בקיץ 2023 נדמה היה שאייל גולן ניצח וזה סופי. ההופעות שלו היו מפוצצות ומערכת היח"צ העוצמתית מאחוריו דחפה לכל חור תמונות שנועדו להראות שהנה, עשר שנים אחרי פרסום החשדות החמורים נגדו, ולמרות שאף פעם לא באמת לקח אחריות על מעשיו והתנצל קודם כל בפני הנשים על ה-כ-ו-ל, רוב הציבור איתו.
גם בגלגלצ לא יכלו להתעלם, ושירים שלו נוגנו בפלייליסט. ברדיו האזורי הוא ממילא זכה לכבוד מלכים. במרבית מדורי הרכילות, ובראשם עמודי אינסטגרם שמתמחים בציד של סלבס לא מספיק "פטריוטים" לשיטתם, העסקים שגשגו כרגיל. זמרים וזמרות תמכו, אירחו והתארחו. ואז הגיעה המלחמה שבה גולן אמר את הדברים הנכונים (כלומר שצריך לכסח לכל עזה את הצורה) ושר "עם ישראל חי". ובקיץ האחרון רבים ורבות מאותו עם הגיעו שוב להופעות הענק שלו בבלומפילד לבושים בלבן. המשמעות כתבה את עצמה.
מעניין אם באותם ימים קודרים, טאיסיה זמולוצקי הגיבורה עוד האמינה שמישהו באמת מוכן להקשיב לה, ואולי נדרש עוד צעד אחד דרמטי ואמיץ מאין כמותו כדי שמשהו יקרה. כל כך הרבה שנים היא הייתה רק דמות מוצללת מאחורי תיאורים מבחילים בזמן שגולן מפעיל מכונת כביסה אימתנית ורועשת. מן הסתם לא עזרה העובדה שהתיק נגדו, שסבל במשך שנים מהחקירה הראשונית והרשלנית שהתקיימה, נסגר בשנית. האפיק הפלילי נותר חסום. ובישראל, כך היה נדמה, זה או פלילי או כלום.
אבל עכשיו, בעקבות הריאיון המכונן השבוע שהעניקה זמולוצקי לעמרי אסנהיים ב"יהיה טוב" של כאן 11, נרשמת תזוזה. לא טקטונית, אבל תזוזה. כשראשת עיריית נתניה, למשל, שותפה להודעה של כמה רשויות שגולן לא יוזמן לאירועים שהעירייה מארגנת - זה לא עניין של מה בכך. העובדה שחברת קרפור ביטלה הופעה לעובדים ולעובדות מסמנת שגם במגזר הפרטי גולן סופג פגיעה תדמיתית וכלכלית. ובהינתן שלמרות המלחמה צפויות להתקיים מסיבות פורים וכמובן עצמאות, ראשי הרשויות והמנכ"לים שוב צריכים להחליט אם הפופולריות של גולן (והוא עדיין מהזמרים המצליחים במדינה, באופן חריג לכל אמן שנמצא 30 שנה בעסקי הפופ) גוברת על הדברים הברורים שנשמעו, על פניה צרובי הכאב וההשפלה של אישה שהייתה במצוקה גדולה, על הזעם בקרב לפחות חלקים מהקהל שהכסף או מקום העבודה שלהם מושקע בזמר שעדיין לא מבין שהבעיה היא לא רק האנשים שאסף סביבו, אלא האקו-סיסטם הרעיל והמבזה שיצר סביבו.
ייתכן מאוד שעכשיו, ברגעים אלה ממש, הפטרונים ושומרי הסף של התרבות הישראלית, אלה עם הכסף (הפרטי והציבורי) בכיסים ואלה עם שיקולי העריכה (בגופים הציבוריים והפרטיים), נדרשים לקבוע אחת ולתמיד האם אייל גולן מוסיף להתקיים כדמות לגיטימית במרחב שבו הם קובעים. זה נוגע לא רק לשירים ולהופעות: גולן, כבעלים של "ליאם הפקות", הוא גם חלק מהבעלים של חברת הפקות בולטת כמו "קודה תקשורת" ("מחוברים") ומשקיע מרכזי במתחם "אקספו" באילת.
עכשיו כל המעורבים יודעים איך ט' נראית ומהו שמה המלא ואיזה סיוט עבר עליה בחדר המדרגות ובחדר המיטות, עליהם להחליט, סוף-סוף, האם יש מקום להצבת גבולות מוסריים גם אם זה מנוגד לטעם חלקים מהציבור או שהכול מתחיל ונגמר בבית המשפט.
