אביה ואחותה של שלי מאיר, דורון ומור, נרצחו בנירים במתקפת 7 באוקטובר. מאז היא נודדת ברחבי הארץ - תחילה שהתה במלון באילת, כמו רבים מבני קיבוצה. מאוחר יותר החליטה יחד עם אימה, טס, לטוס ולבקר את משפחתה בפיליפינים, שאותה מעולם לא הכירה. כיום היא נעה בין תל אביב, שם מתגוררת המשפחה של בן זוגה, בר שטרן, לוחם בצנחנים, לבין כפר המכבייה, שם נמצאת אימה לצד חברתה נורלין (נטלי) בבדילה אג'וג'ו, שנחטפה לעזה ושוחררה.
שלי מאיר בביצוע לשיר "מילים שלא אמרתי" באולפן וויינט
( צילום: ירון ברנר)
באחד הערבים ישבה מאיר עם חברה מהקיבוץ, איילון פראשה, והשניים החלו לכתוב שירים במטרה לומר את מה שלא הספיקה להגיד לאביה ואחותה. לאט לאט השיר קרם עור וגידים, לאחר שהולחן והוקלט בעזרתם של בן צור ואלי קשת. "לא חשבתי שהשיר הראשון שלי יהיה לזכרם של אבא שלי ואחותי", מספרת מאיר בריאיון ל-ynet Live, "אני יודעת שזה מה שהם הכי היו רוצים".
על אף שחלפו כבר שלושה חודשים מאז האסון שפקד את המדינה, מאיר אומרת שהיא מרגישה שהכול נשאר אותו דבר. "אין שום דבר חדש. הימים עוברים וזה לא באמת משנה, אני לא מרגישה שאנחנו מתקדמים או שמשהו הולך להשתנות, במיוחד אצלי במשפחה".
היא מספרת שאת היום הנורא, שבו הייתה עם בן זוגה בכינרת, היא זוכרת היטב. "זה היה יום אחרי החג בקיבוץ. היו אצלנו בבית אורחים - שתי חברות של אמא שלי שישנו איתה בבית, ובדירה שלי בקיבוץ התארחה נורלין שחזרה מאז מהשבי, וגדעון, שנרצח באותו יום". לדבריה, באותו בוקר הם התעוררו כמו כולם למתקפת טילים. "חשבתי בהתחלה שמדובר בהסלמה רגילה, אבל לאט-לאט התחלתי להבין. ראיתי תמונות של מחבלים שנכנסים לכל הקיבוצים באזור".
המחבלים שנכנסים רצחו את אביך דורון ואת אחותך מור, ואילו אמא שלך מצליחה להסתתר.
"באותו יום, אבא שלי - שיש לו אקדח פרטי כי הוא מאבטח - החליט לשמור על המשפחה ולא להישאר בממ"ד ולחכות שירצחו אותם. הוא לקח יוזמה ויצא לסלון הבית, הלך לחלון ותפס משם עמדה שממנה הוא יכול לראות את המחבלים ולצלוף בהם. לפני מה שהבנתי מרכז הביטחון, הוא ירה שתי מחסניות בערך. ואז הוא קיבל צרור ענק מהמחבלים, אחותי באה לעזור לו מהדאגה - ונרצחה. אמא שלי ראתה הכול מהצד והחליטה להתחבא בממ"ד, שם היא הייתה בין שמונה ל-10 שעות".
מאיר מספרת שמה שנותן לה כוח בתקופה הקשה היא המוזיקה. "הבנתי שכשאני שרה זה עושה לי טוב, אז החלטתי להוציא שיר", היא מספרת. את השיר שהוציאה, "מילים שלא אמרתי", היא מקדישה לאחותה ואביה, ואומרת שהיא מרגישה שהם שומעים אותו שם למעלה. "החלום הכי גדול של אבא שלי היה שאהיה זמרת מפורסמת, שאלך לאודישנים ואתקדם, ואני חיכיתי עם זה".
כעת, לאחר שהשיר הראשון שלה בחוץ, היא מספרת שהיא רוצה להתחיל בשיעורי פיתוח קול ולקחת את הנושא ברצינות, מה שתעשה לדבריה רק אחרי הצבא - מאיר החליטה לעזוב את שנת השירות שלה ולהתגייס. "הרגשתי שאני רוצה לקחת חלק במלחמה הזאת, להרגיש שעשיתי משהו בשביל לנקום את הנקמה של אבא שלי".
איך אמא שלך הגיבה?
"האמת שזה לטובתה, כי אם אני אהיה בשנת שירות היא תמשיך לחכות לי לבד בבית. עכשיו זה יהיה שנתיים שאני לא אהיה בבית, אבל אז אסיים את הצבא ואחזור להיות איתה".
לצד הטרגדיה המשפחתית של מאיר, בן זוגה נפצע לאחרונה במהלך שירותו הצבאי. "הוא לוחם בצנחנים", היא מספרת. "אבל עכשיו ברוך השם הוא בחוץ. אני מקווה שזה יישאר ככה. שכל החיילים שלנו יחזרו בשלום".
"מילים שלא אמרתי"
מילים שלא אמרתי
מילים שלא אמרתי ולא הספקתי גם לומר
תמונות שלא צילמתי כי עכשיו כבר מאוחר
פחדים שלא פגשתי
ולא רציתי גם לפגוש
חוויות שלא יוצאות לי מהראש
על שבת אחת שחורה שהגיע בלי לדפוק
על בשורה אחת רעה שגרמה לי שם לזעוק
לא חשבתי מעולם שלא אראה אותך יותר
ואיפה את עכשיו הגעגוע מתגבר
אומרים שאלוהים לוקח רק את הטובים
מבלי להתחשב איך ממשיכים את החיים
על חיוך שלא אשכח ועל הצחוק המתגלגל
צועקת לשמיים
שהסיוט כבר ייגמר
מכאן אני בוחרת
מכאן אני בוחרת
לראות רק את הטוב
מכאן אני צומחת
כל מה שנשאר לי זה רק לאהוב
ולא בחרתי גם לפגוש
חוויות שלא יוצאות מהראש
ואין לי עוד ברירה שום שבת אחת שחורה
לא תשכיח לא תפיל אותי נשארתי חזקה
לא חשבתי מעולם שלא אראה אותך יותר
ואיפה את עכשיו הגעגוע מתגבר
אומרים שאלוהים לוקח רק את הטובים
מבלי להתחשב איך ממשיכים את החיים
על חיוך שלא אשכח ועל הצחוק המתגלגל
צועקת לשמיים
שהסיוט כבר ייגמר
מילים שלא אמרתי
מילים שלא אמרתי
ולא העזתי גם לומר
