אחת לכמה היא צצה, אותה קרובת משפחה ותיקה שכולם תוהים מתי היא תיאסף אל אבותיה. היא דודה של מישהו, או אולי רק קוראים לה דודה. היא מגיעה עם סל מפלסטיק, מוציאה בונבוניירות עבשות, מאיצה בכולם לטעום מהן ומספרת את אותן בדיחות. חלק צוחקים. אחרים מנסים לרמוז לה שהבונבוניירה פגת תוקף אבל היא לא מוותרת. לפעמים מוסיפה פסקול צחוקים משלה כדי להרוג סופית את הבדיחה. בקבוצת הווטסאפ המשפחתית כמה מתלוננים שהגיע הזמן לעשות איתה שיחה, אבל אף אחד לא מתנדב. לפעמים הרייטינג נמוך והיא יורדת עוד לפני ששודרה במלואה, אבל תסמכו עליה שהיא תחזור שוב, עם קופסת בונבוניירות אחרת. הקומדיה הישראלית חסרת המעוף.
מתוך "יניב"
(צילום: באדיבות רשת )
אמש (א') הצטרפה לקבוצת הייחוס הסיטקום "יניב" (במלעיל, אני מניחה), שעלתה ברשת, עוד חוליה בשרשרת ארוכה של קומדיות מסחריות שלוקחות אותנו אחורה. יש להן לא מעט מאפיינים דומים: הן לרוב מלוהקות לעילא עם שחקנים נהדרים (בלי ציניות), קווי העלילה שלה הם כאלה שאתם יכולים לנחש מקילומטר והתסריטים שלה מחזירים את הצופה לסדרות משנות ה-80 בערוץ 1. הדמויות שלה חד ממדיות ומשרתות את העלילה ולא להפך, הפאנצ'ים שלה מקוריים ברמת הלחם חביתה והיא מאוד מאוד מאוד ישראלית. ישראלית כבר אמרנו? עם כל מה שישראלים אוהבים. תחמנות, משפחה שתלטנית, קצת בדיחות צבא ושכנים איומים.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
יניב (חנן סביון) הוא איש צבא קבע, סוג של מחסנאי אם הבינותי נכון, שיום אחד – כך מספרים לנו – נופל לו מכשיר קשר על הרגל והוא נאלץ לצאת לחופשה כפויה. בזמן הזה הוא מחליט להגשים חלום ישן שלו, להפוך לשף. אנחנו פוגשים אותו כשהוא מתחיל לבשל סעודת טעימות כדי לקבל הזמנות לאירועים, אבל בתכלס, למרות הפתיח שמתמקד ברעיון הקולינרי, לתאוות הבישול של יניב אין שום קשר או השפעה אמיתית על העלילה, והוא משמש בעיקר ככלי כדי להניע עלילות חסרות מוטיבציה אחרות או כדי להנשים פאנצ'ים גוססים. בפרק הראשון (מתוך שלושה שנשלחו לביקורת) יניב מאבד את חוש הטעם ונעזר בשכנה שלו כדי לאזן את התבשילים שהוא מכין כי לחוש הטעם של אשתו, אפרת (שני קליין הנהדרת) רחוק מלהיות אנין. התסריט משחק על ההקבלה בין הטעימה לבגידה רומנטית, והבדיחה נסחטת כל כך חזק שברור לך שאוטוטו מישהו יצטרך לגרור את הגופה שלה החוצה.
העלילות האחרות נשארות פחות או יותר באותו הלבל. אחות של יניב, דבי (אורנה בנאי) גרה באותו הבניין ומדי פעם שורצת אצלה גם אמא שלה ושל יניב, אסתר (תיקי דיין). דבי חיה בניסיון לרצות את האמא שלה, השתלטנית והמרוכזת בעצמה, בזמן שזו מעדיפה תמיד את כלתה, ואם לומר את האמת, הסצנות המשותפות של בנאי ודיין הן יותר עצובות מקומיות. השכנה הזקנה שלהן, חסיה (גילה אלמגור), היא ראשת ועד הבית הנצחית של הבניין ואלברט אילוז הוא הדוד רפי, שמסוכסך עם אם המשפחה, וכולם חיים במן גרסה חיוורת ומעוקרת של "קרובים קרובים".
בפרק אחד אפרת מתבקשת להשכין שלום בין הדוד רפי לאסתר בעקבות סכסוך שכולל אוברדוז של המילה 'פסטייה', בפרק אחר יניב גונב את האקדח של המחליף שלו בצבא כי הוא מרגיש שלאף אחד לא אכפת שהוא עזב, אפרת מוקעת מקבוצת הפייסבוק של ההורים בגלל העצלנות שלה, דבי וחנן מתחרים מי מהם יתרום כליה לדודה חיה ואיפהשהו על הדרך משתלב חלום המסעדה הביתית של יניב, בלי הקשר ובלי הצדקה.
הפרק הראשון של "יניב" זכה אמש בתפקיד האמצע של הסנדוויץ', ושובץ בין שני חלקי פרק של "האח הגדול", שפוצל לשניים. אין לי מושג מה חשבו ברשת כשהלחימו את היצור המוזר הזה, העידן בו אפשר להכריח אנשים לצפות במשהו רק כי הוא משודר עכשיו בטלוויזיה הסתיים זה מכבר. אם כבר, הזכיינית הצליחה לעורר את זעמם של הצופים שביקשו לצפות בתוכנית אחת מתחילתה ועד סופה, על אוקיאנוס הפרסומות שלה, וקיבלו לפנים קומדיה מיושנת והרבה פחות יצירתית אפילו מהג'ונגל בנווה אילן. מה לעשות ש"יניב" היא לא בדיוק המשכך האולטימטיבי שהרופא רשם לצופים מתוסכלים, ואף בדיחה שם, אפילו לא זאת שעושה שימוש במילה 'לולב', לא תחזיר להם את חצי השעה האבודה בחייהם.
