חולית: חלק שני
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
עלילת המקור הספרותי הייתה מורכבת ושאפתנית, אבל התסריט שכתב וילנב יחד עם ג'ון ספייטס לא קילף ממנו את ההדים לנושאים פוליטיים, אקולוגיים ודתיים. העולם שנבנה בסרט הראשון היה מרהיב, אפל ומסתורי. הקצב המדוד של הסרט אפשר לספוג אותו בהדרגה, ולא רק לדלג מאטרקציה אחת לאחרת כמקובל בסרטים בתקציבי ענק, דבר שהיה יכול לפגוע במידת העניין של הקהל בסרט. אתגר נוסף היה בעיתוי היציאה של הסרט הראשון בשיא תקופת הקורונה. לאחר מספר דחיות הוא עלה בו זמנית הן למסכי הקולנוע והן להקרנה בפלטפורמת HBO מקס, והדבר פגע מהותית בהכנסותיו. חרף תנאים לא ידידותיים אלו, "חולית" כמעט ושילש את תקציב ההפקה, והפקת החלק השני הפכה למוצדקת מבחינה כלכלית.
"חולית: חלק שני" (Dune: Part Two) מחזיר אותנו בדיוק לנקודה שבה הסתיים הסרט הראשון. לאחר המתקפה על בית אטריאידס, רצח הדוכס לטו, וההשמדה של רוב אנשיו, פול אטריאידס (טימותי שאלאמה) בנו של הדוכס, ואמו הליידי ג'סיקה (רבקה פרגוסון), הפילגש של הדוכס ומכשפה השייכת למסדר "בנות גשרית", מצליחים להימלט למדבר האכזרי של אראקיס ולחבור לקבוצת דררים בהנהגתו של סטילגאר (חוויאר בארדם). זהו גם המפגש הממשי הראשון של פול עם בת הדררים צ'אני (זנדאיה) שאותה ראה בחלומותיו. הסרט הסתיים לאחר שפול הוכיח את מיומנותו בקרב כנגד דררי שקרא עליו תיגר, ובכך עשה את הצעד הראשון לקראת הפיכתו לאחד מהם. הסרט הנוכחי הוא "חלק שני" ולא "חולית 2". אין טעם לצפות בו ללא צפייה מוקדמת ב"חולית". הוא שומר על רמת המצוינות שהושגה בסרט הראשון בכל היבט של העשייה הקולנועית, אבל מרחיב אותה באופן אורגני עם התפתחות העלילה.
הצילום של גרג פרייזר לוכד את נופי המדבר של אראקיס, שביחס אליהם מעוצבת המיתיות האפלה של עליית פול "מואדיב" אטריאידס להנהגת הדררים (רוב צילומי הלוקיישן נעשו בוואדי רם בירדן). המוזיקה של הנס זימר משלימה דימויים אלו בשילוב בין המשיחי-אופורי להדים מבשרי רע. הסטים המרהיבים של פטריס ורמט חורגים מבניית העולם של הסרט הראשון למקומות המגורים והפולחן של הדררים, לכוכב גידי פריים שנשלט על ידי בית הארקונן, ולארמון שבו גר הקיסר הפדישאח שדאם קורינו הרביעי (כריסטופר ווקן), יחד עם בתו הנסיכה אירולן (פלורנס פיו).
הספר "חולית" זכה להצלחה כלכלית ולפרסים יוקרתיים, אבל הרברט נחרד כשהבין שחלק ניכר מהקוראים לא הבין את עמדתו כלפי "מסע הגיבור". הוא לא התכוון לעצב את פול אטריאידס כלא יותר מדמות משיחית המציעה לקוראים מסע מספק לעבר עמדת עוצמה ושליטה. הוא חתר לאמביוולנטיות שבאמצעותה יצביע על סכנותיו של פונדמנטליזם דתי. לכן הוא חידד עמדה זו כשכתב את ספר ההמשך "משיח חולית" (1969). בעיבוד הקולנועי הראשון ל"חולית" (1984), דיוויד לינץ' עיצב מסע הרואי ללא סייג בדרך שאינה תואמת את כוונותיו של הרברט. וילנב, לעומת זאת, כותב ומביים מתוך הבנה והסכמה עם כוונותיו של הסופר, תוך ניצול הפרספקטיבה אותה מקנה ההכרות עם ספר ההמשך. בסרט הקודם עוד לא היה מקום לעמדה אמביוולנטית זו, אך בסרט השני, בו הגיבור מתחיל לפעול בדרך שתממש את הנבואות שנתלות בו, הפער בין גרסת לינץ' לגרסת וילנב הופך למאוד ברור.
3 צפייה בגלריה
נצמד לספר עם שינויים קלים שמסייעים לחדד אותו. מתוך "חולית: חלק שני"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
למרות שעלילת "חולית: חלק שני" נצמדת לעלילת הספר, וילנב וספייטס מבצעים כמה שינויים שמסייעים לחדד את הפוזיציה הפרדוקסלית שלה הם נדרשים. מצד אחד זה קולנוע "בלוקבסטרי" המציע אירועים סוחפים של לחימה, התגברות על מכשולים, והכרעה של אויבים (וככזה הוא כולל כמה סצנות מצוינות ומרהיבות); מצד שני העניין של וילנב ביצירה כרוך בניסיון לזרוע ספק, אם לא לערער לחלוטין, את התוקף האידיאולוגי/דתי של מסלול עלילתי מוכר זה. אין לאף יוצר, יהיה מעמדו אשר יהיה, את הפריבילגיה לעשות סרט בתקציב של כמעט 200 מיליון דולר ששולל מהצופים את היכולת ליהנות ממה שמוצג. כאשר האתגר ברור, ניתן גם להעריך את היכולת של וילנב לאזן דרישות סותרות אלו. את האיפוק הנדרש בהימנעות מההתרפקות על ההרואיות המשיחית שכל כך קל לשמח באמצעותה את הקהל.
אחד הכלים המרכזיים בהשגת איזון זה הוא פיתוח שתי הדמויות הנשיות המרכזיות – צ'אני הדררית, וליידי ג'סיקה. הראשונה נעה מעמדה סקפטית לגבי הזר הלבן להתקרבות רגשית, אבל נותרת מצפון מוסרי שבאמצעותו ניתן להעריך את השינויים שחלים בדמותו של פול במהלך העלילה. זה מתחבר להצגה המורכבת של החברה הדררית המוסיפה על הספר. כאן יש בחברה מחלוקת לגבי השאלה האם "מוא'דיב" הוא המשיח המיוחל שיוביל אותם לניצחון ושחרור. מול הלהט המשיחי שמפגינים אלו שבראשם עומד סטילגאר, יש גם את הפלג הסקפטי יותר.
הדמות השנייה היא של ליידי ג'סיקה, שכמו פול גם היא עוברת טרנספורמציה במחיצת הדררים. לא אתאר את הדברים, אבל קוראי הספר יודעים למה הכוונה. בהיותה שייכת ל"בנות גשרית", היא חלק מהתוכנית רבת השנים שלהן להוליד את התוצר הגנטי המושלם המכונה "קפיצת הדרך". המסדר הזה עיצב את המיתוסים שנשתלו בתרבותם של הדררים אודות תכונותיו ומעשיו של המשיח, כל זאת כדי לבסס אמצעי שליטה בהם. לפול יש מידה של ספק והססנות לגבי מימוש "ייעודו", בגלל שחזיונותיו מגלים את אובדן חיי האדם הבלתי נתפס שיהיה כרוך בכך. לג'סיקה, לעומת זאת, אין כל ספקות והיא פועלת בנחישות על מנת שהוא ייתפס כגואל של הדררים. מבחינה דרמטית ליידי ג'סיקה מוצבת כנגד צ'אני, הדמות השנייה שמנסה להשפיע על גורלו של פול אבל בכיוון ההפוך.
3 צפייה בגלריה
אחד הכלים המרכזיים בהשגת איזון זה היא פיתוח שתי הדמויות הנשיות המרכזיות. מתוך "חולית: חלק שני"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
אלו הדוגמאות הבולטות, אבל אפשר להתייחס גם לדמויות אחרות, שמתקיימות באופן ברור בתוך מערך יחסי הכוח והאינטרסים של הסרט, שבמרכזו נמצא הגיבור. זו עבודה מדויקת של עיבוד מהדק, שברור למבצעיו מה יש להשמיט, ומה להדגיש. לפשט כמידת הנדרש כדי לחדד מבלי לרדד.
ישנה היעדרות של דמות חשובה אחת, ששייכת לחלק האחרון של הספר, ושקשורה לאחד מרגעי המפתח שלו. יחד עם זאת הסרט נושא הבטחה ברורה להופעתה של הדמות בחלק השלישי. האם זה יקרה? התחזיות צופות ל"חולית: חלק שני" הצלחה משמעותית בקופות. וילנב כבר כתב את התסריט לחלק השלישי, אבל הוא גם אמר שהוא צריך לקחת הפסקה מהיקום של "חולית". בשונה מג'יימס קאמרון וסרטי "אווטאר" הוא לא מתכוון להקדיש את הקריירה המקצועית שלו אך ורק לסרטים אלו. אז יש סיכוי טוב שזה יקרה, רק צריך להתאזר בסבלנות. בכל מקרה נקודת הסיום של "חולית: חלק שני" אולי מעוררת עניין וציפייה להמשך, אבל גם מהווה נקודת סיום מספקת במה שהפך להיות עיבוד מצוין בשני חלקים לספר "חולית".
