קשה לערער על היכולת של סרטי אימה להעלות לפני השטח את זרמי המעמקים של המקום והזמן שבהם הם נעשו. מהאקספרסיוניזם הגרמני, דרך האימה בקולנוע האמריקאי בשנות ה-30, סרטי הזומבים בשנות ה-70-60, סרטי סלאשרים בשנות ה-80-70 וכך הלאה. בכל זאת קשה שלא להבחין באופן שבו הקולנוע האמריקאי של העשור האחרון מחבר פעם אחר פעם בין אימה וסאטירה פוליטית. בעוד הקולנוע המסחרי בכללותו הולך ומתרחק מעיסוק בנושאים כבדי ראש, ההקצנה הגרוטסקית של האימה מציעה דרך פופולרית לעסוק בנושאים תרבותיים ופוליטיים טעונים. פריחה זו יכולה להיקשר בעיקרה לעליית ה-BLM (Black Lives Matter) – בעיקר מ-2014, נשיאותו של דונלד טראמפ (2020-2016) ותנועת MeToo (מ-2017). כל אלו היו רקע לסאטירות אימה, פעמים רבות תוך היברידיות ז'אנרית עם קומדיה, מדע בדיוני ומתח.
"צאי מזה" - טריילר
(קרדיט: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
הסרט המכונן של ה-BLM היה "תברח" (ג'ורדן פיל, 2017), לפילוג החברתי של שלטון טראמפ הגיבו סרטים כמו The Oath (אייק ברנהולץ, 2018), ול-MeToo "צעירה מבטיחה" (אמרלד פנל, 2020) ו"אל תדאגי יקירתי" (אוליביה ווילד, 2022). כעת מצטרפת לסאטירות ה-MeToo גם השחקנית זואי קרביץ ב"צאי מזה" (Blink Twice), סרט הביכורים שלה כבמאית (ותסריטאית-שותפה).
את "צאי מזה" ניתן להגדיר כ"תברח" על האי של ג'פרי אפשטיין. כמו ב"צעירה מבטיחה" וב"אל תדאגי יקירתי", הסרט עוסק ביחסי כוח פיזיים ומעמדיים, בפגיעה פיזית ונפשית ובמניפולציות גזלייטינג. כל אלו זוכים למעטפת ז'אנרית שמאפשרת להפוך אותם לבידור, לפרקים מאוד מדמם, שעשוי לספק לפחות חלק מהצופים (ובעיקר צופות). ב"תברח" התודעה של השחורים נכלאה, בזמן שלבנים בעלי מעמד יכלו לחמוד ולהשתמש בגוף שלהם. ההשתלטות נעשתה בהפנוט, אך העיניים נותרו כאתר שבו ניתן למצוא רמז לשעבוד. בזיקה של "צאי מזה" ל"תברח", נבחר שם סרט שמצביע על רעיון דומה: המצמוץ של אדם חטוף או משועבד שמאפשר לאותת על מצבו האמיתי. השם המקורי של "צאי מזה" היה Pussy Island, שם שכמובן לא ניתן להשתמש בו בקולנוע מסחרי, אבל הוא מעיד על רוח הסאטירה הברוטלית שאליה מכוונת קרביץ.
הרקע של קרביץ עשוי לעורר תגובת רפלקס של תיוג כ"נפו-בייבי" פריווילגית ותו לא. הבת של השחקנית ליסה בונה ושל הזמר לני קרביץ, שבגיל 35 יש לה כבר 17 שנות קריירה כשחקנית. היא גם ארוסתו של צ'נינג טייטום - שמשחק בתפקיד מרכזי ב"צאי מזה". גם בלי דרך החתחתים של בוגרי לימודי קולנוע הייתה לה גישה למימון ולאנשי מקצוע, לפני ומאחורי המצלמה, שאינם נגישים בדדך כלל לסרטי ביכורים. אבל אם נניח בצד את הפריווילגיות, מה שחשוב הוא הכישרון. "צאי מזה" הוא סרט שעשוי לעצבן חלק מהצופים, בגלל שעמדתו לגבי היחסים בין נשים וגברים נאמרת באופן בוטה וללא תחושת צורך להתנצל על כך. לזכותה של קרביץ יש לומר שמידה לא מבוטלת של כישרון מופגנת בבימוי הסרט והיא אפשרה, לפחות לכותב שורות אלו, לצפות בו בהנאה.
סרטים דוגמת "צאי מזה" מציגים סיטואציה שהולכת ומתפתחת למחוזות אפלים. גם אם ניתן לצפות את הכיוון (וכאן בהחלט ניתן לצפות) ישנם קוראים של ביקורת זו שיעדיפו לא לדעת כמעט דבר על העלילה, לכן אתייחס לכמה פרטים במערכה הראשונה של הסרט ולא מעבר לכך.
את פרידה (נעמי אקי), גיבורת הסרט אנו פוגשים כשהיא יושבת על אסלת השירותים בדירתה המרופטת וצופה בהתלהבות חולמנית בסרט שבו מוצג השיקום המוסרי של סלייטר קינג (טייטום). קינג הוא מיליארדר היי-טק שחטא בחטאי MeToo, אבל הביע את החרטה שלו על מעשיו בכך שנסוג מהחיים הציבוריים לאי הפרטי שלו. אף פעם לא מובהר מה בדיוק הוא עשה, אבל הצופים בוודאי מכירים את התהליך שלא מעט גברים בעלי מעמד עשו בשנים האחרונות.
את פרידה, לעומת זאת, מה שבעיקר מעניין הוא היכולת להתקרב אל המיליארדר. היא עובדת כמלצרית באירועים מפוארים, והיו לה חילופי דברים עם קינג במסיבה שהוא ערך לפני שנה. היא מתכננת לנצל את המסיבה הקרובה שלו כדי לנסות ולהתחכך באופן משמעותי עם העולם של בעלי האפשרויות הכספיות הבלתי-מוגבלות. לשם כך היא מגייסת את חברתה הטובה ג'ס (אליה שוקאט) שגם עובדת איתה במלצרות. הן מתכננות להשיל מעליהן את תלבושת המלצריות ולהחליף אותן בשמלות שאיתן תוכלנה להתערבב עם אנשי האלפיון העליון.
האירועים במסיבה מתפתחים טוב יותר מכפי שניתן היה לחלום עליו. יש רגעים שבהם ברור כי קינג הוא הנסיך שסינדרלה חיכתה לו. מפה לשם יש לפרידה וג'ס הזדמנות לחוות את החיים שעליהם הן חלמו - להצטרף לקינג ולפמליה שלו, שאחרי המסיבה עושים את דרכם חזרה לאי הפרטי.
כיצד נראים חיים על אי מושלם שנמצא בבעלות פרטית של אדם בעל משאבים בלתי-מוגבלים? סאטירה על חיי האלפיון העליון מזמינה הנאה מצפייה בתענוגותיו, המאוזנים בלעג העולה ממה שמתגלה על חיים אלו. יש סיבה שבגללה סדרת ריזורט פאר כמו "הלוטוס הלבן" או קומדיה שחורה כמו "התפריט" (2022) מעוררות את הכפילות הזו של מציצנות של מעמד הביניים על המעמד הגבוה וסיפוק מהסבל של הפריווילגים.
האי מציע שפע רב לאורחים ולאורחות. בתי הארחה מפוארים - שלגמרי במקרה יש בהם בגדים במידה של האורחות. רביצה ליד הבריכה, אלכוהול, סמים ומזון משובחים. אבל לא צריך להיות צופה חשדן בכדי לקלוט שישנם גם דברים מאוד מוזרים. משרתת ילידה שמסתכלת על פרידה וקוראת לה "ארנב אדום", בושם מהפרחים המיוחדים שיש באי, ומכת נחשים. בהדרגה הכול יתחבר, אבל קרביץ תהיה סבלנית בסיבוב ההדרגתי של החוגה עד שהדברים יתחילו להשתגע. בינתיים יש לא מעט מה לעשות עם הדמויות על האי והשחקנים שמגלמים אותן - הגברים במעגל החברתי קינג (שמגולמים על ידי שחקנים כמו קייל מקלכלן, כריסטיאן סלייטר ולבון רואן תורמן-הוק, עוד "נפו-בייבי" בהרצה). בצד השני ראויות לציון מיוחד ג'ינה דייויד, ואדריה ארג'ונה - שאותה ראינו לאחרונה בתפקיד מאוד מוצלח ב"היט מן".
לא מומלץ לחשוב יותר מדי על פרטי העלילה המתגלים במהלך "צאי מזה". היגיון עלילתי מדויק וסבירות מוחלטת לא יימצאו כאן. אבל הסיטואציה מפיקה הומור שחור ומתח, ומאחוריהם זעם שקרביץ מוצאת דרכים אפקטיביות לבטא.
