עיתונאי "ידיעות אחרונות" שלמה נקדימון זכה בפרס ישראל לתקשורת.
שר החינוך יואב קיש הודיע היום (ב') כי נקדימון בן ה-87 הוא חתן פרס ישראל לשנת תשפ"ד בתחום תקשורת ותקשורת חזותית. הפרס מוענק לו על פועלו רב-השנים בתחום העיתונות, הספרות הדוקומנטרית וההיסטוריה של מדינת ישראל מאז הקמתה ועד לשנים האחרונות. בנימקויה ציינה הוועדה הבוחרת כי נקדימון הוא עיתונאי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, "וכי פרסומיו של נקדימון, במהלך השנים, תרמו לחשיפת האמת בנושאים חשובים ומרכזיים בדברי הימים של מדינת ישראל".
"אני נרגש לקבל את הפרס", מסר נקדימון ל-ynet, "לנגד עיני עוברות עשרות שנותיי בעיתון בהן הבאתי לידיעה הציבור מידע רבגוני, ושמחתי תמיד על התגובות שקיבלתי בחזרה".
נקדימון, שנולד בחיפה בשם שלמה קמינקר, הצטרף ל"ידיעות אחרונות" ב-1965 ככתב לענייני הסתדרות, ובהמשך התמנה לכתב הפוליטי. במשך יותר מ-60 שנות עבודתו נקדימון היה חתום על עשרות סקופים וריאיונות בלעדיים, בהם נמנים חשיפה ראשונה של שלהבת פראייר, ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של ישראל, פרסום הפרוטוקולים הסודיים של הדחת לוי אשכול מכהונת שר הביטחון לטובת משה דיין, פרשת הסיוע של ישראל לכורדים, תהליך קבלת ההחלטות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הסיפור המפורט על התאבדותו של השר אברהם עופר בעקבות החקירה שנוהלה נגדו, וריאיון שערך בארצות הברית עם מפתח פצצת הגרעין העיראקית, חיידיר חאמזה.
לכבוד יום הולדתו ה-85 התראיין נקדימון ל-ynet, הסביר כיצד הפך מעיתונאי מוערך ליועץ ראש הממשלה מנחם בגין בין 1978-1980 (ימי המו"מ על הסכם שלום עם מצרים), וחשף פכים וסודות מהקריירה העשירה שלו.
נקדימון גם כתב מספר ספרי מחקר מדוברים, שחלקם נלמדים במוסדות להשכלה גבוהה. בין ספריו הבולטים ישנם "אלטלנה", "תמוז בלהבות – סיפור תקיפת הכור הגרעיני בעיראק", "סבירות נמוכה" שעוסק במלחמת יום הכיפורים, ו"תקווה שקרסה" על פעילות המוסד לימין הכורדים בעיראק. הוא כתב ביוגרפיה של מנחם בגין (יחד עם אביעזר גולן), ואת "דה-האן - הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל" (יחד עם שאול מייזליש). הוא גם כובד בפרסים, בהם פרס סוקולוב לשנת 1993 על חשיפת תקיפת הכור בעיראק, ופרס מפעל חיים מאת אגודת העיתונאים.
ארגון העיתונאים והעיתונאיות פרסם בתגובה לזכייתו של נקדימון: "אנו מברכים את העיתונאי שלמה נקדימון על זכייתו בפרס ישראל בתחום התקשורת והתקשורת החזותית, שהוענק לו בשל עשייתו העניפה בתחומי התקשורת, ההיסטוריה והספרות התיעודית. נקדימון מסקר מזה שישה עשורים את הפוליטיקה הישראלית במהלכן חשף פרשיות רבות, עסק בדוקומנטריה, כתב שורת ספרים ועוד. חשיפותיו וכתיבתו השפיעו רבות על השיח הציבורי.
"נקדימון תרם תרומה נרחבת ומשמעותית לעיתונות ולמחקר ההיסטורי בישראל, והענקת הפרס, האות החשוב ביותר הניתן לעיתונאי בישראל, משקפת את הערכת החברה לפועלו".
בשבוע שעבר פורסם לראשונה ב-ynet כי אילה חסון, קרן נויבך ומושיק טימור הגיעו לישורת האחרונה כמועמדים לפרס, כשמאז קום המדינה לא זכתה עדיין אישה בפרס ישראל לתקשורת.
עוד נודע אז כי הוועדה הבוחרת כללה את אשת התקשורת והפובליציסטית עירית לינור, את חבר הכנסת נחמן שי ואת עורך "מעריב" דורון כהן, כשנדרש מהם להצביע למועמד או למועמדת המועדפים עליהם פה אחד.
ל-ynet נודע כי הישיבה הראשונה הסתיימה ללא הסכמה, ונקבעה ישיבה שניה. אחרי הפרסום ב-ynet על מועמדותן של אילה חסון וקרן נויבך, והעובדה שמעולם לא קיבלה אישה את הפרס, חברי הוועדה רצו מאוד להעניק לאישה והעלו את שמה של סיון רהב מאיר - אולם לא הייתה הסכמה של פה אחד; לא עליה, לא על חסון ולא על נויבך. בשלב מסוים גם שמו של קלמן ליבסקינד עלה אולם גם הוא לא היה בקונצנזוס. נקדימון היה אחת האופציות מלכתחילה, ולבסוף הוחלט לבחור בו.
