יש משהו קסום ב"בת הים הקטנה", קסם לא מוסבר שהפך את הסרט הזה מ-1989 לזה שבישר על תחילת תור הזהב של האנימציה הקולנועית מבית דיסני, שנמשכה עמוק לתוך שנות ה-90, עם להיטים אייקונים ובלתי נשכחים כמו "היפה והחיה", "אלאדין", "מלך האריות" ורבים אחרים. הסרטים, לא במפתיע, שבו את לב הקהל - ילדים ומבוגרים כאחד, עם סיפורים נוגעים ללב, אנימציה כובשת ובעיקר שירים זכורים, שגם כיום נחשבים לכמה מהטובים והמוכרים ביותר בתולדות הקולנוע.
סיפור האהבה בין אריאל, הנערה הסקרנית בת ה-16, שהיא במקרה גם, ובכן, בת ים, והנסיך אריק היה במרכז העלילה של אותו סרט בלתי נשכח - ואף אחד לא הופתע כשלפני מעט פחות מארבע שנים, כחלק מהרצון של דיסני לייצר עיבודים מחודשים בלייב-אקשן לקלאסיקות האהובות שלהם, הוכרז שגם "בת הים הקטנה" נמצא בפיתוח.
אל כס הבימוי הונחת רוב מרשל, שהגיע עם ניסיון רב בתחום המיוזיקלז - עוד מבכורת הבימוי שלו, "שיקגו" (2002), שכבש את טקס האוסקר וסיים גם עם פרס הסרט הטוב ביותר. אך מירב העניין התעורר כשנודע על הליהוק המפתיע לאריאל.
בת הים הקטנה - טריילר
(צילום: באדיבות פורום פילם)
לאחר חודשים ארוכים של אודישנים, שבהם נבחנו שחקניות רבות לתפקיד הנחשק, נבחרה כוכבת הנוער והזמרת המוכשרת האלי ביילי, אז עוד לא בת 20. אף אחד לא היה מדבר על הליהוק, כשבטח מבחינת כישרון ויכולת ווקאלית ההתאמה שלה לדמות של אריאל הייתה מושלמת, אלמלא ביילי לא הייתה שחורה. האינטרנט, מקום אכזר ומלא בשנאה, החל לבקר את דיסני על ההחלטה החריגה ללהק שחקנית כהת עור - ועם ראסטות רחמנא ליצלן - כנסיכה (הלבנה והג'ינג'ית) אריאל. בריוני המקלדת תקפו את ביילי והובילו קמפיין שטוף גזענות נגדה.
לראיונות נוספים במדור קולנוע:
המחאה והביקורות החריפו כאשר בדיסני שיחררו הצצה ראשונה של ביילי כאריאל שוחה במי האוקיינוס ומבצעת את השורה הזכורה ביותר מתוך Part of Your World, אך לצד זאת לרשת הגיע גם סרטון מרגש במיוחד ובו ילדות שחורות שצופות בטריילר ומתרגשות עד כדי דמעות שפוטנציאל הוויראליות שלו מהר מאוד התממש - והשכיח, אפילו לרגע, שיש כל כך הרבה חושך ובורות ברשת.
"זה היה כל כך משמעותי עבורי כשצפיתי בכל אותן ילדות צעירות ויפות מגיבות לטריילר", אומרת ביילי בריאיון בלעדי ל-ynet לרגל יציאת הסרט לאקרנים. "זה מאוד מחזק את הילדה הקטנה שנמצאת בתוכי. זה היה משנה את חיי לצפות בבת ים שחורה, זה היה משנה את הדימוי שלי כלפי עצמי ואת ההערכה העצמית שלי. אני חושבת שאנשים פשוט נרגשים לקראת הגרסה החדשה הזו בזכות ההרגשה הזו ובזכות תחושת השייכות והרצון להרגיש חשובים - כך שזה כל כך חשוב עבורי".
ביילי מודעת גם לתגובות הגזעניות שצצו בעקבות הליהוק שלה, אבל מרימה את ראשה גבוה ולא נותנת להן להשפיע עליה. "אני פשוט מנסה להתרכז באהבה ובדברים החיוביים שאני מקבלת מהתפקיד הזה", היא אומרת. "אני חושבת שזו תקופה מרגשת בחיינו והעובדה שאני זוכה לייצג את הדור החדש הזה חשובה יותר מכל עבורי כי אהבתי את הסרט המקורי מאז שהייתי ילדה קטנה. לא חשבתי שגם עוד מיליון שנים אני אזכה לגלם את הדמות הזו שגדלתי עליה ושרתי את השירים שהיא שרה במקלחת".
4 צפייה בגלריה
"לא חשבתי שזה יקרה גם עוד מיליון שנים". האלי ביילי
(צילום: Alberto Pezzali/Invision/AP)
"המטרה שלנו הייתה למצוא את ה'אריאל' הטובה ביותר, וזו הייתה משימה מאוד מחייבת - כי חיפשנו מישהי שיודעת כמובן לשיר, אבל ידענו שצריכה להיות לה גם איזו איכות שמיימית ואיזה משהו נוסף לא מהעולם הזה", מספר מרשל על ההחלטה ללהק את ביילי לתפקיד הראשי. "לצד זה גם חיפשנו תכונות כמו תשוקה וכוח עם איזו תמימות - שזה שילוב קצת מטורף, אבל ברגע שהאלי נכנסה לאודישן, אז בקושי בת 18, ידענו שהיא צריכה להיות בסרט. ראינו כל כך הרבה שחקניות מכל מוצא וגזע, פשוט חיפשנו את אריאל. זה כל מה שעשינו. זה לא היה עניין של אג'נדה ללהק שחקנית שחורה. היא באה ולקחה את התפקיד, וזה היה כל כך ברור שהיא אריאל - ואם היית איתנו בחדר, גם היית מבין את זה באותו רגע".
"זה מעולם לא היה עניין של גזע, מעולם לא דיברנו על זה בכלל", מוסיף המפיק ג'ון דה לוקה. "רק חשבנו לעצמנו, 'האם היא מסוגלת לעשות את זה?', והיא הוכיחה שכן. היא נכנסה לאודישן, וברגע שהיא התחילה לשיר ראיתי שרוב החל לדמוע מהתרגשות, והבנתי שזה זה".
"זה לא ריימיק, זה עיבוד חדש לסרט המקורי"
"בת הים הקטנה" מגיע כאמור אחרי שורה של עיבודים מחדש תוצרת דיסני מאנימציה ללייב אקשן, חלקם טובים יותר וחלקם פחות, אבל נדמה שמה שמייחד את סרטו של מרשל לעומת כל השאר הוא המים - שהיוו את האתגר ההפקתי הגדול ביותר עבור הקאסט והצוות כולו. "ניסינו להבין איך אנחנו הולכים ליצור מיוזיקל מתחת למים, שבתחילת הדרך בפרויקט זה נשמע כמו סיפור בלתי אפשרי. לקחנו את הצוות הטוב ביותר שיכולנו, אנשים שעבדתי איתם על 'שיקגו' לפני יותר מ-20 שנה, כי ידענו שזה הולך להיות מאתגר כמו לטפס את האוורסט, ונצטרך לעשות את זה צעד-צעד. למעשה לא היה לנו שום מדריך או שום כיוון, כי זה מעולם לא נעשה קודם לכן - ותודה לצוות השחקנים שהגיע כל יום לעבוד בלי שום פחד למרות תנאים לא פשוטים ולא מעט קושי פיזי".
התוצאה הסופית שסיפק מרשל מרשימה מאוד על המסך הגדול - העולם שמתחת למים נראה עשיר וריאליסטי (עד כמה שבני ובנות ים, דג וסרטן מדברים יכולים להיות ריאליסטיים), ומצליח לתת לצופה תחושה שהוא נמצא בתוך הים ("...בתוך הים"). מי שצפה במקור ואהב אותו, יכיר לא מעט סצנות, לפעמים מילה במילה, וכמובן השירים הגדולים נותרו בפנים, אך לצד זאת נעשו שינויים רבים, גם במבנה העלילה, גם כמה שירים שהתווספו הודות לצירופו של לין-מנואל מירנדה לצד המלחין המקורי אלן מנקן וגם בפיתוח הדמויות, ואף נוספו כמה חדשות שלא היו קיימות בגרסת האנימציה. כל העניין הזה התבטא מן הסתם באורך, כשהלייב-אקשן נמתח ל-135 דקות, 52 דקות יותר מהמקור, ומרשל טוען שלא היה לוקח על עצמו את הפרויקט אם המטרה הייתה רק שחזור.
"יש כמה רגעים אייקונים בסרט ששחזרנו - ועבורי הם חשובים באותה מידה כמו הטקסט או אפילו כמו השירים. אם היינו בוחרים שלא לשחזר אותם זו הייתה טעות", הוא טוען. "אבל אציין שאלו מעט מאוד רגעים, ואני כנראה יכול למנות אותם על יד אחת. אני לעולם לא אקרא לסרט הזה רימייק, זה עיבוד חדש ומלא לסרט המקורי. יצירה שונה לחלוטין. הרגשנו מאוד חופשיים לעשות את זה - דיסני אפילו עודדנו אותנו ואמרו 'בבקשה תעשו עיבוד חדש לחלוטין', אחרת למה לעשות את זה בכלל - וזו הייתה המטרה. זה הולך יד ביד - רצינו להגן על כל מה שהיה טוב בסרט המקורי ובמקביל להתחיל מאפס ולמצוא את הדרך שלנו כדי לגרום לסרט הזה לקרות".
ההימור של טריטון
לא רק אריאל מתבלטת לה בסרט. הרצון לפתח את שאר הדמויות ולהעניק להם עומק ורצונות משלהם חייבו את מרשל לחפש שחקנים שמסוגלים לעשות זאת, ולשם כך צירף לקאסט שני כוכבי ענק - מליסה מקארתי וחוויאר ברדם, שמגלמים כמובן את אורסולה והמלך טריטון. "בספטמבר או אוקטובר של 2019 אכלתי ארוחת בוקר, וקראתי בלילה לפני כן שרוב הולך לביים את הסרט", נזכר ברדם. "יש בינינו היכרות ארוכה, אבל מעולם לא עבדנו יחד וממש רציתי שזה יקרה, אז סימסתי לו, והוא ענה לי מיד: 'חוויאר, אני בדיוק עושה קניות עם ג'ון (דה לוקה, המפיק), ובדיוק דיברנו ותהינו בינינו האם אתה תרצה לעשות את התפקיד הזה'. ואמרתי לעצמי 'וואו'. הבת שלי הייתה שם, היא הייתה אז בת שבע ואמרתי לה: 'לונה, אני כנראה אשחק ב'בת הים הקטנה'', והיא בכתה ושאלה אותי: 'אתה הולך לגלם את אריאל?'. עניתי לה: 'לא, אהובתי, אני לא הולך לעשות את זה לעולם. אני אגלם את המלך טריטון'. זה ממש קרה בבת אחת, וזה היה כל כך מדהים. שלחתי הודעה ולקחתי הימור, ולא חשבתי שזה הולך לקרות באמת. ואז בום! ובדיעבד הבנתי שמליסה עשתה את אותו הדבר - היא התקשרה לרוב ואמרה לו: 'מה לגבי אורסולה? אני צריכה לגלם את אורסולה'. זה מצחיק, רדפנו אחרי התפקידים האלו והיינו בני מזל כדי לזכות בהם".
ברדם הספרדי נשוי לשחקנית פנלופה קרוז ולשניים שני ילדים - לאו ולונה, כך שתפקיד האב ממש לא זר לו. "לטעמי המלך טריטון הוא הסמל של האב המגונן", הוא עומד על ההבדל בינו ובין דמותו. "אני בן 54 וקראתי הרבה מאוד ספרים על הורות, כולנו מכירים את התיאוריה, מה לעשות ומה לא לעשות, אבל צריך להעמיד את התיאוריה במבחן המציאות - ובו צריך ללמוד איפה טעינו ואיך לעשות את זה נכון. והעניין הוא שאתה לומד את כל זה בזמן שאתה מחנך מישהו אחר, וזו הסיבה שזה עניין כל כך רגיש - שהמוחות הקטנים האלו סופגים, לא רק את מה שאתה אומר ועושה, אלא גם את מה שהם רואים, ומה שאתה חושב שהם לא קולטים, לכן לגדל מישהו זה בבירור הדבר הכי מסובך שבן אדם יכול לעשות, וגם הדבר הכי מרתק. ובוודאות זו החוויה הלימודית הכי חשובה עבור אדם. אנחנו חייבים לרכוש השכלה לעצמנו כדי שנוכל להעניק השכלה לאדם אחר. ואני נמצא במסע הזה. אני לא יודע אם אני דומה לו, אבל מה שאני מנסה זה להיות מודע מה אני עושה נכון ואיפה אני טועה".
4 צפייה בגלריה
"לגדל ילד זה הדבר הכי מסובך והכי מרתק שאפשר לעשות". חוויאר ברדם
(צילום: Alberto Pezzali/Invision/AP)
מקארתי, אמא בעצמה, מוסיפה: "יש לי שני ילדים ואני חושבת שצריך להקריב עבורם בכל יום, כל החיים, כדי ליצור עבורם מסלול קצת יותר פשוט ולהקל עליהם או כדי לשמש דוגמה. וכן, לפעמים נכשלים בכך בצורה אומללה, זה חלק מהחבילה. אבל אני חושבת שבחיים, כמו גם בסרט, זה עניין של בחירות וההשלכות שלהן".
היו לא מעט שינויים ותוספות שנעשו בסרט, מה מהם אהבת במיוחד?
"קודם כל את העובדה שטריטון ואורסולה הם אח ואחות, מה שהעמיק את הכאב ואת ההיפרדות ביניהם, וזה שהמשפחה שלך מנדה אותך זה כל כך הרבה יותר חזק ועוצמתי מאשר רק טוב נגד רע. וגם את הרצון להראות שאנו לא צריכים לפחד ממה ששונה מאיתנו, ומה שאנחנו לא רואים במראה - אלא צריכים לחגוג את השוני הזה. הייתי כל כך משועממת אם כולם היו בדיוק כמוני, וזה היה יכול להיות טראומתי. אחד זה די והותר ממני, ולטעמי זה היה דבר יפה ובהחלט רלוונטי לתקופה שבה אנו חיים - שאנו יכולים לחגוג את השוני".
פורסם לראשונה: 11:14, 24.05.23
