מאז שדרך כוכבו של אדם סנדלר הוא מקפיד לחזור ולהשתמש בסרטיו בחברים ותיקים ובבני משפחתו. ג'קי טיטון, מי שתוך זמן קצר תהפוך לג'קי סנדלר, קיבלה תפקיד ב"ביג דדי" (1999) בעקבות המלצה של חברו הטוב דייויד ספייד. מאז היו לה תפקידים ברבים מסרטיו של בעלה. שתי הבנות שנולדו לזוג - סיידי (2005) וסאני (2008) - קיבלו הופעות אורח בכמעט כל סרט של אביהן מאז 2008. כמו ג'אד אפאטו, חבר ותיק ושותף שלו לשעבר לדירה, גם סנדלר מטפח בעקביות ראויה לציון את דור ההמשך.
"את מה זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי" - טריילר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אפשר לרטון על עוד שתי "נפו-בייביז" שאביהן הסופרסטאר מפלס עבורן קריירה אבל, כמו במקרה של בנותיו של אפאטו, גם כאן יש כישרון ולא רק פרוטקציה. ב"את מה זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי" (You Are So Not Invited To My Bat Mitzvah), קומדיית הנעורים החדשה שהפיק סנדלר עבור נטפליקס, הוא מפנה את מרכז הבמה לבתו הצעירה סאני והיא מצדיקה את האמון שניתן ביכולותיה. בסרט גם משחקות אשתו ג'קי והבת הבכורה סיידי, כך שהסנדלרים מזמינים אותנו לסרט משפחתי.
לביקורות סרטים נוספות:
אלמנט חשוב שני, הנוכח בלא מעט מסרטיו הקודמים של סנדלר, הוא העיסוק בזהות היהודית. אלמנט זה מתקיים בסרטיו במספר דרכים: וריאציות על דמות המבוגר-אינפנטיל שממקמות אותו ברצף של קומיקאים יהודים כדוגמת ג'רי לואיס. גילום דמויות ששמן מסגיר את מוצאן (הנרי רות' ב"50 דייטים ראשונים", ד"ר דני מכבי ב"לזרום עם זה" וכו'). סדרת סרטי האנימציה "מלון טרנסילבניה" שבהם הסוגיות של המשפחה המפלצתית הם אלגוריות לשאלות של זהות יהודית אמריקאית עכשווית (התבוללות וכו'). וישנם גם הסרטים שהיהדות נמצאת במרכזם – סרט האנימציה על חנוכה "8 לילות מטורפים", ומחסל הקומנדו הישראלי שמגיע לארצות הברית ב"אל תתעסקו עם הזוהן". למכלול זה יש נוכחות ומשמעות במסגרת הקולנוע היהודי-אמריקאי העכשווי, אבל בבחינה של כל סרט לגופו יש בעיה עם איכותם של לא מעט מהסרטים.
משמח לגלות כי לבעיות אלו כמעט ולא נותר זכר בסרט הנוכחי. זוהי קומדיה משעשעת וחיננית שמצליחה לא לזייף יתר על המידה כשהיא מגיעה לרגעים הדרמטיים. יש בה עיסוק בחברות בין נערות ומה שיכול לערער אותה, תהליכי התבגרות מול המשפחה והקהילה, והאופן שבו כל זה עולה בהקשר של חגיגות הבת מצווה של הגיבורה המתקרבת לגיל 13 (כמקובל בקהילות היהודיות הלא אורתודוכסיות בארצות הברית הבנות חוגגות באותו גיל עם הבנים).
זהו עיבוד לספר הנוער מ-2005 שכתבה פיונה רוזנבלום. הנושאים מזכירים את הספר הקלאסי "אלוהים אתה שם? זאת אני מרגרט" (1970) של ג'ודי בלום (שהעיבוד הקולנועי שלו השנה זכה לשבחי הביקורת). כאן הגיבורה מבוגרת בשנה, הטון יותר קומי ויש מידה פחותה בהרבה של סקפטיות דתית. קומדיית התבגרות שבה רובן המוחלט של הדמויות משתייך לאותם שני אחוז של יהדות ארצות הברית. הוא לא רק מתרחש בבועה חברתית-דתית יהודית של בית כנסת, "היברו סקול" ומשפחות שקשר שלהן לזהותם היהודית הוא חד משמעי, אלא גם בקרב בני המעמד הבינוני-גבוה הנוהגים לממן את חגיגות הבת מצווה האקסטרווגנטיות של בנותיהן (כל זה על בסיס התחקיר שעשו מעצבי התפאורה במסיבות בת מצווה עכשוויות).
סטייסי פרידמן (סאני סנדלר) חולקת עם חברת הנפש שלה לידיה רודריגז-כץ (סמנתה לוריין) חלומות גדולים על מסיבת בת מצווה מפוארת. אמא ברי ואבא דני (אידינה מנזל ואדם סנדלר, שכבר שיחקו זוג ב"יהלום לא מלוטש" המשובח) מורידים את סטייסי מהחלומות על יאכטה והופעת אורח של אוליביה רודריגו, למציאות של מסיבה כלל לא צנועה שהיא הסטנדרט בקבוצת הייחוס הדתית-מעמדית. לפחות יהיה אפשר ליהנות מכוכב מסיבות הבת מצווה - די-ג'יי שמולי (עידו מוסרי) שיודע איך להרים את מצב הרוח של הקהל הצעיר.
3 צפייה בגלריה
אף מסיבה לא שלמה בלי די.ג'יי שמולי. עידו מוסרי ב"את מה זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
מעבר למסיבה הזוהרת וכל מה שמתלווה אליה באימוץ סממני התבגרות פיזית (בגדים, נעלי עקב, איפור וכו'), ישנו גם הצד הדתי והמוסרי שאמור להיות מגולם במה שמוגדר פעם אחר פעם בסרט כ"היום החשוב ביותר של חייך". ישנה העלייה לתורה עם הקריאה הכלל לא פשוטה בשפת הקודש, והמשמעות המוסרית של הגדרה מחדש של עצמך כבוגרת. בתחום ההנחיה הרוחנית יש נוכחות לרבנית הרפורמית ההיפסטרית והמגניבה רבקה, בגילומה של שרה שרמן המוכשרת מ-SNL.
על רקע ההתקרבות לתאריך החשוב, עומד להיווצר קרע בין סטייסי ולידיה. הן מנסות לקדם את עצמן מבחינה חברתית, אך לדבר יהיו השלכות שליליות על הקשר ביניהן. סטייסי דלוקה על אנדי גולפרב (דילן הופמן) ה"באד בוי" של כיתה ז' ב"היברו סקול" עם תלתלי בלונד ושרשר של מגן דוד. אבל לאחר מבוכה חברתית סטייסי תאשים את לידיה, ותכריז על סיום העניין שלה באנדי. אך גם ללידיה יש עניין באנדי, והדברים עומדים להסתבך בין הבנות. קשיים אלו יעמדו בתווך בין הרעיון של בת מצווה כחגיגה זוהרת, וכשלב בעל תוכן בחיים שבו הבגרות אמורה גם להראות באופן מפוכח יותר מה חשוב יותר ופחות.
מקור השראה מרכזי הם סרטי ההתבגרות של ג'ון יוז משנות ה-80 (אחת הסצנות מתרחשת בבית קולנוע שבו יש פסטיבל של סרטיו). ישנם ניסיונות לעסוק בצורת רצינית, ולכן גם קודרת, בבעיות וברגישויות של תחילת גיל ההתבגרות (כמו ב"כיתה ח'" היפה של בו ברנהאם, או בסדרה הקומית PEN15). מנגד ישנה גם יכולת לקחת את התככים, ההתכתשויות והנקמנות של גיל זה, ולהפוך אותה לבסיס לקומדיה ("ילדות רעות" עשה זאת היטב עם דמויות בגיל קצת יותר מבוגר). השאלה היא היכולת לאזן בין הרציני והמשעשע, בין מה שמצלצל נכון מבחינת החוויה של הגיל, לסיטואציות שמקצינות אבל נשארות בגבול האפשרי.
3 צפייה בגלריה
מצליחים לאזן בין הרציני והמשעשע. מתוך "את מה זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
הקרדיט על היכולת לשמור איזון זה, ולספק בידור שמצדיק צפייה גם למי שחורג מקבוצת הגיל של הגיבורות, צריכה להינתן לבמאית סמי כהן ולתסריטאית אליסון פק. "האפי מדיסון", חברת ההפקה של אדם סנדלר, הפיקה עד היום כ-50 סרטים, מתוכם רק אחד על ידי במאית. קשה לחשוב מי מהבמאים שסנדלר בוחר לעבוד איתם שוב ושוב בקומדיות שבכיכובו היה מצליח ללכוד באופן כה מוצלח את תלאות הבת מצווה של הגיבורה. זהו בהחלט מקרה נדיר של סרט שהוא תוצר של שני בתי גידול בעייתיים ("האפי מדיסון" ונטפליקס) ולמרות זאת הוא לא נופל ממה שראוי להיות מוקרן על מסכי בתי הקולנוע.
