אלק בולדווין ישב לבד בחדר החקירות במשרד השריף של מחוז סנטה-פה וניסה להשיג את אשתו, הילריה, בטלפון. "שומעת?" שאל בלחש. "את שומעת אותי?"
זה היה אחר הצהריים של 21 באוקטובר 2021, ובולדווין הגיע היישר מהסט של "ראסט" ‑ מערבון דל-תקציב שבו גילם, למרבה האירוניה, פורע חוק מזדקן שיוצא למסע בריחה עם נכדו בן ה-13, אחרי שהנער נדון לתלייה בעקבות הריגה בשוגג. פניו של בולדווין היו מעוטרים זקן לבן. את תלבושת הקאובוי מהצילומים, שהייתה מכוסה בדם מלאכותי ונחשבה כעת ראיה בחקירה פלילית, החליף בטישירט ובג'ינס. שעות ספורות קודם לכן ירה בולדווין בג'ואל סוזה, במאי הסרט, ובהלינה האצ’ינס, הצלמת, באקדח קולט 45 שלא היה אמור להיות טעון. השניים הובהלו לבית חולים. בולדווין לא ידע עדיין שמותה של האצ’ינס כבר הוכרז. הוא טילפן שוב לאשתו. "מה נשמע בבית?" שאל לאחר שהשיחה חוברה, "איך הילדים?"
"נהדרים, הילדים נהדרים", אמרה הילריה לפני שבולדווין קטע אותה. הוא שאל אם סיפרה לבנם הבכור מה קרה. היא לא סיפרה. הילריה והילדים תיכננו להצטרף לבולדווין בניו-מקסיקו. בתם בת השמונה הייתה אמורה גם לשחק בסרט בתפקיד קטן. עכשיו הוא נאלץ להישאר בסנטה-פה, כדי לדבר עם עורכי הדין וחוקרי המשטרה. "את בטוחה שאת לא רוצה לבוא מחר?" שאל את אשתו.
"אני לא חושבת שזה יהיה רעיון טוב", אמרה הילריה.
עוד כתבות למנויים:
לאורך השנים מצא את עצמו בולדווין במרכזן של כמה סערות תקשורתיות - היתקלויות אלימות עם הפפראצי; הדלפת הודעה קולית נבזית ששלח לבתו בת ה-11, אירלנד, מנישואיו הראשונים לשחקנית קים בייסינגר, שבה כינה אותה "חזרזירה קטנה וחצופה"; הכעס של טראמפ ותומכיו על החיקוי שעשה בתוכנית המערכונים "סאטרדיי נייט לייב" לנשיא לשעבר; המבטא הספרדי של אשתו, שהתגלה כמזויף, כשגבר שלמד איתה בתיכון בבוסטון חשף שנשמעה אז אמריקנית לחלוטין. אבל הפעם היה מדובר בטרגדיה אמיתית ‑ הוא ירה באישה צעירה, אם לילד קטן, שעבדה איתו. לעיתים רחוקות נותר בולדווין ללא מילים, אבל הפעם הוא התקשה להסביר את האימה שחש גם לאשת סודו הקרובה ביותר.
"אני כל כך מצטערת", אמרה הילריה. "אתה בוודאי כל כך מזוע-"
"לא, לא", בולדווין כיבה את הרמקול וקירב את הטלפון לאוזנו. "אני חייב הכול לאישה הזו. אני לא רוצה". לפתע, הוא נשמע צלול וברור: "אני לא רוצה להיות אישיות ציבורית יותר".
שנה וחצי אחר כך, בגיל 65, בולדווין מתמודד עדיין עם העובדה שלצד כל ההישגים שצבר בחייו ובקריירת המשחק הענפה שלו ‑ הוא הפך עכשיו לאדם שירה בשוגג באישה והרג אותה, וכך גם ייזכר לנצח (סוזה, הבמאי, נותר בחיים). בחודש שעבר חזר לסט של “ראסט”, שהוקם הפעם במונטנה, שם הוא מנסה עדיין לסיים סרט שכל המעורבים בו היו מעדיפים לשכוח. אם הכול היה מתנהל לפי התוכנית - אם אישה לא הייתה מתה במהלך הצילומים - “ראסט” בוודאי היה כבר מושק ומושלך היישר לתהומות שירותי הסטרימינג. במקום זה, בולדווין הואשם בהריגה בשגגה והסרט הפך לחלק מרכזי בפשרה משפטית אליה הגיע עם האלמן של האצ’ינס, שהפך עכשיו גם למפיק בפועל של הסרט. התקווה המקאברית היא שמספיק אנשים ירצו לראות את הסרט שגרם לבולדווין להרוג מישהי, כדי שההכנסות יופקדו לקרן נאמנות עבור בנה בן העשר של האצ’ינס.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לאורך כל מסכת הייסורים הזו, הודה בולדווין שהילריה "לקחה שליטה על חיי" וכי לא יכול היה לשרוד את 18 החודשים האחרונים בלעדיה. עוד לפני “ראסט”, בולדווין, הילריה ושבעת ילדיהם, כולם מתחת לגיל עשר - "הבולדוויניטוס", כפי שהם מכנים את עצמם - התפרסמו בזכות חיי המשפחה התוססים שלהם, לא פחות מאשר בזכות הקריירה של בולדווין. למרות שסירבו להגיב לכתבה זו, הם המשיכו לחלוק את חוויותיהם מ-18 החודשים האחרונים באינסטגרם ובשאר הרשתות החברתיות. אין דרך נכונה להתגבר על טרגדיה, אבל נראה שבמשפחת בולדווין החליטו, לטוב ולרע, לנסות ולעשות את זה באמצעות פרסום פוסטים.
ביום שלאחר הגעתו למונטנה, להמשך צילומי הסרט, קיבל בולדווין חדשות טובות: האישומים הפליליים נגדו בוטלו. בתגובה, מיהר להעלות לאינסטגרם תמונה מטושטשת של הילריה מתקופת ראשית הקשר ביניהם. "אני חייב הכול לאישה הזו", כתב, עוד לפני שהודה בסוגריים לעורך הדין שלו. מאוחר יותר באותו היום העלתה גם הילריה תמונה שלה, מעורסלת בחיקו.
ביום שלאחר הירי ארזה הילריה את הילדים ועזבה את גריניץ' וילג' ללא יעד מוגדר, למעט התרחקות מהצלמים והכתבים שצבאו על בניין הדירות הניו-יורקי שלהם. הם נחתו לבסוף במנצ'סטר, עיר בדרום מערב ורמונט, שלמשפחתה יש בה שורשים עוד מלפני המהפכה האמריקנית. בולדווין הצטרף אליהם והמשפחה העבירה כמה ימים שקטים, לפני שהפפראצי גילו אותם והחלו לתעד כל צעד שלהם: אוספים פיצה, קונים בגדים בחנות האאוטלט של ראלף לורן, מחפשים את החתול המשפחתי בחצר האחורית של הבית השכור. לאחר שנרדפו מספר ימים בידי כחצי תריסר צלמים, עצרו בני משפחת בולדווין בצד דרך כפרית והתראיינו, בתקווה שבכך יגרמו לפפראצי לעזוב. בולדווין היה זה שדיבר רוב הזמן, אבל הילריה, שצילמה הכול בטלפון, התערבה מספר פעמים. "עשו לי טובה", אמר בולדווין. "הילדים שלי בוכים במכונית מאחור".
"כי אתם עוקבים אחריהם", הוסיפה הילריה.
"באתי לדבר איתכם", אמר בולדווין. "אבל עכשיו, בבקשה, תוכלו להפסיק לעקוב אחרינו?"
"לכו הביתה," אמרה הילריה. "לכו הביתה!"
בולדווין, מתברר, היה שקוע באותה תקופה במאמר משנת 2017 ב"ניו יורקר", שקיבל את הכותרת "הצער והבושה של מי שהרגו בשגגה". בכתבה חוזרת העיתונאית, אליס גרגורי, לאנשים שגרמו בטעות למותו של אדם אחר: קשיש שלחץ על דוושת הגז במקום על הבלמים; הורים לתינוק שנשכח במכונית; בעלי נשק שפלט ירייה. הכתבה לא הציעה לבולדווין הרבה תקווה. גרגורי גילתה שמי שהרגו בשוגג נאלצו להיאבק כדי לחזור לעבודה, איבדו את הקשר עם חבריהם והתמודדו עם זעם ציבורי. בנוסף, הם חוו סיוטי לילה ("היה בי הקול הזה: 'אתה לא ראוי לאושר. תסתכל מה קרה בפעם האחרונה שהיית מאושר") ודחף עיקש לשחזר כל פרט ממה שקרה, במחשבה המייסרת על מה שיכלו לשנות כדי למנוע את התאונה ובניסיון לכפר על מה שעשו. אישה אחת, שהסתנוורה משמש במהלך נהיגה והרגה רוכב אופנוע, שלחה מכתב לתובע הראשי וביקשה שיאסור אותה.
בולדווין הבין אותם. "יריתי באישה עם אקדח היום", אמר במהלך החקירה הראשונית בסנטה-פה. "אם אתם לא חושבים שאני מרגיש ממש, אבל ממש חרא עם זה, אז אני כן". כשהבלשים עידכנו אותו שהאצ’ינס מתה, הוא צעק "לא!" ואז ישב בדממה במשך יותר מדקה, לפני שהתנודד אל מחוץ לחדר לצלצל שוב להילריה. הוא היה אובססיבי לגבי הדרכים שבהן ניתן היה למנוע את מותה של האצ’ינס והתעורר בלילות מסיוטים. חברים בצוות הצילום של “ראסט”, לצד בני משפחתה של האצ’ינס, הגישו תביעות משפטיות נגד בולדווין והמפיקים האחרים של הסרט. בנו של דונאלד טראמפ החל למכור טישירטים עם הכיתוב: "רובים אינם הורגים אנשים. אלק בולדווין הורג אנשים".
כמו רוב האנשים שהרגו בשגגה, גם מייקל מאסי בחר להתרחק מהעין הציבורית. בשנת 1993 ירה מאסי בברנדון לי, בנו של ברוס לי, במהלך צילומי הסרט "העורב", והרג אותו; הקליע, התברר, היה תקוע בקנה האקדח. מאסי לקח שנת חופש ממשחק ושמר על שתיקה למשך יותר מעשור. "אני לא חושב שאפשר להתגבר על דבר כזה אי פעם", אמר בשנת 2005. "לקח לי את כל הזמן הזה כדי להיות מסוגל... אפילו לא לשים את זה בפרספקטיבה, אלא רק להמשיך הלאה".
אבל שתיקה לא הייתה האופציה המועדפת על בולדווין. בשבועות שלאחר הירי הוא המשיך להעלות פוסטים שכללו צילומי מסך של אחד מאנשי הצוות ב”ראסט”, שעמד על כך שהסט היה בטוח. גם הילריה חידשה את העלאת הפוסטים, כולל צילום של הבולדוויניטוס בוורמונט, בליל כל הקדושים, עשרה ימים לפני הירי, מחופשים ליצורי הפרא מספרו של מוריס סנדק "ארץ יצורי הפרא". “הורות במצב הזה היא חוויה אינטנסיבית, בלשון המעטה”, הוסיפה בכיתוב.
בספר הזיכרונות שלו משנת 2017, "למרות זאת", מצטט בולדווין את "הנטייה שלו לרצות לתקן הכול, והאמונה שלי שאני יכול לעשות זאת", כתכונה שסיבכה אותו לעיתים קרובות בצרות. הוא טילפן ושלח אינספור הודעות טקסט לבלשים בסנטה-פה, לפעמים כשאחד או יותר מילדיו צורח ברקע, כדי לשתף אותם בתיאוריות קונספירציה שלו על המקרה או להתלונן על היחס הקריר לו הוא זוכה. הוא גם שכר חוקרים פרטיים לבדוק את האירוע, כולל האפשרות שמישהו שתל כדורים על הסט, אולי כנקמה פוליטית על החיקוי של טראמפ. מספר שבועות לאחר הירי הוא אפילו כתב על כך לאלמן של האצ’ינס, מתיו. "חשוב שתהיה מודע לכך: משרד השריף של סנטה-פה חסר אולי את היכולות והרצון לחקור כיאות את זווית החבלה", טען בולדווין. "ככל שמציגים לי יותר מידע על אנומליות מסוימות באותו היום, אני נהיה פתוח יותר לרעיונות חדשים" (מאז אמר בולדווין שהוא מאמין שזו הייתה תאונה, ומשרד התובע אמר שלא מצא ראיות לחבלה).
שישה שבועות לאחר הירי החליט בולדווין להתראיין בפריים-טיים ברשת ABC. אנשים רבים סביבו, כולל הילריה, לא היו בטוחים שזה רעיון טוב. בריאיון, סיפר בולדווין לג'ורג' סטפנופולוס שהוא לא רוצה "להישמע כאילו הוא היה הקורבן", ודאג להדגיש שהטרגדיה העיקרית היא מותה של האצ’ינס. אבל נראה שהוא מתייחס לתקרית כאירוע שפגע גם בו. הוא אמר שהאצ’ינס והוא חלקו "משהו עמוק במשותף", וששניהם האמינו שהאקדח לא היה טעון. בולדווין הדגיש את העובדה שכיוון את האקדח לעברה רק כי הכינו יחד את השוט, והיא אמרה לו לעשות זאת; הוא טען שאפילו לא לחץ על ההדק. לקראת סוף הריאיון סטפנופולוס תהה האם, למרות שברור שהוא עצוב וכועס, בולדווין מרגיש אשם. הוא ענה שלא. "אני מרגיש שמישהו אחראי למה שקרה, ואני לא יכול לומר מי", אמר בולדווין, "אבל אני יודע שזה לא אני".
מתיו האצ'ינס, האלמן של הצלמת הלינה האצ'ינס, סיפר ב"טודיי שואו" שנדהם מהריאיון של בולדווין. "צפיתי בו מדבר וכעסתי כל כך", אמר. "כשראיתי אותו מאשים את אשתי ומסיט את האחריות לאחרים, כשראיתי אותו בוכה - שאלתי את עצמי, האם אנחנו באמת צריכים להרגיש רע בגללך, מר בולדווין?"
לא היה ספק שהדמעות של בולדווין אמיתיות. אבל עצם הבחירה להופיע בטלוויזיה, כמו שעשה פעמים רבות בעבר, עמדה בסתירה להצהרותיו ולקדרות שטען שהוא מרגיש, שלא להזכיר את דרישות הייעוץ המשפטי. הילריה, כמובן, מיהרה להגן על בעלה באינסטגרם: "כאלה אנחנו, נטולי פילטרים, וליבנו חשוף לציבור" - אבל נראה היה שהסימפטיה הציבורית כלפי בולדווין אחרי הריאיון, הולכת ודועכת.
לאחר שהגיש תביעה משפטית נגד בולדווין והמפיקים האחרים של הסרט, התראיין מתיו האצ’ינס ב”טודיי שואו” כדי לספר כמה פוגעני היה הריאיון עבורו. "צפיתי בו וכעסתי כל כך", סיפר האצ’ינס. "הרעיון שאדם המחזיק באקדח וגורם לו לירות אינו אחראי לירי, הוא אבסורד בעיניי. כשראיתי אותו מאשים את הלינה בריאיון ומסיט את האחריות לאחרים, כשראיתי אותו בוכה - שאלתי את עצמי, האם אנחנו באמת צריכים להרגיש רע בגללך, מר בולדווין?"
כמה ימים לאחר הראיון ברשת ABC צעדו בני משפחת בולדווין לאורך רחוב 70 במנהטן, כשכתב “הניו יורק פוסט", ג'ון לוין, הבחין בהם. לוין החל לצלם אותם כשהם מתקרבים לעבר ביתו של חברו של בולדווין, וודי אלן. "מר בולדווין, לאן אתה הולך?" שאל לוין. אלק הסתובב והחל לשעוט לכיוונו של העיתונאי. בעידן אחר, המטרייה בידו עלולה הייתה להינעץ בבטנו של לוין. הפעם הילריה הייתה שם, לאחוז בדש הבגד שלו, לעצור אותו ולומר ללוין להתחפף. היא כמובן העלתה סרטון של המפגש שצילמה לאינסטגרם. "אני יודעת שכל מה שאומר עלול לגרום לתגובת נגד", כתבה, "אבל אני לא רוצה לחיות בפחד. בעלי סובל מפוסט-טראומה כבר הרבה זמן ועכשיו מצבו החמיר, מן הסתם. יש מי שמנצלים זאת כדי להכניס לו, לנסות להרגיז אותו, לערער את בריאותו הנפשית. לפעמים זה עובד. אני מנסה לעצור את זה".
פיד האינסטגרם של בני משפחת בולדווין הפך למוקד לתמיכה הדדית: בולדווין הצהיר שלא אכפת לו משום דבר חוץ ממשפחתו, הילריה הבטיחה שתהיה שם בשבילו תמיד. "אם תשאל אותי מדי פעם, ברגעים החשוכים והעצובים ביותר שלך, אילו ידעתי את כל מה שנעבור לפני 11 שנים כשנפגשנו, האם הייתי בוחרת בך שוב?" כתבה בברכת יום הולדת לבעלה בשנה שעברה. "הייתי עושה את זה מיליון פעמים, אלק".
כשהוגשו נגדו אישומים פליליים (שבוטלו לאחר מכן), צעדה הילריה לעבר קבוצת צלמים מחוץ לבניין, כשהיא נועלת נעלי בית מצופות פנינים ולובשת סווטשירט שעליו כתובה המילה “אמפתיה”.
כשבולדווין פגש את הילריה בפעם הראשונה, במסעדה בשכונת גרמרסי בניו-יורק בשנת 2011, הוא אחז בידה ואמר, "אני חייב להכיר אותך". היא הייתה אז בת 27 והבעלים המשותפים של סטודיו יוגה פופולרי במרכז העיר; בולדווין היה בן 52 ולא מאושר. הדלפת ההודעה הקולית לבתו הבכורה אירלנד, בשנת 2007, וצונאמי הלעג והכעס שהגיע בעקבותיה גרמה לו לשקול התאבדות. התפקיד זוכה הפרסים של ג'ק דונגי בסיטקום הנחשב "רוק 30", איפשר לו לבנות מחדש את הקריירה והמוניטין שלו, אבל בחייו הפרטיים הוא היה בודד והתאבל על החלום שנראה כבר אבוד אז: משפחה קתולית גדולה כמו זו שגדל בה (אלק הוא אחד משישה ילדים), הילריה הייתה בטוחה בעצמה ויפה, עם מבטא ספרדי שובה לב, והציעה סיכוי לתקן זאת. עוד לפני שהתנשקו אפילו, בולדווין שאל אם היא מעוניינת בילדים, ובקרוב. היא אמרה כן. הם עברו לגור יחד שלושה חודשים לאחר מכן. כשנישאו בשנה לאחר מכן, על טבעות הנישואים שלהם חרטו Somos un Buen Equipo: "אנחנו צוות טוב".
"אני, כמו שקורה לי לעיתים קרובות, אומלל", שיתף בולדווין את עוקביו באינסטגרם, בעודו מחכה לטיסה להית’רו, בלאונג' בשדה התעופה קנדי, חודשים ספורים לאחר צילומי “ראסט”. הוא התנצל על עיניו הנפוחות, שהעידו על כך שעדיין לא הצליח לישון כמו שצריך בלילה. בנוסף לכל שאר הצרות, הוא המשיך להסתבך בכל מיני עימותים משפטיים. הוא הגיע לפשרה בסכסוך על מאבק על מקום חניה והתגונן בתביעת דיבה שהגישה נגדו אישה, שבולדווין קרא לה "מתקוממת" באינסטגרם לאחר שגילה שהגיעה לקפיטול האמריקאי ב-6 בינואר 2021. עכשיו היה תקוע במקום הכי פחות חביב עליו (שדה התעופה), מתכונן לעשות את הדבר הכי פחות חביב עליו (לטוס לבד), כיוון שהיה עליו להגיע ללונדון בשביל "עבודה קטנה", כפי שהגדיר זאת - הראשונה שלו אחרי “ראסט”.
סרטים כמו “ראסט” ו-”97 דקות” היו צעד למטה בקריירה של בולדווין, אבל גם המציאות החדשה שלו. "הייתי מצלם פעם סרטים במשך 40 ימים, 50 ימים - בלי אפקטים, רק אני ומריל סטריפ משוחחים", אמר במהלך החקירה. צילומי “ראסט” היו אמורים להימשך 21 ימים בלבד
“העבודה הקטנה” הייתה הסרט "97 דקות", מותחן דל תקציב אפילו יותר מ”ראסט”, על חטיפת מטוס. בולדווין שיחק בו בתפקיד מנהל סוכנות הביטחון הלאומי, המופקד על החזרת המטוס החטוף לקרקע. היוצר היה פאבאן גרובר, מנתח עמוד שדרה ביוסטון ותסריטאי חובב. סרטים כמו “ראסט” ו-”97 דקות” היו צעד למטה בקריירה של בולדווין, אבל גם המציאות החדשה שלו. "הייתי מצלם פעם סרטים במשך 40 ימים, 50 ימים - בלי אפקטים, רק אני ומריל סטריפ משוחחים", אמר במהלך החקירה לבלש מסנטה-פה. צילומי “ראסט” היו אמורים להימשך 21 ימים בלבד.
בולדווין ידע ש”97 דקות” לא ישיב לו את ימי התהילה, אבל עשיית סרטים עבורו נבעה תמיד משילוב של מניעים אמנותיים ופרקטיים. בספר הזיכרונות שלו כתב שכמי שגדל במשפחת פועלים בלונג-איילנד, "הוא היה עבד לאמונה שיש מעט בעיות שלא ניתן לפתור בכסף, או ביותר כסף". בעבר אומנם דרש סכום של שבע ספרות עבור השתתפות בסרט, אבל ב”ראסט” הסתפק ב-150 אלף דולר ובעמלה נוספת של 100 אלף דולר, שהשקיע חזרה בהפקה. "בשנים האחרונות, במיוחד בחמש השנים האחרונות, אני עובד מעט מאוד - וזו בעיה", סיפר לעוקביו. אין צורך כמובן לערוך עבורו מגבית. בולדווין ובני משפחתו יציבים אומנם פיננסית בכל קנה מידה סביר, אבל מנהלים סוג מסוים של אורח חיים ניו-יורקי, שדורש, כפי שניסח זאת אדם שהכיר אותם שנים רבות, "תקרות גבוהות". ישנן כמובן העלויות של המטפלות, והמשפחה מוציאה בערך 160 אלף דולר בשנה על שליחת ארבעת ילדיהם הגדולים לבית ספר פרטי, המציע לימודי ספרדית, ששלושת הילדים הנוספים צפויים להירשם אליו בשנים הבאות. כדי לשלוח את כל שבעת הבולדוויניטוס לאוניברסיטת NYU, שבולדווין והילריה למדו בה, יידרשו יותר משני מיליון דולר.
ב-2019 יצא בולדווין לטיול בלוס-אנג'לס, כחלק מסדרת יוטיוב של הקומיקאי קווין נילון. כשנשאל מה הדבר שהיה רוצה שיהיה לו יותר ממנו, ענה מיד "כסף" והוסיף, "כדי להשאיר אותו לאשתי כשאמות, כי לא אהיה בסביבה עוד הרבה זמן".
"כמה כסף אתה צריך בחשבון, כדי להרגיש בנוח אם לא תוכל לעבוד יותר?" שאל נילון. "שני מיליון? חמישה מיליון? עשרה מיליון?"
"אני לא יודע", אמר בולדווין. "אתה רוצה מיליון בקרן נאמנות לכל ילד. ואז אתה רוצה להשאיר לאשתך מינימום 40 מיליון דולר במזומן, נקי". בולדווין אמר שלאחר מותו, כשהילריה תהיה עם החבר החדש שלה, "כל מה שאני רוצה זה שתפרוץ בבכי במיטה אחת לשישה חודשים ותאמר: 'הוא השאיר לי 40 מיליון דולר במזומן!'"
בולדווין אוהב לפרסם באינסטגרם הספדים לאנשים שהעריץ: השחקנית אן הייש, הגנרל קולין פאוול ("היה צריך להיות הנשיא השחור הראשון"), השחקן ג'יימס קאן, הסנאטור בוב דול. במרץ נפרד מהשחקן רוברט בלייק. בשנת 2001 נורתה אשתו של בלייק, בוני לי בקלי, בראשה, בזמן שישבה במכוניתו של בעלה מחוץ למסעדה. הוא הואשם ברצח, אבל בסופו של דבר זוכה. מאז לא שיחק עוד. "אני מבין שלאנשים רבים יש רגשות קשים כלפיו", כתב בולדווין. "היום, אני רוצה לזכור אותו כשחקן המחונן שהיה".
עכשיו בולדווין מנסה לדאוג שהריגה בשוגג של אישה לא תהפוך לפתיח של ההספד עליו. בינתיים, הוא צריך לסיים את “ראסט”. הוא גידל מחדש את הזקן ולבש בגדי קאובוי חדשים - המקוריים עדיין משמשים כראיה - כדי לשחק מול להקת צלמי פפראצי המנציחים אותו נגרר לגרדום ונתלה על המסך. ואז תבוא השקת הסרט, שתביא איתה סבב נוסף של זיכרונות כואבים. בולדווין עובד במקביל גם על סרט דוקומנטרי של הבמאית רורי קנדי, בתו של רוברט פ. קנדי, שמגיעה ממשפחה קתולית גדולה אחרת שידעה טרגדיות ומהומות ושבולדווין העריץ תמיד.
הילריה, מצידה, חזרה לפרסם כהרגלה תמונות שלה עושה עמידת ראש בחודש השמיני להיריון האחרון. ליום הולדתה ה-39, מוקדם יותר השנה, פירסם בולדווין סדרת סרטונים עם הבקשה: "עקבו אחרי אשתי באינסטגרם". היא התקרבה למיליון עוקבים והוא ניסה לעזור לה להגיע ליעד.
למרות שקיימת עדיין אפשרות ששפילברג יתקשר או שלורן מייקלס, המפיק המיתולוגי של "סטרדיי נייט לייב", יחזיר אותו לתוכנית, עתידו המקצועי נראה כרגע מעורפל.
"הייתה לי תוכנית פרישה נהדרת", אמר בשנה שעברה כשהתארח בפודקאסט של חברו כריס קואומו, בנו של המושל לשעבר מריו קואומו ואחיו של מושל ניו-יורק לשעבר אנדרו קואומו, שפוטר מעבודתו ברשת CNN בעקבות פרסום של התובע הכללי של ניו-יורק, כי סייע לאחיו המושל בפרשת ההטרדות המיניות ‑ מספר שבועות לאחר צילומי “ראסט”. "חשבתי שאוכל להאט ולעשות קצת תיאטרון אוף-ברודוויי פה ושם, לעשות תפקיד קטן בסרט - לראות את העולם! אפילו עכשיו אני פונה לפעמים לאשתי ולוחש לה, 'את מבינה איפה הייתי אמור להיות עכשיו, נכון?' ומתכוון ליאכטה של דיוויד גפן בניס". במקום זה, הוא ניהל את ההסעות לבתי הספר וטס לאיטליה לאחרונה, ולא לחופשה, אלא לצלם שתי קומדיות לחג המולד עם אחיו בילי. "למה אני פשוט מוריד את הראש וממשיך קדימה?" אמר בולדווין. "איזו ברירה אחרת יש לי?"
"לישון בחדרים נפרדים!" השיב קואומו.
לקח לבולדווין שנייה להבין את הבדיחה, שכוונה לכך שאולי כדאי לו להאט את קצב הילודה במשפחה. "יצרת לעצמך חתיכת מורשת, אבל כדאי שתמשיך לעבוד".
"אמרתי לאנשים שאני מתכוון להיות מארח במסעדה בווגאס”, אמר בולדווין. “'זוכר אותי? שיחקתי בביטלג'וס!’, ‘מה שלומכם חבר'ה? בבקשה, שולחן 9, פרנק'. אני מתכוון לעשות את זה ממש בקרוב".
