כל כך הרבה סיפורי גבורה וזוועות נקשרו לקיבוץ כיסופים מאז 7 באוקטובר. כמו יישובי העוטף האחרים, גם חברי כיסופים התעוררו לשבת השחורה כשמחבלי החמאס פושטים על בתיהם, הורסים ושורפים ורוצחים. אבל מאז הקמתו ב-1951, בני דור המייסדים, ממשיכי דרכם ובני הגרעינים שהצטרפו אליהם לאורך השנים הצליחו לשמר את האמונה באדם והתקווה בשלום, אפילו בצל האיום התמידי, קרוב כל כך לגבול עם עזה. סרט תקופתי חדש מתוצרת כחול-לבן חוזר לכיסופים של פעם, אי אז בסוף שנות ה-70, בין מלחמת יום כיפור להסכם השלום עם מצרים, עם ההתרגשות שופעת האופטימיות, אהבה חופשית וחוויות מסעירות מהחיים האישיים של צעירי הקיבוץ, התמימים. ימים יפים שנראים כל כך רחוקים מהמציאות העכשווית, כפי שהבמאית קרן נחמד עצמה מודה כשהיא מדברת על "כיסופים" שיצרה כדרמת התבגרות אנושית וקיבלה צביון שונה לגמרי מאז השבת השחורה.
קטע מתוך הסרט "כיסופים"
"קשה לי לדבר היום על הסרט במונחים של לפני 7 באוקטובר. מי בכלל זוכר מה קרה לפני", אומרת נחמד בראיון מלוס אנג'לס, שם היא שוהה כיום לצורך קידום הסרט. "עשיתי את הסרט במטרה לתת ביטוי לצד השמאלני המתון שלי, הדרך שבה אני רואה את ישראל ואת האנשים שרוצים פשוט לחיות, בשלום. היום הדמויות בסרט ששואפות לאחווה ושלום במקום הזה נראות פתאום נאיביות. זה נלקח מהם. זה שובר לב. כל חווית הצפייה בסרט השתנתה, אבל בסופו של דבר, המסר הוא אותו מסר: אנשים מנסים לחיות את החיים שלהם במדינת ישראל אבל המציאות גדולה מהם. וזה שינוי שגם קרה אצלי. אני בן אדם שוחר שלום ששואף לחיי שלום עם הערבים, ועכשיו אני שואלת את עצמי האם זה בכלל אפשרי. האם יגיע יום שאשכרה נראה את זה קורה? האם אני נאיבית לחשוב ככה? זה משבר זהות".
כתבות נוספות במדור:
על אף שעלילת "כיסופים" מתרכזת בבני הגרעין שהגיעו לקיבוץ כדי להגשים את חזונם התמים ערב חתימת הסכם השלום עם מצרים, יש בדרמת ההתבגרות משובבת הנפש הזו רמזים לתהליכים המורכבים שמתרחשים כחלק מהסכסוך הישראלי-ערבי המבעבע לאטו בעזה וסביבתה. העלילה והדמויות עוצבו בהשראת אביה של נחמד וחברי הגרעין שלו בכיסופים. למעשה, גיבורת העלילה אלי מבוססת על דמותה של בת הגרעין, אליאן גזית, שהלכה לעולמה בפברואר 1980 אחרי שרימון הושלך לעברה במהלך נסיעה עם חברים בדרך לבילוי בעזה. "הרצח של אליאן היה רגע מכונן בחיי אבי. כל חברי הגרעין היו מאוהבים בה, וכך קורה גם בסרט. למרות ששיניתי את הדמות שלה, הסיפור שלה מעניין כי היא רצתה חופש ושלום, ואיבדה את החיים בפיגוע טרור". מפיק הסרט מיקי רבינוביץ' מדווח כי גם לו יש קשר אישי לסיפור הרקע: "זה גרעין שהכרתי ממש טוב, אבא של קרן היה חבר ילדות שלי ואת אליאן הכרתי מגיל צעיר והייתי מאוהב בה כמו הרבה חברים".
5 צפייה בגלריה
"הסיפור שלה מעניין כי היא רצתה חופש ושלום, ואיבדה את החיים בפיגוע טרור". מתוך הסרט "כיסופים"
(צילום: דויד סקורי)
המוות הטרגי של אלי (בגילומה של סוול אריאל אור) מופיע בסרט לקראת סופו, וממקם אותו במציאות של המזרח התיכון, אולם עד אז עומדים במרכז העלילה האהבות, היריבויות, והגילוי המיני של אלי וחברי הגרעין שלה - יפי הבלורית והתואר, בגילומם של יהונתן וילוז'ני, אדם גבאי, עופר גרינברג, מילי עשת, ליר כץ, ארז עובד ותומר גינסברג. כולם עובדים יחד במשק, עושים אהבה, מקנאים, אוכלים חומוס אצל השכנים הערבים ורק לפעמים נזכרים בסיכון הבטחוני.
כל ההיבטים הללו נשזרו בתסריט שכתבה ביחד עם יונתן בר אילן והדר ארזי, ונהגו בהשראת הסיפורים שגדלה עליהם בבית ואשר מהדהדים חוויות משלה כחיילת תל אביבית בבסיס סגור בצפון. "זה היה הקיבוץ שלי", היא אומרת, "אבא שלי סיפר לי לאורך הילדות על החוויות מהגרעין שלו. אמרתי לעצמי שגם לי יש חוויות דומות, מתקופה אחרת וההקשר שונה, אבל זיהיתי לופ, שאני מניחה שחוזר על עצמו גם בדור הצעיר, ממש כמו אז רק עם טלפונים נייד. פוליטיקה נמצאת תמיד ברקע של כל סיפור ישראלי".
"אין סיכוי שהם יהיו מסוגלים לראות את הסרט בקרוב"
הפוליטיקה נמצאת ברקע של סיפור ישראלי וכך גם במקרה של הפקת הסרט, היום יותר מתמיד בצל מתקפת החמאס הרצחנית שהותירה חורבן בעוטף עזה, וכך גם בקיבוץ כיסופים, בו נערכו הצילומים לפני כשנתיים. "זה מקום פסטורלי, נעים ושקט, ומאוד יפה, אני זוכרת איך בכל יום נהגתי לשכב על הדשא", משחזרת נחמד, ומספרת על שיתוף פעולה עם הקהילה המקומית שחיבקה את הצוות, "הייתה לנו המון אינטראקציה עם תושבי הקיבוץ. הם פתחו לנו את הדלת בדרך הכי חמה ומקסימה, ונתנו לנו גישה מלאה לקיבוץ כסט צילומים. חלק מהחברים והילדים אפילו היו ניצבים בסרט. וזה היה נורא כיף. הרגשנו חלק מהקיבוץ לאורך שבוע וקצת".
5 צפייה בגלריה
"זה מקום פסטורלי, נעים ושקט, אני זוכרת איך בכל יום נהגתי לשכב על הדשא". מאחורי הקלעים של הסרט "כיסופים"
(צילום: דויד סקורי)
רבינוביץ' מספר כי הקרבה לעזה נכחה רק בסצנות בודדות, ההפקה ברובה התמקמה בקיבוץ. במהלך הסיור הראשון אנשי ביטחון ניגשו לתחקר אותם ליד הגבול, ולפני הצילומים הצוות עבר תדריך בטיחותי, אולם למעט רעשי מטוסים בלילה, לא היה זכר לאיום העזתי מעבר לגדר. "כמפיק קמצן רציתי לצלם קרוב לתל אביב, אבל קרן דרשה שנצלם רק בכיסופים, עם הבתים של הגרעין וחדר האוכל. ישנו בקיבוץ סמוך ובכל בוקר כשהגענו לכיסופים, לא רצינו לעזוב. היינו מוכנים לצלם שם שמונה חודשים ברצף בלי לזוז. והייתה מן אחווה כזאת. זה לא מקום גדול וכולם היו מחוברים אלינו והתאימו עצמם אלינו. הם אחלה אנשים ואחלה מקום. עכשיו כשאני צופה בסרט אני חש עצב כי אני רואה בריכה ודשא וכיף, והנאיביות הזאת. וזה נורא עצוב לי, עם כי זה מעצים מאוד את חווית הצפייה שלי. לפני 7 באוקטובר השמחה של הדמויות בסרט שימחה אותי, ועכשיו השמחה הזאת מעציבה אותי. זו הרגשה קשה".
זה בטח מאוד מוזר כי בסרט, לנסוע לאכול חומוס בעזה נראה כמו הדבר הכי טבעי, וגם ללכת לשחות ולחלוק את את החוף עם פלסטינים מקומיים.
"זה היה עניין שבשגרה. עזה הייתה שלנו. את רישיון האופנוע שלי עשיתי ברפיח עם מורה מקומי", מספר רבינוביץ', "לנסוע לאכול פלאפל בעזה היה דבר רגיל עבור תושבי האזור. היו שם בנקים ישראליים, אני ביליתי שם הרבה כשעבדתי בנאות סיני".
הצילומים של "כיסופים" הסתיימו ואחרי השלמת שלבי העריכה והפוסט-פרודקשן, הסרט שוגר לראשונה לעולם כמוצר מוגמר בשבועות האחרונים. הוא הוצג כחלק משוק הסרטים של פסטיבל סלוניקי ביוון, וערך הקרנות בכורה בפסטיבלים בקפריסין ובאורלנדו שבארצות הברית. נחמד שנודדת בעקבות המסע של יצירתה, מספרת על המצוקה שחשה ב-7 באוקטובר, על הימים שאחרי ועל הניסיון הנואש ליצור קשר עם חברי הקיבוץ שאירחו אותה ואת צוותה. "בזמן אמת לא היה עם מי לדבר. רק בימים שאחרי כך התחלנו להבין מה קורה. גילינו שחגי שעשה לנו את תדריך הבטיחות נרצח. עכשיו אני בקשר יומיומי עם חלק מהתושבים, אחד מהם איבד את סבתו. רציתי לחזור לבקר אותם וגם להקרין את הסרט בפניהם, אבל נאמר לי שאין סיכוי שהם יהיו מסוגלים לראות את הסרט בתקופה הקרובה. זה לא הגיוני כמה זה נורא", היא אומרת ומספרת כי היא יוזמת הקרנות פרטיות של הסרט בארה"ב לצורך גיוס כספים לחברי הקיבוץ.
מה היו התגובות לסרט אחרי הבכורה באורלנדו?
"ממש התלבטתי אם לנסוע לאורלנדו כי לא ידעתי מה יהיה שם. רצינו ללבוש חולצות של Bring Them Home למען החטופים אבל התלבטנו כי לא ידענו איך זה יתקבל. אבל מהרגע שהגענו קיבלו את פנינו בחיבוק חם מאוד, וממש אמרו שהם עומדים איתנו. לבשנו את החולצות ודיברנו על הקיבוץ, וזה גרם לי ליותר ביטחון להציג את הסרט. למשל היה גבר מבוגר שהוא לא ישראלי ולא יהודי שניגש אלי אחרי ההקרנה והתחיל לבכות ואמר שהוא מבין מה קורה בישראל וזה ממש ריגש אותי. היו גם ישראלים בקהל והם ממש התרגשו, הייתה מישהי מכפר עזה שאמרה לי שהיא הרגישה בבית במהלך הצפייה בסרט. אני מקווה שאנשים יתחברו וישתכנעו כשהם יראו צד דרמטי של העלילה שלנו ויבינו מה שקורה במדינת ישראל. זו הסיבה שעזבתי בתקופה הזאת למרות שלא רציתי לעזוב את המדינה. הבנתי שאני צריכה להיות סוג של שגרירה עכשיו".
סרט עלילתי כמו "כיסופים" יכול לשרת את ההסברה הישראלית? אולי לעורר הזדהות לשאיפות שלנו לחיים בשלום והדרך שבה המציאות טופחת על פנינו שוב ושוב במזרח התיכון.
"מהיכרותי את העולם הזה, את המשוכנעים אנחנו נשכנע ואת הלא משוכנעים אנחנו כבר לא נצליח לשכנע", אומר רבינוביץ', "מה שקרן מנסה להראות בסרט, השקט והיופי, והתקווה לשלום וחיים ביחד, לא נצליח לשכנע. לא רק בסרט הזה, גם סרט תיעוד הזוועות של דובר צה"ל לא יעזור. אבל זה חשוב להראות לאלה שלא יודעים מה זה קיבוץ, מה זה אומר בעצם והחוויה של תקווה לשלום ואהבות ראשונות כי זה מה שעומד במרכז הסרט. דרך זה הם מבינים שזה קיבוץ שאכל אותה ב-7 באוקטובר, אולי זה כן יעזור. אבל אני כל כך מיואש, שאני לא בטוח. מצד שני זה אחלה סרט, והפרספקטיבה של האירועים העכשוויים רק מעצימה אותו".
5 צפייה בגלריה
"זה חשוב להראות לאלה שלא יודעים מה זה קיבוץ, מה זה אומר בעצם". מאחורי הקלעים של הסרט "כיסופים"
(צילום: דויד סקורי)
לפחות במקרה אחד "כיסופים" עשה את העבודה גם לטובת ההסברה הישראלית בחו"ל: השחקנית הגרמניה פאולה קרו, שלוהקה לסרט בתפקיד המתנדבת אנקה שמתאהבת בקיבוץ וגם באחד מחברי הגרעין, ומתוודעת למורכבות של הסכסוך במזרח התיכון, ממש כמו במציאות שחווה קרו עכשיו על בשרה. "מרגע שזה קרה היא שולחת לי הודעת אם אנחנו בסדר ומה קורה בארץ",מספרת נחמד. "היא מאוד תומכת בישראל ומאוד מבינה מה קורה פה, ומפרסמת פוסטים נגד אנטישמיות. היא לא מתבטאת בנוגע לפעילות של ישראל אבל אני לא מצפה ממנה לעשות כזה דבר. היא אומרת שהיא לא יודעת מספיק והיא צריכה ללמד את עצמה בנוגע למצב. היא גרה בברלין ששם הדברים לא טובים כרגע באופן כללי".
