באחת הסצנות המדוברות ביותר בסרט החדש של ביונסה, שבשלושה ימים בלבד כבר הספיקה לתפוס תאוצה ברחבי הרשתות החברתיות כשקיבלה שלל אזכורים ומימים, בלו אייבי - בתה של הזמרת, מתפרצת לישיבה קריאייטיבית מאחורי הקלעים בבניית סיבוב ההופעות. אימה מתלבטת עם אנשיה לגבי קיצור קטע מסוים בהופעה שעלול להוביל להוצאת השיר Diva מהסט-ליסט. "לא! 'דיווה'?! בבקשה, בבקשה לא! אתם לא יכולים לעשות את זה!", נלחמת בת ה-11 על הלהיט מ-2008. "אני מעריכה את הדעה שלך", אומרת לה ביונסה בטון אסרטיבי, "אבל את חייבת להירגע". בלו אייבי לא נרגעת, למען האמת - אף אחד באולם הקולנוע לא נרגע, כי על המסך יש קאט חד לביצוע האימתני של Diva על הבמה בסיבוב ההופעות. הדיווה בלו אייבי אמרה את דבריה.
במידה מסוימת הסצנה הקטנה הזו בין בלו אייבי בת ה-11 ואימה הכוכבת האדירה חושפת את אחד הנרטיבים החשובים ביותר ב-Renaissance: A Film by Beyoncé, שיצא לבתי הקולנוע בסוף השבוע האחרון, ומתעד את סיבוב ההופעות המצליח של ביונסה שנושא גם הוא את שם אלבומה האחרון. במהלך סיבוב ההופעות המדובר התקיימו 56 מופעים ולפי ההפקה הזמרת הופיעה בפני כ-2.7 מיליון מעריצים ברחבי ארצות הברית ובאירופה. מדובר באחד הטורים הרווחיים ביותר בעולם, בהנהגת ביונסה הזמרת שכולם מכירים, מכונת העבודה המטורפת, בעלת החזון שלא נחה לעולם ושכל תעשיית המוזיקה מחכה למוצא פיה. אבל אחרי שהיא מסירה את האיפור והנצנצים, היא גם אשת משפחה. הילדים שלה גדלים, ובמקום להחביא אותם היא מפנה להם מקום לצידה - מאחורי הקלעים, על הבמה ובחלק נכבד מהסרט.
אבל לפני הכול, "רנסנס" שהוא שם האלבום, סיבוב ההופעות והסרט, פירושו לידה מחדש (מצרפתית). זה לא סוד שכמו אלה שבאו לפניה, עוד יבואו אחריה ועושות את דרכן מצדדיה, לכן גם אחת מכוכבות הפופ הגדולות בהיסטוריה צריכה להמציא את עצמה מחדש אחת לכמה שנים. לתקופה הנוכחית ביונסה מגיעה אחרי קריירה שנמשכת כבר קרוב לשלושה עשורים, היא התחילה את דרכה כילדה על במות בתחרויות שירה, המשיכה בלהקת דסטניז צ'יילד ומשם לקריירת סולו מפוארת שחוגגת יותר מ-20 שנה.
רוב הזמן היא הייתה עסוקה בלהוכיח שאין לה מתחרים. לא חלילה במלחמות ברשת או בשירי דיסים, היא פשוט ממציאה את עצמה מחדש כבעלת חזון שיודעת לקחת את הרעיונות השאפתניים ביותר שלה ולהפוך אותם למציאות - במוזיקה, בקליפים, על הבמה או על השטיח האדום - בקיצור, ביונסה יש רק אחת. אבל דווקא בסרט הצופים זוכים לגלות כמה אנשים מעורבים בתהליך היצירתי שהוביל לאחד מסיבובי ההופעות הגרנדיוזים והמרשימים אי פעם.
נגנים, רקדנים, זמרי ליווי, עיצוב במה, תאורה, הגברה, מעצבי תלבושות, תפאורה, איפור, שיער, נהגים והרשימה ממשיכה וממשיכה וממשיכה, מאות אנשים בשלל תפקידים אחראים למפעל המטורף הזה שעבר ברחבי שתי יבשות והדהים מיליוני אנשים - בסרט הזרקור מופנה אליהם.
כך עלילתו נעה בין קטעי וידאו מלהיבים שלקוחים משלל הופעותיה של הזמרת ברחבי אמריקה ואירופה, ושיוצרים יחד רצף מוזיקלי צבעוני, ספק-עתידני ומרשים בזכות שינויים בתלבושות ועריכה יוצאת דופן, לבין קטעי וידאו שצולמו באחורי הקלעים. אלו כוללים ביקורים תכופים בתהליך היצירה הסיזיפי שארך ארבע (!) שנים כדי לאפשר את סיבוב ההופעות השאפתני - החל מפיצוח הרעיונות, דרך הליהוק וחיבור של החלקים ועד להרכבה ממשית של הבמה העצומה על ידי עשרות אנשים. ואגב במה - יש שלוש כאלה. אחת מורכבת ברגע נתון לקראת מופע, והשתיים הנוספות מטיילות במשאיות לעבר היעד הבא. אותם הקטעים מאחורי הקלעים מעניינים לא פחות מההופעה עצמה, כשניכרת הזיעה האדירה שהושקעה בכל פרט ופרט ותרמה לתוצאה סופית שעל הבמה ניחנת בקלילות נטולת מאמץ. כמו חלום שקם לתחייה.
חוויה רוחנית, כמעט דתית
באולם הקולנוע בפלאנט איילון אין יותר מדי אנשים, כמה עשרות, אני כצופה כבר די מתורגלת בצפייה בסרטים בקולנוע בעת מלחמה, אבל הגיוני שברקע סיום הפסקת האש וחידוש הירי הרקטי מעטים יבחרו לצאת מהבית לפעילות אסקפיסטית שכזו, שקשר בינה ובין המצב הבטחוני מקרי בהחלט.
שעה לתוך הסרט (שאורכו 170 דקות, והוא מוקרן ברשתות פלאנט, סינמה סיטי ולב ברחבי הארץ) בקהל עוד שומרים על איפוק ורוקדים בישיבה בכיסאות, אבל רצף הלהיטים מהאלבום האחרון, שחוגג את סצנת האוס המועדונים הקופצנית תולש אותם מהכיסא. כשמתחיל CUFF IT הfאנקי פשוט אי-אפשר לשבת, בטח כשהביצוע ממשיך במעבר חלקלק ומספק ל-ENERGY בדיוק כמו באלבום - שבמלכו אפילו מתקיים האתגר החשוב ביותר של הערב. אם טרם נתקלתם ב-The Mute Challenge ברחבי הסושיאל מדיה, בקטע שבו ביונסה שרה look around everybody on mute - שקט מוחלט שורר באולם למשך שניות ארוכות. אבל בסוף אנחנו ברמת גן ולא באטלנטה, והשתיקה מפתה כמה צופים לקלקל. מעריצות שרופות בשורה מאחורי תוקעות בהם מבטים מאוכזבים, אבל אל דאגה, בשיר הבא כבר כולם מתאחדים מחדש לחוויה רוחנית משותפת.
כש-Break My Soul מתנגן הקהל באולם מאבד את זה. הסינגל הראשון מהאלבום הפך בימים האחרונים בעל כורחו להמנון שמחזק את הצופים בארץ, ברקע המצב, כשמילות הפזמון חוזרות על עצמן כמו מנטרה - "לא תישברו את רוחנו!", ותיעודים מהקרנות שונות ברחבי הארץ עלו לרשתות כשבהן אנשים בקהל האולם מנופפים בדגלי ישראל לצליליו.
כשהשיר יצא ביוני אשתקד פשוט לא הצלחתי להתחבר אליו. הסמפול אכזב אותי, החרוזים היו פשטניים ובכלל, מה הקשר בין ביונסה לדיי-ג'וב? אבל מוזיקה בפרט ותרבות בכלל, לא צומחות בחלל ריק. בשנה וחצי שחלפו מאז צאתו, השיר, כמו כל האלבום, גדלו והתפתחו. ככה זה כשפאן טהור, שחרור ואהבה חופשית היו הקווים המנחים של קווין בי ביצירה - אי-אפשר שלא להידבק בזה. דווקא עכשיו, כשבחוץ מתחוללת מלחמה נוראית, השיר נטען במשמעות מחודשת. לביונסה יש שירים טובים ממנו בהרבה ברפרטואר, אבל את התחושות שעלו בעת שירה משותפת בחושך עם עשרות אנשים זרים, בהקשר הנוכחי של המצב הבטחוני, היה קשה להסתיר. זה היה כמעט דתי.
מרחב מכיל שבתוכו כולם יכולים להרגיש בבית
ביונסה היא לא מסוג האמנים שצריכים להסביר את עצמם, ונדמה שבאופן כללי במגרש המשחקים של הפופ אין צורך לתת דין וחשבון למשמעויות מאחורי השירים או לבחירות האסתטיות - בטח כשמדובר פשוט במסיבה אחת גדולה. אבל אחד הקווים המעניינים ביותר בסרט הוא זה שבו היא דווקא נכנסת לעומק מקורות ההשראה של האלבום, והעיקרי שבהם הוא דוד שלה ג'וני.
"ג'וני היה האדם הקרוב אליי בעולם, ובהמשך הוא היה השמרטף/מעצב הבגדים/השותף לריקודים/איש הסוד שלי וחברי הטוב ביותר", כתבה טינה נואלס, אימה של הכוכבת, באינסטגרם עת יצא האלבום Reneisance שבתה הקדישה לג'וני. מבעד לקטעים שמספרים אודותיו ניכרת ההשפעה האדירה שהייתה לנכוחות הדוד האהוב - ולהיעדרו לאחר שהלך לעולמו בתום מאבק ממושך בסיבוכים שנבעו מאיידס - על הזמרת ובני משפחתה. הוא היה זה שחשף את הכוכבת ואת אחותה, סולאנג', לאופנה (ואפילו עיצב את שמלת הנשף של ביונסה, שמוזכרת בשיר HEATED), וגם בהיבט המוזיקלי חשף אותן לסצנת האוס המועדונים משנות ה-80.
הזמנת הצופים והמעריצים שמכירים את ביונסה הדמות, זו שמופיעה בשירים ובקליפים, לתוך הסיפור המשפחתי המרגש, מצליחה לנמק את בחירותיה המוזיקליות והאמנותיות בגלגולה הנוכחי. סיבוב ההופעות הרי חוגג את סצנת המועדונים, הנשפים (בול-רום), התרבות הקווירית בכלל והתרבות השחורה בקהילה בפרט - כל אלו הנחיל לזמרת הדוד ג'וני. קהילת המעריצים האדוקה ומעריציה השרופים מהקהילה הלהט"בית, ידעו בטח את מה שהצופים הבינו רק עכשיו בשיאו הרגשי של הסרט. אם כשהאלבום יצא היו מאזינים שחשבו שביונסה מבקרת בעולם שאין לה היכרות מעמיקה איתו, הם התבדו לחלוטין בתום הצפייה.
5 צפייה בגלריה
חוגג את סצנת המועדונים, הנשפים (בול-רום), התרבות הקווירית בכלל והתרבות השחורה בקהילה בפרט. מתוך Renaissance: A Film by Beyoncé
(צילום: TRAFALGAR)
אי-אפשר לצלול להיסטוריה המשפחתית ולא לדבר על המבט שמופנה קדימה, אל דור העתיד, שגם הוא משמעותי לסיפור המלא שבסרט. כאמור בתחילת הכתבה, אין ספק שבלו אייבי התגלתה כאחד הכוחות המניעים של סיבוב ההופעות, ואנחנו זוכים להצצה לתהליך קבלת ההחלטות במשפחת נואלס-קרטר, כשההורים המפורסמים ג'יי זי וביונסה חגים סביב האפשרות לשלב את בתם בת ה-11 במופע הענק.
ניכר שבלו אייבי, בדיוק כמו אימה, ניחנה בתשוקה גדולה, בכוח רצון ובהתמדה. אחרי ניסיון בימתי ראשון (שהתקבל בחיבוק אדיר מהמעריצים) ועבודה קשה שזו המשיכה להשקיע, היא תפסה את מקומה במרכז הבמה בביצוע הריקוד בשיר MY POWER, שחירפן את הצופים באולם וזיכה אותה במחיאות כפיים סוערות וקריאות "בלו!". התלהבות נוספת נרשמה כשאחיה הקטנים - רומי וסיר, זכו להופעות אורח משלהם.
למרות הקלישאה המעייפת שמתארת ביזנס כמשפחה, הנרטיב המשפחתי זולג גם לבמה, במיוחד כשזה נודע לצוות רקדני ה-DOLLS שמלווים את בלו אייבי בחזרות לקראת הופעותיה. גם הליהוק יוצא הדופן שלהם, כפי שמתואר בסרט, יוצר מרחב מכיל מיוחד שבתוכו כולם יכולים להרגיש בבית - לא משנה מה מוצאם האתני, צבע עורם או מבנה גופם.
גברת קרטר VS מיס סוויפט
קשה לכתוב ביקורת על התופעה שהיא Renaissance: A Film by Beyoncé, מבלי להיכנס להשוואה המתבקשת למתחרה המרכזית - טיילור סוויפט, שמתכוננת למקטע הבא בסיבוב ההופעות שלה באירופה בשנה הבאה, והוציאה את הסרט שלה לפני כחודשיים. אפשר לספור נקודות לכל אחת, ולחפש את ההבדלים בין גברת קרטר למיס סוויפט - אבל ההבדל העיקרי שעולה בבהירות מהצפייה בשני הסרטים הוא שביונסה מוקירה תודה ונוהגת באדיבות אין קץ בכל אלה שמקיפים אותה: הזמרות שסללו עבורה את הדרך, בהן טינה טרנר שהלכה לעולמה השנה ודיאנה רוס שהפתיעה אותה בהופעת יום ההולדת שלה בספטמבר, הקולגות שפועלים במקביל אליה - מייגן דה סטליון וקנדריק למאר, שאותם היא אירחה בהופעות בטור, כמו גם רפרנסים מוזיקליים לאגדות פופ נוספות, כמו מדונה ובריטני ספירס - לא צריך להיות חדי אוזן בשביל להבחין בסמפול של Toxic.
בדומה להנ"ל גם סוויפט אומנם פועלת בפופ, אבל הסגנון שלה הכי רחוק מקוויה המוזיקליים של ביונסה שיכול להיות. ועדיין בשנה האחרונה שתיהן חרשו את העולם עם סיבובי הופעות מצליחים שהפכו בהתאם לסרטים מצליחים, ודרכיהן הצטלבו לא פעם לאורך השנים - כשהידועה לשמצה מכולן היא בטקס פרסי ה-VMA ב-2009, כשסוויפט זכתה בפרס הקליפ הטוב ביותר ואחד, קניה ווסט שמו, התפרץ לנאום הזכייה שלה והודיע במיקרופון שביונסה הייתה צריכה לזכות במקומה.
5 צפייה בגלריה
המתחרות הכי ספורטיביות שיש. ביונסה בהקרנת הבכורה של הסרט של טיילור סוויפט
(צילום: John Shearer/Getty Images for TAS)
האירוע לא בדיוק קשור לביונסה, אבל כמתחרה ספורטיבית למדי היא דאגה להפוך את טעמו החמוץ של האירוע ללימונדה מתוקה - להתנצל מיד בפני סוויפט הצעירה על עוגמת הנפש, ולתמוך בה בלבביות לאורך השנים שחלפו מאז. כך גם בתחרות הסמויה שנכפתה עליהן בשנה האחרונה - הרשתות זועקות להכריע בקרב בין השתיים, והן מצידן דואגות לפרגן ללא הרף. כך ביונסה ביקרה בפרימיירה של סוויפט ובסוף השבוע האחרון השנייה עלתה על מטוס לבכורה של ביונסה בלונדון, והכוכבות העניקו לצלמים חברות פוטוגנית ומעוררת השראה.
באחת הסצנות בסוף הסרט ביונסה מספרת למצלמה ברפלקציה על סיבוב ההופעות שהסתיים איך היא "התפתחה והפכה לחיה אחרת". משעשע לשמוע את הדברים האלה דווקא בסיטואציה כביכול יום-יומית ורגילה, כשהיא אוכלת בזמן טיסה, ללא איפור ובבגדים פשוטים. יש משהו מנחם ברעיון הזה, אפילו אם מדובר באשליה, שבסוף היום אחרי שהיא טורפת את העולם, מפתיעה ומוכיחה שהיא אכן היצור הכי חייתי ולא צפוי בג'ונגל של תעשיית הבידור, ביונסה חוזרת כמו כולם לטרנינג, למקום הנוח. אבל אם הפקתם חצי לקח מהסרט הזה, הוא שביונסה אף פעם לא נחה. גם בבגדים הנוחים האלה היא בטח מזיעה ממאמץ, כשהיא מפצחת את הדבר הבא.
