התהייה איך ייראה היום שבו הבינה המלאכותית תפסיק לעבוד בשבילנו ואנחנו נתחיל לעבוד בשבילה, הולכת ותופסת תאוצה ככל שהבינה הנ"ל רוכשת עוד ועוד כישורים ויכולות. כרגע היא עדיין מציירת לנו ציורים יפים או כותבת במקומנו עבודות סמינריון קצרות, אבל מתישהו, כמו כולנו, היא תרצה קצת יותר, ובהתחשב בטבע האדם יהיו מספיק אנשים שישמחו להעניק לה את הזכות לקבל החלטות משמעותיות במקומם. גברת דייוויס היא בינה מלאכותית כזאת, שהצליחה להשתלט רוב בני האדם בעולם, לשכנע אותם שכבר אין מלחמות ורעב ולהפוך אותם, באמצעות אוזניית בלוטות' קטנה, ליצורים צייתנים, עולצים ושמחים בחלקם. היא מעניקה משמעות לחייהם באמצעות משימות קטנות ומטופשות ומשכנעת אותם שהם היחידים שמסוגלים לבצע אותן, ושמתפקידם להציל את העולם.
"גברת דייוויס" - טריילר
(קרדיט: באדיבות פיקוק)
אבל לא כולם קיבלו על עצמם את עולה של גברת דייוויס. סימון, נזירה שנשואה לישו (ליטרלי!) ומחלטרת כמוקיעת נוכלי-קוסמות, מסרבת להתמסר לבינה (שמכונה גם 'האלגוריתם') בעקבות מקרה מצער שהביא למותו של אביה כשהייתה ילדה. היא נמלטה לחיקה של בינה מלאכותית שתלטנית אחרת, להלן הנצרות, התחתנה עם ישו וחיה במנזר עד שידה של גברת דיוויס השיגה אותה גם שם. במהלך המנוסה שלה סימון פוגשת בחבר ותיק, ווילי, שהקים תנועת התנגדות משלו לגברת דייוויס.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
ווילי משכנע אותה להיעתר למשימה שמטילה עליה הבינה המלאכותית, להלן להשיג את הגביע הקדוש, שכלל לא ברור אם הוא אכן קיים, כדי לשמש כמרגלת. לאחר שיגיעו באמצעותה לשרתים הראשיים, הם יוכלו לכבות אותה משם. ווילי וסימון חולקים עבר רומנטי ופלאשבקים ממנו ומהילדות של סימון משולבים בסדרה כדי להסביר את המניעים של שניהם. אם אתם מצליחים לדמיין את העלילה הזאת מולבשת על פיגומים שנעים בין קומדיה מונטי-פייתונית לדרמת תהיות פנטסטית על חשיבותו של הרצון החופשי, אז ברכותיי, אתם בשלים ל"גברת דייוויס", שעלתה בשבוע שעבר בפיקוק, שירות הסטרימינג של NBC, ותגיע ב-24 במאי גם ל-yes.
"גברת דיוויס" יוצרת את הרושם שמישהו שם למעלה באמת משקיע מחשבה במצוקת הזמן שלכם. בהבנה המצערת שלעולם לא תספיקו לצפות בכל הסדרות שתרצו, נוכח הבופה המוגזם של תוכן טלוויזיוני שמציע העשור הזה, בופה שהולך ומתרחב. אז הנה פתרון מעניין, לא אידיאלי, אבל יצירתי: סדרה שמורכבת מכמה ז'אנרים, ושגם אותם היא לא ממהרת לחשוף. לרגעים היא לוקחת את עצמה מאוד ברצינות, בחלקים אחרים היא כמעט מטופשת, עם רפרורים ל"ביג לובובסקי", מרדפי אופנועים מגוחכים ודיאלוגים קרי רוח. מדי פעם היא עורכת גיחות לסלפסטיק אלימות מדממת, ולוקח לה לפחות פרק וחצי להיכנס לאיזשהו תלם.
נכון, יש סיכון מסוים בלקיחת הזמן לפני שמספקים לצופה ציר ברור להישען עליו, ו"גברת דייוויס" לקחה לעצמה את הפריווילגיה הזו משום שהיא מגיעה עם שמות מבטיחים, שימשכו לפחות חלק מהצופים ויסייעו להם לצלוח את הפתיחה עד להתמסרות מלאה. יוצרי הסדרה הם דיימון לינדולף ("השומרים", "הנותרים" וגם מי שייזכר כאיש שכתב את הסוף של "אבודים" ומסרב להתנצל עליו) וטרה הרננדז ("המפץ הגדול" ו"שלדון הצעיר"), ובתפקיד הראשי בטי גילפין ("GLOW") בתפקיד ליזי-סימון וג'ייק מקדורמן כווילי. כריס דיאמנטופולוס (לנצח ראס האנמן, הנמסיס של ריצ'ארד מ"עמק הסיליקון") מגלם את בן הברית המוטרף מעט של ווילי ונותן כהרגלו הופעה קומית נהדרת.
גם אחרי צפיה בארבעה פרקים שכבר שוחררו עדיין לא ברור מה בדיוק רוצה גברת דיוויס או מה היא בעצם עושה חוץ מללחוש לאנשים באוזן, אבל המסר על האנשים הקטנים שיעשו הכול כדי להשיג לעצמם הולוגרמה של כנפיים, הפרס הקטן שהאלגוריתם מחלק למי שעומד במשימות שלה, מתכתב מצוין עם העידן הנוכחי בו אילון מאסק עדיין משחק בווי כחול בזמן שהחללית שלו מתפוצצת רגע לאחר השיגור. זה גם לא מזיק שכל השחקנים (כולל דייוויד ארקט כאבא של סימון, אליזבת מארוול כאמא שלה ואנדי מקווין כג'יזס פאקינג כרייסט) אבל בעיקר גילפין משחקים נפלא. גילפין מוכיחה שלא משנה איזה קצוות משונים ישתרבבו להגדרת הדמות שלה - קומיים, נוגים או אנרגטיים, היא עדיין תצליח לבנות מהם דמות אחת אמינה. מעבר לזה, מרגע שסימון יוצאת למסע הגביע הקדוש שלה הסיפור הולך ומתגבש, וגם הוא סוריאליסטי באופן מוגזם לא פעם הוא עדיין מושך ומקורי להפליא. באחד הראיונות סיפר מקדורמן שרוב שירותי הסטרימינג דחו את הסדרה בגלל הביקורת שלה על האלגוריתם, שעומד בבסיס התפעול שלהם, אבל "גברת דייוויס" היא ההוכחה שלפחות בינתיים ידו של האדם עדיין על העליונה.
