ילדות פומו // גדלתי במשפחה ממוצעת, אבא שלי עבד בבנק, אמא שלי באקו"ם ותמיד הייתי מוטרדת מפומו. אבא שלי מספר שבגיל חמש הלכתי איתו לשבוע הספר ובכיתי שבחיים לא אספיק לקרוא את כל הספרים האלה. הבנתי שבגלגול הזה כבר לא אהיה נסיכה וטייסת ורופאה ואופה. אז בחרתי להיות שחקנית, שיכולה להיות גם וגם והרגשתי שפיצחתי את האטום.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כמו גדולה // בגיל שמונה כבר עליתי לבד על אוטובוס ונסעתי לאודישנים. לפעמים אפילו לא שיתפתי את ההורים. קאסט של מבוגרים היה מבחינתי עוד משפחה, מאוד אהבתי להקשיב לשיחות שלהם על החיים. כשהייתי בת 12, הזמינו אותי למסיבת הסיום של "כנר על הגג" וכל הרקדנים עשו סמים, אבל היתר היו עסוקים בלהפחיד אותי כמה זה מסוכן וכמה לא כדאי לי לנסות.
נשיקה במצ"ח // הייתי תיכוניסטית בזמן הצילומים ויהודה ברקן היה מאוד רגיש ומתחשב. התלבטנו אז אם להשאיר גוזייה מתחת לחולצה, כדי שארגיש בנוח. תמיד נתנו לי תחושה מאוד בטוחה על סטים. יכול להיות שהיה לי מזל. כן היה את הסיפור שחנן גולדבלט הזמין אותי לאודישן אצלו בבית, שבו הוא ניסה לאנוס אותי. התחלתי לצרוח והוא פשוט קם ופתח את הדלת וברחתי. זה היה שנה לפני מלחמת המפרץ. אחר כך פגשתי המון בנות באודישנים, היינו מדברות בינינו אבל לא הוציאו את זה החוצה. זה היה בעולם שבו את חוזרת הביתה ואומרת, "אולי אני לא הייתי בסדר? אולי אמרתי משהו, עשיתי משהו?". סיפרתי לחברים, אחרי זה דיברתי על זה בתקשורת. התקופה האחרונה, פוסט מי-טו, לימדה אותנו להבין שזה לא קשור אלייך בכלל, שמי שנמצא ממול הוא חולה.
מלכת הילדים // הייתי כזו חננה שלא הייתה לי בעיה להיות בערוץ הילדים. זה לא שעישנתי או שתיתי אלכוהול והייתי צריכה להחביא את זה. לא היה פשוט לפעמים להתמודד עם טירוף ההערצה ולא לאבד את עצמי בתוכו. פעם הלכתי עם אחי וההורים ללונה פארק, קניתי פאה קצוצה שחורה והרכבתי משקפי שמש ואיך שאני מגיעה מישהו אומר לי, "מיכל, איזה יפה הסתפרת!". אני גם זוכרת שקניתי את האוטו האוטומטי הראשון שלי, בתקופה שאחרי ההופעה מאבטחים היו מלווים אותי לרכב. אמרתי להם ביי, נכנסתי לאוטו וגיליתי שהוא לא מניע. ואנשים מתקבצים ומתחילים לנענע את האוטו בהתלהבות. מתברר שלא הייתי על פארקינג. אבל בתוך הטירוף היו גם קטעים טובים. יום אחד עליתי על טיסה וכל הילדים ביקשו שאחתום להם, אז אמרו לי, "חייבים להעביר אותך לביזנס, אין ברירה".
היו שנים שבעטתי בעובדה שהייתי עשר שנים בערוץ הילדים. רציתי להיפטר מהכינוי מלכת הילדים. היום אני מודה על הזכות שקיבלתי להיות שם. לא סתם שיחררתי בשנים האחרונות וחזרתי לעשות סדרות לילדים כמו "צוות הצלה", מתוך הבנה שזו שליחות לגרום לילדים לחייך. הבת שלי אלכס ואני מצלמות עכשיו את העונה העשירית שתשודר בערוץ ניק ג'וניור לצופי HOT, ואני מקבלת המון תגובות מקסימות מהורים שגדלו עליי שכיף להם שעכשיו הילדים שלהם גדלים עליי. עם מי אני בקשר מימי הערוץ? בעיקר עם טל (מוסרי). עם אפרת (רייטן) מדי פעם, ופעם בכמה זמן גם עם עינת (ארליך) ועודדי (מנשה) החמוד.
"בראבו" // אני לא יודעת אם זה קשור לזה שאני מזל תאומים, אבל אני תמיד מחפשת ללמוד משהו חדש ולהתפתח. למדתי קבלה וקולנוע באוניברסיטת תל אביב, הפקתי סרט קצר, פיתחתי את התוכנית "מזל טוב". בסוף שנות ה-90 הייתי נוסעת לפסטיבלי טלוויזיה, לחפש פורמטים. באחת הנסיעות מצאתי את "בראבו", תוכנית כישרונות צעירים. הרבה לפני "בית ספר למוסיקה" או "כוכב נולד", היא כיכבה בטלעד כשאני מנחה לצד טוביה צפיר ואברי גלעד.
חתונה ראשונה // התחתנתי כי הרגשתי שצריך, כדי לרצות, כי הגעתי לגיל, כל הסיבות הלא-נכונות. הכול נראה לי כמו חלק מתוכנית טלוויזיה שצילמתי אז, או עוד אייטם בגיא פינס. אחר כך לא חשבתי שאמצא עוד זוגיות, אבל צריך לסמוך על היקום. לפני יומולדת 36 אמרתי לחברות, "יאללה גמרנו עם השטויות, עד גיל 36 אמצא את בעלי", הן אמרו, "זה בעוד שבועיים!" אמרתי, "אין בעיה". שבוע לפני היומולדת פגשתי את בן.
נישואים פלוס // פעם כתבתי פורמט שנקרא "באק טו דה דייט", שמחזיר זוג שנשוי 15 שנה לדייט הראשון שלו. הרעיון היה שאחרי שנים של שחיקה, אתם מתרעננים. זוגיות זו עבודה קשה וחלק מהסיבה לנסוע ליוון היה גם הרצון שלנו להשקיע יותר באינטימיות בינינו, כי בארץ, השיחות שלנו היו בעיקר על סידורים וילדים. וכאן התפנה לנו פה זמן לחזור להקשיב, להיות, לחוות. אנחנו יחד כמעט 15 שנה, לפי הפורמט אפשר לחזור לדייט הראשון, ב"מתוקה" ליד הסינמטק.
הורות // זה מרתק, זה מאתגר, זה מצחיק, זה מעצבן. ובעיקר כל פעם מדהים אותי מחדש איך יש לי בבית שלושה ילדים שגדלו עם אותו חינוך ואותם הורים וכל כך שונים אחד מהשני. להיות אמא טובה מבחינתי זה לאפשר להם להיות מי שהם ולא מי שהייתי רוצה שיהיו.
אלכס, דור ההמשך // אין ספק שבגללי או בזכותי, אלכס נחשפה לעולם המשחק מגיל מאוד צעיר, אבל באיזשהו שלב זה נהיה לגמרי שלה. יש לה גם עמוד שדרה יותר יציב משלי והיא יודעת לשים גבולות. יש לנו סיפור מצחיק שבגיל ארבע היא הלכה עם אבא שלי לראות את דץ ודצה, ובסוף ההצגה היו לי איזה חמש שיחות שלא נענו מדץ. אני שואלת, "מה קרה?" והוא אומר, "את לא מבינה, אני עובר בהופעה בין הילדים, פתאום ראיתי את אלכס וליטפתי לה את הראש, והיא צועקת נגעת בי! הגוף שלי ברשותי!". לפני כמה שנים הראיתי לה בפייסבוק איך גברים עובדים על ילדות קטנות ומספרים שהם בגילן, קובעים פגישה וחוטפים אותן והיא ענתה, "אמא, מי בפייסבוק בכלל?".
רילוקיישן // כשמדברים על לעזוב את הארץ זה נשמע כאילו את בורחת מבעל מכה. אבל היה לנו מהמם בישראל. הילדים פרחו, היינו בעבודות שאנחנו אוהבים, אבל רצינו לצאת למסע משותף, לחיות בתא משפחתי יותר מצומצם במקום זר. וטפו חמסה, זה בדיוק הבריף שקיבלנו, כמשפחה מאוד התלכדנו וגם כזוג אנחנו מצליחים להיות יותר אחד עם השני. אני גם הפרזנטורית של המותג החדש ביוון אסטראה - מבית כהן פליקס ונדלן נדלן ביוון. ובכל זאת, לא עברנו לכאן, אנחנו כבר בדיונים משפחתיים של מתי ואיפה היעד הבא.
איך זה לראות מבחוץ את מה שקורה בישראל כרגע?
בשנה הראשונה לא ראיתי כמעט חדשות, היה מאוד נעים להיות בבועה. בתקופה האחרונה אי אפשר, את לא באמת מנתקת את הלב, רק את הגוף. אני קוראת ומעודכנת וכואבת ומקווה שנצמח מכל הטרלול הזה. זה בעיקר עושה לי נורא עצוב.
מחאת הנשים // יש לנו עוד דרך לעשות עד שנגיע לעמדות בכירות ובעלות השפעה או נרוויח כמו הגברים אבל אפשר גם להסתכל על מה שכבר השגנו ולהודות על זה. זה לא אומר להפסיק לצעוד קדימה, כי סיפורי הצלחה מייצרים מוטיבציה לילדות שרואות עכשיו טייסות או חברות כנסת. וחשוב גם להיות ערניים ולא לחזור אחורה, ולטפל בחוק ההתיישנות על עבירות מין או חוק האיזוק האלקטרוני למניעת אלימות במשפחה.
מייינדפולנס // לפני ארבע שנים ואחרי כמעט ארבעה עשורים על הבמות עם הרבה לחץ, התקפי חרדה ומחשבה שאין מה לעשות ואלה החיים, התגלה לי המיינדפולנס. אחרי שלמדתי איך לא לפחד מהפחד ולחיות חיים מלאי סיפוק, חזרתי לעשות את מה שגורם לי הכי הרבה אושר, לעזור לאנשים. זה התחיל מטיסה מבנגקוק לתל אביב שבה בן בעלי חטף התקף חרדה מאוד קשה, כשאמרתי אוקיי, הוא הרי "נורמלי", מה נהיה? ואז הבנתי שכולם נעים בין לחץ לחרדה. התחלתי להקליט מדיטציות לחברים ולמשפחה, הכי על הדרך, ופתאום הגיעה הקורונה והתקשרו מער"ן וביקשו להיעזר בהן, כי הם קורסים מטלפונים. היום יש ב-mymedi שיצרתי והפכה לאפליקציית המיינדפולנס המובילה בישראל, מעל 120 אלף הורדות. אני מקבלת כל יום הודעות כל כך מרגשות על אנשים בטיפולי כימו שהקלתי עליהם, אנשים שהתגברו על פחד טיסה או מרגישים שהם מצליחים להיות במיטבם מול הילדים או בני/בנות הזוג. "גדלתי עלייך" התחלף ב"נרדמתי איתך".
התבגרות // זה לא שכיף לי שאחד הילדים חוטף לי את הטלפון מהיד ואומר, "הכפתור למעלה, מה את לא מבינה?". אני נזכרת בהורים שלי שלא הצליחו להפעיל את הווידיאו, מצד שני אני באמת מרגישה שאני כבר לא ענף, אני הגזע, אני השורשים. אני כן עושה בוטוקס, זה גורם לי להרגיש יותר טוב עם עצמי כשאני מסתכלת במראה, אבל לא באובססיה. לא אגיד לך שכולי בחגיגה לקמטים חדשים ואומרת שהרווחתי אותם ביושר, אבל אני משתדלת לא להתעסק בזה. נראה לי שזה חוסר כבוד לעצמך ולחיים. גיל 50 זה מתנה לשחקנית, כי ליידי מקבת תמיד תהיה יותר מעניינת מיוליה. פתאום את גם מוצאת את עצמך יותר ויותר בשיחות על בדיקות של חברות וגילויים כאלה ואחרים, לא עלינו. אבל אם פעם, כשהייתי רואה כילדה את המבוגרים בקהל ואומרת, "מי רוצה להגיע לגיל הזה", היום אני אומרת, "הלוואי שאגיע לגיל הזה בריאה וצלולה". ואת הזמן שנשאר לי אני מסרבת להעביר בלהתעסק בשטויות.
הכי דיסקרטי // כמות הנשים שכתבו לי שהן שמחות שמדברים על בריחת שתן בקול רם סוף-סוף, גם אם זו פרסומת לאולווייז דיסקריט, היא מטורפת. כשפנו לסוכנת שלי לבדוק אם אני מוכנה להיות הפרזנטורית, היא אמרה לי, "תדעי שהתעניינו, אבל ברור לך שזה לא יקרה, נכון?" כי זה כאילו לא סקסי ואת לא רוצה להיות במקום שזה שם אותך. ישר אמרתי, איפה זה שם אותי? כאישה שלא מנסה לשדר שלמות, כי אין כזה דבר. לא להתבלבל, גם לי נעים לפעמים להיראות פחות מקומטת באינסטגרם ואם יש יום שאני נראית קקה אשים פילטר, זה בסדר. אבל בסוף את נורא מתבאסת כשנראה לך שכולם מסביב בסדר חוץ ממך. מתישהו את מבינה שגם על הדשא של השכן הכלב מחרבן.
הזמר במסכה // כשהציעו לי, הפחד דיבר מהגרון. מה זו השטות הזאת, למה אני צריכה את זה, ואני בכלל קלסטרופובית. אין לי מספיק מילים לתאר כמה נהניתי. חוויית השו-שו ביחד עם להיזכר כמה אני אוהבת לשיר, המסכה עצמה שהיא קצת כמו רילוקיישן כי אף אחד לא יודע מי את נותנת איזה חופש שקשה להסביר. וגם זכיתי בטל מוסרי, הפרטנר המושלם, אז לא הייתי לבד שנה עם הסוד. ואחר כך לראות את התוכנית עם הילדים ולהתפוצץ מבפנים כי כל כך בא לי לחלוק את החוויה, ומצד שני ליהנות עד הגג כשאני רואה אותם מחמיאים לדמות שלי בלי לדעת שזו אני. בקיצור, חזרתי להיות ילדה שעולה על הקרוסלה ועושה חיים משוגעים.
"גדלתי עלייך" // פעם הייתי יושבת במסעדה והמלצרית הייתה אומרת, "הבת שלי גדלה עלייך", והיום היא אומרת, "אמא שלי גדלה עלייך". בקרוב הסבתות. אני ממש סבבה עם זה, אני משחקת יותר מ-40 שנה, זה מטורף, אם לא אהיה בסדר עם זה עכשיו, אז מתי כן?
פורסם לראשונה: 06:40, 21.04.23
