בחודש הראשון למלחמה, שהיה גם החודש הראשון בו בן הזוג שלה היה במילואים, השחקנית רוני נתנאל בישלה המון. לא בגלל שהיא הטיפוס המבשל, ממש לא. להיפך. היא לא יודעת להכין ביצה. אבל היא רצתה שבן הזוג, שחוזר בסופי שבוע הביתה משירות מילואים כעובד סוציאלי קליני, ירגיש קצת בית. "הרמתי סירים, חקרתי מתכונים", היא מתארת, "רק שיהיה לו טוב". בחשבון האינסטגרם שלה תוכלו לצפות בעידן, הנבחר, טועם את הקובה סלק הראשון בחייה ומגיב בחוסר אמון מוחלט לרעיון שבישלה אותו בעצמה.
"אבל אחרי חודש חזרתי לסורי", היא מודה. "פתאום המעברים נהיו לי קשים. רגע אחד הוא לא נמצא ואני מתגעגעת אליו ורגע אחרי הוא חוזר וצריך לשים הכול בצד. בשלב מסוים התחלתי להתרגל ללבד שלי, לדאוג לעצמי, לטפל בבית, לתקן דברים. הוא עובר בשטח ועושה שיחות עם חיילים, והוא סופג המון. אבל אז הוא חוזר משבוע של שיחות נפש עם אנשים, באמת עבודת קודש, ואני כזה, 'רגע, אתה קצת פולש לי לטריטוריה פה'", היא מסכמת בדיבור המהיר שלה.
בינתיים היא לבד בדירה בקומת הקרקע שלהם, עם שלוש דלתות נעולות וחתול. "היו ימים שגם ישנתי עם סכין", היא מעדכנת, "ואז התחלתי לחשוב שאולי עדיף לא לנעול את הדלת כי אם ישרפו אותי אולי עדיף שאני אוכל לצאת.. ואז הבנתי שאני חייבת להתמודד, לעשות משהו. בהתחלה התנדבתי אבל בשלב מסוים זה הרגיש לי כמו איבוד של הסנטר של עצמי. אם אני צריכה לשמח ילדים - אני לא יכולה לבוא פרצוף איכה לשעת סיפור. בשלב מסוים זה לא פייר לתת את האנרגיה הזאת". למזלה של נתנאל היא משתייכת לקבוצת הצעירים של הקאמרי, קבוצת דור ההמשך שהקים התיאטרון בתקופת הקורונה, ועכשיו הם עובדים על מחזה שקשה להגדיר אותו כאסקפיסטי, אבל יש לו קשר מעניין דווקא לתקופה הנוכחית.
"מיקי מציל" עוקב אחרי מיקי (אוריה יבלונובסקי), סוכן שב"כ צעיר ופטריוט, שנשלח במכונת זמן לשנת 1995 למשימה חשאית: להציל את יצחק רבין מרצח. אבל דחיפות לאומית בצד, בלי דרמה אישית אי-אפשר - מיקי נכנס לדירת שותפים על כיכר מלכי-ישראל ומגלה לתדהמתו ששניים מהשותפים הם ההורים שלו, כשהם עוד היו זוג צעיר ומאוהב עד כלות. מיקי, שמכיר את הוריו כבני זוג לשעבר, מנוכרים, רבים ללא הרף ופגועי בגידה שהרסה את נישואיהם, חורג מהוראות המבצע ומנסה להציל אותם מהגורל הזוגי המאכזב שלהם, אלא שאז הוא נחשף לבגידה עמוקה ואפלה משאי-פעם יכול היה לשער. "בהווה הם מנהלים ריבים על הראס שלו מאז שהוא ילד ועד היום", מוסיפה נתנאל, שמגלמת את אימו של מיקי במחזה, "ובעצם, כשהוא חוזר לעבר, הוא זוכה לפגוש אותם בשיא אהבתם ומיניותם, ומנסה על הדרך גם לעזור להם ולעצמו. בהתחלה אמרתי, 'מה מחזה? את מי מעניין עכשיו תרבות?', אבל דווקא עכשיו, כי צריך להוציא אנשים קצת החוצה".
6 צפייה בגלריה
"בהתחלה אמרתי 'מה מחזה? את מי מעניין עכשיו תרבות?'". מתוך "מיקי מציל", בקאמרי
(צילום: שמחה ברבירו)
מצד שני את מוציאה אותם לעוד ממד של המציאות שלהם כרגע.
"זה רפרנס למי אנחנו היום כעם, כבני אדם. אני מעדיפה להתעסק בחומר כזה עכשיו מאשר אם הייתי נדרשת כשחקנית להתעסק במשהו הפי-הפי, שלא קשור בכלל למה שקורה".
היית די קטנה כשרבין נרצח.
"הייתי בת שש ואני זוכרת את זה כיום שחור. לא הבנתי את הקטע הפוליטי מאחורי זה אבל אני זוכרת את יעקב אילון, ממש את הפרצוף שלו, ואת 'ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה', ובעיקר את המבט והזעזוע של ההורים שלי. זה היה קודר וכולם היו בהלם, משהו איום קרה ולא ידעתי להבין אותו. הרגשתי כאילו סבא שלי מת, כאילו קרה משהו לסבא רבין".
בשביל הדור שלך מדובר בסוג של היסטוריה בעצם.
"אני חושבת שאנחנו בחתך שכן מכיר ויודע. אני חוששת יותר לדור בני ה-17-20 היום, אני לא יודעת עד כמה הם מודעים לזה, וככל שהשנים עוברות הדברים פחות זכורים. השנה למשל החליטו לא לעשות אירוע לזכר הרצח בגלל המצב, אז מעבר לזיכרון זה כן חשוב שמישהו מעלה את השאלה מה היה קורה פה אם זה היה נמנע.
"כשקראתי את המחזה לא האמנתי עד כמה הנאום של רבין עדיין רלוונטי. עברו כמעט 30 שנה, איך יכול להיות שאנחנו כל כך הרבה שנים נלחמים והכול אותו הדבר? והמחזה הזה נכתב במשך שנתיים לפני ה-7 באוקטובר. היינו צריכים להגיע לקריאה ב-8 באוקטובר ואז קרה מה שקרה והחזרות התחילו חודש ומשהו מאוחר יותר. ישבנו בקריאה ואני דמעתי את חיי כשחיזקי (יצחק חזקיה, ס"ש), שמשחק את רבין נאם את הנאום. כל כך הצטמררתי מזה שהכול מסתנכרן להזייה הזאת. את שומעת את זה ובטוחה שזה נכתב עכשיו".
אז בזמן שעידן עושה שיחות נפש עם חיילים, את משתתפת בהפגנות של "שלום עכשיו"?
"החזרות האלו הצילו אותי, הלכתי פה לאיבוד חודש וחצי. ממערכת יחסים שאת רגילה לגור עם בן אדם הוא פתאום לא נמצא כל השבוע. ואני עוד בלי ילדים, אני לא יכולה לדמיין מה עובר על נשות המילואימניקים. אז זכיתי לקום כל בוקר ולעשות את מה שאני אוהבת וזה גם מקום מפלט עבורי".
"באודישן התגלגלתי מצחוק חצי שעה. אחרי זה אמרו לי שרק בגלל זה קיבלתי את התפקיד"
כנערה נתנאל ייעדה את זמן הבמה שלה דווקא למחול מודרני ובלט, כתלמידה במגמת המחול בבליך רמת גן. אבל אחרי הצבא בער בה משהו אחר והיא נרשמה לקורס למשחק למתחילים בניסן נתיב. אחרי הקורס היא הגיעה למסקנה שמשחק הוא לא בשבילה. "הרגשתי שאני לא טובה, לא הבנתי מה רוצים ממני", היא משחזרת. בטיול אחרי הצבא בדרום אמריקה היא פגשה מישהי שאמרה לה ש'היא חייבת ללמוד משחק', ושכנעה אותה להירשם למסלול בסמינר הקיבוצים. נתנאל החליטה לא להחליט. היא נרשמה לסמינר ובמקביל גם ללימודי תקשורת בבין-תחומי, ונתנה למציאות להוביל. "אמרתי שאם אני אתקבל לסמינר, כנראה שזה מה שצריך לקרות, ואם לא אז לא", היא משחזרת. היא התקבלה, אמרה סליחה לבין-תחומי, לקחה את שכר הלימוד והתחילה לימודי משחק.
"זה היה שונה מהקורס ההוא שלקחתי, כי הוא היה קורס חובבים", היא מסבירה, "לא אנשים שבוודאות יודעים שזה מה שהם רוצים. בבית ספר למשחק כולם חדורי מטרה וממוקדים. למזלי לא באתי עם אגו, ידעתי שאני לא יודעת כלום. 'אני יודעת ריקוד, בואו תלמדו אותי משחק'. ובמהלך השנה הזאת הבנתי שזה הייעוד שלי, פה אני פורחת. ומאותו הרגע לא הורדתי את הרגל מהגז".
גם עם הרגל על הגז חיי השחקן המתחיל אינם קלים. שש שנים של מלצרות, תפקידים קטנים בתיאטרון פרינג' והמון פרסומות עברו עליה, בלי אף תפקיד משמעותי ופורץ דרך. היא קיבלה תפקידים קטנים בסדרות כמו "פאנץ'", "מצולמים" ו"מותק באמצע", ותיזזה בין אודישנים בניסיון לקבל את הצ'אנס הראשון. "אנשים סביבי מקבלים וכל אחד עושה משהו ואני עושה אודישנים לפרינג', מקבלת כלום ושום דבר. ידעתי שאני לא רוצה קטן, רוצה גדול, הכי גדול, רוצה תפקידים ראשיים, אני רוצה להיות באמצע, ואני אעשה כל מה שצריך כדי להגיע לשם. ופתאום נפתחו מיונים לקבוצת 'קאמרי - דור חדש' ומתוך 600 שחקנים נבחרו עשרה, ואני בתוכם. הרגשתי שאני מקבלת את הבמה שמגיעה לי".
עם "הקאמרי" הגיע גם התפקיד הגדול הראשון – דמות של שוטרת בדרמת המשטרה "האמת" של כאן, לצידם של יוסי מרשק ורועי ניק, שעוסקת בחקירת רצח של שתי נערות. "היא הייתה אמורה לצאת בדצמבר אבל נדחתה, וזה מבאס. אני מקווה שזה יצא בקרוב, כשהזמן יתאים", היא משתפת.
זאת לא נשמעת כמו סדרה עם גוון קומי, אבל האופי שלך מושך לקומיות. איך דווקא התפקיד הראשון המשמעותי שלך הוא כל כך רציני?
"אני חושבת שיש בדמות שלי, ספיר, הומור וקומיות. יש בה הרבה יכולת להסתכל על החיים ממקום כזה. ברוב האודישן שהתבקשתי לשלוח הייתי צריכה להתפקע מצחוק, זה קטע מהסדרה שהדמות שלי צופה בווידאו שלא קשור לפרשה. והתגלגלתי שם איזה חצי שעה. אחרי זה אמרו לי שיהיה לי ברור - שרק בגלל זה קיבלתי את התפקיד".
איך התכוננת לתפקיד הזה?
"זאת פעם ראשונה שאני נערכת לתפקיד בסדר גודל כזה, רק חיכיתי כבר לתפקיד מהסוג שאוכל לנגוס בו חזק מכל הכיוונים. בתור התחלה סידרו לי בהפקה ביקור בתחנת משטרה, להבין את המערך הזה בגדול ולהכיר סוגים שונים של חוקרים. אחרי זה, ישבתי כמו חנונית חמודה וסיכמתי את כל הפרקים, כי לא מצלמים באופן כרונולוגי והיה לי חשוב להגיע הכי מוכנה לסט. בשלב השלישי עבדתי צמוד עם רותם קינן, המורה המבריק שלי, דיברנו וירדנו לעומקם של הדברים, הוא ממש היה אבן דרך בלמידה שלי לתפקיד הזה".
"תמיד אמרתי לעצמי שאסור לי שאבא שלי יתפרסם לפני"
נתנאל בת ה-34 גדלה ברמת גן, הקטנה מבין שלושה, עם אחות ואח גדולים ממנה, והורים שהתגרשו כשהייתה בת 21. באבא שלה יכול להיות שכבר נתקלתם - אבינועם נתנאל, יהלומן, האיש בעל ארבע התושבויות הבינלאומיות עם טעם מאוד ספציפי בבגדים, שהשתתף בעונה השביעית של "בואו לאכול איתי", ריאליטי האוכל והאירוח של כאן, והגיע למקום השני. נתנאל עצמה סוגרת שנתיים וקצת של זוגיות עם עידן ובשלושה חודשים האחרונים היא מנסה, כמו כולנו, לפענח את הסיטואציה החדשה שנחתה עלינו ב-7 באוקטובר. הדמות שהיא מגלמת במחזה עוררה אצלה גם כמה שאלות לגבי זוגיות באופן כללי.
"אני נורא פחדנית. יש לי את בן הזוג הכי מדהים בעולם וברור לי שזה זה, אבל זה כל הזמן שאלות. ככה זה במשחק, אתה חוקר את עצמך כל הזמן. שחקן צריך הכלה אינסופית, וזה משהו שחיפשתי כל כך הרבה שנים בזוגיות. שיהיה הבן אדם שיקשיב, שידע לקבל את כל האגרסיות והקשיים והבכי הלא קשור פתאום, התנודות במצבי הרוח. צריך להיות בן אדם מאוד מכיל כדי להיות בזוג עם שחקן או שחקנית. יש בזה משהו נרקיסיסטי, התחושה שאתה הכי חשוב, 'לי קורה משהו - בוא נהיה בדבר הזה'. זה מצריך איזון.
"לא פעם אני מסתכלת עליו מהצד ואומרת 'כל הכבוד לו'. אנחנו חיים בשעות הפוכות ברגיל, הוא ב-22:00-23:00 רוצה לישון, אני חוזרת מהצגה – חגיגה! בלגאן! גם אם אני לא יוצאת אני צריכה עוד שעתיים לפני שאני הולכת לישון, להרגיע את עצמי קודם. והוא אומר 'רוני תנשמי!'. אנחנו בחיים לא נכנסים למיטה ביחד, גם אם אני עייפה ברמות. את יודעת איך אני מפחדת להביא ילדים? אמאל'ה. כל החברות שלי עם ילדים ואני מתה מפחד. אני לא אצליח לישון".
תצטרכי לשים מישהו בעדיפות מעלייך.
"גם, וגם לערבב את זה עם המקצוע, נראה לי שזה לא פשוט. אבל אנחנו עוד לא שם, אני מקווה שזה בקרוב, אני בת 34 ועשיתי הקפאת ביציות לא מזמן. זה כל כך חשוב, אני לא מתביישת בזה ואין לי בעיה לצעוק את זה. זה מוריד לחץ ממערכת יחסים. אני הייתי כל כך בלחץ, אמרתי לו 'עידן, אני בגיל 35 רוצה ילד, אני רוצה הכול', ופתאום הבנתי שאני מכניסה את הכול לסיר לחץ, ולמה? תני לעצמך זמן לעשות מה שאת רוצה, תדאגי רק לך, ואני מאושרת שעשיתי את זה".
6 צפייה בגלריה
עשיתי הקפאת ביציות לא מזמן - אני לא מתביישת בזה ואין לי בעיה לצעוק את זה. רוני נתנאל
(צילום: טל עבודי)
זה קשור למלחמה?
"זה קשור בעיקר לזה שהכול כל כך מורכב פה. יום אחד אני קמה ואומרת 'אני רוצה ילד בגלל המצב'. יום אחרי זה אני קמה ואומרת 'אני לא רוצה ילד בגלל המצב', המלחמה בהתחלה הייתה 'בוא נתחתן! בוא נביא ילדים! בוא נחבק הכי קרוב את מה שאנחנו אוהבים, כלב, חתול!', ופתאום אתה נעצר ורגע, הכול יכול להיגמר מחר, הכול כבר נגמר, אנשים כבר איבדו את כל מה שהיה להם ואתה לא רואה את הסוף. אז למה קמתי בבוקר?
"אני רואה המון חדשות, אני רואה את האמהות השכולות שאומרות לנו (היא מדגישה את המילה, ס"ש) שצריך להיות חזקים. באיזה קטע את מעודדת אותי? מאיפה הכוחות? אני רק רוצה להתחבא. ומצד שני בא לי להגיד לה, 'תבכי, אל תהיי חזקה בשבילי, זכותך לחוות את הכאב הזה, עברת את החוויה הכי נוראה שיכולה להיות'. כמה עוצמות, זה נשגב מבינתי".
התפקיד שלך ב"מיקי מציל" גרם לך לחשוב על הזוגיות של ההורים שלך?
"כן, זה עבר לי בראש. זה נורא עצוב. הרבה מערכות זוגיות מסתיימות ככה, גם זו של ההורים שלי, שזה סיפור בפני עצמו. אין ספק שזה לוקח אותי לאנשהו, כי ברוב המחזה אתה מבין שההורים של מיקי באמת היו אוהבים פעם, אבל עם השנים מה שנכנס למערכת, רעשי הרקע, הכעסים. אני מרגישה שכאמא במחזה אני יודעת איך לגעת בזה למרות שאני עוד לא אמא, אבל הייתי ילדה להורים גרושים ואני יודעת איך זה מרגיש, ומה זה כשאמא מרגישה שהיא צריכה להגן ולשמור".
6 צפייה בגלריה
"הייתה לי ולאבא שלי מערכת יחסים מורכבת אבל היא כרגע נמצאת במקום מאוד טוב ובריא". רוני נתנאל
(צילום: טל עבודי)
הבנת יותר את מערכת היחסים שלהם?
"לא במובן הזה שזה לא יושב בכלל על אותו הסיפור, אבל כן כי צריך היה להביא איזה עומק וחוסר שיפוטיות לשם. אז לא העתקתי או חיקיתי, אבל כן הבאתי את ההיכרות שלי מבפנים, של איך החיים שלהם מתנהלים בנפרד, דווקא מהתקופה שאחרי הגירושים שלהם, 13 שנים אחרי".
אבא שלך הוא חתיכת טיפוס. אם להיות כנה, הוא נראה אדם שלא פשוט לילד לגדול לידו.
"טיפוס זה לא מילה. הייתה לנו באמת מערכת יחסים מורכבת אבל היא כרגע נמצאת במקום מאוד טוב ובריא. עברתי תהליך מאוד ארוך איתו והוא איש טוב. את ראית, הוא צבעוני כל כך ואין לי ספק שזה ממנו, המשחק, הצבעוניות, יש לי עסק פרטי של סטיילינג במקביל למשחק, אני מלבישה לקוחות ולא מערבבת את זה עם התעשייה בכלל. זה גם ממנו, הוא מרצה לי איך להתאים את הנייבי-בלו עם השוקינג-יילו".
הוא מככב באינסטגרם שלך.
"אנשים מתים שאנחנו נעשה סדרה יחד אבל אני מפחדת שהוא יגנוב לי את הבמה. תמיד אמרתי לעצמי שאסור לו להתפרסם לפני".
את יכולה לסכם במשפט את התהליך שעברת כדי להגיע איתו ליחסים בריאים?
"זה בעיקר להבין מה יש מול העיניים, לקבל אותו ולהבין שאנשים עוברים שינויים אבל הם לא משתנים, ולעשות הכי טוב ממה שיש, כי אלו הם האנשים הכי קרובים לליבי ואני אוהבת אותם. אני לא עברתי חיים קשים. זה היה מורכב, כמו בכל משפחה, אבל אני לא קורבן. ואת ההבנה שזה מה שיש לקחתי לעוד מקומות בחיים. אם זה תפקיד לא טוב שאתה מקבל או משהו שלא רצית, מחשבה על חבר, לפעמים אתה פשוט זורם".
