כבר ברגעים הראשונים בשיחת הזום עם שני הכוחות המובילים בג'יין בורדו, הזמרת דורון טלמון (36) והבסיסט מתי גלעד (34), מתברר שכמו מאזינים רבים - גם כותבת שורות אלה נפלה בפח. אולי זו ההשראה הפולקית-כפרית שנוכחת במוזיקה שלהם, הידיעה שטלמון גדלה במושב רמות שבגולן, ואולי זה הנוף הירוק שנשקף מחלון ביתם ("הפריים הכי טוב בבית", לדבריו של גלעד), אבל האמת היא שהשניים - למרבה ההפתעה - חיים בכלל בתל אביב. "מושבניקים חושבים שאנחנו נורא עירוניים, ותל אביבים חושבים שאנחנו נורא מושבניקים", גלעד מספר בריאיון משותף של השניים ל-ynet. "כנראה שאנחנו משהו באמצע. בין העיר למושב, בין המיינסטרים לאינדי", הוא ממשיך וטלמון מוסיפה, "גם היחצן שלנו חושב שאנחנו בצפון, הוא כל הזמן שואל - 'תוכלו להגיע?' עוד לא תיקנו אותו רשמית".
ואכן הסיפור של ג'יין בורדו, הוא סיפור של תנועה עדינה ממחוזות שוליים לחיבוק המיינסטרימי והפופי. אפילו שהלהקה נמצאת בשטח זמן לא מבוטל ומתקדמת לחגיגות העשור לאלבום הבכורה שלהם, חבריה מרגישים ומתנהגים כמו להקה צעירה. "זה לא שבעשר שנים האלה הכול קרה בבום. אני אפילו מרגישה שאנחנו עוד לא בשיא, שאנחנו בדרך", טלמון מסבירה.
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
גלעד מעיד שבתקופה הזו הטעם המוזיקלי של חברי הלהקה השתנה. "אין לנו איזה ז'אנר כזה שאנחנו נשענים עליו, כי אנחנו באמת עוד גדלים בעצמנו", הוא אומר. "אני הייתי מאוד חסרת ביטחון. גם באתי עם פחד קהל בהתחלה", טלמון מוסיפה, "היום אני רואה חבר'ה בני 20 שיש להם ביטחון שלא היה לי אף פעם, ואולי לא יהיה לי. אז עשר השנים האלה זה גם עבודה, התמדה והתפתחות".
5 צפייה בגלריה
דורון טלמון: "זה לא שבעשר שנים האלה הכול קרה בבום. אני אפילו מרגישה שאנחנו עוד לא בשיא, שאנחנו בדרך"
(צילום: יוגב אטיאס ואורי דוידביץ')
לא רק ההשפעות המוזיקליות והמחוזות שבהם חברי הלהקה יוצרים השתנו לאורך הקריירה משנות ה-20 ל-30 לחייהם, אלא גם הסטטוס המשפחתי שלהם - טלמון וגלעד נשואים זה לזה ולהם ילדה בת שנתיים בשם אלכס. "היא שובבה מאוד", טלמון אומרת בחיוך. "בשבילנו כרגע היא קצת טינאייג'רית. אנחנו כל הזמן עושים בינינו שיחות, 'צריך להתחיל לשים לה גבולות'. היא הורסת אותנו, אנחנו שפוטים שלה בגדול. היא גם ממציאה שירים ואנחנו ממש לא מטפחים את זה".
ראיתי בסרטונים ששיתפתם ברשתות החברתיות שהיא מאזינה לשירים שלכם ורוקדת…
גלעד: "תראי, היא חיה איתנו בבית".
טלמון: "מתי תפס רגע מדהים. הראיתי להם כוריאוגרפיה לקליפ, ואני רוקדת בסלון והיא מסתכלת עליי בשוק. ואז היא אומרת 'גם אני!' רקדתי איתה והיא לא הפסיקה. סתם שלחנו את הסרטון לחברים שלנו, 'תראו איזה מתוק זה'. הייתי בשוק מכמות התגובות".
השאלה המתבקשת היא איך אתם מג'נגלים בן הורות לבין העבודה כששניכם צריכים להיעדר עבור הלהקה.
טלמון: "זה ממש קטע, וזה גם מאוד מיוחד כי אנחנו בעצם יכולים להיות איתה הרבה. עד שהיא נכנסה לגן בגיל שנה וחצי היינו איתה כמעט כל הזמן".
גלעד: "יש משהו בלהיות מוזיקאים עצמאים שדווקא הרבה פעמים ביום לפחות לאחד מאיתנו יש זמן להיות איתה בבית, כשיצאנו להופעות אז גם ההורים שלי גרים בתל אביב. כשהיא הייתה ממש קטנה היא באה איתנו לחזרות ולהופעות".
טלמון: "כשהיא הייתה בת חודש היא באה איתנו לפרס ישראל! אני בכיתי. לא רציתי לצאת מהבית. אמרתי 'איך? איך הסכמתי לזה?' היה לי בראש שיש את הלידה, וזהו, ואז אפשר לעשות דברים. ייקח כמה ימים להתאושש. את לא חושבת שיש פאקינג ילדה שאת רוצה להיות איתה. קיללתי כשנסעתי לשם. אבל בסופו של דבר זו הייתה חוויה ממש מיוחדת, אמא שלי באה איתנו. הנקתי את אלכס בזמן האיפור, וכל הלהקה של חנן בן ארי שרה וניגנה. מנהלת ההפקה אמרה להם, 'תהיו בשקט!'. ואז היא התעוררה אז אימא שלי אמרה להם, 'לא, לא! תמשיכו לנגן!'".
מאז טלמון הבינה שהיא מעדיפה דווקא את ההפרדה, ובהופעות הם דואגים להשאיר את אלכס הקטנה עם בייביסיטר. כשבפני הלהקה עומדות הופעות רבות ברחבי הארץ, ובסוף השבוע הקרוב (6-4 במאי) ישתתפו לצד דודו טסה, נגה ארז, ופול טראנק בפסטיבל המוזיקה ג'נסיס בגן לאומי מעיין חרוד. "אני צריכה את הניתוק הזה כשאני עולה להופעה. קשה לי. אני לא יכולה. אם היא תבוא איתי להופעה אני אדאג רק לה. כל ההופעה אני רק אחשוב 'היא בסדר?', 'היא רואה אותי והיא סבבה עם זה?', יהיה לי מאוד קשה".
גלעד: "היא גם עוד קצת קטנה. ההופעות קורות מאוחר. אני מאמין שגם זה יגיע, שהיא תבוא איתנו".
"אנחנו חולים על מרגי, אבל 'לא יוצאת למסיבות' זה משהו אחר לגמרי"
אפילו אם אלכס הקטנה לא מגיעה להופעות, ההורות מבליחה בעדינות גם מבעד לשירים. כך גם בסינגל האחרון שלהם "לא יוצאת למסיבות", שיצא בחודש שעבר, שבין השורות מצליח גם להדהד את נטרול האלמנטים הספונטניים שנלווים להבאת ילדים לעולם. "כשאנחנו יוצאים, זה כזה נחמד, אבל בא לי להיות בבית", טלמון משתעשעת. "ופעם באיזה שנה, כשאנחנו יוצאים למסיבה, יש בייביסיטר, הכול טוב, אפשר לפרוק כל עול".
"מאז שאלכס נולדה, כשאני יוצא למסיבות - שזה ממש לא הרבה", גלעד מוסיף גם הוא בסיוג, "אני הרבה יותר נהנה. יש פתאום איזה שחרור שמגיע".
ואתם חושבים שההורות תיכנס ליצירה שלכם בצורה יותר מעמיקה?
טלמון: "באלבום החדש שלנו יש לי ממש שיר על היותי אמא, שלא חשבתי שאני אעשה כזה דבר, אבל זה יצא".
גלעד: "האלבום ממש לא על זה, לחלוטין לא. אבל בגלל שזה חלק ממי שאנחנו והוא מעל הכול - אז זה שם".
אגב עוד לפני ששמעתי את השיר, תהיתי אם הרפרנס למרגי מכוון.
טלמון: "אנחנו חולים על מרגי וחושבים שהוא מעולה, ואני גם אוהבת את השיר שלו. ידענו שזה יזכיר. פשוט רצינו לבחור שם וחיפשנו כל דבר אפשרי והכול היה נשמע כזה עלוב, ואז אמרנו, 'מה, לא נבחר את זה רק כי יש שיר 'לא יוצא למסיבות'? להפך, בוא ננצל את השפה העברית סוף-סוף שבאה לטובתי כאישה, 'לא יוצאת למסיבות' זה משהו אחר לגמרי".
לצד ההורות שכאמור משפיעה ונוכחת ביצירה, ג'יין בורדו היא חלק ממשפחה מוזיקלית רחבה שכוללת להקה נוספת - לולה מארש. שתי הלהקות צמחו פחות או יותר באותו הזמן, בעוד גיל לנדאו - הגיטריסט של לולה מארש - היה חבר ג'יין בורדו בתחילת הדרך, וגלעד מנגן בשתי הלהקות עד היום. "זו אותה חבורה לגמרי", גלעד אומר. "גיל גם הציל אותנו כמה פעמים".
אני חייבת להבין איך זה מסתדר לוגיסטית.
טלמון: "דווקא מסתדר. יש לנו מחליפים, וגם אצלם. כי לכל מי שמנגן חוץ ממני מגיעה החירות שתהיה לו החלפה, ואותו דבר אצל לולה מארש. מה שחשוב יותר זה מה שקובעים, זה איכשהו מסתנכרן טוב. גם המחליפים, שאנחנו מאוד אוהבים אותם והם חלק מהמשפחה הזו. ממש כיף".
לעומתכם, לולה מארש פנו בכיוון בינלאומי. זה משהו שמדגדג גם לכם כלהקה?
טלמון: "פעם זה דגדג לי. פעם גם הייתי קצת מקנאה שהם בטורים בחו"ל. צריך מאוד לעבוד בזה ולהיות שם. כמו לצאת למסיבות. אני אגב, מאוד אוהבת לשיר באנגלית, אבל זה לא מספיק עניין אותי כדי לרדוף אחרי זה. זו עבודה קשה".
גלעד: "בסוף המוזיקה שלנו מאוד קשורה בשפה העברית. הופענו בחו"ל כמה פעמים, אבל פחות כקריירה בינלאומית. השיר הראשון שעשינו אי פעם היה באנגלית, ואז החלטנו לתרגם אותו".
טלמון: "ואז גיליתי שיש לי הומור בשירים בעברית".
"מוזיקה זה דבר מאחד ומרומם. החדשות קצת מכלות אותנו"
חברי הלהקה מתכוננים להמשך סיבוב ההופעות הארצי שלהם, שבין היתר יעבור גם ב-19 במאי בזאפה הרצליה וב-2 ביוני בגריי מודיעין, אבל בצמד הופעות שהתקיימו ימים ספורים לפני ליל הסדר, עלתה ההתלבטות אם להופיע למרות ההתחממות בגזרה הביטחונית. "היה פיגוע יום לפני וזה הרגיש מוזר להופיע", גלעד אומר. "מצד שני", טלמון מצטרפת, "זו המציאות שלנו. יש איזה משהו נורא מנחם, להיפגש ולשיר עם הקהל, לא יודעת להסביר, הייתה שם אנרגיה מאוד מיוחדת, כולנו התנחמנו בזה. זו לא הייתה סתם הופעה".
גלעד: "דווקא בתקופה האחרונה כשמרגיש שיש איזה ריחוק כבר כמעט בכל קבוצה, אז זו דווקא האופציה השנייה - להיפגש ולהגיד 'אנחנו ביחד בתוך הדבר הזה'".
טלמון: "גם לנרמל את הסיטואציה. אנחנו אנשים רגילים שאוהבים מוזיקה, זה דבר מאחד ומרומם. וזה מרגיש שהחדשות קצת מכלות אותנו".
אתם מדברים על איחוד ברקע תקופה בוערת. בעבר נמנעתם מלהביע דעה פוליטית מפורשת אלא התמקדתם בקידום של אג'נדות ספציפיות. איפה זה פוגש אתכם היום?
טלמון: "נראה לי שעכשיו זו תקופה קצת שונה, נהיה בלתי אפשרי לא להביע עמדה. הלהקה זה דבר גדול, יש שם כל מיני אנשים בכל מיני דעות שונות. באישי שלי, אני מביאה את הכול מאוד חופשי בסטורי, אני גם מקבלת לפעמים תגובות. הקהל שלנו כזה חמוד - יש אנשים שלא מסכימים איתי, ואנחנו דנים על זה בהודעות, וזה נגמר יפה".
גלעד: "אנחנו לא משתמשים בלהקה כאיזשהו גוף פוליטי, כן מביעים את האג'נדות החברתיות שלנו. הקהל שלנו מורכב מהמון סוגים של אנשים, ואני מרגיש שמנסים לעשות אותנו נורא רחוקים ואויבים, ואנחנו פשוט לא. אבל מי שעוקב אחרינו בפרטי יכול לראות וגם מוזמן לדבר איתנו".
טלמון: "אנחנו גם לא מסתירים. אנחנו הולכים להפגנות, אנחנו לא חושבים שמי שמפגין הוא אנרכיסט. אנחנו מאוד מפחדים מהמצב שקורה, ומהקיצוניות בשני הצדדים, ולי מאוד קשה עם כל ההתלהמות. החיים שלנו כבר לא מורכבים מחדשות, אלא מציוצים של אנשים שאוהבים לצעוק".
מה אתם חושבים על זה שצועקים להחרים אמנים שמביעים את דעתם, כמו נגיד שקראו להחרים את מירי מסיקה וקרן פלס?
טלמון: "אני מאוד מעריכה את זה שהן מדברות, ודי, כולם צועקים, אז ניבהל מזה?".
גלעד: "לאמן מותר להיות מאוד פעיל פוליטית וגם רק בדרן, שני הצדדים הם ממש סבבה".
טלמון: "למישהו מפריע לבוא להופעה? אז אל תבוא להופעה. הכול נהיה באמת יותר נפיץ, אבל אנחנו חייבים למצוא את הדרך. דווקא עכשיו כשהיו ימי זיכרון זה הדהד לכולנו שאנחנו חייבים למצוא את הדרך ולא להביא את זה למקום קיצוני ומסוכן של שנאת אחים. ללמוד להכיל אחד את השני, גם כשזה שונה. פשוט אין לנו ברירה אחרת".
אחד משיריה הראשונים של הלהקה היה "עינב", שטלמון כתבה במהלך סדנת כתיבת שירים בתקופת לימודיה ב"רימון". מאזינים רבים ניסו לנחש מי זו דמותה של עינב המדוברת, שהצליחה לעורר את כעסה של טלמון ולהפוך להמנון נקמה. השיר הפך לאחד מלהיטיה הגדולים של הלהקה, וכעשור לאחר יציאתו אף אוזכר במהלך עונתה האחרונה של "הישרדות".
"זה הצחיק אותנו מאוד. לא לגמרי הבנו את הקונטקסט", טלמון הודתה שהשניים לא ממש עוקבים אחרי שידורי התוכנית, אבל עם הצפתו המחודשת ב-2023 יש שיגידו שהשיר לא התיישן בצורה מחמיאה - במיוחד לאור העובדה שהדמות הנשית המדוברת בו נקראת בשמות גנאי והיו שטענו שהוא מעודד שנאת נשים.
איך השיר מתיישב עם זה שאת מקדמת אג'נדות פמיניסטיות ומאוד חשובה לך אחווה נשית?
"'עינב' בעצם נכתב על הקנאה שלי, כלומר, אני לא באמת שונאת אותה, כי כל אחת יש לה 'עינב'. יכול להיות שאני 'עינב' של מישהי", טלמון מסבירה. "לפעמים מפריע לי שאני אומרת 'הזונה', זה משהו שבחיים לא הייתי כותבת היום. זה להגיד שזה בסדר להגיד את הדבר על זה על מישהי - אז לא. מצד שני, אני מאוד מכבדת את המקום החופשי הזה שהייתי בו, כשלא חשבתי שמישהו אי פעם יאזין לשירים שלי. יש בזה איזשהו חופש וזה הצחיק את כולם. זה גם לצחוק על עצמי, כי אני בעצם מודה שאני מקנאה. יש אמנים שלא שרים שירים שקשה להם לשיר אותם. יכול להיות שזה יגיע".
אז כשאת מבצעת את השיר את משנה את המילים בשורה הזו?
"אני משאירה אותה כמו שהיא, אבל לרוב אני נותנת לקהל לשיר אותה".
