הסיפור של אתי אלון, עובדת הבנק למסחר שגנבה מהלקוחות סכום בלתי ייאמן של 250 מיליון שקלים, והשתמשה בו לכיסוי החובות של אחיה המהמר, עופר מקסימוב, נשמע על פניו כמו סיפור מרתק. אין ספק שככה חשבו שני גופי שידור שהעמידו אותו במרכז סדרות שעלו בשנתיים האחרונות: "האישה שגנבה 250 מיליון", ששודרה בקשת לפני שנה וחצי, ו"מעילה", בעלת השם הארצי פחות, סדרה בת שבעה פרקים שעלתה אתמול ב-yes.
מתוך "מעילה"
(באדיבות yes)
הראשונה מבין השתיים לא התהדרה ביומרות אמנותיות והסתפקה בהיותה דוקו-צהבהב עם גיבוי של קטעי דרמה חיוורים. השנייה, בכיכובם של דאנה איבגי ויהודה לוי בתפקיד האחות והאח ודובר קוסאשווילי בתפקיד אב המשפחה, כבר מבקשת לחדור אל נימי נפשם של אלון ומקסימוב. בהתאמה, היא רצופה בשתיקות מהורהרות ומבטים נוגים של שניהם. אבל אם היה פה ניסיון לייצר נרטיב קצת יותר מורכב או לשפוך אור על המצבים הנפשיים של שתי הדמויות המובילות בפרשה שטלטלה מדינה, גם פה התוצאה הסופית היא כישלון.
"מעילה" מצטרפת למשפחת הסדרות שההשקעה הכספית בהן מסתכמת בסופו של דבר בפאה מוזרה של יהודה לוי (שנייה רק לזאת שקיבל ליאור אשכנזי ב"שעת נעילה"), ובניסיון לפענח סיפור שאין בו שום דבר שמבקש להתפענח (ייתכן שזו דעה לא פופולארית). זוהי לפחות המסקנה בעקבות צפייה בארבעת הפרקים שנשלחו לביקורת, ובהם לא מתרחשת שום התפתחות הדרגתית או התפתחות בכלל, הדמויות נותרות חד ממדיות וחוזרות כמו דגי זהב עגומים שוב ושוב על אותו קו עלילה, בסיפור שמלכתחילה כבר סופר לפחות פעמיים-שלוש.
אלון של איבגי היא מהרגע הראשון האישה החרדתית שגברי המשפחה מצווים עליה להגן על אחיה הפרזיט והמכור, והיא אכן עובדת שעות נוספות בהדפסת המחאות ושליפת ממון מחשבונות של לקוחות הבנק, כשהיא משאירה מאחור את בעלה והילדים שלהם. איבגי מגייסת את מיטב מבטי הפודל הרטוב שלה כדי להעביר דמות שמלכתחילה האפיון שלה הסתכם בשורה אחת, וגם היא לא יצירתית במיוחד. מקסימוב של לוי - אותו סיפור. הוא אדם חלש ונטול מודעות שנגרר שוב ושוב להימורים, מתפתה על ידי כל רולטה תועה ופעם אחר פעם חוזר לאחותו כדי שתציל אותו. גם זה לא משתנה בארבעת הפרקים הראשונים, עם כל החיבה לתוספות השיער המרשימות באמת של לוי והאיפור שמעניק לו דמיון לדמות המקורית.
הטקסטים שהושמו בפיהן של הדמויות, הראשיות וגם המשניות, לא מאפשרים לשחקנים בליגה של לוי ואיבגי להפוך את "מעילה" לסדרה לכתוב עליה הביתה. יכול להיות שזה חוסר היכולת של התסריטאים להעמיק מעבר למשוואה הפשטנית - אישה כקורבן של משפחה שמרנית וגבר שמכור להימורים, חושב שמגיע לו הכול והורס את כל מי שנקרה בדרכו - ואולי השכבה המורכבת שכולם משחרים אחריה פשוט לא באמת קיימת. הרי החלק הבלתי נתפס בכל הפרשה הוא בכלל אחר: היכולת הטכנית של אדם אחד להרים מתחת לאפה של המערכת הבנקאית סכום עצום ברמה שממוטטת בנק, מבלי שאף אחד ישים לב שזה קורה עד שאותו אדם מחליט להתוודות. מערכת היחסים של אלון ומקסימוב, נוגעת ללב ומעוררת חמלה ככל שתהיה (והמסר של הסדרה מאוד ברור, אלון היא הקורבן), לא מצליחה לעניין מפני שאין בה דילמות או מורכבות. הסיפור האמיתי הוא הקלות המעליבה כמעט שבה הבנק נפל בפח, ועל זה אף אחד לא מדבר.
לפני 40 שנה יצא "מתחת לאף", הסרט שגילה לעולם את אבא של איבגי, משה. מאז העולם כבר הספיק קצת להתחרט, אבל הסרט ההוא היה ועודנו דוגמה מעולה לסרט פשע שבו האזרח הקטן, נלעג ככל שיהיה, דופק את המערכת ומתחבב על הצופה. שחקן נוסף שהפך את הסרט הזה לקאלט היה אורי גבריאל, שגילם את אחד הפושעים. גבריאל מגיע גם ל"מעילה" אבל פה הוא כבר כל כך שבע מליהוק לאותה משבצת שך העבריין המאיים שכבר מדובר בסוג של פרודיה. בעיקר שגם העבריינים המשניים ב"מעילה", כמו הגיבורים ובני המשפחה שלהם, שוקעים בבוץ הקלישאה ומתקשים להיחלץ ממנו. יכול להיות שכמו לכל מהמר, גם ליוצרי הסדרה היה נדמה שהנה, בפרק הבא הם יצליחו להביא את המכה, "מעילה" תהפוך את עורה ותתגלם כמופת דרמטי רב רבדים. לא הייתי שמה על זה את ז'יטוני הזמן היקרים שלי או של אף אחד אחר.
