זה קצת מצחיק, והרבה מוזר, אבל בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים נכנסים לרשת כדי לראות אנשים אחרים מגיבים לכל מיני דברים. כן - תגובות, בזמן אמת, לכל דבר שאתם מסוגלים להעלות על הדעת, וגם כמה שלא תוכלו. שירים קלאסיים, שירים חדשים, סרטים איקוניים, משחקי וידאו אהובים, נקניקיות חריפות, סרטונים מצחיקים, סרטונים מפחידים, ביסלי גריל, משקאות תוססים, מה שתרצו. והשיא? שלל ערוצים המוקדשים לתגובות לסרטוני תגובה אחרים ממחוזות הרשתות החברתיות. זהו השלב שבו הרפלקסיביות נוסעת לגשר כלשהו וקופצת ממנו, כי מה כבר נותר לה?
לא מדובר בתופעה חדשה, כמובן, אלא שבעת האחרונה – וספציפית מאז תקופת הקורונה, ועוד נגיע לסיבות - תת-תרבות סרטוני התגובה (Reaction Videos) הפכה לתופעה של ממש בפלטפורמות השונות, במיוחד ביוטיוב וטיקטוק. בא לכם לצפות שוב בטרילוגיית סרטי "שר הטבעות", רק עם מלל מתלהב/מאוכזב/מופתע של מישהו שאתם לא מכירים? שום בעיה. מעוניינים להאזין שוב ל-Stairway To Heaven, רק עם פרשנות של צעיר נלהב מעדות ה-Gen Z שאף פעם לא שמע בעבר את אחד מהשירים המפורסמים בהיסטוריה, לטענתו? סגור. קשישים מעווים פניהם כשהם טועמים חטיפי דיונונים מיובשים מקוריאה? Done. כל סרטון תגובה שאתם מסוגלים לדמיין זמין לכם במרחק קליק, והשיטפון רק הולך ומתגבר. אל דאגה, גם על זה יש מי שמגיב.
זה באוויר הלילה
כמו הרבה תופעות תרבות-פופ מודרניות – אם כי ייתכן ש"פוסט-מודרניות" מגלם את זה באופן מדויק יותר - ההיסטוריה של סרטוני התגובה מתחילה בתרבות היפנית. ספציפית בשעשועונים טלוויזיוניים מתחילת שנות ה-80, שבהם הומצא הביטוי Waipu – קרי, פורמט שבו מתמודד בתוכנית (לעיתים קרובות סלבריטי כזה או אחר) מופיע בריבוע קטן באחד מקצותיו של המסך, כשהוא מגיב לסרטונים המוצגים. בשעשועונים יפניים רבים, גם מהעת הנוכחית, נמשך הנוהג הזה.
את מה שהמציאו היפנים שדרג עידן המידע – וספציפית יוטיוב, כמובן. זמן לא רב אחרי עליית הפלטפורמה לאוויר ב-2005, החלו כבר להופיע סרטוני תגובה ראשוניים. ב-2006, למשל, הפציעו סרטונים של ילדים מגיבים ל"המבוך המפחיד", שבו המתבונן עוקב אחר סרטון של מבוך כשפתאום, משום מקום, מגיח פרצוף מאיים מלווה בצליל מבעית (במקור היה זה פרצופה של לינדה בלייר, הילדה מ"מגרש השדים"). אכן: תופעת סרטוני התגובה יצאה לדרך רשמית בסרטון שכולו שיר הלל לצילוק פסיכולוגי, והיא נמשכה כך עם שלל סרטוני התגובה המזועזעים לסרטון ה-Two Girls, One Cup. אם אתם לא יודעים במה מדובר, אשריכם - ואנא מכם, נסו לשמור על זה כך.
עם תחילת העשור השני של המילניום סרטוני תגובה כבר היו עניין שבשגרה, תופעה שזכתה לרוח גבית עזה בדמות ערוצים אולטרה-פופולריים, כמו זה של pewdiepie, שמוקדשים דווקא לחוויות גיימינג בזמן אמת עם פרשנות מתמדת. כי מה אלו אם לא סרטוני תגובה? מיליוני גולשים עקבו אחרי פליקס ארוויד אולף קיילברג, בשמו האמיתי, לא כדי לצפות בו משחק משחקי וידאו הנמצאים גם בהישג ידם - אלא כדי לצפות בו מגיב עליהם. עם יותר מ-111 מיליון מנויים בערוץ היוטיוב שלו, כנראה שהוא ודומיו עלו על משהו.
ב-2013 נרשמה נקודת ציון משמעותית בדברי ימי סרטוני התגובה, בדמות אלפי התגובות המתועדות לצפייה בפרק The Rains Of Castamere המדובר של "משחקי הכס", שבו - זהירות! ספוילר לפניכם - חלק נכבד מגיבורי הסדרה מוצאים את מותם הלא-טבעי בבכחנליה של דם. כולנו נהרנו לרשת כדי לצפות בפלונים עוברים את אותה חוויה טראומטית שעברנו אנו זמן לא רב לפני כן, כשצפינו בסדרה. למה עשינו את זה? כי זה היה משעשע. אבל לא רק בגלל זה, כמובן.
היום, כאמור, סרטוני תגובה הם בכל מקום - והם מגיעים בשלל וריאציות. ראפרים מגיבים לשירי קאנטרי, נסיינים צעירים טועמים חטיפים אקזוטיים, קבוצת חברים שצופים לראשונה ב"טבח המנסרים מטקסס" כשהם מתבדחים/מזדעזעים/מעירים על כל פריים ופריים, שף צרפתי מבועת שצופה בסרטוני הכנת ג'אנק-פוד אמריקני ומקלל את ג'ורג' וושינגטון על מה שעשה לעולם, פסיכולוג מנתח את "הקול בראש 2", הכול מהכול. יש אפילו חברות-אם שמאגדות שלל ז'אנרים של סרטוני תגובה, כמו React – מיזם שהחל ב-2010 עם סדרת סרטונים ביוטיוב בשם Kids React שבה ילדים חמודים הגיבו לסרטונים שונים. במהלך השנים React גדלה למימדים רציניים ביותר, כולל יותר מ-20 מיליון מנויים בערוץ היוטיוב ואפילו פרס אמי ל"סדרת הסרטונים הוויראלית הטובה ביותר", שניתן לחברה ב-2012.
אם אתם זקוקים לדוגמה עדכנית יחסית עבור האימפקט התרבותי של סרטוני תגובה, פנו לצמד היוטיובי TwinsthenewTrend, שב-2020 שחררו סרטון שבו הם מאזינים לקלאסיקה האייטיזית In the Air Tonight ונפעמים מברייק התופים המיתולוגי של פיל קולינס. כמעט חמישה מיליון איש צפו בסרטון שלהם בשבועיים הראשונים שלו באוויר, והשיר של קולינס טיפס למקום השלישי ברשימת ההורדות הדיגיטלית של בילבורד – 39 שנים לאחר צאתו. עד כה, אגב, צבר הסרטון של השניים יותר מ-10 מיליון צפיות. מעניין כמה מ-294 מיליון הצפיות להם זכה השיר של קולינס ביוטיוב הוא חייב לעניין המחודש שעוררו בו התאומים מאינדיאנה.
ביחד, גם אם לחוד
איך כל זה קרה, שאלתם? או, ליתר דיוק, למה כל זה קרה – ומדוע זה ממשיך לקרות? לפני הכול, נציין את המובן מאליו: בחלקם הגדול, סרטוני התגובה פשוט מבדרים ומצחיקים, כשהטאלנט המגיש אותם עושה את מלאכתו כראוי, ונהנה מאישיות מספיק מלבבת על מנת שנרצה לחוות את זה עימו. במקרה של סרטוני תגובה אחרים, בעיקר כאלו הבוחנים מחדש – או לראשונה – יצירות מוזיקליות/קולנועיות/טלוויזיוניות, ישנו גם ערך מוסף לימודי עבור הצופה. לצפות במומחית ווקאלית, שבדיי-ג'וב שלה נוהגת לעבוד עם זמרי אופרה על פיתוח קול, בעודה מנתחת שיר של איירון מיידן (ומתלהבת עד אין קץ מיכולותיו של הסולן ברוס דיקינסון) – זה פשוט מרתק, אפילו אם אתם לאו דווקא מטאליסטים מושבעים. וכמובן שתמיד קיימת האפשרות לגלות תוכן חדש מתוך הצפייה בסרטוני תגובה, וזה תמיד כיף.
מעבר לזה, קיים גם אלמנט של אשרור טעמך האישי; בחינת השתקפותך – השתקפות העדפותיך התרבותיות, שבמובנים רבים מגדירות אותך – דרך תגובתו של אחר לתכנים שמעניינים אותך. כותב שורות אלו, למשל, מחבב במיוחד סרטוני תגובה לשירים שהוא מאוד אוהב. זו חוויה קתרטית וממכרת, לצפות במישהו אחר כשהוא מאזין לראשונה לשיר שהוא חלק מפסקול חייך – בעיקר אם ההאזנה מותירה עליו רושם עז, בעיקר אם הוא מסיים אותה ומבלה חצי שעה בניתוח כל צליל וכל תחושה שחש במהלכה. במובן מסוים, גם אתה חווה שוב משהו מאותו רגע ראשוני קדום שבו שמעת את השיר לראשונה. כך, אתה בעצם זוכה לעשות זאת שוב – גם אם הפרספקטיבה שונה, בסיבוב הזה (לעיתים, זהו בדיוק מוקד העניין). ובעוד המגיב מפענח את תחושותיו בנוגע למה שזה עתה חווה, גם אתה זוכה לעשות זאת – לפענח את תחושותיך, עם נייר הלקמוס שהוא מספק.
4 צפייה בגלריה
אז מה תחושותיכם בנוגע לחטיפים פיליפיניים? מתוך הערוץ של People Vs. Food
(צילום מסך, יוטיוב)
וישנו גם אלמנט החיבור האנושי. כשאתה צופה בסרטון תגובה, גם אם זה קורה מבעד למסך סמארטפון או מחשב, אתה חווה חוויה משותפת עם אדם אחר – עימו ועם המוני הגולשים שצפו וצופים בו, וחולקים את רשמיהם בתגובות. לא לחינם נרשמה עלייה משמעותית בפופולריות של סרטוני התגובה דווקא בעת מגפת הקורונה, כשהבידוד הכפוי שלח אותנו לנחמה שהציעו הרשתות. היש נחמה טובה יותר מלשמוע שיר נפלא עם חבר ואז לדסקס עליו בניחותא, בעוד העולם קורס בחוץ? אפילו אם מדובר בחבר שטרם הכרת/פגשת, שכנראה לעולם לא תפגוש?
מהצד השני, הצד של יצרני סרטוני התגובות ביוטיוב, בטיקטוק, באינסטגרם ועוד, הפופולריות הנרחבת של תת-הז'אנר מובנת לחלוטין. בסופו של דבר מדובר בתוכן זול (היו פה ושם עניינים משפטיים סביב נושא הזכויות ליצירות המוצגות בסרטונים, אבל עד כה שום דבר דרמטי לא קרה בנושא), קל להפקה, ובעל פוטנציאל בלתי נגמר. עבור יוצרי תוכן, סרטוני התגובה גם מספקים פלטפורמה שיווקית יעילה ביותר. נסו לחפש ביוטיוב את In the Air Tonight, לצורך העניין, ותראו כמה מהתוצאות המוצגות בפניכם הינם סרטוני תגובה ליצירה עצמה.
וגם היוצרים האמיתיים מרוויחים מזה, כפי שפיל קולינס יוכל לספר לכם. סביר להניח שהיעדר סאגות משפטיות סבוכות סביבי ענייני הזכויות בסרטוני התגובה נובעת מהעובדה שבמקרים רבים, היצירות המובאות בהם זוכות לפופולריות מחודשת, חיים חדשים, ותזרים נאה עבור המבצעים/יוצרים המקוריים. מה רע?
ובכן, שום דבר ראוי לציון. אפשר להתדיין עד מחר על שקיעת התרבות המערבית, כפי שזו מתגלמת בסרטוני תגובה לסרטוני תגובה, או בכך שיש מי שבוחרים לחוות דווקא כך את התרבות שלהם – יד שנייה, דרך עיניו ודעותיו של אחר. מנגד, אפשר גם לראות את תת-הז'אנר דרך הערכים המרכזיים שלו: הרחבת הדיון התרבותי, התעמקות במחוזותיו הפריפריאליים, הגילוי-מחדש של שכיות חמדה נשכחות, והחוויה האנושית המשותפת שמחברת בין הנוטלים בזה חלק.
והנה, ניטול בזה חלק גם אנו, עם רשימה לא מקיפה – אבל אקלקטית – של חלק מערוצי התגובות השווים יותר שיש ליוטיוב להציע. ושיהיה ברור, ישנם עוד אלפים. אז קדימה, הגיבו לנו, ולעצמכם, ובכלל:
Theneedledrop
בערוץ היוטיוב העמוס שלו מצליח אנתוני פאנטאנו, גיק חובב מוזיקה, לכסות כמות בלתי נתפסת של הוצאות חדשות – אלבומים מלאים בעיקר, אם כי הוא מגיב גם לסינגלים, מצ'ארלי XCX ועד אייס ספייס (יש לו גם ערוץ נוסף לביקורות נטו).
הדגש כאמור הוא בעיקר על כל מה שחדש ולוהט, כשהתשוקה והידענות של פאנטאנו הופכת את הערוץ שלו לכלי המושלם עבור מי שמעוניין לצרוך מוזיקה חדשה, אבל לא ממש יודע מאיפה להתחיל. 2.93 מיליון מנויים לא טועים.
Doug Helvering
דאג הלברינג הוא מלחין, מוזיקאי ומורה, הכול במשרה מלאה – והכיף הגדול שלו בחיים זה להאזין לשירים שלא הכיר ולנתח אותם להנאתכם. בשל הרזומה, הערוץ שלו ישמח במיוחד את אלו מכם שיודעים לקרוא תווים, מאחר ולעיתים קרובות הלברינג גולש למונחים טכניים כאלה ואחרים במהלך המלל שלו על שיר כזה או אחר. אלא שגם מי שלא ניחן בשמיעה מוזיקלית יתענג מהצפייה בו וההאזנה, שכן ההתלהבות שבה מקדם הלברינג את השירים שלהם הוא מאזין פשוט מידבקת.
חובבי המטאל והפרוגרסיב, אגב, יתענגו כפליים שכן דומה שאלו הז'אנרים המועדפים על האיש (סרטוני התגובה שלו על שירים של TOOL, או יצירות מוקדמות של ג'נסיס, פשוט נפלאים). אם חיבבתם אותו, אתם מוזמנים לבדוק גם את הערוץ של Virgin Rock – נגנית הנבל והמורה למוזיקה איימי שייפר, שכמו הלברינג מתמקדת בכל סרטון בשיר קלאסי אחר שאותו טרם הכירה, בעיקר מעולמות הרוק. למשל, היא לקחה כפרויקט ארוך 50 שירים מהקאנון של קווין (שאותם היא למדה להעריץ כמו פאן-גירל), ואת כל (!) שירי הביטלס. כיף גדול.
Cinema Therapy
תרים אחר קתרזיס? זהו ערוץ התגובות החדש שלכם, שבו התרפיסט ג'ונתן דקר והקולנוען אלן סירייט בוחנים שלל סרטים (ולעיתים קרובות גם דמויות אייקוניות או שחקנים וגוף העבודה שלהם) דרך פילטר פסיכותרפיסטי. התוכן שהם מייצרים יחד מתוק ומחכים, ולעיתים אפילו מרגש – לא רק בגלל הסרטים הראויים שהם בוחרים, כאלו שפשוט מזמינים פרשנות וניתוח מהסוג הזה (מ"500 ימים של סאמר" ועד "ברבי"), אלא גם בגלל אופי התגובה שלהם.
סירייט, לצורך העניין, נוהג לפרוץ בבכי לעיתים קרובות כשדקר מגיש לו תובנה כזו או אחרת, וזה פשוט מקסים. עבור היילייט פנו לסרטון שלהם על "הקול בראש", שזכה ל-5.7 מיליון צפיות עד כה.
The Normies
כבר עם 878 אלף מנויים, ארבעת החברים החמודים האלה מצטיינים בבחירות האקלקטיות שלהם. הם פשוט צופים בהכל, ומגיבים על הכל – מפרקים של "יורשים", דרך "דדפול & וולברין", ועד לסדרות אנימה/אימה כמו Uzumaki. הסרטונים שלהם מציעים יותר תגובות מפרשנות, אבל הווייב הכיפי והתוכן המגוון לגמרי עושים את העבודה.
Good Mythical Morning
קרוב ל-19 מיליון מנויים ויותר מ-9.5 מיליארד צפיות אספו לעצמם הצמד הקומי רט מקלוכלין וצ'רלס לינקולן ניל, המוכרים בתור רט ולינק, במהלך הקריירה שלהם ככוכבי רשת. המיני-אימפריה שלהם כוללת ערוצים נוספים, פודקאסטים, מופעי מוזיקה ומה לא, אבל הפלטפורמה המרכזית היא הערוץ היוטיובי שלהם.
בעבר היה מדובר בסוג של טוק-שואו, אבל בשנים האחרונות הפך GMM לערוץ שמוקדש בעיקר לסרטוני תגובות על מאכלים שונים ומשונים – מרטבים, דרך עוגיות ועד לסודה הגרועה ביותר שהם מצליחים להשיג. וזה משעשע מאוד, הודות לקסם של השניים, כמו גם לסרטוני WTF מזן "שתינו מהקשית הארוכה בעולם!". תגידו שלא בא לכם לראות.
The Charismatic Voice
עם רקע באופרה, עיצוב סאונד למשחקי וידאו ופיתוח קול, אליזבת זרהוף היא יוטיוברית מצליחה שמעלה סרטונים שבהם היא מגיבה לשירים שונים – קלאסיקות מפורסמות שלדבריה היא טרם שמעה, כמו גם שירים חדשים – ומנתחת את הביצועים הקוליים בהם, אבל לא רק.
למרות שלפעמים היא קצת מעצבנת (בעיקר כשהיא עוצרת שיר אלף פעם כדי לפטפט את עצמה לדעת), ההתלהבות האינסופית שלה כובשת, בסופו של דבר, וגם הכנות. כן, כשיש לה ביקורת אתם תשמעו אותה, בניגוד לשלל יוטיוברים-מגיבים אחרים שחשים צורך להחמיא ללא רסן על חשבון שמץ האותנטיות האחרון שנשאר להם.
YaBoyRoshi
עם קצת יותר מ-903 אלף מנויים, YaBoyRoshi מגישים סרטוני תגובה חמודים על סרטים ז'אנריים וסדרות טלוויזיה – כשהם מתמקדים בעיקר בסדרות אנימה פופולריות כמו Delicious In Dungeon ו-My Hero Academia, אבל בהחלט לא רק (לאחרונה החלו גם עם סרטוני תגובה של "הפינגווין", לצורך העניין).
הפורמט, כמו בערוצי תגובה אחרים, כולל את הפרקים בריבוע Waipu קטן בחלקו הימני העליון של המסך – אבל אל תצפו לפרק המלא, שכן מחמת זכויות (והצורך לשמור על הסרטונים קצרים ככל האפשר), הוא כמובן איננו מוקרן לגמרי.
The Book Leo
לאוני כריסטל ההולנדית צברה כבר 581 אלף מנויים בערוץ היוטיוב שלה שמוקדש לספרים – ביקורות, דירוגים, מצעדים וטרוניות, כשהכול מוגש בתשוקה עזה ותועפות של קסם אישי. אם אתם שייכים למתי-המעט שעוד צורכים ספרות ומתעניינים בה, זהו הערוץ בשבילכם.
People Vs. Food
אומנם הערוץ הוותיק הזה, שנוסד ב-2014 ושמחזיק ב-12.6 מיליון מנויים אנד סטיל קאונטינג, איננו לכל אחד – עבדכם הנאמן, למשל, מעדיף לישון על מיטת מסמרים מאשר לצפות בנודניקים האלה אובר-מתלהבים או אובר-נגעלים מכל דבר שהם טועמים – אבל מדובר בערוץ פופולרי עד מאוד, כאמור.
והאמת היא שהפורמט פשוט עובד, בלי קשר לרמת העצבים שמספקים המשתתפים, בעיקר בשל פשטותו הממכרת: אנשים טועמים אוכל ומגיבים עליו, כשפה ושם ישנם גם אתגרים שונים הקשורים לנושא. ממנות רחוב מפוקפקות מכל מיני מקומות בעולם, דרך חטיפים חריפים אש ועד ארוחות לסטלנים, מה שתרצו. יאללה נו, שיהיה להם בתיאבון.
Reel Rejects
נקנח עם ערוץ תגובות נוסף לקולנוע – סרטים באורך מלא וטריילרים (וגם פרקים של סדרות טלוויזיה מעת לעת) – שזוכה לפופולריות נאה וסירקולציה נאה עוד יותר ביוטיוב.
במקרה הזה סרטוני התגובה ארוכים בדרך כלל, כאורך הסרטים הנדונים בהם, ולגמרי עושים את העבודה. לא שתצאו עם תובנות יוצאות דופן, אבל קאסט המנחים/מגיבים מתחלף, מה שלגמרי עוזר להימנע מאנחת ה"עוד פעם הפוץ הזה?" שמגיעה לעיתים קרובות במהלך הצפייה בסרטונים מעין אלו.
