כבר בשם אלבום הבכורה שלו, "לוחמה בשטח בנוי", ניסח דן תורן, שהלך אמש (ד') לעולמו, את הדרך המיוחדת והמאוד מקורית שהוא פילס לעצמו בתעשיית המוזיקה המקומית: מחד, מפעל של איש אחד שיודע להנפיק שירים מוצלחים ומאוד מצליחים לאחרים - והרשימה באגף הזה אינה קצרה. מאידך, פועל רוק אמיתי ואחד מגיבורי האינדי העקביים שפעלו פה, לאורך כמעט 40 שנה. רוב הזמן הוא נאלץ להישאר קצת בצל ולנסות להיאבק בכל פעם מחדש כדי לזכות בהכרה רחבה יותר, ולא סתם הוא קרא לאחד מאלבומיו "מתחת לרדאר".
המוזיקה הייתה שם כנראה תמיד, אבל כבן לאיש תיאטרון ותיק (הבמאי והשחקן אילן תורן), הקריירה של תורן החלה דווקא מול המצלמה, בתור החתיך עם הבלורית מהאייטיז, שכיכב ב"על הברזלים", הפינה המנוחה ב"זהו זה". הוא הצליח למנף את ההצלחה ועבר לקולנוע, עם הסרטים "סיפור אינטימי" (1981), "בחינת בגרות" (1983) ו"עתליה" (1984). לסצנת הרוק תורן הגיע רק לקראת אמצע אותו עשור, וגם זה לא לפני שקיבל את ברכת הדרך ממיקי שביב (סולן להקת "טנגו"), שעודד אותו להתחיל לחבר בין מילים למנגינות, במקום לחשוב רק כיצד הם יתקבלו בהמשך אצל הקהל הרחב.
מרגע שתורן החל לכתוב, לנגן ולהקליט, הוא לא ממש עצר, וגם לפני כחודשיים וקצת עלו חומרים חדשים שלו לשירותי הסטרימינג. בהתחלה הוא כתב עבור אחרים, בין השאר את השירים "קולנוע" ו"גידי" מאלבום הבכורה המצליח של שרון ליפשיץ, ואת "ביום של הפצצה" ו"את שרה ברדיו" מאלבום הבכורה של רמי קלינשטיין. האלבומים הראשונים של תורן עצמו, הן כסולן והן כחבר מוביל בהרכבים, יצאו החל מ-1988 בשטף. קצת אחרי ש"לוחמה בשטח בנוי" הופיע, הגיעו אלו של ההרכב "שונרא" (עם "לבן על לבן", "סין" ו"ידיעות מניקרגואה"), ובהמשך זה של להקת "בלאגן" ("גברים מקצוענים" ו"חוץ לארץ"). שני ההרכבים לא האריכו ימים, וגם בימי הרוקסן הסוערים, שבהם היה נדמה לרגע שהרוק הישראלי הוא הדבר הכי מרענן ויציב בסביבה, תורן מצא את עצמו קצת בצד.
5 צפייה בגלריה
הצליח לשכנע את המאזין ששווה לו להישאר ולהמשיך לעקוב גם אחריו. דן תורן עם רמי קלינשטיין
(צילום: ריאן פרויס)
בין שני פרקי הלהקות, תורן תרם את "השומר של הגן" הנפלא לאלבום הבכורה של ברי סחרוף. זה היה הרגע שבו החל שיתוף הפעולה הארוך בין השניים. בכל אלבום גדול של סחרוף, היה לפחות שיר נהדר אחד של תורן, ובהם "רעש לבן", "מפנה מקום" ו"החיים שממול". למעשה, אי-אפשר לדבר על הדרך שעשה סחרוף – שהפך מגיבור אינדי לנסיך הרוק המקומי, ובצדק - מבלי להזכיר את התרומה האדירה והשקטה שהוא קיבל מתורן, שתמיד נשאר קצת בשוליים.
בשירי הרוק הפשוטים והמאוד כנים שלו, הצליח תורן לשכנע את המאזין – שלא פעם נאלץ להתאמץ על מנת להגיע אליו – ששווה לו להישאר ולהמשיך לעקוב גם אחריו. למרות זאת, עיקר ההכרה בו הגיעה מהשירים שכתב לאחרים. תורן לא היה היוצר הראשון בישראל שהשירים שיצאו מהמחברת שלו הצליחו יותר כשהוא בחר לתת אותם לאחרים ולא להקליט אותם בעצמו. במובן הזה, הוא מזכיר קצת את יענקל'ה רוטבליט (שניהם שיתפו פעולה עם יהודית רביץ ואריק איינשטיין). נדמה שהדמיון הזה היה גם הסיבה שבגללה תורן בחר לבצע בפרויקט המחווה האינדי המשובח ליצירתו של רוטבליט, דווקא את "במקום חוברת לזכרו" הנשכח, ולא לנסות ולטפל בלהיט קאנוני דגמת "באה מאהבה" או "חוזה לך ברח".
ייתכן שהפער הזה שבין שני הכובעים שתורן חבש ככותב תסכל אותו, אבל סביר להניח שהוא גם אפשר לו חופש פעולה רחב יותר כיוצר עצמאי. והוא בהחלט השכיל לנצל את החופש הזה ליצירה בקצב גבוה, תוך שהוא מקפיד שהתפוקה אף פעם לא תגיע על חשבון האיכות. כך היה בין היתר בשני האלבומים המשובחים שלו מהמחצית השנייה של הניינטיז: "יורד נמוך" שעוד זכה להצלחה יחסית הודות ל"אימפריות נופלות לאט", ו"שוב השקר הזה", שלמרות הביקורות הטובות, נמכר במספרים צנועים למדי (ובכל מקרה עדיין מומלץ לשים עליו יד ואוזן).
גם כששנות ה-90 הסתיימו, והרוק הישראלי נאלץ לחשב מסלול מחדש, תורן היה שם. לרגע אחד ב-2002 היה נדמה שיש לו ביד אלבום עם פוטנציאל להצלחה. "עוד סיבוב – הופעה חיה בבארבי" היה חגיגת ניצחון של האיש, והוא אירח בו כמה מחבריו לתעשייה, ובהם רביץ, סחרוף, חמי רודנר, דנה ברגר (שותפתו להרכב "בלאגן"), מאור כהן וחברי הסופר-גרופ "הזבובים". במסגרת מסע הקידום לאלבום הזה, התיישבתי אז עם תורן לשיחה בחומוסייה בתל אביב. במהלך הריאיון ההוא, שנמשך קצת יותר משעה מהנה, עברו ברחוב - וגם נעצרו לדבר עם תורן - לפחות שני מוזיקאים שעימם הוא שיתף פעולה. אפילו היחצן הכי מיומן ומקושר בתעשיית המוזיקה לא יכול היה לתזמן אירוע שכזה במטרה להרשים כתב צעיר. מפגשי השלום-שלום המקריים האלו, רק חיזקו בעיני את הסיבה שבגללה אנשים אהבו לעבוד עם תורן. כי חוץ מכישרון כתיבה, הוא הצטייר בעיניי גם כאחלה בנאדם לדבר איתו על מוזיקה. לא סתם הוא נשא בתואר יועץ אמנותי בלא מעט אלבומים ופרויקטים שיצאו פה.
במקביל, לאורך כל השנים, תורן עשה מדי פעם גיחות גם למסך, הקטן והגדול. בין השאר השתתף בסרטים "תלווה לי את אשתך", "אחד משלנו" ו"שעת אפס", ובסדרות "משחק החיים" ו"ראש גדול", וכן דיבב בעשרות סדרות אנימציה. ב-1991 הוא היה מבין מקימי ערוץ הילדים ונמנה מבין מנחיו הראשונים של הערוץ.
בשני העשורים האחרונים, וככל שזוהרו של הרוק המקומי הלך והועם, תורן פרח בתור אחד מכוהני האינדי העקביים פה. כשלא נמצאה לו חברת תקליטים, הוא הפיץ את אלבומיו ברשת (עוד לפני שכולם עברו לשמוע שם מוזיקה), והוא ידע לחבור לקולות צעירים בז'אנר, ובהם יובל מנדלסון וסיון טלמור. ולמרות שהוא לא מילא את קיסריה והיכל מנורה, שיריו לא כבשו את הפלייליסט, וללא מעט הופעות הוא יצא מהבית רק עם גיטרה ומגבר – ולעיתים עם עוד חבר – הוא הוכיח שהוא יוצר שכל הדרך שר שירים שמי שיאזין להם ירוויח גם חבר.
למרות שתורן הוציא בחייו לא מעט אלבומים, נדמה שעכשיו מומלץ להתחיל את המסע להכרת עבודתו דווקא באוסף הכפול "לא ארזתי לבד", הניצב על שתי רגליים – הראשונה המתמקדת ביצירותיו כאמן סולו, והשנייה בלהיטים שכתב לאחרים. ולמרות ש"ברוק הזבובים" הוא כתב בין היתר ש"אין דבר כזה פה רוקנרול", תורן והגיטרה השמאלית שלו הוכיחו לאורך ארבעה עשורים, שזה לא משנה כמה אנשים מאזינים למוזיקה שלך, אלא מי מקשיב לה.
פורסם לראשונה: 23:40, 29.05.24
