אם לשפוט לפי ההתנהלות של ישראל בפרשת השיר הישראלי לאירוויזיון, לא מדובר בהכנות לקראת תחרות פופ קלילה אלא באימון מסכם לקראת האולימפיאדה. בתרגיל מרהיב, שכלל טיפוס על העץ הכי גבוה באירופה, ניפוחי חזה של טרזן ואז קפיצת בורג משולשת עם נחיתה לא רכה על הפרצוף, התברר שבכל זאת לא יהיה "גשם של אוקטובר" בחודש מאי אלא "הוריקן", שלא יכלול את המילים אותן הגדיר איגוד השידור האירופי (EBU) כ"מסר פוליטי". אם התקפלות הייתה ענף ספורט, התאגיד היה מקבל ציון 10, או בעצם דוז פואה.
למעשה, אחרי שהכריזו בראש חוצות איך הם עומדים לשמור על כבוד העם היושב בציון ולא לסגת עד לניצחון המוחלט על גדודי עז א-דין אל-איסלנד, הם הפגינו גם יכולות גבוהות בתחום הלוגיקה: "התאגיד פנה ליוצרי שני השירים שנבחרו, וביקש להתאים את הטקסטים מחדש, תוך שימור החופש האמנותי המלא", נכתב בהודעה לתקשורת שיצאה לאחר הפרסום הראשון של ההחלטה ב-ynet. ובכן, או שלא יודעים מה פירוש הביטוי "חופש אמנותי מלא", או שמישהו החליט שם להרים סאטירה יותר מצחיקה מ"זהו זה".
מובן מאליו שאם התאגיד פונה לאבי אוחיון, קרן פלס וסתיו בגר ואמר להם: "תשנו את המילים אחרת לא נשתתף בתחרות", אזי אין "חופש אמנותי" ובטח שלא "מלא". מה כן יש? אילוצים פוליטיים ודיפלומטיים בלתי נמנעים בזמן מלחמה; לחצים של נשיא המדינה שבניגוד לתאגיד קצת מבין איפה הוא חי וממילא אף פעם לא התבצר בעמדות שלא ידע איך לצאת מהן; וגם שכל ישר שהיה אמור לחסוך את כל הטלנובלה הזאת מלכתחילה במקום להביא לתוצאה המביכה, שעדיין לא מבטיחה שישראל אפילו תקבל את התבוסה שמצפה לה.
אבל נדמה שבתאגיד רצו לאכול את העוגה, להשאיר אותה שלמה וגם לפנטז שהיא ברוקולי. הטונים הגבוהים והמתלהמים, כאילו שעדן גולן המוכשרת היא סיירת גולני ולא זמרת צעירה שנקלעה לסיטואציה שגדולה עליה ב-45,000 מידות, אולי הביאו לתאגיד קצת לייקים תחת עינו הפקוחה של שר התקשורת, אבל את אירופה זה לא מעניין, ומבחינתם ישראל יכולה ואף מומלץ לה להישאר בבית. אולי במקום לשחק אותה בר-כוכבא, כדאי להשקיע בכך שהתוכנית של אילה חסון לא תהיה קרקס או להבין איך לא מבזבזים מיליונים על פולחן האישיות של גיא רולניק.
ומעבר לזה, משחק הצ'יקן שהוביל התאגיד חשף את הבלוף: יותר ממה שדחוף לנו להיות צודקים – והצדק הוא לחלוטין עם הרצון להתייחס ל-7 באוקטובר – אנחנו מפחדים לגלות את האמת. האשראי המדיני למלחמה עוד נמשך איכשהו, אבל האשראי התרבותי הולך ונמוג לנגד עיננו. האשליה שאפשר להיות מדינה קטנה במלחמה שגובה עשרות אלפי הרוגים, בהם גם גברים ונשים חפים מפשע וגם ילדים שהם תמיד חפים מפשע, ועדיין להתנהל כאילו השנה היא 1999, התנפצה כי חשבו שאפשר להתנהג בפיקחות ולא בחוכמה. חבל שהם יצאו, ובכן, מטופשים אפילו יותר מהשיר ההוא של שרהל'ה שרון.
