לפני 19 שנה העלתה רשת שואוטיים האמריקנית סדרה בשם "העשב של השכן" (Weeds). היא סיפרה את סיפורה של ננסי בוטווין (מרי לואיז-פרקר), אשת פרברים אמריקנית, מהסוג שמשוטט בכל מקום עם כוס קפה קר ואטיטיוד מתנשא. בעלה חוטף התקף לב במהלך אימון ריצה ומשאיר אותה עם שלושה בנים וחוסר יכולת מוחלט להתמודד עם החיים עצמם. אבל החיים לא חיכו לה. בוטווין הייתה חייבת למצוא דרך לפרנס את הילדים שלה ועלתה על הדרך הקלה ביותר להתפרנס, ומהר: היא מתחילה לסחור במריחואנה. בהתחלה רק כדי להרים את הראש מעל המים, אבל עם התקדמות העונות היא הולכת ומתאהבת ברעיון, משתכללת, מרחיבה את גבולות העסק ובמקביל יוצאת למסעות מילוט מהאויבים שהיא רוכשת לעצמה, כשהיא מבצעת טעויות בלי הבחנה ומסרבת ללמוד מהן. בוטווין שרדה שמונה עונות, מתוכן לפחות ארבע היו מוצלחות למדי. היא הייתה הגרסה הנשית המוצלחת של האנטי-גיבורה הפגומה, ולנצח תיחרט ברוחי כסוחרת הסמים האהובה עליי.
גריסלדה – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
גריסלדה בלנקו, לעומת זאת, סוחרת קוקאין שפרחה במיאמי של שנות ה-70 לאחר שהקימה עסק מסועף של הברחות והפצות סמים מדרום אמריקה לארצות הברית. היא הייתה אישה קולומביאנית אכזרית שהתקיימה במציאות, והייתה אחראית לכ-250 מקרי רצח של אנשים שבאופן טבעי הפכו לפחות קיימים באותה מציאות. כל כך התקיימה גריסלדה עד שפבלו אסקובר, תיאר אותה כגבר היחיד שהוא אי פעם פחד ממנו. נטפליקס ביססו על הסיפור שלה מיני סדרה שעלתה אתמול (ה'), ונקראת בפשטות "גריסלדה". אבל בעולם שבו המציאות מתעלה על כל דמיון, דווקא הסיפור המציאותי של גריסלדה, בגילומה המרשים של סופיה ורגרה (גלוריה מ"משפחה מודרנית", שזה הקאמבק הראשון שלה למסך הקטן מאז ירידת הסדרה) לא מצליח להתעלות על הסיפור הדמיוני של ננסי בוטווין, ומכניע סיפור עם פוטנציאל לכדי תסריט נוסחתי ודי משעמם, בסגנון עדות נטפליקס.
לא במקרה מובא הציטוט של אסקובר בתחילת כל אחד מששת הפרקים של "גריסלדה" - הצוות שיצר אותה הוא זה שעומד מאחורי "נרקוס", שהתבססה על סיפור של אסקובר, מנהיג קרטל הסמים של מדיין בשנות ה-80. הפעם הם מעבירים את משקל הכובד אל גיבורה נשית, מה שאומר שסתם אכזריות ורדיפת בצע לא יספיקו, צריכים למצוא לה גם הצדקה קצת יותר מוסרית, כדי להפוך אותה לדמות סמי-חינוכית. זה אומר שגריסלדה לא סתם הגיעה לארה"ב כדי לקדם את עסקי הסמים שלה, כמו בסיפור של בלנקו האמיתית, אלא נמלטה מבעלה הקולומביאני לאחר שזה סרסר בה לטובת סגירת החוב שלו לאחיו, ועכשיו, מחדר קטן בדירה של חברה לשעבר, היא מנסה לבנות חיים חדשים לה ולשלושת הבנים שלה. זה אומר שהיא תצטרך לפעול ללא פחד בעולם גברי וליישר קו עם סטנדרטים של אלימות ועבריינות, אבל היי, היא עושה את כל זה רק כדי להצליח לגמור את החודש.
2 צפייה בגלריה
היי, היא עושה את כל זה רק כדי להצליח לגמור את החודש. מתוך "גריסלדה"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
ורגרה גילמה ב"משפחה מודרנית" דמות שונה לגמרי, באופן טבעי, מזו שהיא מגלמת כאן, אבל ממש כמו בקומדיה המצליחה ההיא, גם הפעם היא מייצגת את התחבולנות הנשית שגולשת מדי פעם לפתיינות הישרדותית. "גריסלדה" עושה מאמץ מרשים להציג אותה כדמות פמיניסטית, מנהיגה בעלת תושייה שסוחפת אחריה נשים אחרות אל סוג של עצמאות כלכלית מול השעבוד שלהן לגברים בחייהן, כאילו לא מדובר במרחץ דמים מתמשך שנועד להעשיר את בלנקו.
זה עשוי היה לעבוד - הצופים היו יכולים אפילו לחבב את בלנקו ולתת לה ליהנות מהחיבה שצופים רוחשים למקבילים הגבריים שלה, אם היא הייתה דמות קצת יותר מנומקת או מתוחכמת, או אם התסריט היה מצליח להעניק לה מניעים ואישיות קצת פחות שטחיים. אפילו המעבר שלה מאישה שמנסה להילחם על משפחתה לעוד פושעת תאבת בצע היה עצל וחסר מעוף, ובנטפליקס כמו בנטפליקס, האמונה ששחזור תקופתי מרהיב, המון אקדחים, מלתחה נוצצת ופמיניזם מאולץ עשויים להשלים את החסך בתסריט טוב, שוב מפילה אותה בפח. הבנים האמיתיים של גריסלדה כבר הגישו תביעה נגד נטפליקס, טרם יציאת הסדרה, על שימוש ללא רשות בסיפור חייה. בהתחשב באיך ש"גריסלדה" נראית, הם יכולים בעיקר לתבוע אותה על הפיכת סיפור חייה של אמם למלכודת אלגוריתם מעוררת פיהוק.
2 צפייה בגלריה
האמונה ששחזור תקופתי מרהיב, המון אקדחים, מלתחה נוצצת ופמיניזם מאולץ עשויים להשלים את החסך בתסריט טוב, שוב מפילה את נטפליקס בפח. מתוך "גריסלדה"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
