לפני 50 שנה, באוקטובר 1971, עלה לבתי הקולנוע בישראל סרט חדש בשם "חסמבה ונערי ההפקר", שביים יואל זילברג על פי הספר החמישי בסדרת הספרים האהובה משנות ה-50 של יגאל מוסינזון. העלילה עקבה אחרי ילדי חבורת סוד מוחלט בהחלט, שהמפקדה שלה שכנה במערה החשמלית בגן העצמאות, ומנסה לעצור את הפושע אלימלך זורקין, המתפעל כנופייה מסוכנת.
אם החבורה של המנהיג הנערץ והכריזמטי ירון זהבי תצליח במשימה, החברים יזכו בכרטיסים לאולימפיאדת מינכן, אבל אם היא תכשל, הם יושפלו ברחובות תל אביב ויותזו עליהם מים מהמזרקה של כיכר דיזינגוף.
הסרט, שבו כיכב שלמה ארצי בתפקיד הראשי לצד צעירים נוספים שגילמו ילדים, נעשה בתקציב של רבע מיליון לירות. למרות שהצלחתו הייתה צנועה (180.000 אלף צופים), לפחות הוא החזיר את ההשקעה שלו.
"חסמבה" היה שילוב של סרט בורקס, סרט נעורים וסרט אקשן, והביקורות עם יציאתו היו מעורבות: זאב רב-נוף, המבקר הסמכותי של "דבר" סבר ש"תהיה זו שטות מוחלטת לנתח את הסרט בכובד ראש ובדקדקנות. חבל על הזמן ועל המקום. זהו סרט פרימיטיבי וגס, המתיימר להיות חמוד ותמים".
ב"העולם הזה" לגלגו ותהו: "איזה ילד יכול היום, בתקופת הטלוויזיה, להתפעל משורת קופסאות וארגזים מהם בוקעים קולות חורקים".
ב"על המשמר" מצאו נקודות אור והחמיאו לצדדים הטכניים של הסרט: "הצילומים היפים להפליא של אדם גרינברג. העריכה של נלי גלעד ערה ומגוונת ונותנת לסרט קצב מתאים השומר על המתח ועל שטף הסיפור, המוזיקה של מישה סגל משתלבת באופן מושלם בהרפתקה".
זילברג אגב התוודה בריאיון במקומון "כל העיר" ב-1999 שמוסינזון לא אהב את הסרט. "הוא אפילו טרח להגיד את זה בערב הבכורה. למעשה לקחתי את ספרו ושכתבתי אותו. הוספתי ושיניתי דברים כדי שיהיה מסחרי".
הסרט הופק על ידי יצחק (איצ'ו) נער, ואחד מהישגיו הגדולים היה זכייה בפרס בפסטיבל סרטי ילדים בחיחון, ספרד, שם הוא גבר על סרטים מ-35 מדינות וקיבל פרס בצורת חמור. "זה פרט מאוד חשוב בהיסטוריה של הסרט", סבור דובי גל, מי שגילם את שנוזל, הלוא הוא עוזי הרזה, בריאיון ל-ynet. "הזכייה הזאת בלטה במיוחד כי הסרט שלנו צולם בשחור-לבן כי לא היה לנו תקציב".
למרות הביקורות והתקציב הנמוך, עם השנים "חסמבה" זכה למעמד של קאלט ועד היום המעריצים נהנים לצטט משפטים מתוכו שמעלים חיוך. "הסרט הפך לפולחן בגלל כמה סיבות", מסביר דובי גל, "קודם כל, הוא חמוד לאללה ואחרי שאנשים רואים אותו הם מתאהבים בו. דבר שני, הספרים של מוסינזון הם נכנס צאן ברזל. הסרט גם מזכיר לנו את התקופה של קום המדינה. הוא שודר בימי עצמאות כשהיה רק ערוץ 1 – וזה ממש היה חובה וחלק בלתי נפרד מהחג, הילדים צפו בו יחד עם ההורים".
אגב, יש הרואים במאבק של חבורת סוד מוחלט בהחלט המזוהה עם "ישראל הראשונה" בפושעי כנופיית "המטפחת השחורה", להם יש מאפיינים של "ישראל השנייה", כביטוי לתנועת המחאה הפנתרים השחורים שפעלה באותה תקופה.
לכבוד חגיגות היובל יצאנו למסע המשחזר את הפקת הסרט. הצילומים נערכו ביוני 1971, באתרים שונים בת"א ובסביבות רמלה העתיקה, שם נבנתה המנהרה החשמלית. שלמה ארצי כאמור שובץ לתפקיד ירון זהבי, מנהיג החבורה. "הכרתי את שלמה עוד מימי הלהקות הצבאיות – ביימתי אותו לקליפים שהיו חלק מתוכניות טלוויזיה מוזיקליות", סיפר בזמנו זילברג על הליהוק והוסיף, "נוצרו בינינו יחסים והזמנתי אותו לפרויקטים אחדים. שלמה היה בחור יפה והייתי צריך טיפוס של בחור צבר, יפה, גיבור וחיובי והוא התאים לי. רק אחר כך התברר לי שהוא בעצם בכלל לא שחקן – הוא היה סגור ומופנם".
לתפקיד תמר היפה, סגניתו של ראש החבורה, לוהקה גליה גופר, לימים אימו של אסף זמיר וחמותה של מאיה ורטהיימר. "נולדתי בארה"ב להורים צברים, והמשפחה שלי חזרה לארץ כשהייתי בת 14. בן דוד שלי חיבר אותי לתעשיית הקולנוע והעניינים התגלגלו. הופעתי בשני סרטים של אורי זוהר, 'התרוממות' ו'התרנגול'", מספרת גופר-זמיר ל-ynet ומודה שהיא בכלל לא זוכרת אם היא עשתה אודישן לסרט.
היית כמעט הבחורה היחידה על הסט וגם הכי קטנה, איך הייתה החוויה?
"בגלל איך שגדלתי, עבורי זה לא היה חריג או מוזר. בילדותי היינו עוברים ממדינה למדינה, ותמיד הייתי אחרת ושונה. תחושת הזרות הזאת הייתה מוכרת לי ולכן זה לא הפריע לי על הסט של 'חסמבה'. מה גם שכולם היו מאוד נחמדים. גילמתי את הנערה הישראלית האולטימטיבית, למרות שהייתי רחוקה ממנה שנות אור – כי כאמור לא גדלתי בשנותי המעצבות בארץ. בצילומי 'חסמבה' הכול היה חדש עבורי, אפילו לא ידעתי מה זה חסמבה ומי זה מוסינזון".
בסרט התבקשת לתת לשלמה ארצי נשיקה והוא כמעט עשה תאונה. נהנית?
"האמת שאני לא זוכרת את הנשיקה", פורצת גופר-זמיר בצחוק. "בטוח שזה היה בסדר. נשיקה על הלחי הייתה מקובלת. אני לא זוכרת כמעט תאונת דרכים או שום דבר חריג. הכול היה מאוד נינוח בצילומים ושלמה היה נחמד כמו כולם. ההתנהגות שלו כלפיי לא הייתה שונה מההתנהגות של האחרים. כולם היו בסדר, גם הוא".
לתפקיד עוזי הרזה לוהק כאמור דובי גל. "זה היה נחמד לקבל תפקיד גדול כבר בסרט הראשון שלי ועוד בלי אודישן. אם בספר אהוד השמן מסתנן לחבורת הפושעים, בתסריט זה שונה ונכתב שעוזי הרזה הוא זה שמתגנב לחבורה המסוכנת והמפחידה. שמחתי שהתאפשר לי לשחק גם עם הטובים וגם הרעים".
גל מעיד שהוא "נהנה מכל רגע. אפילו לקום בארבע בבוקר הייתה חוויה נהדרת. לפעמים זה היה קשה, בגלל שחלק גדול מהזמן כיסו לי את העיניים, אפילו בשייט בירקון – הצלם אדם גרינברג קפץ פעם למים כדי לתפוס זווית יותר טובה שלי וכולם מסביב נבהלו".
איך הייתה האווירה על הסט?
"היינו צעירים ותמימים, משוחררים טריים מלהקה צבאית ובצילומים היינו צריכה להיות ממושמעים והרגשנו שזאת אחריות גדולה. זילברג אמר לנו: שכל טייק זה כמו פרמיירה ושעלינו להתכונן ולהיות מרוכזים, לזכור היטב את הטקסט ולעשות 'דה בסט אוף דה בסט'. הייתה חדוות יצירה. מצד שני, היו המון צחוקים ומעשי קונדס, בראשותו של זאביק. היה כיף".
מה למשל?
"העובדה שהייתי מכוסה עיניים בחלק גדול מהזמן הייתה פרצה קוראת לגנב וחברי השחקנים ניסו לעשות לי כל מיני תרגילים, להתעלל קלות ואפילו לזרוק אותי למים".
שלמה ארצי היה אליל נוער בתקופה. איך הוא התנהל בצילומים?
"שלמה ואני הופענו יחד במקביל בהצגה 'שירי החומש', אז יצא לנו להיות צמודים הרבה. היינו חברים טובים מאוד. שלמה היה חמוד באתר הצילומים, הוא היה אחד מהחבר'ה. הוא לא לקח את עצמו ברצינות ולא התנשא. היו לנו הרבה שיחות עומק, הוא אהב לדבר פילוסופית ודשנו בסוגיות כבדות משקל".
גל מעיד שבמהלך השנים הוא לא הפסיק לקבל תגובות מפרגנות, בעיקר מילדים בזכות "חסמבה". "הרבה פעמים ברחוב קוראים לי 'פוצי' – ככה זאביק רווח קרא לי בסרט. היו גם אנשים שלא ידעו איך לאכול את העובדה שאנחנו לא ג'יימס בונדים, אלא חבורת ילדים שמשתעשעת בפתרון פשעים וקראו לעברנו: 'גיבורים עלק'".
רווח, שהיה שחקן תיאטרון באותן שנים, התקבל לתפקיד זורקין. "עשיתי אותו רע, אבל רע כזה שבא לך לתת צביטה בלחי. רע סימפטי", סיפר רווח בזמנו ל"כל העיר". "יגאל מוסינזון אמר לי: 'יא שמרגג, הרסת לי את כל האימג' של זורקין. הוא צריך להיות נבלה אמיתית".
רווח העיד שהוא אילתר רבות בבניית הדמות והכניס ביטויים כמו "יא שרשוחה" מבליל השפות והעדות, שאפיינו את מוסררה, השכונה הירושלמית שבה גדל. רווח גם דיווח שבצילומי סצנה בירקון "סרטן בגודל ענקי התיישב לי על הפנים והאף, לא צעקתי צעקת כאב אחת, על אף שממש כאב לי, כי זילברג אמר לי לא להוציא הגה מהפה. בסצנה אחרת, הייתי צריך לפתות גברת עשירה אותה גילמה ציפורה פלד ולכייס אותה. הסצנה דרשה שאנשק ואלקק לה את האוזן כי היו לה עגילים יקרים. בטעות בלעתי לה את העגיל, כמעט נחנקתי".
התלאות והמאמצים האלה השתלמו, ורווח היה אחד הבודדים שקיבל ביקורות טובות. "הוא גילם מעיין פייגין ועשה הכול כדי לשעשע ולא להבהיל, למרות התכונות השטניות של דמותו", נכתב ב"על המשמר", "הוא שעשע וגם השתעשע לא רע בתפקידו".
על הקריירה המפוארת של ארצי, אין צורך להרחיב. ההתנסות של "חסמבה" הייתה מבחינתו חד פעמית. ב-1971 היו לארצי עוד חלומות להופיע בסרטים כמו "רסיסי חיים" ואף לביים, אבל בסופו של דבר זה לא קרה והוא התמקד כל כולו בקריירה המוזיקלית שלו.
בריאיון שהעניק למוסף "7 לילות" לפני עשור, ארצי נימק והסביר את פשר ההתנזרות הזאת מעולם המשחק: "עשיתי את 'חסמבה' וזהו, למרות שקיבלתי הצעות. בסופו של דבר אני באמת אוהב לעשות מוזיקה, וגם לא בא לי להתאפר כל פעם".
גם גופר-זמיר, סגניתו בסרט, בחרה לפרוש מהמשחק. אחרי "חסמבה", היא שיחקה בסרט נוסף "ז'אקו והיצאניות" עם דודו טופז. עם השנים היא למדה פסיכולוגיה ואמנות, הפכה למעצבת תכשיטים ולציירת מוערכת.
למה בעצם פרשת ממשחק?
"משחק זה לא באמת התחום שלי ואני גם מאוד גרועה בו".
גם זילברג הבמאי חשב כמוה. "גליה לא הייתה שחקנית, היא רק הייתה חתיכה וזה לא מעט. לכן הורדתי לה את הטקסט, עשיתי אותה שתקנית", אמר בזמנו ל"כל העיר", באמירה שלא הייתה עוברת היום. לפחות הבן שלה תמיד שמח להיות הבן של תמר היפה. "תמיד התגאיתי באמא שלי", מספר זמיר, "השווצתי בכישרונה וביופייה בפני כל מי שהיה מוכן לשמוע".
גופר-זמיר מגלה שהיא לא ראתה את "חסמבה" כבר שנים רבות. "בשעתו חשבתי שהוא נחמד מאוד. בעבר אנשים היו מתפלאים תמיד כששמעו את שמי: 'אה, את זאת מחסמבה? את תמר'''.
שמרת על קשר עם ארצי?
"לא. וגם לא נתקלתי בו במהלך השנים. אנחנו עוסקים בתחומים שונים".
דובי גל שרד דווקא שרד בעסקי השעשועים. הוא נמנה על כוכבי תוכנית הסאטירה המיתולוגית "ניקוי ראש" וביים שני סרטים: "מלך הסלים" ו"ד.צ. חוף אילת". הוא גם מזוהה עם הצגת הילדים הנצחית "קריוס ובקטוס", שמעודדת היגיינת פה נאותה, איתה הוא רץ ארבעים שנה. בשנים האחרונות הוא גם מופיע בתיאטרון היידישפיל ובקרוב הוא ישגר לחנויות ספר ילדים חדש. "יש לי גם רעיון לסרט אקשן קומי נחמד", מגלה דובי גל. "אז התחלתי לשרבט תסריט".
רווח, האיש בעל אלף הפרצופים, הפך בשנות ה-70 למלך סרטי הבורקס וגם פיתח קריירת בימוי מצליחה. בעשורים האחרונים הפגין את כישוריו בסרטים איכותיים כמו "העולם מצחיק", "פנתר לבן", "גט" ו"מיתה טובה".
אבי אוריה שגילם את אהוד השמן הפך לשחקן מבוקש ומוערך, בעיקר בתיאטרון. משה טל שהופיע בתפקיד מנשה התימני פיתח תוסף דלק והתעשר בארה"ב; עדית פאנק שגילמה את שלומית החובשת הפכה לפזמונאית ("הניחי לי", "קסמים"), ציירת, תפאורנית ומאיירת; גדי אורון העדיף לעבור לאחורי הקלעים ונהייה אמרגן רב פעלים והישגים של טקסים, פסטיבלים והופעות בינלאומיות; איציק וייס שהיה המדען רפאל כדורי התפרסם בהמשך כבולבול אקבולבול ועובד כשדר רדיו; ועמוס טל-שיר שגילם את דליג'נס היפה, בחר לנטוש את הבמות והמרקעים לטובת כיבוש עולם הפרסום, ובהמשך עבר לנגרות ולכתיבת ספרים. הצלם אדם גרינברג, כבש את הוליווד, ואף היה מועמד לאוסקר עבור "שליחות קטלנית 2: יום הדין".
למרבה הצער חלק מאנשי "חסמבה" כבר לא איתנו: זילברג שביים סרטים מצליחים כמו "אמי הגנרלית" והסדרה "רמת אביב גימל" מת ב-2013, שלמה תרשיש שגילם את בוק ג'ונס וזכור בהמשך מ"חמסין" ומ"הבורר" מת ב-2017, דודו ירדני שגילם את ג'מוס הפך יחד עם רעייתו טמירה לאימפריה הפקתית ("הקומדי סטור, "כוכב נולד", השיר שלנו"), מת ב-2014.
באותה שנה מת גם מני פאר שהופיע בתפקיד ירחמיאל הממציא והבוטניקאי – פאר התמקצע במהלך השניים בהנחיית תוכניות אירוח פופולריות. אגב, פאר ידע לספר שהמערה בסרט בכלל לא הייתה קיימת. "צילמנו אותה בתפאורה בתוך האנגר, כשאת הקירות מחליפות ארבע קוליסות עם ארומה של אבנים. את דלת המערה פתחו אנשי ההפקה בעזרת חבל. אנחנו היינו שורקים להם כדי לסמן לפתוח. אם השריקות לא היו מספיק חזקות, הדלת לא הייתה נפתחת".
