זהו סיפורו הלא-ייאמן של איתי רגב, גיבור-על ללא אפקטים, ששרד 54 יום בשבי מפלצות חמאס מעזה כשהוא פצוע קשה ברגליו, מדמם, כואב, מורעב - ונאלץ להתמודד עם העובדה הקשה שאחותו מיה מופרדת ממנו במהלך אותה התקופה הקשה. הכאיבו לו בכוונה, ניסו לשחק לו בראש, לעגו לו, ניסו לשבור את רוחו פעם אחר פעם. אבל איתי רגב, ילד בן 19, ניצח. נגד כל הסיכויים. בראיון ל"7 לילות" ול-ynet+ שיתפרסם מחר הוא מספר על האירועים הקשים שעבר ב-7 באוקטובר.
"דקה אחרי שאני שוכב על הכביש אחד המחבלים בא, פשוט החליט שהוא נעמד עליי", רגב מספר. "עומד לי על הגב עם הקנה של הנשק, מכוון לי לראש, עמד ככה שתי דקות. אלה היו שתי דקות של פחד משתק. בכל שנייה שעברה הייתי בטוח שהראש שלי עומד להתפוצץ. נפרדתי מהחיים. אחרי שתי דקות המחבל פשוט הרים את הנשק, קשר לי את הידיים מאחור. היו לי חורים פתוחים בשתי הרגליים וכדור תקוע ברגל ימין. אחרי דקה אני רואה שלולית של דם שמתחילה להתרחב מהרגל שלי. מעלים אותי לטנדר, גם את עומר שם טוב, שלא נפצע, ומיה אחותי מקדימה".
ברכב המצב נעשה יותר גרוע. "הם מתנהגים כמו חיות. כל אחד צורח, כל מחבל בתורו בא, מסתכל עלינו בעיניים ומקלל אותנו מקרוב. קיבלתי סטירות לפנים, הרבה. למיה משכו בשיער באלימות והראו את הפרצוף שלה, התגאו בזה. היה איזה רגע שהמחבל שואל אותנו אם אנחנו אוהבים את ישראל, אנחנו אומרים לו שלא, הוא מסתכל אליי קרוב בעיניים ואומר, 'כזב, שקרן', ומעיף לי סטירה. תשעה מחבלים שם, עומר ואני שוכבים בטנדר, הם עדיין כל הזמן מקללים, יורקים".
הפציעה שלו הצריכה טיפול בבית חולים. בתוך החדר אני רואה שבעה מחבלים עם כלי נשק, כל אחד יותר מפחיד מהשני. הם מסתכלים עליי בחיוך רע. אני רואה שם עוד מישהו בבגדים של רופא. מזיע, מפוחד, מבוהל. לפני שהוא ניגש עם המלקחיים לרגל, אחד המחבלים בא ואומר לי, 'תהיה בשקט, כי אם לא, נהרוג אותך'. הדוקטור לקח את המלקחיים והוציא את הכדור מרגל ימין. הבנתי שהוא עומד לעשות את זה בלי הרדמה, בלי לתת לי משכך כאבים. רציתי לצרוח, אבל נשכתי את השפתיים".
בימים אלה הוא נכנס לתפקיד משחק ראשון בקריירה שלו בסדרת הנוער "יונייטד היי" בערוץ טין ניק של HOT, ומוצא דרך להתמודד עם מה שעבר באמצעות ספורט. "אני מרפא את עצמי דרך האגרוף והאימונים. משתדל כמה שפחות להיות לבד כי אז יש סיכוי גדול שאפול למחשבות. פתאום כולם מכירים אותי. בהתחלה אתה אומר סבבה, מדינת ישראל אוהבת אותי. אחרי שלב מסוים אתה אומר, רק שאף אחד לא יכיר אותי, בא לי שיסתכלו עליי כעל בן אדם רגיל. כשאנשים שאתה לא מכיר מדברים איתך, אתה רואה אותם מדברים בשפה אחרת".
