"אלוף העולם" - צמד מילים שגור שהיה כאן תמיד. ועם זאת בשנים האחרונות כשהוא נאמר במחוזותינו המחשבה הראשונה שעולה היא לא הקשר אולימפי כלשהו, אלא שירו של חנן בן ארי. אותו מקרה עם הביטוי "החיים שלנו תותים", שקיבל החייאה והפך למזוהה יותר מכול עם הזמר. גם "אמא, אם הייתי יכול", "אל תכלאוני בשום כלוב" - כולם שיריו המוכרים של יוצר שבהרבה ענווה וכישרון חדר ללב הישראליות. כעת שיריו של בן ארי מקבלים עיבוד חדש במחזמר לכל המשפחה בבימויו של עמית אפשטיין, שעלה בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער ושמו, כמתבקש, "אלוף העולם".
משמח היה לקחת חלק אמש (ב') בהצגה חגיגית של התיאטרון, שכפי שהעידו מטעמו – זו לו הפרימיירה הראשונה מאז פרוץ הקורונה. אכן סיבה לחגוג את מה שנעדר, וכעת מזכיר לקהל על קיומו בקול תרועה. הבחירה לשלב את שיריו של בן ארי במחזמר כמעט מתבקשת, שכן מדובר בשירים שיש בהם שילוב בין תיאטרליות למעין תפילה מודרנית ובעיקר הרבה רגש ונשמה. הז'אנר של תפירת עלילה סביב שירים של אמן הוא כמובן לא חדש, והאתגר האמיתי שבו הוא להצליח ליצור עלילה שתיראה מוצדקת ולא מאולצת. המסקרן במקרה הזה הוא שמדובר באמן "למבוגרים" שיצירותיו עובדו לכדי מחזמר לילדים.
הסיפור עוסק בלהקת נוער (דניאל אביטל, ליאור כהן, סתיו וקנין) שבהדרכת המורה למוזיקה שלה (אייל שכטר), מחפשת מישהו שיכתוב לה שירים. כשנער בשם תום (גלעד מרחבי) מצטרף ללהקה כולם מתלהבים מהשירים שלו, אלא שהם לא מודעים לסוד שהוא מסתיר: את השירים לא הוא כתב, כי אם אחותו שירה (סלי עדן בר), נערה כבדת שמיעה.
השירים, שזכו לעיבודים מוקפדים של אייל מזיג, נשזרו בעלילה באופן הרמוני. הביצועים שלהם ככלל היו נעימים וכיבדו את יוצרם, אבל התחושה הכללית ומורכבות ההפקה הזכירו כי מדובר במחזמר לילדים ולא סיפקו איזו השתאות יתרה. יש להודות, בשביל לשמוע שירים של חנן בן ארי עדיף ללכת להופעה של חנן בן ארי.
כוחו של המחזמר הזה, שכתבו שלומית ארנון בר לב וליאת פישמן לני, טמון דווקא במסר חינוכי על שילובו של השונה בחברה וקבלתו, ובעיקר בעובדה אחת מקורית: אחת הדמויות הראשיות בו היא נערה כריזמטית, מוכשרת - וחירשת. מעניין מאוד לראות דמות, שאינה שומעת ולא מדברת בקול רם, מתווכת את עצמה לקהל בצורה כה בהירה, ובלי מילים כלל, עד כי עובדת היותה חירשת כמעט נשכחת. הדבר ודאי דורש מאמץ רב של כל הנוגעים בדבר - החל מהבמאי ועד עבודת לימוד מדוקדקת של שפת הסימנים מצד השחקנים. ולא רק זאת - ניכרה גם עבודת גוף ומבע מרשימה שבאה "לפצות" על ההיעדר במילים.
העיסוק במציאת הקול האישי של כל אחד מקבל מקום מרכזי בהצגה, ויפה לראות איך מומחש הרעיון שאומר – קול לא חייב להישמע, הוא יכול גם להיראות, להיכתב. אחד החלקים הזכירים בהצגה מתרחש כששירה שרה "אל תכלאוני" על רקע וידאו ארט שבו אותיות נשפכות מטה (בהשראת הקליפ של בן ארי לשיר "ויקיפדיה"). היא שרה ללא מילים אלא בתנועות גוף בלבד ושאר השחקנים לא "משלימים" את השירה החסרה, לומר - שירה יכולה להתבצע גם ללא קול. שפת הסימנים הפכה לריקוד ממש גם בקטע נוסף שבו הנערה כועסת על אחיה ועושה זאת בשפה לא מילולית, דרך תנועות גוף והבעות פנים בלבד, מה שנראה ממש כמו כוריאוגרפיה של מילים, שביצעה סלי עדן בר באופן מלא מבע ושובה לב.
4 צפייה בגלריה
"אל תכלאוני" על רקע וידאו ארט שבו אותיות נשפכות מטה. מתוך "אלוף העולם"
(צילום: כפיר בולוטין)
עם זאת, וזה עם זאת גדול, בעוונותיה – היא שומעת. לאורך כל ההצגה הייתי משוכנעת כי מדובר בשחקנית חירשת. ההתפעלות הייתה עזה, הכובע כבר הוסר – על הבחירה בשחקנית כבדת שמיעה לגלם בתפקיד הראשי גיבורה כבדת שמיעה. ומה רבה הייתה האכזבה לגלות כי לתפקיד לוהקה שחקנית שומעת. מעניין לתהות - האם באמת היה בלתי אפשרי למצוא שחקנית כבדת שמיעה לגלם את התפקיד? האם בכלל נעשה מאמץ כזה? הרי בהצגה מודגש כל הזמן הנירמול של השונה – כישרון הכתיבה של הנערה, הקבלה שלה בחברה, סיפור ההתאהבות שלה ושל נער שומע, היכולת המופלאה של הקהל להבין אותה לחלוטין גם בלי מילים. זה הופך לנון-אישיו. אבל זה כן אישיו, כך מתברר, כשמדובר בליהוק לתפקיד, וזה האקסטרה מאמץ שלא נעשה כאן, והיה הופך את השליחות של ההצגה הזאת לאותנטית ומרגשת באמת.
יש לציין כי עבור קהל הילדים שלשמו התכנסנו – מדובר בחוויה מהנה. הצופים הצעירים ייהנו מהשירים המוכרים והאהובים, מהעלילה הקלה להבנה, יהיו קשובים, וגם ילמדו משהו טוב ומיטיב על חמלה. מבורכת היכולת של העושים במלאכה לטפל אומנותית בחוסר במילים עד כי הוא לא נחווה כמגביל כלל. עכשיו נותר לקחת את "אל תכלאוני בשום כלוב", עם כל הנשמה והכוונה שבהצהרה הזו, עוד צעד אחד קדימה.
"אלוף העולם" | תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער | בימוי: עמית אפשטיין | מחזה: שלומית ארנון בר לב וליאת פישמן לני | שחקנים: אייל שכטר, גלעד מרחבי, סלי-עדן בר, ליאור כהן, סתיו וקנין, דניאל אביטל | ניהול מוזיקלי: אייל מזיג | עיצוב תפאורה ותלבושות: אלונה רודנב | כוריאוגרפיה: מרים רובינוב | וידאו-ארט: יערה ניראל | תאורה: זיו וולושין | ייעוץ שפת הסימנים: מילי נווה | שפה ודיבור: זיו זוהר מאיר
