בזמן שרוסיה עושה היסטוריה עצובה באוקראינה, והאחרונה מחזירה מלחמה עם הנשק הכי טוב שלה - קומיקאי יהודי - חזרה אצלנו הסאטירה היהודית-היסטורית של כאן 11, "היהודים באים", לעונה חמישית. לא מובן מאליו, בהתחשב בזה שהעונה הזאת כבר בוטלה בינואר השנה על רקע חילוקי דעות כספיים של הערוץ עם ההפקה. אבל הנה, חזרו בכל הכח כי הבינו שיש פה עם בציון שיושב ומחכה לליטרת הסאטירה שלו - ושאחרי העליהום שחטפה הסדרה בעונה הקודמת מפוליטיקאים שתפסו עליה טרמפ לכותרות, ירידה מהאוויר תיחשב ככניעה לצד הלא נכון. "היהודים באים" כבר שרדה בינקותה את הביטול של ערוץ 10 ואת הביטול בערוץ הראשון בגרסתו הקודמת, אז טוב לדעת שהיא שורדת גם מחלוקות כספיות. בעיקר כשמדובר באחת מתוכניות הדגל של הערוץ הממלכתי.
בעונתה החמישית מתחילה "היהודים באים" להפגין מעט עייפות, או מה שזה לא יהיה, שמשאירה את המערכונים שלה עם קצת פחות סאבטקסט וקצת יותר דידקטיות (על סמך שני פרקים ופרק ספיישל שנשלחו לביקורת). המערכון שפתח את הפרק הראשון ונעץ שיניים במכחישי הקורונה ומתנגדי החיסונים (פלג בעם ישראל שבדרכו במדבר, מסרב להאמין בקיומו של עמלק ולא מוכן להירתם לתורנות שמירה), היה מדויק להפליא והיחיד שממש עבד.
גם שיר הסיום, בביצוע של עידו מוסרי שעשה בועז שרעבי עם גרסה נוגעת ללב ל"כשתבוא", על אברה מנגיסטו שעדיין לא חולץ משבי החמאס משום שהוא לא לבן מספיק, היה מוצלח. זה היה מערכון שהתכתב באופן חמקמק כלשהו עם המערכון המופתי על יוסף שמגיע לבקר את מדחת יוסף ברגעיו האחרונים בקבר יוסף. מערכון שאם לא ייבבתם בבכי בסיומו - אין לכם לב. "כשנבוא" לא חד ומורכב כמוהו, והמסר שלו קהה קצת עם הזמן, אבל עדיין עובד.
אלא שמערכונים אחרים, גם בפרק השני, סבלו מפיצוח קצת יותר עצלני או חסר מיקוד. לא תמיד היה ברור מה הוא האבסורד שהם מצביעים עליו, ולפעמים הם נעצרו במובן מאליו והמסר נתחב לפיו של הצופה בכפית. זה עדיין מצחיק, לא מעט בגלל ש"היהודים באים" הצליחה לקבץ קאדר מוכשר להפליא. יניב ביטון, עידו מוסרי, יעל שרוני, יוסי מרשק, מוני מושונוב ולאחרונה גם שירה נאור, הם קומיקאים ושחקנים שהופכים כל טקסט שהם נוגעים בו לזהב. האם האצ"ל, שפוצצו את מלון המלך דוד והביאו למותם של אזרחים חפים מפשע, היו טרוריסטים? מערכון שלם משתרע על ההכחשה של חברי האצ"ל בעודם מארגנים את הפצצה, מסר פשטני שלא מתקדם מעבר לזה.
מתוך "היהודים באים", עונה 5
והיה גם מערכון ובו זוהר ארגוב מראיין את מני פאר על בעיית השתייה, בריאיון שכמובן מזכיר את הריאיון המפורסם ההוא של פאר עם ארגוב אחרי שנגמל, לכאורה. מעבר לחיקוי המעולה של מוסרי (פאר) וביטון (ארגוב), לא לגמרי הבנתי את הפואנטה. האם המערכון מנסה להצביע על התפיסה הלא הוגנת, לפיה התמכרויות של אשכנזים לאלכוהול נתפסות כפחות חמורות מהתמכרויות של מזרחים להרואין? אותו פספוס נרשם גם עם מערכון דוד לוי שנדחה על ידי בכירי הליכוד האשכנזים ופורש לו נעלב מהמפלגה. לעניות דעתי, היה מעניין יותר לדבר על מרכז הליכוד שהעדיף את שמיר האשכנזי על פני לוי המזרחי, בימים שאחרי פרישתו של בגין.
"היהודים באים" היתה (ועודנה) נקודת מפגש מענגת בין הומור וסאטירה, נונסנס טיפשי ואמירה חכמה. העונות הקודמות שלה תמיד התאפיינו באחוז גבוה של מערכונים מוצלחים ומדויקים ולא מעט הברקות. עוד מוקדם מדי עבורה ליפול אל חיקו החמים והמטושטש של המובן מאליו. שני הפרקים הראשונים (ופרק הספיישל) עוד לא העפילו לרמה שהורגלנו אליה, וחסרה גם סדרת מערכונים נשכנית כמו זו של הכהנים בבית המקדש, למשל. סיפורי התנ"ך, כמו גם המיתוסים של הקמת המדינה, עדיין עשויים ללמד אותנו שיעור חכם או שניים על התקופה הנוכחית שאנחנו חיים ונאבקים בה. אני נוטה להאמין שהעונה הזאת עוד תחזור למסלולה, ואם לא בכוחות עצמה, קולות בימין טוענים שבנימין נתניהו יוכל לעזור. דעתכם?
