בעיתוי מתאים למדי, ואולי זה העיתוי הגרוע ביותר, עלה בנטפליקס "להשאיר את העולם מאחור" (Leave the World Behind), מותחן פסיכולוגי-אפוקליפטי של התסריטאי-במאי סאם אסמאעיל. במרכזו שתי משפחות שנאלצות לחלוק בית נופש מהודר ומרווח בתחילתה של קטסטרופה שמקורה והיקפה אינם ידועים. סיטואציה של מצור ותחושת אין אונים שהעולם מחוץ לכותלי הבית חרב. בהחלט ייתכן שהמנויים הישראלים של נטפליקס ירגישו כי הסרט מעצים תחושות שרבים מאיתנו חוו מאז השבת הארורה, ומטעמים אלו יעדיפו לדלג עליו. הסרט מפגין ליטוש טכני וכולל מספר סצנות מוצלחות. יחד עם זאת המכלול נותר לא מספק מבחינת הסבירות של התנהגות הדמויות על רקע הסיטואציה ואופן התפתחותה. יתכן שאיכויותיו אינן מצדיקות צפייה מאתגרת יתר על המידה בתקופה הלא פשוטה שבה אנו נמצאים.
"להשאיר את העולם מאחור" - טריילר
בנוסף, ואני מתנצל על הטון החרדתי, מה אנחנו אמורים להבין מכך שהסרט הוא תוצר של חברת ההפקות הייר גראונדס שבעליה הם הזוג אובמה? כלומר, שמי שעמד בראש המערכות הלאומיות האמריקניות מפיק סרט שעוסק בקריסתן, מבלי שיש לכך מקור ברור או סימן שהדבר הוא בר עצירה. וזאת מבלי שאני מניח, או שידוע לי, על התערבות משמעותית של הנשיא לשעבר בתכנים של הסרט. אין מה לומר, הימים האלו לא עושים לנו טוב.
"להשאיר את העולם מאחור" הוא עיבוד לספר בשם דומה מ-2020 שכתב רומן עלאם. אסמאעיל, שהיה היוצר והשואו-ראנר של "מר רובוט" (2015-2019), כבר הפגין בסדרה זו עניין בקריסה טכנולוגית שעשויה להפיל את כל המערכת החברתית. לפני כחצי שנה בוטל פרויקט שאפתני שלו שיועד לאפל TV פלוס, ושהיה אמור לעבד את יצירת המופת "מטרופוליס" (1927) של פריץ לאנג למיני סדרה. עוד מעשיה על חברה שטכנולוגיה משוכללת מדי מתפעלת אותה, שמגיעה לסף הקריסה שלה.
4 צפייה בגלריה
הניסיון לתאר באופן ספציפי את השיוך הז'אנרי של הסרט הוא בחזקת ספוילר. מתוך "להשאיר את העולם מאחור"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
מטבעם של סרטים אפוקליפטיים המסתמכים על שרשרת אירועים בלתי צפויים, לא ניתן לחשוף יותר מדי מעלילתם. למעשה, גם הניסיון לתאר באופן ספציפי את השיוך הז'אנרי של הסרט הוא בחזקת ספוילר. האם מדובר באסון אסטרונומי שעליו אין לאדם השפעה, או אסון אקולוגי שבו הפלנטה נפרעת מהמין האנושי שהחריב אותה בשיטתיות? ואולי זה אסון מעשה ידי אדם - ואז עולה השאלה האם זה טעות אמריקנית או הצלחה בפעולה של אויב חיצוני, ואם כן מיהו. האם זהו סרט מדע בדיוני שבו המתחולל יתברר כקשור לטכנולוגיה לא מוכרת - של בני אדם או של חייזרים? או סרט אימה עם מפלצות דמויות אדם או שונות מאוד ממנו? ואולי זה בכלל קולנוע דתי שבו האסון הוא תוצר של התערבות כוחות אלוהיים או שטניים? כל האפשרויות פתוחות, וכמובן שלא אומר במי מהן, אם בכלל, בחר הסרט.
בתחילת העלילה אנו נמצאים בבית נאה בשכונת פארק סלופ בברוקלין שבו חיה משפחת סטנפורד. האם אמנדה (ג'וליה רוברטס, שהיא גם אחת ממפיקות הסרט) מכריזה על העדר סיפוק המתמצה באמירה היגעה "אני פאקינג שונאת בני אדם". היא שכרה באופן ספונטני וב"מחיר מציאה" בית נופש שנמצא במרחק שעה מניו יורק. לבעלה קליי (אית'ן הוק), מרצה לאנגלית ותקשורת, יש אופי רך יותר והוא בוודאי לא יעמוד בדרכה לחופשה. אליהם מצטרפים שני ילדיהם - הבת בת ה-13 רוז (פארא מקנזי) שנמצאת לקראת סיומו של בינג' פראי על פרקי "חברים" (עוד עיתוי אירוני לתאריך היציאה של הסרט), והנער המתבגר ארצ'י (צ'ארלי אוונס), שנמצא בשיאה של הסערה ההורמונלית האופיינית לגילו.
ביום הראשון שלהם באזור הנופש הם מגיעים לחוף ים כמעט נטול אדם. המרגוע נקטע כאשר מכלית נפט ענקית נעה לכיוון החוף ועולה עליו, והמשפחה כמעט נרמסת תחתיו. לא ידוע מה גרם לספינה לעלות על החוף ובאופן לא סביר לא נראה שיש עליה אנשים. האירוע מסתיים כשהמשפחה בורחת חזרה לבית הנופש. אנו נותרים ללא תשובות בנוגע למה שהתחולל. בהמשך יהיו רגעים נוספים של חוסר סבירות בקליטה ובתגובה של הדמויות להתפתחות הסיטואציה בה הן נתונות.
לאחר התנתקות קווי הטלפונים הסלולריים, והפסקת שידורי הטלוויזיה והרדיו, מתחילה להתגנב המחשבה שמשהו אינו כשורה בעולם. בחשכת הלילה מגיעים לבית הנופש בו נמצאת המשפחה שתי דמויות נוספות: ג'ורג' סקוט (מהרשלה עלי) ובתו רות' (מיהלא הרולד), צעירה באמצע שנות ה-20 לחייה. הוא בעל בית הנופש שבו מתארחת משפחת סטנפורד, ושניהם שבו לבית בגלל שלטענתם ניו יורק הוטלה לחשיכה. כעת ג'ורג מבקש מהזוג סטנפורד שיאפשרו לו ולבתו לשהות בבית יחד עם משפחתם.
4 צפייה בגלריה
במקביל ימשיכו להתגלות עוד ועוד סימנים לגבי היקף האסון, תוך שמירה על ערפול מתמיד אודות מקורו. מתוך "להשאיר את העולם מאחור"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
הסיטואציה הלא נעימה גורמת לאמנדה להגיב בחשדנות ועויינות, ולרות' להגיב לכך בעויינות משל עצמה. המתח בין הדמויות ימשך, כשבמקביל ימשיכו להתגלות עוד ועוד סימנים לגבי היקף האסון, תוך שמירה על ערפול מתמיד אודות מקורו: מה גורם לחיות להתנהג מוזר? מי מפזר עלונים מאיימים ברחפן שנע בשמיים? מה יודעים האנשים בדרגות הגבוהות של עוצמה כלכלית וצבאית בארצות הברית? הסרט הוא על עצם האי וודאות לגבי מקור הקטסטרופה, יותר מאשר על פתרון שבו יתגלה המניע למתרחש.
קולנוע אפוקליפטי עשוי לדרוש משאבים הפקתים משמעותיים בכדי לתת ייצוג הולם לסדר הגודל של האסון. "להשאיר את העולם מאחור" משתייך לניסיונות קודמים לתאר קטסטרופה דרך "חור המנעול" של אינדיווידואליים מבודדים. נקרא לזה גישת "סוף משחק לאפוקליפסה" (על שם המחזה של סמואל בקט). בשנות ה-80 נקטו בגישה זו סרטים כמו הדרמה האמריקאית "עדות" (1983) או סרט האנימציה הבריטי מכמיר הלב "כשהרוח נושבת" (1986) שעסקו בדעיכה ההדרגתית של משפחה בראשון, וזוג קשישים בשני, על רקע קטסטרופה גרעינית שעשויה לחסל את המין האנושי.
4 צפייה בגלריה
לא מקנה לדמויות עומק פסיכולוגי מספק, אלא מותיר אותנו בעמדת התבוננות חיצונית. מתוך "להשאיר את העולם מאחור"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
"להשאיר את העולם מאחור" שייך גם לתחום הקטסטרופות הפוסט-מודרניות, או אולי קטסטרופות פולימורפיות: אירועים רב מערכתיים, שהקשרים ביניהם לא ברורים, תוצרים של עולם שבו אפילו הסימנים של הקטסטרופה נתונים לפרשנויות סותרות. סופרים כמו פיליפ ק. דיק (ב"יוביק") או דון דלילו ב"רעש לבן" - ספר שעיבד וביים נואה באומבך, ויצא בדצמבר שעבר בנטפליקס (האם בנטפליקס מתחילים מסורת חדשה לקראת הכריסמס?) - יצרו בעבר קטסטרופות מסוג זה. דוגמה נוספת מהזמן האחרון היא "דפיקה בדלת" (2023) של מ. נייט שאמלאן, שבו המשפחה במצור נדרש לא רק להכיר בקיומה של קטסטרופה שאותה הם לא חווים ישירות, אלא נתבע מהם להכיר ביכולתם לבלום את התהוותה באקט של הקרבה עצמית.
"להשאיר את העולם מאחור" מעניין טכנית וסגנונית ולקוי מבחינת הדמויות והתכלית. בשונה מהספר, הוא לא מקנה לדמויות עומק פסיכולוגי מספק, אלא מותיר אותנו בעמדת התבוננות חיצונית. אם מראש נעשה וויתור על הספקטקל של החורבן, אז לפחות שהדמויות והאינטראקציות ביניהן יהיו יותר מעניינות. כאן, יש גם בחירה להפוך את הדמויות למבודדות יותר זו מזו, הן בהקשר של הפעולות אותן הן מבצעות והן במה שהן מגלות לגבי המתרחש. הסרט מתאים בעיקרו לאלו הנמשכים לסיטואציות אפוקליפטיות וקטסטרופליות, וטרם שבעו מהן.
