שנה קשה עברה על אביחי הולנדר. אחיינו התינוק, מעיין דומנוביץ', נהרג בתאונת דרכים קשה בחודש אפריל. לפני פחות מחודשיים, בנובמבר, אימו נחמה נפטרה מסרטן. בתחילת אוגוסט הוא שחרר אלבום בכורה לעולם, "ידיים ודממה", שבו כונסו השירים שהוציא עד היום לצד חדשים. היומן התמלא בהופעות ובאירועים חודשים קדימה, אבל המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר שינתה הכול.
הולנדר פרץ לפני כשלוש שנים עם השיר "לא נרגע", שעוסק בפוסט-טראומה מהשירות הצבאי. בשיר הוא מנסה להסביר לבנו הילד את ההתמודדות שהוא עצמו חווה מאז מבצע צוק איתן, שבו השתתף כלוחם ביחידת אגוז. שירו החדש, "נלחם", שהוא מבצע בדואט עם רון בוחניק, נשמע כאילו הוא נכתב במיוחד לתקופה הנוכחית - אבל למרבה ההפתעה הוא נכתב כחודש לפני מתקפת הטרור של חמאס ופרוץ המלחמה.
"מילות השיר מביעות את הדברים שקרו לי ולמשפחה שלי: 'עיגולים ורודים מציגים מסך עשן, כמה החיים יפים, אדם מניח ראש על כר - והוא נלחם'. בשבילי אלה כל הדברים שיכולים להתנפץ ברגע, והתנפצו", אומר המוזיקאי בריאיון ל-ynet. "אמא שלי התמודדה עם המחלה כשמונה שנים, נלחמה כדי לחיות. היא זו שלימדה אותי מילים ואהבה לטקסטים, והיא זו שהביאה את המוזיקה לבית. גם התאונה שבה נהרג אחיין שלי, מעיין, מהדהדת בטקסט. ראיתי איך החיים יכולים להתהפך ברגע. בעקבות הפציעה בתאונה, גיסי צריך ללמוד לחיות את החיים מחדש. אחותי הולכת על הרגליים, אבל עם קביים כרגע. אורי, אחיין שלי שנפצע קשה מאוד בתאונה, הוא נס רפואי. הוא ואחיו, נטע ושחר, משתקמים. הם מתרגלים לחיים החדשים, עם אבא קצת אחר".
האסון הלאומי ב-7 באוקטובר הטעין את המילים במשמעות חדשה. "אני חושב על אנשים שנפצעו עכשיו ועדיין נלחמים. אני חושב על עידן עמדי. אני חושב על כל המילואימניקים", הולנדר אומר. הוא חושב גם על אלוף-משנה יצחק בן בשט ז"ל, שנפל ברצועת עזה לפני כחודש.
"זו אבדה גדולה מאוד. הוא היה איתי כמפקד בשג'אעיה בצוק איתן, לימים הוא הזמין אותי להופיע לחיילים במילואים. הוא כבר היה בחופשת השחרור שלו, כל כך שמחתי בשבילו שהוא משתחרר, אבל בנבה כמו בנבה (כינויו של בן בשט, ש"מ) קפץ כבר ב-7 באוקטובר ועשה דברים הרואיים", אומר הולנדר. "'אדם מניח ראש על כר - והוא נלחם'. הוא כבר היה יכול להניח ראש, וחזר להילחם. אני שמח שהייתה לי הזדמנות לשבת איתו לפני שהוא נכנס לשם. הוא תמיד היה בשבילי מצפן של מוסר ואמת, איש מיוחד במינו".
נשמע שהשיר החדש הוא על המלחמה שאחרי המלחמה, אבל אולי זו רק פרשנות אחת שאפשרית.
"אני מרגיש שהשיר פותח מקום להמון דברים בחיים, גם חיוביים. כמו שאביתר בנאי שר, 'לפחות יש פה קרב, לפחות יש מים, פעם היה רק בור'. גם למאבק יש צד חיובי. הרבה אנשים מדברים על 'שואה' שקרתה פה, ואני אומר: לא, יש פה עם לוחם. נכון, מה שקרה פה הוא נורא, קשה מנשוא - אבל יש פה מלחמה. משיבים מלחמה. השיר הוא על המאבק של החיים".
הקרע בחברה הישראלית ערב פרוץ המלחמה נוכח גם הוא בטקסט: "כל הקנאה / כל הכבוד והתאווה / כמעט הוציאו את החשק / בסוף המרדף / מה יישאר מכל זה". "במשנה במסכת אבות נאמר ש'הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם'. פרקתי על הדף, חשבתי: מה כבר אני יכול להגיד שלא נאמר? על התקופה, על האחדות שנקרעת", לדבריו. "המילים שרון בוחניק שר, 'בכעסי רוקנתי כוסי, הפכתי שיכור, מנוכר וזחוח, כמעט שהרסתי את שבניתי איתך' - זה נכתב כביכול לאישה, כדי שתהיה פה איזו רומנטיקה, אבל ברור שזה נכתב למדינה. כמעט שהרסנו את מה שבנינו".
"הדבר היחיד שינחם הוא שמשהו ישתנה"
העיסוק באובדן מלווה את הקריירה המוזיקלית של הולנדר. שירו "יומולדת", שזכה להצלחה, מתאר את יום הולדתו של טל יפרח ז"ל, לאחר שנפל במבצע צוק איתן. לא פחות מאשר שיר אבל על נפילתו, זהו שיר הלל לחיים שהוא הספיק לחיות, עם תקווה לפגישה מחודשת איתו ביום מן הימים. את השיר כתב הולנדר בשיתוף פעולה עם אימו של טל, אביבה לוי יפרח.
אתה מרגיש בדיעבד שבצוק איתן היה צריך להשלים את העבודה ולא לצאת מרצועת עזה לפני מיטוט חמאס?
"אף פעם לא התיימרתי לדעת מה אנחנו צריכים לעשות. לא ניהלתי את המדינה ואני לא מכיר את כל השיקולים. אבל אני מבין היום שערכים הם דבר חשוב בתוך ההנהגה. די עם הציניות, זה מוביל לאבדון".
הולנדר עובד עם נכי צה"ל עוד הרבה לפני המלחמה. הוא מלווה ביומיום אלוף-משנה מגולני שנפצע קשה בצוק איתן ונותר משותק כמעט לגמרי מהצוואר ומטה, ובשאר הזמן הפנוי הוא מופיע בימים אלה בפני פצועים ומפונים. בין השאר הופיע בתקופה הזו במסגרת פסטיבל "נצח" בצוללת הצהובה בירושלים, שהוקדש לזכר אמנים שנרצחו ב-7 באוקטובר.
5 צפייה בגלריה
"אני שיניתי את התרומה שלי לטיפול, עברתי צד, אבל לוחם נשאר לוחם". אביחי הולנדר
(צילום: שי פרנקו)
"כל המפקדים שהיו לי בגולני נלחמו ב-7 באוקטובר ונלחמים עד עכשיו, חלקם נפצעו. כמעט לא יוצא לי ללכת לנגן לפצועים שאני לא מכיר, אני הולך לחברים שלי", הוא מספר. "זכיתי שהם יאזינו לשירים שלי. אני עכשיו נוסע לתל השומר לבקר מג"ד בגולני, שהיה מ"פ שלי והעביר אותי את ההכשרה".
אתה מרגיש צביטה בלב שאתה לא שם עם הלוחמים ברצועת עזה?
"בהחלט. אלה אחים שלי לנשק. אני שיניתי את התרומה שלי לטיפול, עברתי צד, אבל לוחם נשאר לוחם".
איך הרגשת בתחילת המלחמה? אני מניח שזה הציף דברים לא קלים.
"ההתחלה הייתה ממש קשה, אבל הייתה התרכזות בעשייה. זה הסיח את הדעת, אבל היו לי תחושות קשות מאוד עד שקיבלתי את המקום שבו אני נמצא ואת המשמעות של מה שאני עושה. שוחררתי ממילואים כנכה צה"ל, ובעקבות העבודה שלי עם נכי צה"ל בעצמי אני לא יכול לעזוב אותם באמצע. אני נמצא ביומיום ליד אנשים שהקדישו את כל חייהם לצבא, אז כשאומרים לי 'אתה נתת את מה שנתת', זה לא מניח את דעתי. אני רק מקווה שנהיה ראויים למה שהם עוברים שם. הדבר היחיד שינחם הוא שמשהו ישתנה, גם מבחינה ביטחונית אבל גם בנו – בגישה שלנו ובבחירות שלנו כעם. הזירה הכי חשובה שאני מרגיש שהפקרנו היא הפוליטיקה".
אתה מרגיש שאין מספיק אנשים טובים שהולכים לפוליטיקה?
"כן. אסור לנו לוותר על החזית הזאת, זו חזית בפני עצמה. מי שיש לו יכולות – צריך ללכת לשם. אני מרגיש שהייתי הולך לפוליטיקה אם היו לי הכישורים המתאימים: קור רוח, יכולת לעמוד מול ביקורת וחוסן מתאים. אם ארגיש שאני יכול להועיל שם בעתיד, אני אועיל שם. בן אדם צריך לתרום עם מה שיש לו בידיים".
המוזיקה פותחת את השער לכאב
הוא מודה שלא היה לו קל ליצור בתקופה הזו. "היה לי קשה להוציא את השיר. קשה להמשיך הלאה. אני מרגיש שאני פועל נגד הצד שבי שמושך אותי אחורה, רוצה רגע לא להמשיך, לעבד את האובדן", הוא מסביר. "זה צד שלא מצליח לחשוב על שום דבר אחר חוץ מהחבר'ה שנלחמים והחטופים. זו עוד מלחמה פרטית שלי".
מאז תחילת המלחמה יש כאלה שיוצרים שירים לאומיים להעלאת המורל, כמו "עם ישראל חי", או שירי רוח לחימה כמו "חרבו דרבו". אתה בחרת להוציא דווקא שיר אישי.
"אני אגיד לך למה: בסוף יש גם תחושות של לבד בתוך הדבר הגדול הזה, ושואלים 'איפה אני'. אף פעם לא הצטיינתי בהבאת איזו אופטימיות, אני כותב את מה שרואות עיניי. אני נותן מקום לרגש, הזדמנות לפרוק, לכאוב. לפעמים צריך מוזיקה כדי לפתוח את השער הזה".
איך נוצר הקשר עם רון בוחניק?
"רון שמע את השיר הזה אצל אסף צרויה, שהפיק את השיר והיה שותף בלחן. לא הכרתי אותו אישית אבל אהבתי את השירים שלו. הוא שמע את השיר ואהב, הרעיון עלה, ושמחתי מאוד. הוא נותן לשיר גוון יפה ושונה ממה שעשיתי עד היום. זו הפעם הראשונה שאני עושה דואט, ואני שמח שזה קרה עם בן אדם שיש לי חיבור איתו".
5 צפייה בגלריה
"האובדן שלו הביא אותו לרצון להצמיח משהו". אחיינו של הולנדר, מעיין דומנוביץ' ז"ל שנהרג בתאונת הדרכים בכביש 40 בצומת הנגב
(באדיבות המשפחה)
הולנדר גדל בבית דתי. הוא חי היום בפתח תקווה עם אשתו אלכס וילדיו, ארי וליה. "אנחנו מצפים לעוד קטנצ'יק שיבוא. אלכס בחודש תשיעי להיריון", הוא מגלה.
לא מפחיד להביא ילדים לעולם כזה?
"זה מפחיד מאוד, אבל ההיריון התחיל כמובן עוד לפני כל המציאות ההזויה הזאת. אני חושב שהאובדן של מעיין הביא אותי לרצון להצמיח משהו. חיים הולכים, חיים באים. כל הרעיון הוא להצמיח משהו חדש, גם שירים מצמיחים משהו".
