כשהיא יושבת בסוויטה של מלון יוקרתי ונוטף סטייל בטיילת של קאן, לבושה בחליפת ג'ינס מעוצבת, לזמרת-שחקנית-דוגמנית מאיה הוק אין שום כוונה להתנצל על הייחוס המרשים שלה. ייחוס שהוביל אותה לכאן בדיוק. להפך, היא מתגאה בו. הוק, בתם של שתי אגדות הוליוודיות, אומה תורמן ("ספרות זולה", "להרוג את ביל") ואית'ן הוק, שחקן (טרילוגיית "לפני הזריחה"), במאי וסמל דור האיקס בשנות ה-90 - היא אחת הדוגמאות המובהקות למה שנהוג לכנות כיום "נפו-בייבי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
הכינוי הקליט והמעליב, מלשון נפוטיזם, המלגלג על קידום מקורבים בשואו־ביזנס, הפך לאחרונה לאחד הנפוצים והנפיצים, בהקשר של שחקניות כמו לילי רוז דפ (הבת של ונסה פאראדי וג'וני דפ) וזואי קרביץ (בתם של ליסה בונה ולני קרביץ). הוא אמנם לא נבחר כמילת השנה של מילון אוקספורד ל-2022 (הזוכה הייתה התגבלנות, Goblin mode, התנהגות מפונקת ועצלנית), אבל ה"נפו-בייביז" הוכתר ב"ניו יורק מגזין" כתופעה הבולטת שכבשה השנה את תעשיית הבידור.
"ספציפית, את הביטוי הזה, אני לא אוהבת", אומרת הוק, שתחגוג בחודש הבא יום הולדת 25. "יש משהו בהאשטגיות שלו שמעצבן אותי - אבל המשמעות לא מפריעה לי בכלל. מצד שני, יש הבדל בין מה שאנשים מדמיינים לגבי היתרונות שיש לי בזכות הוריי, לבין מה שהם באמת. קיים חוסר הבנה סביב הנפוטיזם ומה זה אומר בדיוק. חושבים שאתה פשוט מופיע על הסט בלי אודישן או שההורים עושים בשבילך את שיחות הטלפון, אבל זה לא עובד ככה. למרות שברור שהיתרונות שאני מגיעה איתם הם גדולים, כמובן".
איזה למשל?
"אנשים כמוני לא צריכים לחיות מהיד לפה, אנחנו יודעים איך התעשייה עובדת, איך מתנהגים על סט. יש לנו נגישות, תמיכה כלכלית ומידע על התעשייה. אני אסירת תודה על הידע שצברתי באמצעות ההתבוננות בקריירה ובבחירות של ההורים שלי. המסע שלי בהחלט שונה משל שחקנים אחרים. פתחו לי את הדלת וזה חשוב בטירוף וקשה מאוד לעשות לבד. אני לא הייתי צריכה לעשות את זה".
בחודש שעבר השתלטה משפחת הוק-תורמן על פסטיבל קאן ה-76. תורמן כיכבה בטקס הפתיחה והעניקה פרס מפעל חיים למייקל דאגלס. על השטיח האדום, היא צעדה מלווה בבנה לבון רואן בן ה-21. האקס הוק התייצב לפרמיירה של סרטו החדש - "דרך חיים מוזרה", מערבון הומואי של פדרו אלמודובר. ואילו מאיה הגיעה לבכורת "אסטרואיד סיטי" של וס אנדרסון, שבו היא משתתפת וגם התמודד בתחרות הראשית ועולה בישראל ביום חמישי. "האמת שלא התראינו בכלל", צוחקת הוק. "כל אחד מאיתנו היה בפסטיבל בימים שונים. נדבר על החוויות שלנו, כשנחזור הביתה".
"האווירה בצילומים של וס אנדרסון נהדרת - כולם גרים, מבלים ואוכלים יחד ולאף אחד אין קרוואן פרטי. אני שונאת קרוואנים. העיצוב שלהם תמיד סופר-מדכא. אתה בוהה בשטיח מוכתם ותוהה למה אתה תקוע בקופסה קטנה, במקום לבלות עם אנשים מעניינים ויצירתיים על הסט"
אנדרסון, אליל ההיפסטרים, מוכר בזכות סרטים מוקפדים ומסוגננים להפליא כמו "ממלכת אור הירח" ו"מלון גרנד בודפשט" וגם בזכות כנופיית השחקנים הקבועה שגיבש סביבו וכוללת בין היתר את אדריאן ברודי, וילם דפו, טילדה סווינטון, ג'ייסון שוורצמן ואדוארד נורטון. ב"אסטרואיד סיטי" שמגיע עכשיו לישראל, מלאכת הליהוק עולה שלב, ולצד החשודים המיידיים, מתייצבים גם סקרלט ג'והנסון, בריאן קרנסטון ("שובר שורות") וטום הנקס. "אסטרואיד סיטי" מתרחש בכנס של תצפיתני חלל צעירים בעיירה מדברית בדיונית באריזונה, באמצע שנות ה-50, כשתקרית מסתורית מאלצת את האורחים להיכנס להסגר בפקודת הממשלה. הוק מגלמת שם מורה צעירה. "עשיתי אודישן כדי להתקבל ל'אסטרואיד סיטי'", היא מגלה. "לפעמים אודישנים יכולים להיות מחרידים - נותנים לך לשנן 50 עמודים של דיאלוגים גרועים. אבל אצל וס, אפילו האודישן הוא חוויה כיפית. למחרת כבר קיבלתי טלפון שעברתי. אני בהחלט מקווה שהצלחתי להצטרף לחבורה של וס, הלוואי", היא אומרת ונוקשת בשידה מצודדת נגד עין הרע. "מקווה שיבקש ממני לחזור לעבוד איתו".
"אסטרואיד סיטי" - טריילר
מה מייחד את העבודה עם אנדרסון?
"האנושיות. וס מאוד אוהב שחקנים ונותן להם הזדמנות להביע את עצמם. אצלי למשל, בתסריט היה כתוב: 'ואז הם פוצחים בריקוד', אז באתי אליו ואמרתי, 'אני לא יודעת לרקוד, אנחנו צריכים לעשות חזרות'. כלומר, אנחנו צריכים מורה לריקוד. הייתי ממש מבועתת. ואז וס אמר: 'לא, כלומר... בטח, אוקיי, נעשה חזרה'. בסוף לא עשינו חזרה וכשצילמנו הבנתי שוס רצה שהדמות שלי תרגיש לא בנוח, שתהיה לחוצה ומגושמת, כמוני. גם האווירה על הסט נהדרת - כולם גרים, מבלים ואוכלים יחד ולאף אחד אין קרוואן פרטי. אני לא אוהבת לשבת בקרוואנים".
מה רע בקרוואן פרטי ומפנק?
"אישית אני לא מתחברת לקטע. זה כמו לשבת בכלוב ציפורים. העיצוב סופר-מדכא ואתה יושב ובוהה בטפט צהוב, באיזה שטיח מוכתם להחריד או בתשחץ ותוהה למה אתה תקוע בקופסה קטנה, במקום לבלות עם אנשים מעניינים ויצירתיים מהסט. הצילומים נערכו בספרד בקורונה וזו הייתה סביבת הבידוד המושלמת".
רגע זכור במיוחד?
"ביום הצילום האחרון שלי עמדתי בחצר ואז וס יצא למרפסת שלו ואמר, 'זה היום האחרון שלך!' עניתי, 'אני יודעת, אני שבורה' והוא שאל, 'את חייבת לעזוב? מה את צריכה לעשות מחר?' אמרתי לו שכלום. וס ביקש שאתן לו רגע, חזר לחדר שלו, והכניס אותי לסצנה נוספת, שצולמה שבוע אחרי, כניצבת. זה מה שנתן לי את התחושה שאני רוצה להרגיש תמיד בתעשייה הזו - השמחה, האהבה וזה שכולנו רצויים שם. ככה גם הרגשתי כשהעליתי מחזות עם חברים או כשאירגנתי הקראה של מחזות עם בקבוק יין באמצע הלילה. כמו ילדה קטנה שפשוט רוצה לשחק".
אגב, השמועות מתעקשות שגם בקאן כל הצוות של "אסטרואיד סיטי" נמצא באותו מלון ואנדרסון בוחר לכם אפילו את האוכל. ואולי גם את הבגדים. האומנם?
"לא. לא. אם זה היה נכון הייתי הרבה יותר רגועה. היה יכול להיות מדהים אם וס היה בוחר עבורנו מה לאכול וללבוש. זה מקסים שהוא כל כך ספציפי ושיש לו כזה חזון - אבל אף פעם לא הרגשתי שהוא לוחץ או שתלטן. אם היית אומר לו שאתה לא רוצה לאכול את הסטייק טרטר, הוא לא היה חוטף עליך עצבים, אלא מציע להביא לך מלפפון. וס לא דורש יותר מדי. יש לו תמיד הצעת הגשה".
היא גדלה בצל שערוריית הגירושים המשפחתית, שהסעירה את מדורי הרכילות - הוק האב בגד בתורמן עם האומנת של ילדיו, ריאן שואויוז. השניים גם נישאו בהמשך ונולדו להם שתי בנות. עוד קודם היא זוכרת את עצמה כילדה, מתרוצצת עם הוריה הכוכבים בין אתרי צילום ופרמיירות ברחבי העולם. "גדלתי כשגוררים אותי ממדינה אחת לאחרת ועם רצון עז למצוא בית", היא מתוודה.
כעסת על ההורים שלך שסחבו אותך לכל קצוות הגלובוס?
"כילדה זה היה קשה. אני זוכרת שאת יום הולדת ארבע חגגתי בסין, שם אמא צילמה סרט. בגיל ההתבגרות כבר הבנתי איזה דברים אני חווה. לא היה על מה לכעוס, זו הייתה מתנה מדהימה, אבל היא ללא ספק גרמה לי להעריך את השיבה הביתה, לניו־יורק. אני לא מאמינה באסטרולוגיה (הוק נולדה במזל סרטן), אבל לפעמים - אם המזל שלי קשור לזה שתמיד ניסיתי לבנות לי איזשהו קן. בילדותי היו לי המון אוספים. רציתי להביא את העולם שבחוץ פנימה: היו לי חיות מזכוכית וחרקים מתים. עד היום, למרות שאני אוהבת טבע, אני אוהבת להיות בפנים".
"אני תמיד מתייעצת עם ההורים על ההתלבטויות שלי. שניהם מצליחים במידה דומה, אבל עברו חוויות שונות מאוד בתעשייה. זה היתרון הגדול שלי, המידע שאני מקבלת על המכשולים ועל הדברים הטובים במקצוע. אני מקווה שזה יחסוך ממני חלק מהטעויות ששחקנים צעירים עלולים לעשות"
באופן לא מפתיע, הוק החלה לדגמן (מ'ווג' ועד קלווין קליין) ולשחק מגיל צעיר. "מעולם לא הצטיינתי בשום תחום אחר. יש לי דיסלקציה קשה שבגללה לא הייתי תלמידה טובה ועברתי בין בתי ספר - אז אין לי שום תוכנית מגירה, חוץ מהאהבה שלי לחיות. הייתה תקופה שחשבתי שאעבוד בחווה".
את מטפחת חיית מחמד?
"לא כרגע. מאותה הסיבה שאין לי ילדים - אני לא יכולה לטפל בהם כמו שצריך היום. או אף פעם. אני לא אדם עקבי מספיק. אבל אני מקווה שיהיו לי פעם כמה כבשים או עיזים".
היא פרצה בגיל 18, כשכיכבה במיני-סדרה "נשים קטנות", עיבוד לרומן ההתבגרות האיקוני, כג'ו מארץ' המרדנית. כעבור שנתיים הופיעה ב"היו זמנים בהוליווד" (2019) שביים חבר המשפחה טרנטינו, בתפקיד לינדה קסביאן, חברת משפחת מנסון הרצחנית. "אף אחד לא מצליח לעשות סרט כמו שקוונטין עושה. צילמנו את הסצנות מאה פעם בדרכים שונות, מכל זווית אפשרית - וזה היה מאוד משחרר, למרות שהיה מדובר בארבעה לילות לבנים מתישים. האופן שבו קוונטין דוחק בך הוא כיפי. הוא כל כך אוהב סרטים, ורוצה שגם את תצטייני. ואם את עושה משהו שהוא אוהב, אז הוא פאקינג אוהב את זה. אני מכירה את קוונטין כל החיים ואם הוא ירצה לעבוד איתי שוב אי פעם, כמובן שאשמח".
אבל את עיקר הפרסום הביאה לה סדרת האימה-נעורים-אייטיז "דברים מוזרים" של נטפליקס, שהפכה לפולחן ולתופעה. הוק, שהצטרפה לעונה השלישית, מגלמת את רובין באקלי, הדמות הגאה הראשונה בסדרה. "התפקיד גרם לי להבין שהמיניות שלך - אם היא סוטה מאיזו תפיסה של מה זה 'נורמלי' ואתה פתוח לגביה - יכולה להפוך למאפיין היחיד שלך, לכל מה שאנשים רוצים לדבר עליו. יש ברובין עוד הרבה תכונות, האמת שלה, האינטליגנציה. אבל התקשורת רוצה לדבר רק על מי שהיא אולי תרצה לנשק, כשזה חלק כל כך קטן - הודות לכתיבה המצוינת של האחים דאפר - מהקליידוסקופ שמרכיב אותה. האובססיה של החברה שלנו למיניות והרצון שלנו לקטלג ולהכניס לקופסאות הוא חזק. מצד שני, זה גם חיבר אותי לקבוצות מופלאות של צופים וצופות, שמבינים בדיוק מי היא ומרגישים שהיא רואה אותם - וזה מדהים".
היה גם שת"פ מקצועי עם אבא, כששיחקה לצידו ב"ציפור אלוהים שבשמיים", מיני־סדרה שיצר והפיק. "אני תמיד מתייעצת עם ההורים בהתלבטויות שיש לי. שניהם מצליחים במידה דומה, אבל חוו דברים שונים מאוד בתוך התעשייה. זה היתרון הכי גדול שלי, העובדה שיש לי מידע גם על המכשולים וגם על הדברים הטובים. אני מקווה שזה יחסוך ממני חלק מהטעויות ששחקנים צעירים עלולים לעשות".
בינתיים הוק, שנפגוש השנה לצידו של בראדלי קופר ב"מאסטרו" על חייו של המלחין והמנצח לאונרד ברנשטיין, מטפחת גם קריירת זמרה שהניבה עד כה שני אלבומים. בין היתר היא מושפעת מלאונרד כהן, ג'וני מיטשל ופטי סמית. "מוזיקה עוזרת לך להתחבר לאנשים סביבך. היא מביאה לי המון אושר".
למרות שמדובר כאמור בנפו-בייבי, ובטח יחסית למי שעוד לא מלאו לה 25, הוק מגלה בגרות מפתיעה. "מה שנורא בקיום האנושי זה שבכל פעם שאתה מגיע לאן שרצית, אתה כבר חולם על מקום אחר. את יושבת על הסט של 'אסטרואיד סיטי' ומקווה שיזמינו אותך לסרט הבא. וזה מגוחך! אז לא, לא הגעתי עדיין לתחושה של 'יופי, הגעתי לאן שרציתי'. אבל אני כן טובה בליהנות מהמקום שבו אני נמצאת עכשיו.
"עם השנים אני גם הופכת ליותר משוחררת, יותר אני, פחות מפחדת, יותר בטוחה בעצמי. כשהייתי צעירה רציתי לקבל את התפקידים שכולם רצו, לעשות את השירים שכולם יאהבו. היום אני מרגישה שכשאתה עושה דברים רק כדי לרצות, כל מה שאנשים רואים זה שקר. הדרך הכי טובה לתקשר עם העולם היא להיות הכי אותנטי שאפשר - ואז, אם אוהבים או שונאים אותך, לפחות היית אתה עצמך. אני תמיד יכולה להיות חברה טובה יותר, בת טובה יותר, עובדת חרוצה יותר, להגיע מוקדם יותר, לאכול אוכל בריא יותר, להתאמן יותר וללכת לישון מוקדם - אבל מה שחשוב באמת זה למצוא את האנשים שאתה אוהב, להיות טובה למי שאוהב אותך ולדאוג לגוף שלך".
פורסם לראשונה: 06:29, 16.06.23
