הפעם האחרונה שבה פגש יהונתן (תתן) טופז את אבא שלו, דודו טופז, הייתה זמן קצר בטרם שם האחרון קץ לחייו בתא המעצר – ולטופז הבן היו באותו זמן דאגות גדולות יותר על הראש. "ביום שנסענו לבקר אותו בכלא הצעתי חברות למישהי בכיתה והיא אמרה לי לא. הייתי מאוד עצוב ונסער. היינו שם כל החמולה – אמא, אני, מטי ודניאל (גרושתו הראשונה של טופז ובנם - ט"ג) ודליה ועומר (גרושתו השנייה של טופז ובנם). אני הייתי אז בכיתה ג' ואמרתי לו: 'אבא, אני ממש מבואס. הצעתי לה חברות והיא אמרה לי לא. והוא אמר לי, 'בוא'. הזדחלתי דרך החלון הקטן של השיחות בכלא וישבתי אצלו בידיים. הייתי בכלא לכמה שניות".
זמן קצר אחר כך, טופז התאבד. "כשפגשנו אותו הוא נראה מאוד יציב, לא נתן לנו לראות את זה", טופז הבן אומר. "אני שמח שהרגע ההוא בתא היה הרגע האחרון שלנו יחד. זאת הייתה תמצית היחסים בינינו".
שהוא נותן לך להרגיש כאילו הכול רגיל, בלי לשקף לך שמשהו ממש גדול מתפוצץ בתוכו?
"יש אנשים שאתה מספר להם על הבעיות שלך וישר יגידו לך, 'כן, אבל אני מתמודד עם משהו הרבה יותר גרוע'. הוא לא היה כזה. הוא הכיל אותי, את עומר ודניאל, וניחם אותנו. הוא באמת היה אבא טוב ומקשיב, ואיתי הוא גם היה יציב. הצליח לשמור לידי על פאסון, ואני גאה בו על זה. הוא דפק אותי ברמה המינימלית, יכולתי לצאת הרבה יותר דפוק".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא היית אפילו בן תשע. הבנת כמה זה חריג שאתה מבקר את אבא בכלא?
"כן, זה היה לי ביזארי אבל התרגלתי לזה. עד שכבר לא הייתי צריך לבקר אותו בכלא".
איך בישרו לך שהוא מת?
"זה היה בחופש הגדול, ישנתי אצל חבר וממש מוקדם בבוקר אמא של החבר מעירה אותי והיא בוכה. היא אמרה לי, 'אמא וחיים (זנאתי, בעלה של רוני חן – ט"ג) למטה, באו לקחת אותך'. אני אפילו לא שואל למה היא בוכה. אני מתלבש, יורד למטה, ואז גם אמא וחיים בוכים ואני מבין שמשהו לא בסדר קורה. אמא הושיבה אותי על איזו חומה ליד הבית של החבר ואמרה לי, 'תתן, אני יודעת כמה קשה לך עם כל המצב של אבא בזמן האחרון', ובשתי שניות לפני שהמשפט הבא נאמר, כל מה שרץ לי בראש זה שאבא מת. ואז היא אומרת את זה, שאבא מת. על איך זה קרה היא לא אמרה כלום, זה לא משהו שילד בן תשע צריך לדעת. נסענו בשתיקה באוטו לבית של אבא, לא הצלחתי לבכות".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מתי כן?
"כשעלינו למעלה לחדר של עומר בבית של אבא, וראיתי את דניאל ועומר שבורים. רק ברגע הזה אני מבין שזה בסדר לבכות גם. הערצתי אותם ואני עדיין מעריץ, זה היה כמו לראות את סופרמן נופל, זה כאב יותר מהכול. ולהם הכי קשה היה לראות אותי, את האח הקטן שלהם, מקבל את הכאפה הזאת ישר לפרצוף".
בתעודת הזהות הוא יהונתן נועם טופז גולדנברג. שם הבמה הוא תתן. בנם של דודו טופז ורוני חן, שהכירו כשהיא הייתה עיתונאית צעירה והוא מלך הרייטינג והראשון בבידור, פרפורמר טוטאלי וחסר גבולות ששלט בפריים־טיים. עד שהחלה הנפילה בשנות האלפיים, אובדן הרלוונטיות התקשורתית, ובסוף, ב־2009, הסוף המר.
תתן, בן 21 כיום, מעשן בשרשרת סיגריות מגולגלות, לבוש בבגדים גדולים למידותיו ובבית הקפה השכונתי בצהלה שבצפון תל־אביב – כאן גדל – כבר מכירים אותו. את רגעיו הגדולים של אבא שלו – כמו ציפי שביט בתחפושת חייזר ירוק והראיון עם צ'יצ'ולינה – השלים מיוטיוב. את סערת הצ'חצ'חים השלים מסיפורים. ואז שם אותם מאחוריו. הוא מעדיף לכתוב פרק משלו, כמוזיקאי.
הוא מדבר מהר, בביטחון, מודע היטב למקור העניין הראשוני בו ובטוח בעצמו מספיק כדי לדעת שעוד מעט יבואו רק בשבילו. מאז ילדותו הוא מוקף בבנים ובבנות־של שהפכו לחברים קרובים, בהם סער הדר, בנו של צביקה הדר, ונועם קלינשטיין, בתם של רמי וריטה. וגם אחד, יהונתן מרגי.
מגיל שש הוא לומד פסנתר, בגיל עשר הקים להקה ובגיל 16 השתתף בעונה השלישית של ריאליטי המוזיקה "אקס פקטור". את המיני אלבום שהוא מוציא עכשיו, ITSOK2BHAPPY, הפיק, כתב, שר והלחין בעצמו. שיר אחד בו עוסק באבא, השאר על אהבות ואושר ועצב וסקס וגעגועים לילד שהיה לפני שנאלץ להתבגר בבת אחת. בשניים מהשירים בוקע קולו של אביו – באחד מתוך הקלטה של דברים שאמר לו כילד, ובשני נשמע טופז מצטט את "שיר האושר" שכתב אביו, אליהו גולדנברג, והיה מקריא בכל הופעותיו.
"כפית הזהב בפה שלי באה עם מחיר מאוד כבד, ואם מישהו רוצה להחליף איתי אבא אני אשמח. שאבא שלכם יהיה קבור שני מטרים מתחת לאדמה ושלי יהיה חי ולא מפורסם"
"הדבר הראשון שאח שלי אמר לי אחרי שהוא שמע את האלבום היה 'אתה עדיין רואה את הפסיכולוג שלך?' אמרתי לו כן והוא אמר לי, 'יופי, אז תמשיך'", תתן מודה. "כפית הזהב בפה שלי באה עם מחיר מאוד כבד, ואם מישהו רוצה להחליף איתי אבא אני אשמח. שאבא שלכם יהיה קבור שני מטרים מתחת לאדמה ושלי יהיה חי ולא מפורסם. ברור שהייתי מחליף".
כשהוא נולד, טופז היה בן 55. "כשההורים שלי עשו אותי הם לא היו נשואים, הם התגרשו לפני שנולדתי. אני ממזר, אבל לא באמת. מתברר שהלכתית, כשזוג מתחתן ואז מתגרש ואז עושה ילד, הילד מחתן אותם מחדש. כשאמא באה להתחתן עם חיים, אמרו לה ברבנות, 'אוקיי, את צריכה להתגרש מדודו קודם', והיא אמרה להם, 'אנחנו גרושים כבר תשע שנים'. הסבירו לה שכל התשע שנים האלה היא הייתה נשואה לדודו כי 'הילד חיתן אתכם'. ובהתחלה הוא לא נתן לה (גט), הפסיכופת, כי הוא היה מאוהב בה".
עוד בטרם טופז האב איבד את זה, אמא שלו חזרה בתשובה. היא שבה מאומן עם כיסוי ראש, וכיום טופז הבן מתגורר איתה ועם בעלה, השחקן חיים זנאתי ("פשע מאורגן", "זינזאנה", "ישמח חתני") ועם שתי בנותיהם, אחיותיו. "אמא ואבא היו ביחסים יותר טובים מזוגות נשואים לדעתי", הוא זוכר. "רק בגיל מבוגר ידעתי על מערכת היחסים הקשה שלהם, על הריבים ועל הבגידות. סיפרו לי רק בגיל שיכולתי להכיל את זה שגם אנשים טובים לפעמים בוגדים. ילד לא צריך לדעת הכול. הם גרו מאוד קרוב אחד לשני, הייתה משמורת משותפת, ובשני וחמישי הייתי אמור להיות אצלו, אבל בגלל ששניהם גרו כל כך קרוב הייתי הולך לכל אחד מתי שבא לי".
איזה אבא הוא היה?
"אני חושב שאליי היה לו הכי הרבה כוח. הוא כבר היה בסוף הקריירה, היה לו זמן לנוח, אצל דניאל ועומר הוא היה בשיא שלו".
ואולי הוא גם רצה לחזור לאמא שלך.
"נכון, הוא רצה להשקיע בילד כדי להראות לה שהוא משקיע. היו לנו יחסים מדהימים. היינו משחקים, לומדים אנגלית, רואים בובספוג, משחקים עם הגולדן רטריבר שלו, גולו. הוא היה גר ממש לידנו והיה הרבה בבית. הוא היה מאה אחוז חבר. ישנו יחד במיטה שלו והיינו עושים קרבות ביצים בתוך הבית – זורקים ביצים אחד על השני, עומר ודניאל מולי ומול אבא, והמפסידים צריכים להתקלח במים הכי קרים. זה היה ילד בן שש וגבר בן 61 מול שני צעירים בני 15 ו־18. אנחנו התקלחנו במים הכי קרים. הייתה אווירת צחוקים וכיף".
אמא סמכה עליו שייקח אותך לבית ספר למחרת?
"לא. אבל כשלא הייתי אומר לו 'לא רוצה ללכת לבית ספר', הוא היה שם אותי בבית ספר. היה לי מזל שאמא הייתה 'על זה'. כי אם אמא לא הייתה על זה, הייתי נדפק".
כשאמו החלה להתקרב לדת, טופז הבן לא נרתע. "אני זוכר שבאנו לאסוף אותה מהשדה אחרי שהיא חזרה מאומן, והיא נחתה עם כיסוי ראש. הייתי בן שבע בערך וידעתי מה זה אומר, כי דודה שלי דתייה. חשבתי ישר, 'מה, אני אתחיל עכשיו לאכול כשר ולשמור שבת?' ולא, אנחנו מכבדים אחד את השנייה. אני גר בבית דתי־מסורתי ואני לא דתי. יש לנו כלב למרות שהרבה דתיים לא רוצים כלב כי אסור לסרס אותם. אני מאוהב בכלב שלי ואמרתי לה שאני לא מתכוון לסרס אותו, גבר נשאר גבר, אני לא אעשה לו את העוול הזה, והיא זרמה איתי. בחדר שלי אני עושה מה שבא לי, אבל לא מעשן בשבת בבית ולא אוכל לא כשר בחדר, רק בחוץ. אני מכבד את האדם שלידי גם אם אני לא מבין אותו".
ואת העניין שלה עם הדת אתה מבין?
"לא בהכרח. אבל היא מאמינה בי כבן אדם, מאמינה שאני חכם ושיש לי את הדרך שלי. אני תמיד אומר לה שיש לי דת ויש לי אלוהים; אלוהים שלי זה המוזיקה".
ועדיין, צילה הכבד של שנת חייו האחרונה של אביו מעיב עד היום על חייו של הבן. באותה שנה, כזכור, שלח טופז בריונים לתקוף את מנכ"ל שידורי קשת אבי ניר ואת מי שהובילה אז את רשת, שירה מרגלית. בכירים נוספים בתעשיית הטלוויזיה הותקפו, כולל סוכן השחקנים בועז בן ציון – וטופז נחשד כי תיכנן שורת תקיפות של טאלנטים בתעשייה שבהצלחתם קינא, כמו צביקה הדר, ארז טל ואברי גלעד. מי שעוד תוכננו להיכלל בסבב התקיפות, על פי החשדות, היו אמו של יהונתן, רוני חן, ובעלה החדש זנאתי, שטופז התקשה לשאת את אהבתם.
אבל טופז הצעיר הודף את החשד הזה. "חיים ודודו היו ביחסים מאוד טובים דווקא. don't believe the hype. אני יודע מה אומרים".
דניאל זנקו, מי שתיווך בין דודו לבריונים, אמר בחקירתו שדודו התכוון להצמיד מטען חבלה לאוטו של אמא שלך ולאופנוע של חיים.
"את היית מאמינה לבן אדם שאמר את זה? גם אמא לא האמינה. אני לא מאמין גם לגבי צביקה הדר. הייתה לאבא השפיות שלו עדיין. אני וסער, הבן של צביקה, חברים הכי טובים מגיל שש. גדלתי בבית של צביקה, אני עדיין גדל שם. הוא אבא של החבר הכי טוב שלי, הוא מכין לי סטייקים כל שישי־שבת. אבא לא היה עושה את זה. אם אתם רוצים להאמין לעדות של עבריין שנשלח להכות, אז תאמינו לעדות של עבריין. אני, קשה לי לסמוך על בן אדם כזה".
למרות שדודו בהחלט הוכיח שהוא מסוגל ליזום אירועים קשים.
"נכון, ואני לא לוקח מהם, לא אומר שזה היה בסדר. אבל אני מאמין שהאהבה שלו אליי ולאמא שלי, והאהבה שלו לצביקה ולחברות שלי עם סער, הייתה גדולה כל כך, שזה מגוחך לחשוב שהוא היה עושה משהו כזה. אני מסתכל בבוז על מי שאומר את זה. באיזשהו שלב אתה אומר, אני מכיר את אבא שלי ומכיר את המחשבה שלו, ואם כן, זה היה נגמר ברמת השיח".
הרגשת שאתה מכיר אותו בשנה המטורללת ההיא?
"אני מרגיש שאני מכיר אותו היום, ושאז לא הכרתי אותו. לקח לי המון זמן כדי לנתח את הבן אדם ומה שקרה לו. הייתי מחפש ביוטיוב מערכונים שלו, את האורנג'דה. פחות הרכילות, לא מעניין אותי החארטה. מקשיב לסיפורים עליו, לזיכרונות. בסוף האמנות שלו זה מה שמעניין. קניה ווסט פסיכופת לא נורמלי אבל אחד האמנים הכי גדולים של הדור הזה, ג'ון לנון היה מכה את אשתו והשפיע על כל המוזיקה של העולם. צריך להפריד את האמנות מהאמן".
אתה משווה בין דודו טופז לקניה ווסט?
"בטח. זו השוואה מאוד נכונה, שניהם ילדים שרק רוצים לעשות שמח וטוב ולהפיץ את האמנות שלהם בעולם. אני כל כך מרחם על קניה ועל אבא. הם ילדים שכולם רצו לנצל".
ייתכן שאתה עושה קצת גלוריפיקציה לשיגעון? הייתה כאן אלימות שהופנתה כלפי אנשים שלא הגיע להם בשום צורה.
"הייתה כאן אלימות, חד־משמעית. אני לא מצדיק את אבא, אבל צריך לשים כוכבית; זה אדם שאמר מילה לא במקום ונכנס לסיטואציה שהוא לא ידע לנהל. למשל, נאום הצ'חצ'חים, זה באמת לא היה במקום".
"לפעמים אבא לא היה סגור על מה טוב ולא טוב. כשהוא חשב שמה שטוב למדינה זה ראש ממשלה אשכנזי, הוא פשוט אמר את זה בנאום הצ'חצ'חים. אבל בסוף, מנאום הצ'חצ'חים הוא למד וגדל, התחתן עם שתי נשים מזרחיות ואני היום גר בבית מזרחי מאה אחוז"
הכרת את נטיותיו הגזעניות?
"אני חושב שהוא קצת התגבר עליהן בהתחשב בעובדה שהילדים שלו הם מנשים מזרחיות".
דליה בר ששת, גרושתו השנייה, סיפרה בראיון שעל אמא שלך הוא היה אומר שהיא "מנשקת מזוזות ועושה חינות".
"כן. אבל בגבול הטעם הטוב, הומור עדתי זה בסדר. לומר צ'חצ'חים לא. לפעמים הוא לא היה סגור על מה טוב ולא טוב. כשהוא חשב שמה שטוב למדינה זה ראש ממשלה אשכנזי בנאום הצ'חצ'חים, הוא פשוט אמר את זה. אבל בסוף, מנאום הצ'חצ'חים הוא למד וגדל, התחתן עם שתי נשים מזרחיות ואני היום גר בבית מזרחי מאה אחוז וזה הכי כיף".
מתי התחלת לחפש חומרים שלו?
"זה תמיד היה, גם כשהוא היה חי הייתי רואה את 'דודו מספר לגולו'. כשגדלתי התחלתי לראות את הדברים היותר בוגרים".
למשל כשהוא נשך בכתף את נטליה אוריירו?
"סבא שלי, אבא של אמא, היה מראה לי את זה בגיל שש ואומר לי בצחוק: לך תגיד לאבא שלך, 'אתה לא מתבייש?'"
כמה הוא עצמו שיקף לך את המשבר? ראית אותו תחת השפעת סמים, בתהומות של דיכאון?
"הייתי רואה כדורים ומזרקים של אינסולין, זה לא נראה לי משהו ביזארי, זה היה אבא שצריך את הטיפולים שלו. לא הייתי מעורב בזה, קיבלתי את אותו אבא במשך תשע השנים שהיו לי אותו. גם כשהוא היה בכלא הוא היה מרגיע אותי".
איך המשכת אחרי מותו?
"בגיל ההתבגרות התחילו לי מחשבות אובדניות, ויש גם חרדות נטישה בזוגיות וכל החרא שבא עם הטראומה. אחד השירים באלבום הוא על חוויה של ילד צעיר שמנסה להבין אם הוא רוצה למות אחרי שהוא מגלה שאבא שלו עזב אותו מבחירה".
ככה הסתכלת על זה?
"האגו שלי נפגע באיזשהו מקום. אמא סיפרה לי שביום שזה קרה הלכתי לישון איתה במיטה ואמרתי לה, 'מה, אבא לא אהב אותי?' כאילו, גם אם עברת את כל החרא שלך, אני לא מספיק נחמה בשבילך? הילד הקטן שאוהב אותך לא משנה מה?"
כיום יש עדיין מחשבות אובדניות?
"שני האחים שלי, אמא וחיים מרגישים כל הזמן שהם צריכים לשמור עליי, בעיקר בגלל המקצוע שבחרתי לעצמי, שכבר היום, עוד לפני שאני מצליח, אני מוצא את עצמי בסערת רגשות. מגיל עשר אני בטיפול, והכול תמיד קשור לאבא".
בסוף הוא גזר על עצמו את העונש הכי כבד.
"וגם אני קיבלתי עונש בגלל מה שהוא עשה".
איך אתה מרגיש שזוכרים אותו?
"אח שלי פתח עמוד פייסבוק להנצחתו, 'הראשון בבידור'. כל כך הרבה אנשים מגיבים שם, 'היה הגדול מכולם' ו'עשה כל כך הרבה טוב', לעומת טוקבקיסט אחד שמגיב 'הוא היה אלים'. 60 שנים של טוב מתגברות על שנה של שיגעון, עם כל הקושי שבו. וגם אני חוויתי את הטוב יותר משחוויתי את ההתפלפות. חוויתי אבא, אבא טוב. בן אדם שהלך איתי ברחוב, עוצר ליד הומלס מקרי ונותן לו מאתיים שקל".
בקיץ הקרוב הוא יתחיל בלונדון שלוש שנות לימודים בקולג' BIMM למוזיקה – הזדמנות טובה להשתייף כמוזיקאי ובעיקר להיות קצת יותר יהונתן וקצת פחות טופז. "זה חלק גדול מהרעיון, לראות מי אני בלי היח"צ האוטומטי שאני מקבל, כשאתה רק סיפור טרגי אבל לא סיפור טרגי מפורסם. בגלל שהמוזיקה כל כך טובה בעיניי, אני מאמין שזה לא ישנה, אני אקבל את הקהל שאני רוצה לקבל".
את ההימור המוזיקלי הוא מסוגל לקחת גם בזכות אביו. על פי ריאיון שנתן בנו דניאל, הירושה שהשאיר טופז – כ-60 מיליון שקל – מתחלקת באופן שווה בין שלושת בניו, וניתנת להם בפעימות – פעימה ראשונה כשהם מגיעים לגיל 30, שנייה כעבור חמש שנים, וכן הלאה.
"כן, הוא עשה לנו משחק", תתן אומר. "כרגע הירושה הזאת מאוד מוגבלת, יש לנו נאמן שאחראי על הכסף ואנחנו מקבלים ממנו רק כשממש ברור שצריך אותו, רק בשביל מה שאבא היה מממן גם ככה. נגיד, ענייני מוזיקה זה משהו שאני לא מפחד לבקש בשבילו כסף, כי אני יודע שאני משקיע בעצמי, וזה עולה הרבה. זה לא כסף שלוקחים כדי לקנות בגדים. ואני גם עובד בעצמי כמורה לפסנתר. אני כבר רואה את האנשים שיגידו, 'יש לו כסף מהירושה בשביל המוזיקה שלו', אז כן, יש לי. תודה לאל, יש לי. מה אני צריך לעשות, להגיד 'לא תודה'? אני מצטער בשבילכם שאין לכם, אבל זה לא תירוץ. כל אחד והמצב שלו. סליחה, מגיע לי פיצוי על הטראומה שעברתי, ואם הפיצוי זה להוציא כסף על מיקס ומאסטרינג, אז מגיע לי. וסליחה על הביטוי, אבל שילך להזדיין מי שחושב אחרת. נתנו לי תמיד תחושה שאני נפוטיסט וכשאני אוציא את המוזיקה שלי כולם יסתכלו עליי. זה מטבע עם שני צדדים, אני צריך שהמוזיקה שלי תהיה הכי טובה שיש".
בינתיים הוא מסתכל בקנאה על כמה מוזיקאים צעירים שכבר התפוצצו. "ליל נאס בגילי, זאת מחשבה קשה", הוא מודה. "גם בילי אייליש, כששמעתי את האלבום הראשון שלה אמרתי, 'וואו, זה הולך לכבוש את העולם. איזו בת זונה'. אתה חייב לקחת את המוזיקה ברצינות, מי שלא עושה את זה סופו להיכשל. אני סביב המוזיקה מגיל שש, ונכנסתי לזה יותר כשהקמתי להקה ראשונה עם חמישה חברים, קראנו לה 'שטח פרטי' והייתי הפסנתרן והקלידן. זה נמשך עד כיתה י' ואז הקמנו להקה חדשה, ג'ין דיפרטמנט. ב'אקס פקטור' קיבלנו ביקורות מאוד קשות מהשופטים, שזה בוסרי ושזה לא מספיק. לפחות עברי לידר, שאני מאוד מעריך, היה בצד שלנו".
למה הלכת לשם?
"בשביל לקבל את החשיפה למוזיקה שלנו. אבל הבנתי שריאליטי זה לאמנים מאוד מסוימים, כאלה ששרים מאוד טוב, פחות יוצרים כמוני. מרגי ניתב את הריאליטי למקום נכון, וכשיצא משם הפסיק להיות 'מרגי מהכוכב הבא' ולקח את זה למקום של רוקסטאר".
לעזוב לללונדון זה לא לקטוע את ההתבססות שאתה מתחיל בארץ?
"זה לבסס צעדים בינלאומיים ראשונים. בארץ אני מרגיש שאני משאיר איזה חותם קטן, וחשוב לי שיכירו אותי פה כי אני אוהב את האנשים וזה הבית שלי, אבל בסוף המטרה היא קריירה בינלאומית. זה טוב שיש קצת קהל פה שיתעניין במה שאני מוציא שם, ושיהיו קצת דברים בספוטיפיי להשמיע למי שאפגוש בלונדון. נגה ארז היא השראה, ואורי רוסו המפיק ובן הזוג שלה הוא גאון הפקתי ומוזיקלי".
"את שואלת אם אני גיי? שאלה מחמיאה. אני אוהב ששואלים אותי. אני לא גיי, אבל אני חושב שזה מגניב שחושבים את זה. כי מה זה אומר? שיש לך ביטחון עצמי, שאתה מתלבש מגניב ושאתה כריזמטי"
בינתיים הלוק האדרוגיני שלו מתכתב עם טרנדים מחו"ל. "את השפם אני מגדל בגלל הבייבי פייס, אנשים חושבים שאני בת", הוא אומר. "זה לא דבר רע בהכרח, כי בנות הן יפות יותר. זה מראה שעובד היום, אני אוהב אותו, הארי סטיילס כזה. גם שמלה כבר לבשתי, כשחבר צלם אמר לי: 'תתן, יש אור יפה, מצלמים'. באנו אליי וחיפשנו משהו מגניב ללבוש, חיטטנו בארון ומצאנו שמלה של אמא שלי. זה היה קטן עליי אבל אמרתי, 'בסדר, בוא נעשה שמלה'. אם יש וייב, אין לי בעיה עם שמלות ולקים ואיפור ומה שצריך. זאת תקרת זכוכית שגברים היו צריכים לשבור מזמן. אני מעריץ של מה שקרה לרן דנקר בשנה האחרונה, אני משתגע מהבן אדם הזה. השיר מטורף, הקליפ בשמלה. ואתה לא חייב להיות גיי בשביל לעשות את זה".
אתה מדבר על עצמך?
"את שואלת אם אני גיי? שאלה מחמיאה. אני אוהב ששואלים אותי. אני לא גיי, אבל אני חושב שזה מגניב שחושבים את זה, כי מה זה אומר? שיש לך ביטחון עצמי, שאתה מתלבש מגניב ושאתה כריזמטי. אלו שלושה דברים שאני אוהב לחשוב שחלים עליי".
זו שאלה שאתה נשאל הרבה?
"כן, וזה נהדר. לפני כמה זמן הייתה לי שיחה עם חברים על זה, חבר שאל מישהי מהחבורה, 'מישהו שיוצא גם עם גברים היה עושה לך את זה?' והיא ענתה שכן, חד־משמעית. הייתה לי בת זוג שהייתה ביסקסואלית וזה היה לי מאוד מגניב. הלוואי עליי להיות כזה חסר גבולות. לצערי אני תקוע עם העם הנשי הנפלא שאני אוהב מאוד".
אתה בזוגיות?
"לא כרגע. אני יוצא עם מישהי ונחמד לנו".
מה עם אפליקציות?
"טינדר זה כיף כבידור. יש לי חבר שנמצא בטינדר ויוצאים לו מאצ'ים עם בחורות במרחק 3,000 קילומטרים, איזו מישהי מבלארוס, והוא כותב לה כזה, 'תגידי, רוצה משהו מאבולעפיה?' הבחורות לא יודעות מה רוצים מהן", הוא צוחק. "אני מוצא בנות איפה שצריך למצוא, אני אוהב להתאהב והיו לי כמה מערכות יחסים יחסית ארוכות".
מי המודל שלך לזוגיות?
"אבא. סתם (צוחק). אבא לא. לאמא ולשני האחים שלי יש זוגיות מושלמת. היה להם ממי ללמוד מה לא לעשות".
