בספטמבר 2022 פליפה קולומבו זכה להגשים חלום שכבר לא חשב שיגשים שוב. אחרי 18 שנים ארוכות, ארוכות מדי אם תשאלו אותו, הוא דרך שוב על אדמת הקודש. השחקן המקסיקני-ארגנטינאי, שפוסטרים שלו מתקופת "המורדים" עיטרו קירות של כל מילניאלית ישראלית, עלה על במת היכל מנורה יחד עם פלורנסיה ברטוטי ("פלוריסיינטה"), רוסי איגרסבלו ("כמעט מלאכים") והזמר הישראלי חן אהרוני - וכבש את הקהל עם מיטב הלהיטים מהסדרות שבהן כיכבו.
אבל במקום שהמופע יהווה קלוז'ר - מבחינת קולומבו זה רק היה הספתח. ב-2 במאי הוא ישוב לישראל, והפעם למופע סולו ברידינג 3 בתל אביב. "זה הרגיש כאילו חלפו חיים שלמים מאז שהייתי בתל אביב", הוא משחזר בריאיון ל-ynet את השיבה למדינה שכל כך אהב אחרי כמעט שני עשורי היעדרות. "בפעם האחרונה שהייתי בישראל זה היה טירוף. לא חשבתי שאחזור כי האמנתי שזה נגמר עבורנו (להקת המורדים, נ"ב), שזה נגמר עבורי. אבל כשהגיעה ההזדמנות לקחתי אותה - וזה היה מדהים. אז אני שמח לחזור שוב, ועכשיו זה אפילו יותר כיף כי זאת הולכת להיות ההופעה שלי. אני עובד על זה הרבה זמן ואני חושב שזו הזדמנות מאוד מרגשת עבורי לבדוק איך הקהל יקבל את המוזיקה שלי, לצד השירים שכולם מחכים לשמוע".
כמו רבים אחרים, קולומבו חב את סיפור ההצלחה שלו לכריס מורנה. בסוף שנות ה-90, כשהעיבוד המקסיקני ל"קטנטנות" שבו השתתף לא צלח, מורנה זיהתה את הפוטנציאל וגרמה לו להעתיק את חייו ממקסיקו לארגנטינה כדי להצטרף לקאסט הסדרה המקורית. וטוב שעשה כך, כי התפקיד הפך אותו לאחד מהשחקנים הפופולריים ביותר בסדרה - ולבסוף גם הניב לו את הליהוק הבא שהפך אותו כבר לכוכב ענק - בסדרת הנוער "המורדים", יחד עם חבריו מתקופת "קטנטנות" - בנחמין רוחאס, לואיסנה לופילטו וקמילה בורדונבה. לצד הסדרה, הרביעייה גם הרכיבה את Erreway, להקת פופ שביצעה את שירי הסדרה והוציאה שלושה אלבומים מצליחים עם להיטים כמו Bonita De Mas, Será Porque Te Quiero, Sweet Baby ו-Será de Dios.
6 צפייה בגלריה
תפקיד שהפך אותו לאחד מהכוכבים הגדולים של התקופה. פליפה עם חברי "המורדים" בישראל
(צילום: מיכאל קרמר)
יש בך חלק שמתבאס שאתה "נאלץ" להמשיך לבצע שירים מהסדרות ולא יכול לעשות רק את המוזיקה שלך?
"אני חושב על זה לא מעט. אחרי שסיימנו עם 'המורדים' הייתי בן 20, אולי 21, והתחלתי לחשוב מה אני יכול לעשות כדי לשבור את התדמית של מנואל (שגילם בסדרה, נ"ב) ולהתחיל מחדש עם כל הדברים שאני רוצה לעשות. בהתחלה, כמובן, זה היה מאוד קשה כי כל האנשים ציפו ממני כבר להמשיך הלאה ולהצליח. אז התחלתי לעשות תיאטרון עצמאי. אחד התפקידים הראשונים שלי היה בעיבוד של 'הבוגר', ואחרי זה שיחקתי עם אבא שלי (השחקן חואן קרלוס קולומבו, נ"ב) בהצגה שהיוותה פגישה דמיונית בין קורט קוביין לפרנק סינטרה. וככה במשך שנים ניסיתי להשיל מעליי את הדמות הזו, עד שהזמן עשה את שלו. אז כשאמרו ש'המורדים' הולכת לעלות שוב בנטפליקס, חשבתי לעצמי, 'אוי לא, לא שוב'. תהיתי מי הולך לראות את זה, זה ישן! עברו 20 שנה, ואני סוף סוף עושה את הדברים שלי. קצת פחדתי".
ואיך זה היה עבורך?
"זאת הייתה הפתעה נעימה, וגם הדור החדש שנחשף לזה - אפילו הבת שלי צפתה בזה".
כן, קשה לתפוס שלקולומבו - כיום בן 40 - יש ילדה מספיק בוגרת כדי לצפות בסדרה שעיצבה דור שלם של טינאייג'רים. אורורה בת ה-13, ביתם של השחקן ובת זוגו ב-16 השנים האחרונות, מעצבת התלבושות ססיליה קורונאדו, הסבירה לו שכל החברות שלה כבר צפו בסדרה וביקשה רשות לראות גם. "הסכמתי בתנאי שנצפה בזה ביחד", הוא אומר, "הם מסתכלים על זה באור אחר, זה כיף. אני בעיקר חושב שהם נהנים מהמוזיקה, ומהעלילה כמובן. זה בעיקר הביא איתו משב רוח מרענן אחרי כל השנים האלה, כי זה הזכיר לי שרוב הזמן עשינו דברים טובים - ועשינו אותם באהבה. אנחנו מגלמים ילדים שמשחקים אותה כוכבי פופ, והמוזיקה הייתה כל כך טובה. זאת הסיבה לדעתי שזה עובד גם אחרי 20 שנה. אז בנקודה הזאת אומנם מצחיק אותי להתעסק בזה שוב, אבל אם לשיר את השירים מפעם מאפשר לי לחזור להופיע בישראל שאני כל כך אוהב - זאת הזדמנות אדירה בשבילי. זו הסיבה שאני כל כך נרגש מההופעה, כי אני חושב שזה הרגע הנכון לעשות את זה - לבצע שירים מפעם עם אנרגיה חדשה, ועל הדרך גם להביא את המוזיקה שאני יוצר".
בשנתיים האחרונות קולומבו הוציא שלושה שירים חדשים - Peicer (שהוא גם שם הבמה שלו), Mas, ו-Frida ("על שם החתולה שלי"), ובקרוב הוא עתיד לשחרר חמישה נוספים. כשאני שואלת אותו מה דעתו על מוזיקת הפופ הלטינית שהשתלטה על העולם - מרוסליה, דרך באד באני ועד מאלומה - הוא מודה שזה לא כוס המאטה שלו. "אני מאזין למוזיקה הזאת בעיקר במסיבות. זו אולי לא המוזיקה שאני שומע במכונית או בבית, אבל אני מקשיב למוזיקה הזו, כמובן". במקביל, הוא מסיים תקופה בת ארבע שנים ב-Sex, Viví tu Experiencia ("סקס, חייתי את החוויה שלך", בתרגום חופשי) - מעין מופע שמשלב בין מוזיקה, ריקוד ותיאטרון ועוסק, ובכן, בסקס. "אנחנו 18 פרפורמרים - שחקנים, זמרים, רקדנים ודוגמנים, שכל אחד מגיע מעולם אחר וגם נראה אחרת", הוא מספר על החוויה. "זה כיף ענק, הם נותנים לי לעשות כל מה שאני רוצה. פעם אני מנחה, פעם אני עושה כוריאוגרפיה, פעם אני שר שיר"
6 צפייה בגלריה
"זה הרגע הנכון לעשות לבצע שירים מפעם עם אנרגיה חדשה, וגם להביא את המוזיקה שאני יוצר". פליפה קולומבו
(צילום: בר שבתאי)
אגב סקס, במבט לאחור - היו גם סצנות אינטימיות ב"המורדים". אתה לא חושש לצפות בזה עם הבת שלך?
“אני צופה בזה איתה דווקא כי אני חושב שיש שם הרבה דברים שצריך להסביר. לא בגלל התוכנית, אלא כי היא בת 13 והיא צריכה להבין את מה שהיא רואה".
אז אתה זה שאחראי בבית על ה-שיחות איתה בנושא?
"שנינו. אנחנו מדברים הרבה עם אורורה. אני חושב שאנחנו אפילו מדברים איתה יותר מדי", הוא צוחק, "באיזשהו שלב היא כבר אומרת 'פליז די, תפסיקו. אני רק שאלתי משהו אחד, לא צריך להמשיך'. אבל אנחנו מדברים איתה על אהבה והאנרגיה שאתה מביא איתך לאהבה. אני חושב שזה עדיף על פני לא להיות שם בשביל הילדים שלנו".
היום כשיש סדרות תיכון כמו "אופוריה", מאוד רווח להחזיק על הסט מתאמת אינטימיות. זה משהו שבדיעבד היה חסר לכם?
"היו לנו אנשים כאלה על הסט, פשוט לא קראו להם ככה. אבל היה הרבה תיאום מראש. היינו קבוצה של 25-20 נערים בגילאי 18-15, ורובנו הכרנו אחד את השני עוד לפני הסדרה, כי היינו יחד ב'קטנטנות' - והקפיצה מ'קטנטנות' ל'המורדים' הייתה די גדולה. אני חושב שהיוצרים ניסו להתאים את התסריט והדמויות למה שקורה בבתי ספר תיכוניים, גם אם הסדרה בדיונית. גם מבחינת השיח והשפה בסדרות שיש עכשיו - התסריט עובר הרבה פילטרים לפני שהם אומרים משהו. אצלנו לא היה דבר כזה. גם מבחינת המראה החיצוני הכול השתנה. אם הסתכלתם עלינו ב'המורדים' - אנחנו לא נראים כמו השחקנים ב'אופוריה'. אצלנו הבחורים היו קטנים - אחד בלונדיני עם עיניים כחולות, השני מקסיקני שמדבר מצחיק, רק לואיסנה אולי הייתה הטייפקאסט של 'הבחורה היפה', וקמילה הייתה מעין אלטרנטיבה לדמות שלה".
6 צפייה בגלריה
פליפה קולומבו: "אנחנו לא נראים כמו השחקנים ב'אופוריה'". "המורדים" בישראל
(צילום: יריב כץ)
יש גם תחושה שבני הנוער יודעים עכשיו הרבה יותר ממה שידענו כשהיינו בגילם.
"יש הרבה מידע שם בחוץ, ואני חושב שיש להם הרבה מודלים מגוונים לחיקוי, וזה חשוב כי עד לפני 20 שנה אולי היו לנו חמישה-שישה סוגי מודלים לחיקוי. אם היית נון-בינארי למשל - לא היה לך מודל לחיקוי ללכת בעקבותיו, הרגשת לבד. היום כל התוכניות מדברות על זה. ובכל זאת, אני חושב שבסוף הבעיות שיש להם הן אותן הבעיות כמו שהיו לנו. זו הסיבה ש'המורדים' עדיין עובדת, כי הם מתמודדים עם אותם האתגרים - אהבה, התאקלמות בחבורה חדשה, מראה חיצוני, מיניות, מערכת יחסים עם הורים ומבוגרים, התמודדות עם גבולות ושבירת חוקים. אבל השפה השתנתה וחייבת להשתנות.
"גם כלפי עצמך, אתה צריך להתחיל לקבל את עצמך. היום יש הרבה מידע לעבד ואתה צריך לוודא שאתה עושה את זה בצורה שהכי טובה ונכונה לך. כדי להיות האדם הכי טוב שאתה יכול צריך לעבוד - לא משנה מה המגדר, הנטיות או הדעות שלך על המצב החברתי והפוליטי. וכשאתה טוב לעצמך - אתה מתחיל להיות סימפתי גם כלפי אחרים. וזה חשוב במיוחד היום, כשיש כל כך הרבה זעם ושנאה ברשתות החברתיות. קשה להתמודד עם זה, כי זה מתחיל להיות מנורמל. אם אני עושה טעות אני יודע שישפטו אותי רק כי הם יכולים".
יצא לך לחוות את זה על בשרך?
"כן. וגם אם אתה לא אמן, רואים את זה הרבה. אתה אפילו עלול לעשות את זה לאחרים מבלי לשים לב. אנחנו טובים בלהביע דעות על חיים של אחרים, לשפוט אותם. ואני גם שופט את עצמי מאוד לחומרה, אבל אני עובד על זה, וכשהתחלתי לשפוט את עצמי לטובה - הפכתי להיות אדם טוב יותר".
"הייתי צריך להזכיר לעצמי שאני לא מנואל, שזה רק משחק וזה לא מגדיר אותי"
כשהוא מספר שהוא "עובד על זה", הוא מתכוון לטיפול פסיכולוגי שהחל בשנים האחרונות, כדי לעבד חוויות בריוניות שחווה כנער מתבגר שעבר ממקסיקו לארגנטינה בתחילת שנות העשרה. בריאיון שקיים לאחרונה עם תוכנית האירוח Podemos Hablar ("אנחנו יכולים לדבר"), הוא שחזר תקיפה אלימה שעבר בבית הספר. "כשהגעתי לארגנטינה זה היה קצת מורכב, ראו בי 'זר' ולא היו לי עדיין חברים", סיפר שם וחזר לרגע שבו ההצקות הפכו ממילוליות לפיזיות: "אחד הילדים בא יום אחד, תפס אותי באשכים ואמר לי 'שרוק'. והוא הכאיב לי, נפצעתי".
כשהוא נשאל כעת על התקופה ההיא, הוא מספר כי בזמן אמת הוא לא חשב שמצבו כל כך נורא. "גם קרו כל כך הרבה דברים טובים באותו זמן - עברתי לארגנטינה, עבדתי בסדרה שאני מאוד אוהב. הכול היה כמו הרפתקה עבורי. ובגלל שעבדתי כשחקן וכמוזיקאי מגיל שש, [בריונות] זה משהו שתמיד התמודדתי איתו. אז התרגלתי לזה שאמרו לי שאני לא מפה, ושאני מוזר, ושאני משחק באופרת סבון במקום להיות רוקסטאר. רק אחרי שנים התחלתי להרגיש שהדברים שאמרו לי הפכו לתחושות שנשארו כמו מעין פוסט-טראומה, כי התחלתי להאמין בהם. נרמלתי את זה כי הנחתי שגם האירועים היותר אלימים שחוויתי הם חלק מהמחיר שעליי לשלם כי בחרתי להיות מפורסם. רק אחרי כמה שנים שבהן סללתי לעצמי את הדרך התחלתי להרגיש אי נוחות. מחשבות שאולי הם צדקו. אבל למה שאחשוב שאני לא שייך לפה? כלומר נכון שאני לא מפה, אבל למה אני עדיין מרגיש ככה? כי במשך שנים הם כל הזמן הזכירו לי את זה. אז התחלתי לעבוד על זה".
אפשר לדמיין שלהיות ילד-כוכב זה משהו שמשפיע מאוד על בריאות הנפש.
"אני חושב שהייתי בר מזל, כי תמיד הייתי מוקף באנשים שאכפת להם ממני. היינו אנשים די נורמליים, וזה עזר שההורים שלי גם היו שחקנים. אבל לפני שש או שבע שנים התחלתי ללכת לטיפול כי הבנתי שיש דברים שמפריעים לי, אבל לא ידעתי מה הם כי זה היה לפני שנים אז הדחקתי את זה. וכשאתה מתחיל להפנים דברים מתקופת הילדות וההתבגרות - זה הופך להיות חלק ממך כאדם. אתה מתחיל להאמין בזה שזה מגדיר אותך. ופתאום, לפני כמה שנים התחלתי לחשוב לעצמי, 'רגע, אני לא האדם הזה'. הייתי צריך להזכיר לעצמי שאני לא מנואל, שזה רק משחק. כשאתה ילד שמדגמן למשל או עושה מוזיקה ומצליח בזה - אתה חייב להאמין בעצמך. ואני לא חושבת שהאמנתי בזה כל כך. אפילו כשהופענו בישראל מול 10,000 איש. אבל למרבה המזל היינו מאוד קרובים - בנחה, קמי, לו ואני - אז דיברנו על זה הרבה ודאגנו אחד לשני".
6 צפייה בגלריה
"הייתי בר מזל, כי תמיד הייתי מוקף באנשים שאכפת להם ממני". פליפה קולומבו
(צילום: אורן אגמון)
אתם מדברים על התקופה ההיא ומה שעברתם?
"כן, לפעמים. אבל לכל אחד מאיתנו הייתה חוויה שונה, אני זוכר דברים אחרת מאיך שהם זוכרים אותם. אבל גם יש הרבה דברים שרק אנחנו נבין. יש לי כל הזמן בראש את האימג' מפרק הסיום, ברגעים האחרונים כשאמרנו שלום לקהל והסתכלתי לשמאלי - וראיתי את קמילה, בנחה ולואיסנה, וחשבתי לעצמי - 'זה רק אנחנו'. אני לא יכול להסביר לאף אחד איך זה הרגיש. בשביל שחקן מתבגר זה טוב, כי אתה מרגיש חלק ממשהו. גם מחוץ לתוכנית - אלה חברים שלך, זה לא רק מול המצלמות, ואתה יכול להגיד להם דברים. גם המשפחות שלהם חיבקו אותי כאילו הייתי בן שלהן. היינו בני מזל. לא לכולם יש מזל כזה בתעשיית הבידור. היא יכולה להיות אכזרית, ואתה יכול לפגוש גם את הצעד האפל של התהילה וההצלחה. זה מסוכן כי תמיד יש מישהו שרוצה לנצל אותך".
אתם עדיין בקשר טוב? יצא לכם להיפגש מאז הקורונה?
"בטח. לואיסנה ואני עשינו לייב באינסטגרם, ולמרות שהיא גרה בקנדה פגשתי אותה בארגנטינה במסיבת יום ההולדת של המנהל שלנו. את בנחה אני רואה המון, פעמיים-שלוש בחודש. אבל לא בגללו", הוא מבהיר, "יש לו בת מאוד מאוד מתוקה, אז אנחנו באים רק כי אנחנו רוצים לראות אותה, ואז אנחנו חייבים לבלות גם עם בנחה, אבל זה לא נורא", הוא צוחק. "וקמילה גרה רחוק, בדרום, אז אני לא רואה אותה הרבה. אבל אנחנו מדברים הרבה, היא כמו אחותי".
6 צפייה בגלריה
"לא לכולם היה מזל כמו שלנו בתעשיית הבידור". פליפה (מימין) עם חבריו ל"המורדים" בישראל
(צילום: חן מיקא)
בקרוב, כאמור, קולומבו יעשה את דרכו שוב לישראל עם המופע החדש - אולם הפעם זה קורה בתקופה מדינית מתוחה במיוחד, כשברקע מתנהלת המהפכה המשפטית, ועימה גם המחאות ברחובות משני הצדדים. "אני לא קורא הרבה חדשות", הוא מודה בחצי-התנצלות כשהוא נשאל אם מסקרים אצלם את המצב בארץ, "באופן כללי, אנחנו צריכים לדעת יותר על מה שקורה מסביבנו, להקשיב למתרחש, לקרוא על זה. אחרי שתקבל את המידע ותרגיש שזה נכון לך - תצטרף לאנשים ותשתמש בקול שלך, בתקווה שיקשיבו לכם. צריך לזכור שהממשלה אמורה לעבוד בשבילנו, ואם הם לא שומעים או רואים את מה שהעם אומר - יש פה בעיה. אני תמיד מאמין שאנשים צריכים לעמוד על שלהם".
בישראל יש הרבה ביקורת שמופנית כלפי מפורסמים שחוששים להביע את דעתם על פוליטיקה. אתה חושב שזה הדבר הנכון לעשות?
"אני חושב שאם אתה אמן שרוצה לומר משהו בפומבי רק כי אתה מפורסם ויש לך עוקבים שיקשיבו לך - אתה גם צריך לבחור את המילים שלך בקפידה, ולדעת על מה אתה מדבר ומי יושפע מזה. זאת הסיבה שאני חושב שאנחנו האמנים לפעמים לא יודעים איך לבטא את הדעות שלנו. וברור שיש לנו כאלה, אבל גם יש בחוץ הרבה שנאה והפצת מידע כוזב, ואז משהו שאתה אומר עלול להתפרש בצורה שונה, או שישתמשו רק בחלק ממה שאתה אומר ויעשו מזה קליקבייט. אבל בחוויה שלי, אני מעדיף להתמקד בפן האמנותי, ולכן לפעמים אני לא יודע מה באמת קורה מסביב. אז אני לא חושב שהדעה שלי חשובה בזמן כזה, כי אין לי את כל המידע הדרוש ואני לא מרגיש שאני האדם הנכון לדבר על זה. אבל כן, אם יש לך דעה ואתה בטוח לגביה - אתה חייב לבטא אותה".
מה היית רוצה למסור לקהל הישראלי שיבוא לראות אותך?
"קודם כל, תודה רבה. זה מדהים. מכרנו את כל כרטיסי ה-VIP תוך 40 שעות, זה היה משוגע. אמרנו שנפתח קופות ונראה מה יקרה, ואז זה התחיל לעבוד, ואני אומר לעצמי, 'וואו, זה הולך מצוין!'. אנחנו עובדים קשה כדי להעלות מופע מדהים, ואני חושב הוא יהיה משמעותי לכל הנוכחים, כי זה רגע נוסטלגי אפילו כשיש חומרים חדשים. אני מתרגש שישמעו בישראל את המוזיקה שלי, כי זה משהו שיצרתי בעצמי ומאוד חשוב לי - במיוחד במקום הזה, מאז שהתחלתי את קריירת המוזיקה שלי. זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי את גודל ההצלחה של הכוכבות. זאת הזדמנות טובה בשבילי להיות יותר קרוב לאנשים ולחוות את החוויה הזאת איתם".
הולכות להיות הפתעות?
"אני עוד לא יכול לחשוף, אנחנו עובדים על זה! אני בעיקר רוצה להחזיר להם על כל האהבה שהם נתנו לי. ההופעה מבחינתי היא כמו להביא מתנה לאנשים, כי אני רוצה לעשות את הכי טוב עבורם. מה שבטוח - ההופעה תסתיים במסיבה".
