עינב גלילי, נשואה ואם לשניים, נולדה בשנת 1969 וגדלה בקיבוץ נען. התפקיד הראשון שלה בטלוויזיה היה קריינית הרצף ב'העולם הערב' בשנת 1990. הגישה לצד יורם ארבל את 'הדקה ה־91' בערוץ 2. הגישה ברדיו ת"א לצד מיכל ניב ז"ל את 'היפות והאמיצות' ואת תוכנית הבוקר של זכיינית ערוץ 2 רשת לצד אברי גלעד. ב־2004 הייתה חברת פאנל של תוכנית הסאטירה ‘משחק מכור’, הבסיס ל'מצב האומה' שעלתה ב־2010, ומאוחר יותר הפכה ל'גב האומה' בערוץ 10. מגישה עם אור ישראלי את תוכנית הבוקר של רדיו תל־אביב, מגישה את הפודקאסט 'איך להיות מושלמים' ואת התוכנית 'מילה של רופא', המשודרת מדי יום חמישי ב'כאן 11'.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לפני הכל הקורונה. בעבר, בראיון כאן, תיארת את עצמך כאדם חרדתי. אחרי שנתיים בעידן המשוגע הנוכחי, האם החרדה הזו נשחקת או מתעצמת? אולי בכלל קל יותר להיות חרדתי בתקופה כזאת כי המחשבות שלך מתגשמות למעשה?
"אני לא חושבת שרמת החרדה שלי השתנתה, אבל מבחינה מעשית קצת התעייפתי. אני מסתכלת על עצמי מהצד בגל הנוכחי, בהשוואה לגלים הקודמים, ומוכרחה להודות שיש סימנים לאס"ק. בסגר הראשון עוד הקפדתי לחטא מוצרים מהסופר. הייתי מושיבה את הילדים לנגב קוטג'ים במגבונים של סנו כמו בסווט־שופ של אובססיביים־קומפולסיביים. בסיבוב הנוכחי - מספר חמש או 15, מי זוכר - כבר אין לי את הסבלנות. עם כל הרצון הטוב, זה לא ריאלי להשקיע ככה ביחסים עם מגפה לאורך כל כך הרבה זמן. כולם בבית מחוסנים ומקפידים על הנחיות, אבל בזה זה נגמר.
"הילדים שלי ממשיכים ללכת לבית הספר, וזה למרות שמתווה החינוך הנוכחי מצליח להיות, בעת ובעונה אחת, גם לא קיים וגם ממש מטומטם. מתברר שאפידמיה מפחידה אותי אבל פחות מהום סקולינג. הם אפילו חוזרים מבית ספר באוטובוס למרות שיותר סטרילי, לדעתי, להיתלות בלי כפפות על משאית זבל של העירייה. עם רמת ההקפדה של הישראלים על מסכות באוטובוס, לנהגי אגד, נטלי ומורדי אוקנין, נשקפת פחות סכנה בטורקיה".
יש מסקנות מהשנתיים האחרונות?
"אין לי תובנות או שיעורים רוחניים מהמגפה ואם למישהי יש - במיוחד אם את משפיענית אינסטגרם - אני ממליצה בחום לסתום בקשר לזה. לשמחתי נראה שאחרי שנתיים עם המגפה רוב השיעורים הרוחניים כבר נגמרו, כנראה עברו לזום. לא, ברצינות. משהו כמו חמישה וחצי מיליון איש בעולם מתו עד עכשיו מקורונה, למי אכפת אם בזכות זה למדת להאט את הקצב, להקשיב לעצמך ולחיות את הרגע? אני, למשל, למדתי להשרות קטניות. משמעותי עבורי, לא בטוחה שזה מצדיק את דילול האוכלוסייה בפלורידה".
"הרגע הכי מרומם נפש בשבילי בשנים האחרונות היה בשבוע שעבר, במופע הפרידה של 'גב האומה'. עליתי לבמה וראיתי את הקהל והיו לי דמעות בעיניים. זה היה רגע בלתי נשכח. כמו הרבה רגעי שיא בחיים, זה נגמר באחת בלילה, לבד על הספה, עם טוסט גבנ"צ"
מה היה הרגע הכי מעצים שלך בתקופה הזאת?
"הרגע הכי מרומם נפש בשבילי בשנים האחרונות היה בשבוע שעבר, במופע הפרידה של 'גב האומה'. בהתחלה חשבתי שזה יתבטל כי יגבילו מופעים, אחר כך חשבתי שאנשים שקנו כרטיסים יחששו לבוא, אבל בסופו של דבר היו שם 2,500 איש, שהגיעו להיכל התרבות בת"א, למרות שיש נטפליקס ומגפה ובעיות חניה, כדי להיפרד מתוכנית טלוויזיה שהם אהבו. עליתי לבמה וראיתי את המראה של הקהל הזה, שהתוכנית במשך העשור שהיא רצה הייתה איכשהו חשובה לו, והיו לי דמעות בעיניים. זה היה רגע בלתי נשכח בשבילי. כמו הרבה רגעי שיא בחיים, זה נגמר באחת בלילה, לבד על הספה, עם טוסט גבנ"צ".
ליאור שליין סיפר על הניסיונות של לשכת ראש הממשלה הקודמת להוריד את התוכנית. מה דעתך על זה?
"אני יודעת שהיו לאורך השנים לחצים פוליטיים להוריד את 'גב האומה' אבל אין לי מושג אם זה, בסופו של דבר, מה שהכריע את הכף. יכול להיות שיש למישהו תיעוד של משהו כזה, אני לא ראיתי. להוציא עניינים משפטיים של הפרת חוזה, זה גם בסדר גמור בעיניי שתוכנית תסיים את דרכה אחרי עשר שנים. מבחינה אישית - מיציתי. מה שמטריד אותי הוא שאני לא בטוחה שיהיו תוכניות סאטירה אחרות שיעלו במקומה. במשך הרבה שנים ברשת (ערוץ 2), ואחר כך בערוץ 10, היה ברור שנותנים גב לתוכנית, שהקיום שלה חשוב למישהו. יש ערך לתוכנית שמבקרת את השלטון, זה בעיניי חלק מסימנים חיוניים של גוף תקשורת. אני חושבת שהיום זה לא חשוב לאף אחד, ויותר מזה - לאף אחד אין כוח לתת לזה גיבוי. אני מעריצה את הכישרון והיכולת של 'ארץ נהדרת', אבל הייתי שמחה אם היו עוד אלטרנטיבות".
הסדרה החדשה 'מילה של רופא' עוסקת כמובן ברפואה. ב'חדר 101' עסקת בזיכרונות של אנשים, ב'מצב האומה' שיפדתם פוליטיקאים ואקטואליה. איפה את יותר עינב גלילי?
"לא יכולה לענות על השאלה איפה אני יותר. יש המון דברים שמעניינים אותי, יותר ויותר כאלה, למען האמת. דברים חכמים וגם מטומטמים להפליא. בחיים זה טריוויאלי. תקשורתית אולי זה חיסרון, כי זה מקשה על אנשים להכניס אותך למשבצת ולהתאים ציפיות, אבל האמת שלא אכפת לי. אני עובדת הרבה, ופוגשת כל מיני קהלים, ולמזלי ולאושרי יש מספיק אנשים שמתחברים לטון".
מתי לא?
"פעם פרסומאי בכיר נזף בי בשיחה: 'אבל אני לא מבין מה את: עיתונאית, מראיינת, קומיקאית, את צוחקת? את מדברת ברצינות?' התנצלתי שאני לא רוצה לסבך את המצב אבל אני גם אוהבת להכין קציצות. אגב אני חושבת שהוא פיספס את הפוטנציאל השיווקי שלי כי סביב אותה תקופה הציעו לי קמפיין נחשק לנייר טואלט לח. אני רצינית. הסלוגן היה 'קודם רך, אחר כך לח'. ויתרתי מטעמים אקולוגיים. חשש גדול שיש לי עכשיו, בגיל 52, הוא שבקרוב יתחילו לפנות אליי עם הצעות לפרסומות לתחתונים סופגים או כאלה המציפות לדיון את סוגיית היובש הווגינלי. איזה ילד קריאייטיב מטומטם, בן 32, יאזור אומץ וירים לי את הטלפון הזה. אין צורך לומר שהוא ישלם על זה בחייו. יש ליין כזה בפרסומות: לוקחים פרזנטורית אהובה אך לא מאיימת, מבוגרת אך עוד לא לגמרי מנוחה, ונותנים לה להגיד למצלמה, 'הגיע הזמן להסיר את מחסום הבושה' בזמן שהפרצוף שלה משדר: 'נשמה, אם את לא מצליחה להתעטש בלי לעשות על עצמך פיפי - מציעה שתתאבדי'".
מה הדבר הכי מעניין שגילית בסדרה החדשה?
"'מילה של רופא' היא פורמט בריטי שמנסה לבדוק כל מיני מיתוסים מתחום הבריאות בעזרת הקונספט הנכחד: אנשי מקצוע שממש מבינים בתחום. בלי לפגוע כמובן בגיסה של השכן שלך, שהיא אמנם מנהלת חשבונות במקצועה אבל יש לה מידע מוצק לשתף איתך על סכנות ה־5G. חמישה רופאים ורופאות, ואני על תקן סייעת שמגישה להם את הסאקשן, מובילים ניסויים, בין השאר על עצמם, כדי לנסח תשובה מבוססת מדעית לכל מיני שאלות. כמעט מכל פרק למדתי משהו שהוא רלוונטי לחיי. מהפרק הראשון, למשל, שכשאנחנו משתמשים בכלי פלסטיק, מעבר לזיהום הסביבתי שכולנו יודעים לדקלם, נשארים תוצרים של פלסטיק בגוף שממש לא אמורים להיות שם, ושהגוף מזהה בטעות כהורמונים. זה ברמה שאפשר לזהות בבדיקת שתן. בדקנו שאלות כמו האם אמבטיית קרח עוזרת, אם פעילות גופנית מקילה על הפרעת קשב, איך אפשר לשפר את תפקוד המוח, אם שווה לנסות לעמוד בעבודה במקום לשבת, אם באמת כדאי לצאת לטבע או שזה רק שמועה נבזית. כאלה".
"מאז שחליתי בסרטן אין לי מאז את האפשרות הנפשית להגיד לעצמי 'לי זה לא יקרה'. אני מבינה באופן מוחלט שהדברים שבירים והכל יכול לקרות. פסיכולוגית, זה שינוי משמעותי, אני אפילו לא יודעת להגיד אם לטובה או לרעה"
ותובנה יותר אישית?
"בשבילי זאת הזדמנות משמחת לשלב ביזנס ופלז'ר: דוקו בשביל העבודה וחרדות בריאות בשביל הפלז'ר. חוץ מזה שסידרתי לעצמי את קבוצת הווטסאפ הכי שווה בעולם לשאלות בעניינים רפואיים, שכוללת רופאת נשים, רופא אף־אוזן־גרון, פסיכיאטר, רופא עור ורופאה במלר"ד. אם נקבל מהתאגיד עוד עונה, אני צריכה רק שיצרפו לקאסט רופאת ילדים ונוירולוג - ואני מסודרת".
בגיל 33 חלית בסרטן. איך זה משפיע על חייך כיום?
"בסוף שידור של תוכנית הבוקר ברשת, אחת התחקירניות, שצפתה בתוכנית בקונטרול, ניגשה אליי ואמרה בזהירות שכשהפניתי את הראש הצידה לעבר המרואיין, היא הבחינה שיש לי גולה בולטת בצוואר. איזה רופא עור, שהגיע להתארח בתוכנית אחרינו ונקלע שלא בטובתו לדרמה, הוקפץ לחדר ההלבשה לבדוק אותי ואישר שאכן יש שם גוש. מזל שהיה שם רופא כי אחרת היו קוראים לגרפולוג אילון בן יוסף שיאבחן לי את הבי”ת".
ובהמשך?
"התברר שאכן היה שם גידול, שאובחן כסרטן של בלוטת התריס. לא בשורה שמישהו משתוקק לשמוע אבל במונחים של מחלה ממארת, חד־משמעית הסוג שמומלץ לקבל. עברתי ביופסיה, ניתוח, שתיים או שלוש בדיקות הדמיה מלחיצות, וטיפול אחד ביוד רדיואקטיבי. אני חושבת שיותר מהקטע הפיזי, שבאמת לא היה נורא, נפשית זאת חוויה שמשנה פרספקטיבה. גם אם אני רוצה, אין לי מאז את האפשרות הנפשית להגיד לעצמי 'לי זה לא יקרה'. אני מבינה באופן מוחלט שהדברים שבירים והכל יכול לקרות. פסיכולוגית, זה שינוי משמעותי, אני אפילו לא יודעת להגיד אם לטובה או לרעה".
בראיון אצלנו סיפרת שאת צורכת חדשות דרך הטוויטר, ואמרת גם ש"הטוויטר הוא זירה שבה המדע שולט" ושאת נהנית מהמדענים ששם ומהגרפים – אבל שיש שם גם ערימות של פייק ניוז. איך את רואה את כל קרבות הרשת סביב הקורונה? איך את מתייחסת לתופעות כמו אורלי וגיא?
"יש בטוויטר הכל מכל הסוגים, ועדיין הטון השולט הוא רפואי־מדעי. לפחות באזורי הפיד שלי. זה מלמד ומחכים אבל מבחינה נפשית, מי שמצליח למנן קצת את כמויות המידע שהוא צורך, עדיף. זה לא טוב למצב רוח. אין לי הרבה מגע עם מתנגדי חיסונים וחובבי קונספירציות, בהתחלה עוד התווכחתי קצת אבל אני חושבת שהם התעייפו ממני - ואני מהם - ולרוב זה נגמר בחסימה הדדית. אני כן מנסה להזכיר לעצמי שאנשים מגיבים למצבים של חרדה ואי־ודאות בכל מיני דרכים, ואפשר להיות סלחניים לגבי זה, ולמשך דקה בשבוע זה אפילו מצליח לי".
דקה זה הרבה לפעמים.
"אגב, יש שאלות שצריך לשאול, רק שאין להן שום קשר לפייק ניוז ולתיאוריות קונספירציה. אני חושבת שאין מספיק התייחסות רצינית ומפורטת לתופעות הלוואי של החיסון, שגם אם הן לא מאוד שכיחות סטטיסטית, או מסוכנות פחות מהנגיף, הרבה אנשים חווים את זה, ומוטרדים מזה ובצדק. אפשר לשאול האם התו הירוק עדיין רלוונטי במציאות הנוכחית, והתשובה של לא מעט מומחים ששמעתי, היא שנכון להיום, כנראה כבר לא. אפשר לשאול מה יותר דחוף מבחינת העולם, לחסן ילדים, שרובם עוברים את המחלה בקלות, או את אפריקה. ואם נכון להציע כרגע חיסון רביעי. יש המון שאלות חשובות רק שאף אחת מהן לא קשורה במידע מופרך, עיוותי סטטיסטיקה, או הסתה פלילית נגד פרופ' גליה רהב או ד"ר שרון אלרעי פרייס".
אוקיי. מזכיר ששאלתי על אורלי וגיא ספציפית.
"יש את משחקי התודעה והפאסיב־אגרסיב שמוציאים אותי מדעתי כמו המשפט, 'אנחנו רק שואלים שאלה'. עאלק רק שואלים שאלה: האם כל אנשי משרד הבריאות, והמומחים שמייעצים להם, מבקשים להרעיל את הילדים שלנו, וגם את שלהם, תמורת בצע כסף והטבות מפייזר? רק שואלת.
"אני לא חושבת שהממשלה הזאת היא התגשמות החלומות של אף אחד. בוא נאמר שאם גב האומה עוד הייתה באוויר כרגע, לא היה חסר חומר ועדיין אני מעדיפה אותה בהרבה על הממשלה הקודמת"
"מזל שיש גם הפוגות קומיות כמו הפוסט בפייסבוק השבוע של בעלת בית הקפה Fine Bagels בברלין, שבהתאם לחוק המקומי ביקשה תו ירוק מהתיירת, אושרת קוטלר. בתגובה, היא מספרת, קוטלר מתחילה להשתולל, שולפת כרטיס עיתונאי, מרמזת לרדיפה אנטישמית, וצועקת שהיא עיתונאית חשובה מישראל ושהיא תהרוס לה את העסק. וואו. הייתי מתה לראות אותה מנסה את המשפט הזה - 'אני עיתונאית חשובה מישראל' - בכניסה לברגהיין. טוב שלא ניסתה להפחיד אותם בעזרת כרטיס הלייף סטייל שלה מהסופר־פארם".
ב’גב האומה’ נכנסתם חזק בנתניהו ובממשלתו. התחלפה ממשלה, עברה חצי שנה, המצב בארץ השתפר בעינייך?
"תראה, אני לא חושבת שהממשלה הזאת היא התגשמות החלומות של אף אחד. בוא נאמר שאם גב האומה עוד הייתה באוויר כרגע, לא היה חסר חומר. יכולנו להקדיש חצי תוכנית רק לחופשת החלומות של גילת בנט במלדיביים, ואת החצי השני לעוזר הבית המרגל של שר הביטחון. אם כי שיהיה ברור שאני ממשיכה להעסיק את העוזרת שלי גם אם יתברר שהיא עובדת בשביל האיראנים.
"ויש כמובן את שר הבריאות ניצן הורוביץ, שעולה לראיון בטלוויזיה השבוע בעיצומו של גל האומיקרון - כשבחוץ כאוס טוטאלי, כולם עברו לגור באוטו בתור לבדיקות, ומקדם ההדבקה בשקפים של ברבש מתקרב ל־300 - ומודיע לציבור שלא צריך להיות בפאניקה ולא יעזור לנו להיכנס לחרדה. מה אתה אומר. תודה על העידודים. אולי תרד מהבמה בסוף לצלילי Who runs the world? Girls! כדי להעצים אותי".
לא רעיון רע, אגב.
"אתה יודע מה יעזור לחרדה של הציבור, כבוד השר? אם תצליחו, בכוחות משותפים, לנסח שלוש הנחיות מתקבלות על הדעת ואחר כך לדבוק בהן למשך שבוע. אנשים לא בפאניקה מהקורונה, אלא מהמאמץ להבין איזה דרכון זר הם צריכים להוציא בשביל להיכנס עם שני ילדים ושקית לזארה בקניון איילון. מצד שני אני מבינה שקשה להגיע להסכמות. יש בממשלה 35 שרים וסגני שרים. את חלקם אף אחד לא מכיר. רק להצליח לחבר שם לפרצוף, ואחר כך להשיג אותם בטלפון, כבר נגמר הגל".
שורה תחתונה בכל זאת?
"שעדיין אני מעדיפה את הממשלה הזאת בהרבה, בלי שום ספק או השוואה, על הממשלה הקודמת, או על זו שהייתה עלולה לקום עם אנשים כמו סמוטריץ' ובן גביר, שאני באמת לא מבינה איך ב־2022 יש לדיבור הגזעני והאלים שלהם מקום באיזשהו פרלמנט בעולם. השיח בממשלה הנוכחית בכל זאת יותר מתון ואחראי, נראה שיש יותר אמון בין אנשים, או כוונות יותר כנות, או סתם עמידה בהסכם חתום כאופציה. והדבר הכי חשוב בעיניי: אין הסתה מתוך ממשלה מכהנת נגד חצי מדינה, וסימון של כמעט 50 אחוז מהציבור כאנטי־פטריוטים או כבוגדים. חוצפה שלא תיאמן והרס שאי־אפשר בכלל לאמוד. שלא לדבר על שטף הביוב המילולי שזרם בלי הפסקה על מערכת החוק והמשפט מצד ראש ממשלה נאשם בפלילים. בקיצור, מעדיפה בהרבה את הממשלה הנוכחית".
יש מחשבות על הנוכחות אחרי גיל 50 על המסך? הגיל הוא דבר שמעסיק אותך?
"אני מוטרדת מההתבגרות אבל לדעתי לא מוטרדת מספיק. אגיד משהו שלא מקובל כל כך להגיד בגיל 52, כי אני אמורה לקונן פה על נעוריי האבודים, אבל סבבה לי עם הגיל שלי. רוצה להוריד לי 15 שנה מהפרצוף, ממש אשמח, ואני גם משקיעה מאמץ לא קטן במראה החיצוני שלי, ועדיין הנושא הזה לא מגדיר את קיומי. זה הצד החיובי בתודעת מוות מפותחת, בשום רגע בחיים ההכרה שהכל זמני לא נוחתת עליך בהפתעה.
"ברור שיש אייג'יזם בוטה בטלוויזיה כלפי כולם, במיוחד ביחס לנשים. זה בולט במיוחד בצמדים טלוויזיוניים כשלנצח המגיש יהיה מבוגר בהרבה מהמגישה שלצידו. זה חשבון שקל לעשות אותו. הגשתי לפני שנים את תוכנית הבוקר של רשת עם אברי, שבעצמו מבוגר ממני בכמעט עשור. המגישה האחרונה שהצמידו לו, לא מזמן, הייתה רותם ישראל. המשמעות היא שמאז עברו 15 שנה על כולם, חוץ מאשר על המנחות שלצידו. ועדיין, זה לא הרמטי ואני חושבת שזה גם משתנה. אני לא יכולה להתלונן שיש לי פחות הזדמנויות היום מאשר בגיל 30. האמת שלהפך. יש הרבה נשים על המסך, בעיקר בתחומי האקטואליה, שהן נשות מקצוע מעולות ואין לי ספק שיהיו על המסך לעוד המון שנים. זה משמח אותי ממש".
את מאוד מעורבת באקטואליה, לא מפספסת פיפס חדשותי (גם העדת על עצמך ככה). חשבת פעם לשלב בין זה לבין הנוכחות שלך על המסך, להגיש אקטואליה לא בצורת הומור וסאטירה? היו הצעות?
"מדי פעם מישהו מעלה רעיון כזה ואני לא פוסלת על הסף. אני רק רואה המון תוכניות אקטואליה, יש עיתונאים ועיתונאיות מעולים, לא בטוחה ששם הערך המוסף שלי. אני צריכה תמהיל שיש בו עיסוק בדברים חשובים, וגם בלתי חשובים בעליל. חוץ מזה, אם אין בפורמט מקום להומור, אני מאבדת את הרצון לחיות".
"יש בהתבגרות גם דברים מבאסים מאוד. אני מקבלת מקופת החולים שלי הודעות שטנה בסמס עם תזכורות לבדיקות. 'בוקר טוב, לא לשכוח ממוגרפיה, צפיפות עצם וקולונוסקופיה. זה מציל חיים'. תודה על התזכורת. אתם רוצים להציל חיים, בואו נתחיל מלא לגרום לי לרצות להתאבד"
מה הגילטי פלז'ר שלך? במה את צופה כשבא לך פשוט מסטיק לעיניים?
"אני צרכנית כבדה של פוד פורן באינסטגרם, מבזבזת על זה שעות. אני עוקבת אחרי כמעט כל הבשלנים בתחום. בטלוויזיה זה קצת יותר בעייתי. בגלל שאני קמה בבקרים ב־5:30 לתוכנית שלי עם אור ישראלי ברדיו ת"א, אני נרדמת בערב על הספה מול כל דבר. זה בכלל לא משנה מה מנסים לראות, הכל מרדים באופן שווה. התוצאה הקשה חברתית היא שאני מגיעה לסדרות פופולריות ממש באיחור, ואז גם רוצה לדבר עליהן. אתה מכיר אנשים שעושים לך ספוילרים? אז אני מהווה סכנה הפוכה: אני מגלה לך את ההתחלה של סדרות שכבר שכחת מהן. אני פוסעת באנרגטיות לעבר אנשים בעבודה ואומרת, 'תשמעו, התחלתי עכשיו עונה ראשונה של יורשים, סדרה פנטסטית' - ורואה אותם נמלטים בבהלה".
מה פחות?
"יש בהתבגרות גם דברים מבאסים מאוד. אני מקבלת מקופת החולים שלי הודעות שטנה בסמס עם תזכורות לבדיקות. 'בוקר טוב, לא לשכוח ממוגרפיה, צפיפות עצם וקולונוסקופיה. זה מציל חיים'. תודה על התזכורת. אתם רוצים להציל חיים, בואו נתחיל מלא לגרום לי לרצות להתאבד.
"גם טרגוטים ברשת הם אסון. בכיתי למאזינים ברדיו תל־אביב שאני מקבלת כל היום פרסומות מג'ק קובה על מחטב לגבר. אני ועופר אפילו לא ידענו מי מאיתנו צריך להיעלב. לדעתי השלב הבא זה פרסומות ל'עלי שלכת- שירותי קבורה אזרחית': יאללה טרגטו, היא קשישה ואתיאיסטית".
איך זה להיות אמא לשני ילדים מתבגרים בתקופה המורכבת הזאת? הקורונה, היעדרויות מבית הספר, ומצד שני עוד ועוד סיפורים מזעזעים על מה שקורה בבתי ספר מבחינת מיניות ועבירות מין?
"מורכב להיות אמא לילדים מתבגרים כשיש כל כך הרבה בריונות, אלימות, ופגיעות מיניות מסביב. אני מתנדנדת בין ההבנה שאין ברירה אלא לשחרר, ולתת להם לחיות את החיים שלהם, ומצד שני, אימה. חלק גדול מהזמן אני פשוט מדחיקה מחשבות על זה, או מריצה פאסט פורוורד בחדשות, ואז בלי התראה, ולא תמיד כשהזמן בדיוק מתאים לזה, אני מוצפת ונופלת עליהם עם יותר מדי אינפורמציה. בוא נאמר שהבלגן של שבע בערב, באמצע חביתות וסלט, הוא לא הזמן המיטבי לשאול בלי הכנה, 'אוקיי אבל אתם יודעים שיש פדופילים ברשת?!'"
יש בדיחה שאת מתחרטת עליה בדיעבד?
"זה לא קורה המון אבל מדי פעם אני עושה בדיחה, ואז מבינה תוך שתי דקות שהיא הייתה לא לעניין. אם אתבקש להגן עליה בבית משפט יכול להיות שאצליח כי גם אם הנושא איום ונורא, הפאנץ' בדרך כלל לא מכוון נגד הצד שנפגע - אלא אם ממש פישלתי. הכוונה היא בדרך כלל משהו אחר. אבל אני חושבת שבמידה רבה זאת האחריות שלי. אם פאנץ' צריך להגיע בתוספת חוברת הדרכה, מקומו כנראה בפח".
מה הפחד הכי גדול שלך כיום?
"יש בופה פחדים שלם, רובם קשורים לילדים".
מה היה החיפוש האחרון שלך בגוגל?
"צעצוע נשיך ארנבת. אחרי משא ומתן ארוך עם הילדים, שכבר שנים רוצים כלב, ואחרי שנפרדנו מאוגרת פסיכופתית בשיבה טובה, הבאנו הביתה ארנבת. היא חמודה ממש ואני שמחה שאימצנו אותה, חוץ מזה שכשעופר מגיע מהמשרד ואומר, 'חמודה שלי, איך היה היום שלך?' אני צריכה להתרגל לעובדה שהוא לא מדבר אליי. חשבנו שהיא תגור בכלוב אבל עם הזמן היא השתדרגה, ולאחרונה היא השתלטה על הממ"ד. זו כנראה הארנבת היחידה בעולם שיש לה ארון קיר וחיבור אינטרנט קווי. תכלס הייתי יכולה להשכיר את השטח לסטודנט ב־4,000 שקל לחודש, והוא גם לא היה מכרסם את הפאנלים".
"בהינתן שאני לא רעבה ללחם - אין שום ריאליטי שאני מוכנה להשתתף בו. לא מעלה על דעתי לתת למישהו אחר לערוך את האישיות שלי, ולהגיש אותה לצופה. שום סיכוי"
מה ההחמצה הגדולה בחייך?
"לא חושבת שהיו לי החמצות גדולות בחיים, ואם כן דאגתי לשכוח אותן. מול הפיטורים המכוערים של עירית ענבי מהגשת ההגרלה השבועית של מפעל הפיס, נזכרתי שלפני מיליון שנה עשיתי לזה אודישן, בבית מפעל הפיס עם המכשיר שיורה כדורים והכל, ועירית ענבי הביסה אותי בדרך לתפקיד. תראה מה זה, 30 שנה אחר כך יכולתי ללמוד מהעיתון שאני מפוטרת".
אם הייתה לך מכונת זמן, לאן היית חוזרת?
"השתגעת? לא חוזרת לשום נקודה בהיסטוריה. אתה שוכח שאני אישה, מבחינה היסטורית היו לנו שנים קשות. טעות קטנה בניווט ואני מוצאת את עצמי במאה ה־17 קשורה לאבן, אחרי שזרקו אותי לנהר כדי לוודא שאני לא עוסקת בכישוף".
מה השמועה הכי פרועה שהופצה עלייך?
"שאני בשיעור זומבה. זה היה נכון".
מתי אמרת בפעם האחרונה למישהו לסתום את הפה כי דיבר שטויות?
"חשבתי את זה השבוע כשח"כ רם בן ברק, ואחריו ח"כ דודי אמסלם, עלו לדוכן הכנסת וקישקשו את עצמם לדעת על תאונת המסוק, עוד לפני שיצאה ההודעה הרשמית. מה יש לכם, מה עם לתרגל קצת שליטה בסוגרים? אני חושבת אותו דבר כל פעם שמישהו מלרלר בתקשורת על הפעולות שעשינו או לא עשינו באיראן. האחרון, לדעתי, היה סגן השר אלון שוסטר, שאחרי עוד פיצוץ מסתורי, אמר בראיון ברדיו, 'לא שואלים ג'נטלמן מה הוא עשה אתמול בלילה'. בן אדם, אתה סגן שר הביטחון, למה אתה נשמע כמו פרק פורנו רך ב’ברידג'רטון’?"
אריאנה גרנדה או ג'סטין ביבר?
"שמחה שאתה שואל! מחבבת את אריאנה אבל חד־משמעית ג'סטין ביבר. אפילו חשבתי לקנות כרטיסים להופעה שלו בארץ, אבל כשהצעתי את זה, הילדים השתתקו ועזבו בזריזות את החדר. למחרת בתוכנית שאלתי את אור (ישראלי) אם היא חושבת שזה מביך ללכת בגילי להופעה של ג'סטין ביבר ונדמה לי שהתשובה שלה הייתה מדויקת: מביך בשבילו".
באיזה ריאליטי היית מוכנה להשתתף?
"בהינתן שאני לא רעבה ללחם - אין כזה. לא מעלה על דעתי לתת למישהו אחר לערוך את האישיות שלי, ולהגיש אותה לצופה. שום סיכוי. אני עוד בטראומה מהרגע שבו פרופ' איתמר גרוטו קפץ ב'זמר במסכה' מתוך אפונה מרקדת. עכשיו, מילא החלטת לחצות את הקווים, בסדר. אבל עכשיו הוא חזר כאילו כלום לפרשן מגפה. כל פעם שהוא מופיע בתקשורת עם ענייני קורונה, יש לי דחף לשאול אותו, אחת ולתמיד, אם אפונה זה ירק או פחמימה".
פורסם לראשונה: 07:07, 07.01.22
