הסופר חתן פרס ישראל לספרות דויד גרוסמן התראיין אמש (ה') לרשת CNN בריאיון טלוויזיוני ראשון מאז 7 באוקטובר, והביע דאגה מהמלחמה המתמשכת וקרא לפתרון מדיני במזרח התיכון.
המראיינת כריסטיאן אמנפור פתחה את הריאיון בשאלה איך הסופר מרגיש כשאנחנו בחודש השביעי למלחמה, החטופים עדיין בשבי ובצל יום הזיכרון ויום העצמאות שצוינו השבוע. "התחושה העיקרית היא עצב" השיב. "זה מרגיש שהלוחות הטקטוניים נעים מתחת לרגלינו, מתחת לנשמתנו ואפילו תחת האמונות והתקוות שלנו. הכול שונה, אתה מתחיל לא לדעת איפה אתה נמצא, אתה מושתק באיזשהו אופן".
אמנפור ציטטה מתוך הדברים שכתב גרוסמן בטור אורח ל"ניו יורק טיימס" במרץ האחרון, אז דיבר לא רק על המתים והחטופים הישראלים, אלא גם על 30 אלף הפלסטינים שנהרגו עד אז, על פי נתוני משרד הבריאות בעזה המנוהל על ידי חמאס. אמנפור טענה כי גרוסמן אומר שמנהיגים בישראל ובעולם לא רוצים להתמודד עם התמונה המלאה. "זה קשה מדי להתמודד עם זה", אמר הסופר. "קשה מדי להכיר במה שאנחנו עושים. בהתחלה הייתה לנו כל זכות ויכולת להבין את התגובה של ישראל כי הותקפנו פתאום בצורה הכי אכזרית ונוראית - למרות שהרבה אנשים מנסים לשכוח את זה ומספרים את ההיסטוריה מ-8 באוקטובר."
"אבל ההיסטוריה מבחינתנו התחילה ב-7 באוקטובר, כשפתאום מצאנו את עצמנו בגיהינום שנמשך עד היום. בהתחלה הייתה הצדקה למעשים כי זה הגיוני - אם אתה הולך ברחוב לתומך ומישהו סוטר לך בפנים, אתה תכה אותו בחזרה, זה בלתי נמנע. אבל השאלה היא מה קורה אחרי זה? ועם מה אנחנו משתפים פעולה כעת כשאנחנו נכנעים לאלימות שבתוכנו, כשאנחנו מסרבים לקחת אחריות על חלקנו בעיוותים במזרח התיכון - לא חלקנו בתקיפה הנוראה של החמאס, אלא במצב כללי. אנחנו זקוקים לשלום באופן נואש - בלעדיו לא נוכל לחיות פה חיים נורמליים".
המראיינת המשיכה ושאלה את גרוסמן על דבריו מאוקטובר האחרון, ימים בודדים אחרי המתקפה, אז טען כי נרמול היחסים עם ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הוא ניסיון לדלג מעל הקונפליקט, אך שהימים האחרונים הוכיחו כי לא ניתן להגיע לפתרון בלי להתייחס לפלסטינים שסובלים. גרוסמן אמר כי הוא עדיין מאמין בדבריו באופן עמוק: "אי- אפשר להתעלם מהפלסטינים. הם הלב של הסכסוך במזרח התיכון", יחד עם זאת הדגיש כי אין באמור שום הצדקה למעשי חמאס. גרוסמן המשיך ואמר כי "אנו חייבים לפתור את בעיית הפלסטינים. צריך להבין שאם לפלסטינים לא יהיה בית בארצם, לא יהיה שלום בינינו לבינם. ואם להם לא יהיה בית - גם לנו לא יהיה".
מה תרצה לומר לממשלה שלך שנדמה שלא רוצה פתרון?
"זה נהיה קשה יותר ויותר לא רק לומר משהו לממשלה שלי, אלא גם להקשיב למשהו מהממשלה שלי כי הם מסרבים לומר לנו שום דבר - או שאולי הם לא יודעים מה אמור לקרות עכשיו, מה התוכנית, מי ישלוט בעזה למשל.
"אין תשובות לשאלות האלה ואנחנו משלמים על כך מחיר כבד. אנחנו פשוט יושבים שם בלב עזה, סופגים פצועים והרג של החיילים שלנו שתקועים שם בלי יכולת לעשות כלום", אמר גרוסמן ששכל את בנו במלחמת לבנון השנייה. "רצינו שהבית שלנו יהיה בית ולא רק מבצר, אבל לצערנו אנחנו עדיין תקועים במבצר - שאפילו הוא לא יעיל כמו שחשבנו".
בשלב זה בריאיון גרוסמן הפנה את תשומת הלב לחטופים שעדיין נמצאים בעזה, "אני מרגיש כאילו חלק ממני, מהנשמה שלי, אפילו חלק מהגוף שלי כל הזמן איתם בסיוט בהילוך איטי הזה. הם נמצאים שם בחושך מעל 200 יום, בלי אוכל, בלי תרופות - זה בלתי נסבל להיות בסטיאוציה הזו", אמר, והמראיינת הסכימה איתו.
הממשלה טרם קיבלה אחריות על 7 באוקטובר, לאן אתה חושב שזה יוביל?
"אני חושב שאפילו מר נתניהו לא יודע לאן זה הולך. הוא ידוע בתור מומחה לדחיקת בעיות. אבל בשלב מסוים, יהיה משהו שיאלץ אותו לזוז. זה עשוי להיות לחץ מצד ביידן, או מצד מדינות אחרות, מדינות ידידותיות באירופה".
אמנפור התייחסה להיותו של גרוסמן מהקולות הבולטים בשמאל בישראל ושאלה אותו האם הוא חושב שיזכה לראות פעולה לפיתרון מדיני ברוח עמדותיו הפוליטיות, גרוסמן השיב שמדובר בעתיד הרחוק אך זה תלוי גם בצעדים שלנו כעת. "אם נצליח לקום מהאפר אחרי 7 באוקטובר, אם נוכל לזכור את המטרה שלנו ואת התקווה שלנו שנעלמות כל הזמן. אנחנו צריכים ליצור את היכולת להילחם למצוא איזושהי משמעות בחיים האלה אחרי מה שסבלנו וראינו וששינה את דעתנו. ישראל יקרה מדי מכדי להשאיר אותה לפונדמנטליסטים המשיחיים הקיצוניים שכל כך חזקים עכשיו בממשלה ובאופן מסוים סוחטים את נתניהו - שרצה שהם יסחטו אותו, זה נוח לו".
לכתבות נוספות בנושא:
המראיינת לאחר מכן ציטטה דברים שכתבה חנה ארדנט על יחס ישראל לערבים בשנות ה-50, אז אמרה, "הם מתייחסים לערבים, אלה שעדיין כאן, באופן שבעצמו יספיק כדי להתגייס את כל העולם נגד ישראל", ושאלה את גרוסמן מה דעתו על האמירה. "אני חושב שלקח לנו כמה שנים להבין את הטעויות בגישה שלנו, למרות שזה לא שינה את המצב ומצאנו דרכים להמשיך את הכיבוש במשך 56 שנה. ואנחנו משלמים מחיר כבד על ההתעלמות מהכיבוש.
"אני מאמין שהדרך היחידה שלנו לא רק לשרוד במזרח התיכון, אלא לחיות חיים מלאים, עם עושר ורבדים רבים ותרבות וחדשנות - הכול תלוי בסוגיית הכיבוש ואני לא אפסיק להגיד את זה. אני לא רוצה לכבוש אף אחד, אני לא רוצה שיכבשו אותי. אני רוצה לחיות חיי שוויון, חיים של הדדיות ובהירות וזה יכול לקרות", גרוסמן הוסיף שהוא יודע כמה נאיבים נשמעים דבריו.
"אני לא שוכח לרגע שישראל, גם עם כל הטעויות הנוראות שהיא עשתה לאורך השנים, הוקמה שלוש שנים אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השנייה ואחרי השואה. ושהיא הקימה חקלאות ותרבות ותעשיית היי טק וצבא - זה סוג של נס חילוני".
אתה חושב שהמדינה תחזור להיות חילונית? כי כרגע יש לך לאומנים דתיים קיצוניים בממשלה הזו
"את צודקת. הם הסכנה הגדולה לעתיד ישראל, וכך גם המתנחלים בשטחים הכבושים. אני חושב שהחטא הגדול של נתניהו הוא הדרך שבה הוא הלבין את בן גביר וסמוטריץ', הכניס אותם לממשלה והפך אותם לשרים - אף אדם שפוי לא היה עושה זאת. זה רק מוכיח את הציניות שלו. הוא מוכן לעשות כל טריק מלוכלך בספר כדי להציל את עצמו מהכלא".
המראיינת המשיכה וסיפרה על המצב בגדה המערבית בימים אלו, ובין היתר ציינה כי מתבצע שם טיהור אתני, טענות שאליהן גרוסמן לא הגיב, היא המשיכה וסיפרה כי הסופר דיבר על כך ששני העמים הם קורבנות, אך אינם מסוגלים לפתח אמפתיה זה לסבלו של זה. לבסוף שאלה אותו האם הוא משתמש בספרות כדי לספר את סיפורם. "ובכן, ספרות היא כלי טוב ליצור אמפתיה והבנה. אפשר להסתכל באמצעותו על ההקשר של הקונפליקט, לא רק דרך העיניים שלך, אלא גם דרך עיניי האויב ולהבין את סבלו - זה לא דבר פשוט. אני לא מדבר על לאבד את הזהות שלי, אבל היותי ישראלי, יהודי וסופר מאפשר לי להסתכל על הסכסוך שלנו מנקודת מבט קצת אחרת".
