הדוקו "מכונת המיתוסים", שעלה אמש בכאן, יכול היה להיתפס כחלק מהמאבק של הערוץ על חייו. ערוץ ציבורי עומד בפני סכנת סגירה ומפגיז בתגובה את הארסנל שלו: סדרות מושקעות, מעוררות מחשבה, לרוב לא מסחריות, שמפרקות את החיים שלנו כאן כישראלים ובוחנות אותן בעין בלתי משוחדת. בדיוק הסיבה לשמה מוקם ערוץ ציבורי מלכתחילה. מדובר בתזמון המושלם לאירועי השעה. הפעם - התאגיד נותן שיעור חשוב באיך נוצר מיתוס – צורך השעה מחובר לאירוע הנכון והופ, האגדה נרקמת והמיתוס עובר מפס היצור לשימושו של כל מי שזקוק לו.
״מכונת המיתוסים״ - דורית צמרת, ״החיטה צומחת שוב״
(צילום: באדיבות כאן)
"מכונת המיתוסים", על ארבעת פרקיה, שיצר אורי רוזנווקס ("לוד בין ייאוש לתקווה", "ליבוביץ' – אמונה אדמה אדם"), עוסקת בדיוק בזה: גלגולם של המיתוסים שעיצבו את מדינת ישראל, את ההוויה הישראלית, שחלקנו גדל עליהם, שחלקם הפכו לסיבת היותנו פה. כור ההיתוך, עבודה עברית, צבא העם והפרחת השממה. לחלקנו הם אולי נשמעים ארכאיים או נאיביים, אבל הצאצאים שלהם בהחלט נוכחים בתקופה הנוכחית, ואם תפשפשו באילן היוחסין של הפילוג הנוכחי, סיכוי לא קטן שתמצאו אותם בשורשיו.
לביקורות טלוויזיה נוספות
מה קרה לעבודה העברית? איזה שינוי היא עברה אחרי 1967, כשכוחות העבודה הפלסטינים הפכו זמינים, כשהעלייה מברית המועצות שינתה את התמונה? אם צבא העם, שנועד לשמש ככור היתוך שהופך את כל המגויסים לשווים, אכן היה כזה? ואם כן, איך נוצרו ראשי התיבות טב"רים: טובים בלי ריאיון (צעירים שגויסו ליחידות מובחרות אפילו בלי צורך בריאיון רק משום הרקע שלהם)? איך החילונים השתמשו בגיבורי היהדות (בר כוכבא למשל) כדי ליצור את מיתוס הציונות, ומה קרה כשהיהדות האורתודוכסית ניכסה אותם חזרה? איך הושפעה הכלכלה הישראלית, זו שנשענת היום על אומת הסטארט-אפ, ממהפך 77' ומהמעבר החד לשוק החופשי? "מכונת המיתוסים" מפרקת את המיתוסים האלה, מגבה אותם בעובדות בהירות ובראיונות מנומקים וערוכים בדייקנות ובתמצות. כאן לא יכול היה להניף הצדקה טובה מזו לקיומו.
במובן הזה "מכונת המיתוסים" מתאימה מאוד לרוח התקופה, זמן של התפכחות. כמו לצנע, לעלייה מארצות המזרח ולהסתדרות ולפנקס האדום, גם למיתוסים היה תפקיד חשוב בהקמת המדינה. הם היוו את הבסיס האידיאולוגי שאיפשר לכל מי שהיה צריך, לשאת בעול. אבל הזמנים השתנו ומיתוסים, לפחות בעולם אידיאלי, הם מוצר עם תאריך תפוגה. כשהם מפסיקים להביא תועלת, הגיע הזמן להחליף. "מכונת המיתוסים", באומץ רב יש לומר, חוזרת אחורה אל תולדות ארבעת המיתוסים האלה, מניחה אותם בהקשר הנכון שבו הם נוצרו, מסבירה את המניעים מאחוריהם ובעיקר מפנה אלומת אור אל האוכלוסיות שנפגעו מהם. בדרך כלל אוכלוסיות מוחלשות, עניות, האנשים שהיה להם מה להפסיד.
פירוק מיתוסים הוא בהחלט עבודה מלוכלכת שמישהו צריך לעשות. נחוצה תעוזה של הנדסה קרבית כדי לפרק את המוקשים האלה, ואפילו יותר ממנה כדי לפקפק בהם. "מכונת המיתוסים" עושה את העבודה הזאת בלי להתלהם. היא חוזרת להיסטוריה שלנו, שרובה כבר ידועה, אבל מסדרת אותה בהצעת הגשה נקייה וחפה מדמגוגיה באופן שמאפשר לצופה להבין יותר את העבר וכתוצאה מכך את ההווה. בעידן שבו הדרמה הטלוויזיונית מעצבת מחדש את ההיסטוריה בסדרות מבוססות מציאות, והפייק ניוז זורע בלבול, "מכונת המיתוסים" עושה את הפעולה ההפוכה, ומצליחה לרתק ולהשכיל בו זמנית. אז אולי לא נוכל לקפץ על הדלוריאן ולחזור לתקן את העבר, אבל לפחות נהיה חכמים יותר כשנעצב את העתיד.
