לא מעט קוראי קומיקס חיכו בכיליון עיניים להופעתו הקולנועית של גיבור העל/אנטי-גיבור "ונום". ב"ספידרמן 3" (2007) הדמות נכפתה על הבמאי סם ריימי, שלא רצה לגדוש את הסרט בעוד נבל-על. הנוכחות של ונום הצטמצמה בעיקר לפאזה הממוזגת עם גופו וחליפתו של פיטר פרקר, ובקושי הייתה לו אישיות עצמאית. מוסכם שהייתה זו הופעה מאכזבת בסרט שבצדק סגר את הגולל על טרילוגיית ספיידרמן של טובי מגווייר.
ונום 2 – טריילר
ב-2018 רובן פליישר, מי שביים את "ברוכים הבאים לזומבילנד" (2009), ולאחריו שני סרטים מאכזבים ("30 דקות או פחות", "יחידת גנגסטרים"), קיבל הזדמנות לעשות סרט ונום "אמיתי". בנקודה זו חל פיצול מאוד ניכר בין המבקרים והקהל הרחב. המבקרים (ובהם נכללים גם חובבי הדמות בקומיקס ששמרו על מידה של אנינות טעם) מצאו בסרט שלל פגמים מהותיים. עיצוב דרמטי משמים של הדמות ראשית, עלילה נטולת מתכונת נרטיבית קוהרנטית, והבנה לקויה של ההומור השחור שהפך את ונום המפלצתי לדמות כה אהובה.
מלבד פגמים אלו "ונום" נכשל ברגע שבו השתופף לדרגת אלימות שתאפשר לו לקבל דירוג PG13. אפשר לחבב יותר או פחות את סרטי "דדפול", אבל לפחות שם כיוונו לדירוג R ולא התפשרו למען הצופים הצעירים. בנוסף, הזוועה המשעשעת שאמורה לנבוע ממעשיו של ונום נכלאה באנימציית מחשב, ולכן לאלימות, וגם להומור שאמור לנבוע מאלימות זו, אין את האפקטיביות הנובעת מתחושת גוף וחומר ממשי. לא בכדי תום הארדי, מי שמגלם את אדי ברוק שעל גופו ונום משתלט, ניסה להתייצב ב-2018 בצד המעריצים המאוכזבים ולרמוז בראיונות שהוא בעניין של סרט המשך אלים יותר.
אולם "ונום" הראשון הופק בתקציב בינוני (בסביבות ה-100 מיליון דולר) והרוויח מעל 850 מיליון, וכך נחרץ גורלו של סרט ההמשך. לדעת המנהלים בסוני-קולומביה, הסרט עבד מצוין, ומבחינתם אין שום סיבה לשקול לשנות דבר מה ביחס לחלק הראשון. מהפנטזיה על ונום בדירוג R, חזרנו לדיבור הצפוי של אנדי סירקיס, הבמאי של "ונום 2" (Venom: Let There Be Carnage), על "דחיקת הגבולות של האלימות שניתן להציג במסגרת דירוג PG-13". בחייאת אנדי, אל תמרח אותנו כשכל מה שאנחנו רוצים זה לראות את ונום אוכל ראשים לתיאבון.
"ונום 2" הוא שיפור מסוים ביחס לראשון. "שיפור מסוים" אומר שהוא עדיין לא מוצלח, ומשמר, גם אם מרכך, את רוב פגמיו של הסרט הראשון. החדשות הטובות הן שמי שאהב את הראשון, לא צפוי להתאכזב מהשני. מבחינה מסחרית, שוב ניצחו כוחות הרשע באולפני סוני. בהתחשב במגבלות השיווק בימי קורונה, "ונום 2" נחשב להצלחה מספקת עבור האולפן.
בסרט ההמשך הקריירה של אדי ברוק נמצאת במקום לא מזהיר, ובחייו, בביתו ובגופו, הוא חי עם שותף קבוע – הסימביוט ונום. אדי הוא השותף הפאסיבי, ו-ונום הוא הנמרץ וחד האבחנה, אינטליגנטי לאין שיעור מהמארח, אבל גם ילדותי ופרוע. קונספט האימה של נוכחות זרה בתוף הגוף האנושי, כזו שיש לה יכולות ייחודיות ונטיות אלימות, הופעל לאחרונה במסגרת סרט האימה המטורלל "מורעל". כאן זה נעשה בעיקר כמו גרסה מוטרפת לקומדיה בסגנון "הזוג המוזר", שבה שני טיפוסים הפוכים חולקים יחד את אותה דירה, ובמקרה זה את אותו הגוף.
ונום (בקולו המעוות של הארדי) משתרבב מתוך גופו של אדי, לעיתים עוזר לו, לעיתים מטריף אותו, לעיתים מתעמת איתו. ונום בעיקר לא מרוצה מדיאטה המוגבלת של שוקולד ותרנגולות שאדי מספק לו, במקום מאכל התאווה: ראשים פריכים של בני אדם. כאילו סימור קרלבורן, הגיבור של המיוזיקל הנהדר "חנות קטנה ומטריפה" (1986) מחזיק בתוך גופו את הצמח החייזרי הטורף והפרוע "אודרי 2". השוואה שרק ממחישה את הפוטנציאל המפוספס של הסרט כ"באדי מובי של תאומים סיאמים".
תסריט מלוטש יותר, אפקטים מוקפדים יותר, מחשבה יצירתית על גגים חזותיים, הייתה מממשת את הפוטנציאל של הסיטואציה. סרקיס, שהפליא לגלם את דמותו של גולום המסוכסך עם עצמו, מאכזב במידת היצירתיות המופגנת בעימות הקומי בין ברוק ו-ונום השוכנים באותו גוף. חרף כל ההסתייגויות שנמנו - זה עדיין הדבר הטוב ביותר בסרט.
"הרע" הוא הדמות המכונה בקומיקס "קרנג'". הרוצח הסדרתי הפסיכופתי קלטוס קסאדי (וודי הרלסון) עומד להיות מוצא להורג, אבל יש לו רצון לחזור ולפגוש את פרנסס באריסון (נעמי האריס) אהובת נעוריו, ששוכנה יחד איתו במוסד פסיכיאטרי לפני שהופרדו. קאסדי מנסה להשתמש באדי ברוק העיתונאי למטרותיו, אך שיתוף הפעולה לא עולה יפה. הקריירה של ברוק מתחילה להשתקם, וקסאדי הזועם מתקרב לרגע מותו. ברגע של חוסר זהירות ונום יוביל ללידתו של קרנג' – גרסה אלימה, אדומה וקיצונית יותר של הסימביוט – בתוך גופו של קסאדי. ואם סימביוט יכול להוביל ללידתו של אחר, בעל תכונות ספציפיות שעולות בחיבור עם גוף מארח, הרי שקל לשער מה עוד יקרה בהמשך.
הארלסון "לועס את התפאורה" (כלומר, משחק בהגזמה פראית) עוד לפני שקרנג' נולד, ואחרי שזה קורה העוויות עולות לדרגה המשתווה לניקולס קייג' בהופעותיו הגרועות. כמו כן, העימות הגדול בין ונום וקרנג' מבוים באופן שאינו מגשים את הפוטנציאל של שתי הדמויות ויכולותיהן.
מכיוון שמערכת היחסים בין ברוק לוונום היא המרכזית בעלילה, נוכחותה של אן וויינג (מישל ויליאמס), ארוסתו לשעבר של ברוק, נותרת מיותרת גם בסרט הנוכחי. נראה שעורכי הדין של ויליאמס לא עשו את המאמץ הנדרש לשחרר אותה מהחוזה מול סוני.
משכו הקצר של הסרט (97 דק' ברוטו, והרבה פחות מכך בלי כותרות וסצנת כותרות ארוכה למדי), מונע ממנו מלנסות ולנפח כל מיני הקשרים לגיבורי-על אחרים כמו סרטי ה-135-150 דקות של מארוול. "ונום 2" ממוקד בעולמם של שני גיבוריו וטוב שכך, רק חבל שהוא לא מצליח לעשות את זה מספיק טוב.
אין מנוס מלאזכר את הסצנה בסוף הכתוביות. לחובבי ונום יש סיבה מצוינת להישאר באולם, ויש סיכוי שהדבר המשמח ביותר בסרט, הדבר שאותו הם יזכרו בחלוף כמה שעות, הוא מה שקורה בסצנה הזו. אולי הפעם הבאה שבה נראה את ונום באמת תהיה מוצלחת יותר, אבל חייבים למחות נגד הטריק המגונה שבו במקום לעשות סרט מוצלח, נראה שמרבית המאמץ מושקע בניסיון למכור את הסרט הבא, ובכך גם לנסות לגרום לנו לשכוח עד כמה הנוכחי היה מאכזב.
