בעולם שבו לאיש לא אכפת אם הגולש הממוצע קורא מאמר או כתבה עד הסוף, והנתון הקובע הוא מספר הכניסות שבאמצעותן מפתים את המפרסמים, סדרה כמו "קליקבייט", שעלתה אתמול בנטפליקס, היא סוג של אמת בפרסום. קשה שלא לתהות אם האדם שהחליט לקרוא לה על שם התופעה האינטרנטית המבאסת - כותרות פרובוקטיביות ומטעות שמפתות את הגולש ללחוץ עליהן - היה מודע לעובדה שהוא מזהיר את הצופים בדיוק מזה: סדרה שמבטיחה עלילה מסחררת והקשר מרתק לרוח התקופה, ומספקת, ובכן, שלד עלילתי חיוור, דמויות חד ממדיות שלא מעוררות רצון להשקיע במערכת יחסים איתן ופתרון שכדי לבלוע אותו תצטרכו להשהות הרבה מאוד התנגדויות.
פיה ברואר (זואי קאזאן, ששיחקה בסרט "זה מסובך") היא אחות רפואית נרגנת עם בעיית שתייה, שאחד המטופלים הצעירים שלה מציג לה סרטון ויראלי מצמרר: אדם שמוכה נמרצות מחזיק שלט שבו הוא מעיד על עצמו שהוא מתעלל בנשים, ושאם הסרטון יקבל חמישה מיליון צפיות הוא ימות. למרבה זוועתה, פיה מזהה שהאיש הוא אחיה, ניק ברואר (אדריאן גרנייה, "הפמליה"), שאיתו ניהלה ריב סוער ערב קודם לכן. מכאן מתחיל מסע חיפושים תזזיתי אחרי ניק, בו פיה מאחדת כוחות עם אשתו של אחיה, איתה היא מסוכסכת משום מה, במקביל למרוץ כנגד מספר הצפיות שהולך וממריא במהירות. כמובן שעל הדרך מתברר שממש כמו הינשופים של דיוויד לינץ', שום דבר אינו מה שהוא נראה, וסודות מתפקעים על ימין ועל שמאל.
מי שהתפתה והקליק פנימה קיבל שמונה פרקים בני 45 דקות כל אחד, שמורכבים מניסיונות צולעים להגיד משהו בעל משמעות על התרבות הדיגיטלית והסכנות שלה, הפרות פרטיות, התחזות וסתם גולשים סקרנים וחסיר מוזר. ומה אתם יודעים, הרשת היא מקום מסוכן (טוני איירס, שיצר את הסדרה יחד עם כריסטיאן וייט, סיפר בריאיון שצפה בהמון פרקים של סדרת הדוקו Catfish, שעוסקת בהתחזות במסגרת הרשתות החברתיות). שאר מאמצי הסדרה מנותבים להטבעת העלילה המשעממת בים של רד-הרינגים ופיתולי עלילה, רובם נטולי הגיון.
מה שנשמע כמו גרורה ארוכה במיוחד של "מראה שחורה" מסופר מנקודת מבטן של כל הדמויות המעורבות בסיפור. כל פרק מוקדש לדמות אחרת, בין אם זו פיה, סופיה, אשתו של ניק (בטי גבריאל), הבלש המשטרתי שמוצא את עצמו במרכז הסערה או הכתב האכזר שמכסה את הסיפור (טריק שאיירס השתמש בו גם ב"סטירה"). כל אלה מובילים את הצופה לאורך סעודה לא מספקת, מהסוג שאוכלים בחוסר רצון רק כדי לחשוף את הכיתוב על הצלחת. כן, אנשים באינטרנט אינם מה שהם נראים. נכון, אנחנו מוותרים על הפרטיות שלנו לטובת נוחות. נדמה שאיירס כל כך נסחף ברצון העז שלו להזהיר אותנו מהסכנות שמחכות לנו ברשת שהוא שכח שהוא גם אמור לכתוב סדרה. אם אמיתות ממוחזרות על האינטרנט הם הארוחה שאתה עומד להגיש לנו, לפחות תמצא דרך לעשות מהן סעודת גורמה.
