמדו לא רק כאחד המוזיקאים החשובים והמקוריים בישראל, אלא גם כאמן פרפקציוניסט שמעמיד מופעים מהוקצעים ומשקיע בהם את כל כולו - וכך היה גם הפעם.
