דבר אחד אי אפשר לקחת מהעונה החדשה של "מחוברים - חיים במלחמה": אחרי חמשת הפרקים שנשלחו לביקורת, היד גיששה עם העכבר בחיפוש אחרי הפרק השישי. זה אומר שלראשונה מזה די הרבה זמן, "מחוברים" הצליחה להזניק עונה שעושה חשק אמיתי להמשיך ולצפות בה. אם אני אצטרך להמר, זה בגלל שמעל חמשת המחוברים – גיא זו-ארץ, יעל פוליאקוב, זיו קורן, מעיין אדם וליהי טולדנו – מרחף 7 באוקטובר, המאחד הלאומי האולטימטיבי. אין צופה אחד שלא ימצא את עצמו שם, בין ההריסות בצילומים של קורן לדמעות והכאב של זו-ארץ ואדם, בין החרדות של פוליאקוב - וכן, אפילו בין התסכול של טולדנו על המלחמה שגוזלת פוקוס מאלבום הבכורה שלה, והרגעים שבהם היא מייחלת לשובם של החטופים כדי ש"לא נרגיש מצפון על זה שאנחנו קיימים".
מתוך "מחוברים"
(באדיבות HOT)
כולנו שם. והכאב לא מרחם על אף אחד, ואלה הפרטים הקטנים שאלוהים בחר דרך מוזרה מאוד להתגלות דרכם – בדיקת מי השפיר של מעיין אדם, סל הכביסה בחדר של עילי, האחיין של זו-ארץ שנרצח בנובה, החלות על השולחן בבית בבארי שקורן מתעד. החלקות הקטנות שמצליחות להחדיר פנימה פכים אישיים של הטרגדיה הגדולה, ושם הכאב נפתח כמו מניפה. אמא של אדם, שהבת שלה, מפל, נרצחה בנובה, מתנצלת שוב ושוב כי היא לא מצליחה להפסיק לבכות. מומלץ להיערך לצפיה עם ממחטה רכה או חבילת טישו, כי גם אתם לא תצליחו.
"חיים במלחמה", שם העונה, מכיל יותר ממשמעות אחת. מעבר לאירועי אוקטובר שעדיין נמשכים נמצא ברקע האישיו הנצחי של מתועדי הפורמט: מאבק הדורות, או איך ההורים שלי דפקו לי את החיים, ואני מונע מעצמי לדפוק את הדור הבא. מכיוון שלפחות ארבעה מתוך החמישה נמצאים בעשור הרביעי או החמישי לחייהם, הם ממוקמים בחלקים הרגישים במיוחד של מפגש האלכסונים של הדורות. בסוף אחד מהפרקים הראשונים רוקדות הבנות של יעל פוליאקוב ושרות: "אמא ואבא אשמים! אמא ואבא אשמים!", במה שנשמע כמו מנטרה של עונה, שלא לומר פורמט.
3 צפייה בגלריה
את הראש, את אשמה. יעל פוליאקוב, מתוך "מחוברים - החיים במלחמה"
(צילום: באדיבות HOT וקודה תקשורת)
מתחת לשאלה הבין-דורית הגדולה – איזה עולם ירשנו מההורים שלנו ומה אנחנו משאירים לצאצאים שלנו – השריטות הפרטיות של המלוהקים לא מתמהמהות לצוף. כבר בפתח העונה גיא זו-ארץ מתעמת עם אמא שלו על שציפתה ממנו להיות מושלם למרות הפרעת הלמידה שלו; טולדנו מלקה את אמא שלה כי זאת גרמה לה להרגיש שבת לסבית היא מתכון לחיים הרוסים; פוליאקוב ממשיכה את הריקוד הלא ייאמן עם אמא שוש, שכינתה אותה "שרמוטה" עוד כשהייתה נערה; מעיין אדם נקלעת לחיכוך משפחתי בעקבות הצורך האינטנסיבי שלה להנציח את אחותה בכל אמצעי התקשורת, וזיו קורן לא בא עדיין בשום טענה, אולי משום שבכל מה שקשור בשריטות הוא עושה עבודה מצוינת על עצמו. בכל זאת, האיש מתרוצץ בזירות הדם הבוערות ביותר כבר 30 שנה.
"מחוברים" הוא פורמט של ידוענים. למעט כמה מקרים בודדים בתחילת הדרך מלוהקים אליו אנשים מפורסמים ברמה כזאת או אחרת, או לפחות כאלה שמחוברים לתעשייה. זה אומר שהם לא מתנהלים בחלל הריק של האנונימיות אלא מושווים מלכתחילה אל הדימוי התקשורתי שלהם. אחד הקריטריונים להצלחה של ליהוק הוא האתגר להמציא את עצמך מחדש, או כמו שקוראים לזה בריאליטיזם: "להביא את האני האמיתי שלי". "מחוברים" נמדדת לא פעם בשאלה האם היא הצליחה להעמיק את האישיות המוכרת או להפתיע את הצופה בצדדים לא מוכרים שלה, להביא מורכבות שלא נחשפנו אליה בעבר.
3 צפייה בגלריה
אמא, למה ציפית ממני להיות מושלם. גיא זו-ארץ, מתוך "מחוברים - החיים במלחמה"
(צילום: באדיבות HOT וקודה תקשורת)
בעונה הזאת אפשר להצביע כבר על זו-ארץ, שמביא איתו אישיות הרבה יותר משוחררת מצד אחד, פחות ממלכתית, ומצד שני מן סוג של אלימות כבושה שרק הזמן יגיד לכדי מה היא תבשיל. עם או בלי קשר, אני את הז'יטונים שלי על תואר חביבת העונה שמה על יעל בר זוהר. פוליאקוב היא פוליאקוב, מדהימה ברמת החשיפה והכנות, מהממת ברמת התובנות. היא מביאה את עצמה בכל פלטפורמה ו"מחוברים" אינה יוצאת דופן במקרה הזה.
קורן עדיין מחזיק פאסון קשוח ורצינות תהומית שמפשירה קצת רק בנוכחות הבת הצעירה שלו, והסיטואציה הקיצונית שאנחנו חיים בה הופכת גם את ההצצה לתודעה שלהם לבנאלית פחות. ליהי טולדנו עוד לא נאבקת בשום דימוי ולפחות עד כה היא החוליה החלשה של העונה הזאת – כמעט בכל עונה יש אחת – שלא מצליחה לתרום הרבה מעבר לדאגה אינסופית לגורל האלבום שלה וכמיהה חשופה ומכמירת-לב כמעט להצלחה ולפרסום. רק הנטייה המינית שלה מספקת לה קצת אדג' שהפורמט אבוד בלעדיו.
3 צפייה בגלריה
ראה כבר הכל. זיו קורן, מתוך "מחוברים - החיים במלחמה"
(צילום: באדיבות HOT וקודה תקשורת)
זאת עונה עגמומית קצת, של הרבה רגעים מהורהרים, הרבה בכי ונהי, הרבה הורים שמכים על חטא. כל אחד נאבק או מתמודד עם הכאבים שלו אחרת והתזכורות לאירועים שכמעט מלאו להם שנה צורבות כאילו הזמן לא עבר. כולם רוצים להגיד משהו שעוד לא נאמר. זה לא יהיה האסקפיזם שלכם לחגים האלה אבל זה בהחלט עשוי להיות הבינג' השבועי ואולי אפילו אחד מצינורות ההסברה היותר מוצלחים לעולם שם בחוץ, שיספר להם איך אנחנו והם – תסתכלו עליהם ותראו אותנו – חווים את התקופה ההזויה והמטלטלת הזאת.
