בדיעבד, הרגע שבו אלכס טרנר הפיל את המיקרופון היה גם זה שנעל את השער מאחורי התקופה של ארקטיק מאנקיז כלהקת רוק. זה קרה בפברואר 2014, בטקס פרסי הבריטס בלונדון, שם האלבום הפנטסטי AM קיבל את פרס אלבום השנה. טרנר, עם שיער שטבע למוות בשמן ואטיטיוד של מומו מ"אסקימו לימון", עלה עם חברי הלהקה ונשא נאום שנשמע כמו ניסיון ספק מאולתר ספק מחושב לסכם אלבום של סליז מכושף בעזרת הדמות הסליזית והמכשפת שבראה אותו. "הרוקנרול הזה, הא?" הוא אמר, "הרוקנרול הזה, הוא פשוט לא ייעלם". בעוד חברי הלהקה נעים בין גלגולי עיניים לאיפוק של תלמיד שרוצה לצחוק בטקס יום השואה, טרנר המשיך לברבר על האלמותיות של הרוק, "ואין שום דבר שאתם יכולים לעשות בנוגע לזה". ואז הוא הזמין את המארגנים להוציא חשבונית על המיקרופון, לפני שהשליך אותו וירד מהבמה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הרוק באמת לא מת - יש אפילו כמה ילדים בטיקטוק שמגלים אותו בימים אלה ממש - אבל דווקא אצל ארקטיק מאנקיז הוא יצא לקנות וויסקי וסיגריות ועדיין לא חזר. זה התחיל באלבום הקודם, Tranquillity Base Hotel & Casino, שראה אור ב-2018 ותפס בהפתעה את המאזינים ובוודאי את מי שהצטרפו לחגיגה באלבום הקודם, אלה שרצו עוד להיטים דוגמת R U Mine וקיבלו את שביל הבריחה של טרנר מהזרקורים למלון בקצה הגלקסיה. עכשיו מתברר שזאת לא הייתה גחמה ובוודאי שארקטיק מאנקיז לא מתחרטים: The Car, האלבום החדש שיצא בשבוע שעבר (בלייבל Domino), מבהיר שטרנר והלהקה נמצאים בפאזה אחרת. היא לא בלתי נגישה ויש בה הרבה יופי. הרבה מאוד. אבל זה סופי: הקופים עברו אבולוציה, ונראה שאין ממנה דרך חזרה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טרנר לא מוטרד: ממילא אין לו באמת מושג מה עובד ומה לא. עובדה: גם לפני ש-AM ביסס את מעמדם כהרכב הרוק הבולט של המאה ה-21, כולל כיבוש ארצות הברית, הוא לא היה בטוח שלא מדובר בפלופ. "אם להיות כן", הוא סיפר בריאיון שנערך בקיץ ומתפרסם בישראל לראשונה, "אני לא תמיד חושב שזה הולך (להצליח). אני מרגיש כאילו בכל פעם שאנחנו עושים אלבום, בטח בעשר השנים האחרונות, יש תקופה שזה מרגיש כאילו לא יהיה בו שום היגיון. כנראה הרגשתי את זה הכי חזק עם AM. כשעמדנו לשחרר אותו, חשבתי כאילו 'אני לא יודע איך זה יעבוד'".
חוסר הביטחון, כאמור, לא הפריע לארקטיק מאנקיז לקחת פנייה אפילו יותר קיצונית. "אתה צריך להרגיש בנוח עם הרעיון שדברים לא חייבים להיות שיר פופ", הוא אמר לאחרונה ל"גרדיאן". האזנה ל-The Car מעידה שטרנר לא סתם מרגיש בנוח: הוא כבר עמוק בתוך הדמות שלא ממש זוכרת מה זה פזמון או שיר באורך שלוש וחצי דקות שיחשמל את האצטדיון. שני הסינגלים המובילים, There’d Better Be A Mirrorball ו-Body Paint הם שירי שישי בצהריים/שבת בבוקר, עשירים בכלי מיתר ומלטפים כמו אצבעות של מאהב/ת.
אבל אז, בשיר השני והשלישי, פתאום נשמע הד של משהו מוכר. I Ain’t Quite Where I Think I Am המצוין מתחיל עם בס Fאנקי ומכת תוף הגונה, שעוטפים טקסט קלאסי של טרנר בתפקיד החייזר המבולבל בחדר מלא באנשים עם הבעות פנים ריקות. Sculptures of Anything Goes כבר פחות קצבי אבל יש בו משהו מהדנ"א המלוכלך של פעם. "זה השיר באלבום שאני מרגיש שהוא סוג של מנסה להגיע למקום ש-AM תפס", אומר טרנר. "אני מרגיש כאילו הלהקה שעשתה את AM מנסה לחדור את המקום הזה, לעבור אותו ואז להיעלם שוב". ככלל, טוען טרנר, הגיטרות לא אופסנו בבוידעם. "יש קצת גיטרות כאן", הוא אומר, "אני חושב שיש דברים באלבום שאתה סוג של יכול למתוח קו ביניהם לבין אלבומים קודמים של המאנקיז".
הנסיעה של The Car התחילה בקיץ 2021. אנגליה החלה להשתחרר משיתוק הקורונה והלהקה התכנסה במקום שגם מארח חתונות באזור סאפוק הכפרי, במזרח המדינה. ג'יימס פורד, שהפיק שישה מתוך שבעת האלבומים שלהם, הצטרף אליהם. "אני לא יודע מי עוד חוץ ממנו היה מסוגל להוציא אותי מהבלגן בשלב זה", אומר טרנר, שבינתיים ליהק את עצמו לתפקיד נוסף מאחורי הקלעים: הצלם שאף אחד לא הזמין. לפי התוצאה בקליפ של There’d Better Be A Mirror Ball, גם בזה הוא לא רע. "זה נתן לכולם קצת מרחב", הסביר טרנר ל"גרדיאן", "לג'יימס בטח לא היה אכפת שהיה לי משהו להתעסק בו".
בגיל 36, ואחרי שהוכתר שוב ושוב ואז עוד פעם בתור אחד הכותבים הגדולים של דורו, טרנר גם יודע שכל מילה בשירים שלו תהפוך לדיון בסוגיה "אמת, חצי אמת או שקר". Big Ideas, למשל, נשמע כמו סיכום חמוץ-מתוק למסע המטורף של המאנקיז עד כה, ילדים מעיר הפועלים הבריטית שפילד שמצאו את עצמם מסתכלים על גג העולם מלמעלה, ועכשיו מתמודדים עם התגובות הקוטביות לשינויים שמתחוללים אצלם: "יש כאלה שפשוט שרים בהיסטריה / את הבלדה על מה שהיה יכול להיות", שר טרנר, "רות, סוף. באמת, זה היה מסעיר".
במציאות, טרנר מעדיף להישאר אמביוולנטי: "אני חושב שרק בגלל שיש דמויות או מצבים שלא מבוססים ישירות על החיים האמיתיים או על מצבים אמיתיים, זה לא אומר שזה לא אישי או משהו", הוא אומר. "כשהתחלתי לכתוב שירים לגמרי כתבתי באופן ישיר על סיטואציות שעברתי ואני לא חושב שעשיתי את זה כבר די הרבה מאוד זמן. זה לא אומר שאני לא שם בשירים האלה משהו מאיך שאני מרגיש. האמת שההפך הוא כנראה הנכון: זה כמו להבליט יותר מעצמך".
אבל בקרוב יהיה גם הרגע, שבו טרנר יצטרך לקחת את כל הכיוונים שאליהם התפתח ולעשות מהם דבר אחד: בת זונה של הופעה. בקיץ הם כבר התחממו במספר מצומצם של פסטיבלים ושנת 2023 צפויה להביא אותם לאצטדיונים ולאולמות ענק באירופה ובארצות הברית. מבחינת טרנר, זה דווקא המקום שבו הישן והחדש מתערבבים במקום להיבלע: "הבנתי שהבמה תשווה הכול עד לרמה מסוימת. כל שיר, לא רק השירים באלבום הקודם, הכול. כשהשירים מבלים זמן בדרכים ומנוגנים כל ערב הם מתפתחים למשהו אחר... כשמנגנים אותם שוב ושוב הם מתחילים להתמזג ובתקווה תהיה קצת הרמוניה של הכול. אני מקווה שזה לא יהיה שונה גם הפעם". בריאיון למגזין האיטלקי "Rumour" הוא כבר נתן הבטחה יותר מרגיעה: "את השבועות האחרונים ביליתי בחזרות עם הלהקה, בהכנות להופעה חדשה ואני יכול להבטיח לך - כשאנחנו מנגנים לייב אנחנו בהחלט להקת רוק".
מעט הריאיונות העיתונאיים שטרנר מעניק מותירים רושם של עינוי דו-כיווני. "לא חשבתי שאני הולך להגיע לסוף של המשפט הזה", הוא אומר למראיין של ה"גרדיאן" בסיומה של עוד אחת מהתשובות המפותלות והמקוטעות שלו. כן כן, היוצר שכתב שורות נפלאות כמו "בייבי את יודעת שהלילה נועד כדי להגיד דברים שאי אפשר לומר למחרת", הוא לא בדיוק איש שיחה, אלא אם אתם בקטע של לנהל דיאלוג עם שלוש נקודות.
אם כך, לא מפתיע שהחיים הפרטיים שלו נמצאים לגמרי מחוץ לתחום. כל הידוע, נכון לשלב זה, הוא שמאז 2018 טרנר נמצא בזוגיות עם הסינגר-סונגרייטרית לואיז ורנוי, והוא אף ביים קליפ לאחד השירים שלה, Desert. בריאיון שפורסם איתה ב-2019 ב"רולינג סטון" הצרפתי, נטען שהם למעשה מאורסים. ורנוי סיפרה שם גם על התגובות המכוערות שהיא מקבלת באינסטגרם: "אני עושה מוזיקה כבר שמונה שנים, אני לא חושבת שאני צריכה להצדיק את הדרך שלי, אבל כמובן שהחברה היא מאוד מיזוגינית ושוכחת את השנים של העבודה (שלי) ומתייחסת אליי רק בגלל הקשר עם החבר שלי, כי בחורה שכותבת היא משהו זול". הצהובונים בבריטניה גם שמחו להתעכב על הדמיון הפיזי, לטענתם, בין ורנוי והאקסית המיתולוגית של טרנר, הדוגמנית והמגישה הבריטית אלכסה צ'אנג.
הזוגיות עם ורנוי הובילה לשינוי דרמטי אחר בחייו של טרנר: אחרי שש שנים בלוס אנג'לס, שנדמה כי ממש נטמעה בפרסונה האמנותית שלו (לפחות עד למהפך של האלבום הקודם), הוא חזר להעביר את זמנו באירופה וכיום הוא נע על קו לונדון-פריז. אחת הסיבות, לפי הפרסומים, הייתה הרצון של ורנוי להיות קרובה יותר למולדתה כדי להקל על הקריירה שלה. מבחינת טרנר, אדם שאוהב מגע עם זרים בערך כמו שולדימיר פוטין מעריך ביקורת בונה, המשמעות היא חזרה למקום שבו מזהים אותו הרבה יותר.
מצד שני, צלם פפראצי חסר עכבות ו/או גישה לגוגל עוד עלול לגלות עד כמה הסלב שלפניו מצטיין בתחביב שאימץ לעצמו: אגרוף תאילנדי. "גיליתי את זה לפני 12 שנה, כשהייתי במועדון בניו יורק", סיפר טרנר לעיתון צרפתי. "דיברתי עם מאבטח מצפון אנגליה והוא עודד אותי להתאמן איתו. ממש נהניתי מזה. זה טוב לגוף ולראש. במהלך האימונים אתה לא חושב על שום דבר אחר".
את הבעיטות, אם כן, טרנר משאיר לזירה, בזמן שמוזיקלית הוא ממשיך לבדוק ולחקור מרחבים אחרים. השיר הסוחף שסוגר את האלבום החדש, Perfect Sense, נשמע כמו שיר גנוז של INXS בשילוב רמזים ל-Feeling Good בגרסת נינה סימון. "תמשיכי להזכיר לי שזה לא מרוץ", הוא שר, "כשהרצף הבלתי מנוצח שלי מגיע לישורת האחרונה". טרנר כבר התרחק מזמן מקו הזינוק המטאורי של ארקטיק מאנקיז, אבל עם אלבום כמו The Car נשמע שעדיין מוקדם מבחינתו לשפוך מנוע.
פורסם לראשונה: 07:39, 21.10.22
