השחקנית, המחזאית והבמאית פנינה גרי הלכה אתמול בערב (ד') לעולמה בבית החולים איכילוב בתל אביב והיא בת 95. היא תובא לקבורות מחר ב-16:00 בבית העלמין בנהלל.
"אמא הייתה אשת תיאטרון חשובה ומרגשת, שחיה חיים עשירים", אומרת בתה מירב. "בדיוק בזמן שבו היא נפטרה עלתה הפקה חדשה של ההצגה 'קוראים לי יודה', שביימה, על שירי יהודה עמיחי ביד בן צבי בירושלים. היא ביקשה להיקבר בנהלל שבה נולדה משום שנהלל הייתה אהבת חייה. היא תמיד אמרה שהיא חיה בתל אביב יותר מאשר בנהלל, בה חייתה עד גיל עשרים, אבל כששאלו אותה מאיפה היא, היא אמרה בגאווה, 'אני נהללית'. היא הודיעה שהיא תחיה עד גיל מאה, אבל לצערנו זה לא צלח".
הוריה של גרי עלו לארץ מאוקראינה בשנת 1919 באונייה רוסלאן, עם קבוצת חלוצים שנשלחה להתיישב בחברון, אבל כשאביה שמע על הקמת המושב העברי הראשון, הוא יצא לדרך על עגלה לגבעת שימרון בעמק יזרעאל, מעל הביצות, שם הוקמו האוהלים הראשונים של קבוצת המייסדים של נהלל.
את לימודי התיכון שלה עשתה גרי בבית הספר החקלאי בנהלל. ב-25 במרץ 1948, בפורים, הייתה אמורה להינשא לארוסה עלי בן צבי, בנם של רחל ינאית והנשיא יצחק בן-צבי, אבל שבוע קודם נהרג עלי יחד עם ששת חבריו בהתקפת כנופיות ערביות בשדות קיבוץ בית קשת. "לבשתי את שמלת הכלה בחדר לבד ובכיתי", סיפרה אחר כך. דוד בן-גוריון, שביקר את משפחת בן צבי מיד אחרי שחזרה מההלוויה, ציין ביומנו: "בעוד ימים אחדים עמד להתחתן עם נערה מנהלל...".
בספטמבר 1948 נסעה גרי, שלימים שיחקה במרבית התיאטראות בארץ, במשלחת של מורים וגננות למחנות העקורים סביב מינכן ועבדה בהקמת גני ילדים במחנות, הדרכת גננות והקניית השפה העברית לילדים. במינכן הכירה את בעלה, רוברט גרי, עיתונאי יהודי-אמריקני, שדיווח מגרמניה שאחרי המלחמה. הם נישאו בגרמניה בסוף 1949 ושבועיים אחר-כך עברו לישראל והתגוררו בירושלים. ב-1953 עברה המשפחה לניו יורק למשך ארבע שנים.
בניו יורק למדה גרי משחק בבתי הספר של הרברט ברגהוף ולי שטרסברג והשתתפה בשיעורי "אולפן השחקנים". ב-1958 יזמה את הפקת המחזה "בדלתיים סגורות" מאת ז'אן-פול סארטר ושִיחקה בו יחד עם שמואל עצמון, זהרירה חריפאי ואלי גרא. הצלחת המחזה הולידה את תיאטרון זווית (בהשראת שירו של נתן אלתרמן "זווית של פרוור"), אותו ייסדה יחד עם שמואל עצמון, שמואל עומר ונאווה שאן ושפעל תשע שנים.
ב-1968, ביוזמת משרד החינוך, צורפו מנהלי תיאטרון זווית לתיאטרון הבימה שם שחקה 12 שנים. באותה תקופה יזמה את הקמתה של סדנה למחזה מקורי במרתף "הבימה", שנקרא "הבימרתף" ואותו ניהלה במשך שלוש שנים. ב-1981 הוזמנה גרי על ידי אורנה פורת לשמש כמנהלת האמנותית של התיאטרון לילדים ולנוער, תפקיד שאותו עשתה במשך תשע שנים.
ב-2008 כתבה וביימה מונודרמה בשם "סיפור אהבה ארץ ישראלי", המבוססת על סיפור אהבתה לעלי בן צבי ואסון מותו, בו גילמה השחקנית עדי בילסקי את דמותה, תפקיד שזיכה את בילסקי בפרס קיפוד הזהב. ב-2012 זכתה גרי בפרס ליצירה בתחום הציונות, על הצגה זו. בהמשך הוציאה את הספר "סיפור אהבה ארץ ישראלי" בהשראת ההצגה וב-2017 יצא הסרט בעקבות המחזה בבימוי של דן וולמן.
גרי הותירה אחריה שתי בנות, דורית ומירב, שלושה נכדים, בהם הראפר מיכאל כהן (כהן@מושון).
