מה עבר על בני נוער מעוטף עזה כשהסתתרו בממ"ד בבוקר 7 באוקטובר, בזמן שהחלה מתקפת הפתע של חמאס? מה שהחל כאזעקת צבע אדום "שגרתית" הפך מהר מאוד לדיווחים על נרצחים וחטופים בישובים - בהם גם חברים קרובים - וכל המידע זורם אל חדר אחד קטן, שמעברו השני מחבלים מנסים לפרוץ את הדלת. זוהי עלילת "אוקטובר", מותחן פסיכולוגי בן 20 דקות שיצרו ארבעה בוגרי כיתה י"ב מיישובי המועצה האזורית אשכול - אולם זה גם סיפור חייהם. צפו בסרט המלא:
"אוקטובר" – הסרט
(קרדיט: מגמת תקשורת, "נופי הבשור")
הסרט, שנעשה במסגרת עבודת הגמר של מגמת קולנוע בבית הספר "נופי הבשור", נוצר על ידי מטר ציטרנוביץ' (18) מקיבוץ אורים שכתב את התסריט, זיו טמסות (18) ממושב ישע ששימש כעורך, מתן דישי (18) מקיבוץ ניר יצחק שהפיק את הסרט ומככב בו כשחקן הראשי, וגרישה סמירנוב (18) תושב ישע, שמשחק בו אף הוא. במהלך טבח 7 באוקטובר, ארבעת בני הנוער חוו על בשרם את מתקפת הטרור, כשלחלקם המחבלים אף פלשו אל תוך הישובים. בתום חודשי עבודה ארוכים, הסרט יצא לפני מספר ימים לאור ואף עלה לגמר הארצי בתחרות של מגמות קולנוע בישראל. אולם עבורם - הוא הרבה יותר מזה.
"עבורי, יצירת הסרט הזה זאת הגשמה אישית, ולא רק עבודת גמר שנשכחת. מבחינתי זה תיעוד היסטורי חשוב", סיפר סיטרנוביץ' בשיחה עם ynet, "הסרט מדבר על שני נערים שנתקעו בממ"ד ב-7 באוקטובר, והוא בא להציג את מה שהאנשים היו צריכים לעבור שם: הפחד, האי-ודאות, הדיווחים על שמות הנרצחים והחטופים ועוד. למעשה, זאת עלילה שמתחילה במצב ביטחוני רגיל כמו שמכירים תושבי עוטף עזה, אבל לאט לאט מתגלה כאסון - בדיוק כמו שהיה.
"בחרנו להציג את הסיטואציה בצורה רכה יותר, למרות שבמציאות זה היה הרבה יותר אכזרי. זה מותחן פסיכולוגי, שמתמקד במה שהנערים עוברים בתוך הממ"ד, ופחות במה שקורה בחוץ. למעשה, הם מנסים לתקשר דרך ווטצאפ, נבהלים, מנסים להירגע, שוב נלחצים, בזמן שמחבלים שוב מנסים לפתוח את דלת הממ"ד - וכל הזמן הזה הם מקבלים דיווחים על נרצחים וחטופים, חברים שלהם. במקרה הזה עשינו בחירה שלא להראות מחבל, כי זה לא הרעיון של הסרט. המטרה היא להראות לצופה מה עבר על האנשים עצמם".
עוד סיפר ציטרנוביץ' כי "הנערים בממ"ד מעלים הרבה מאוד שאלות כיצד להתמודד עם הסיטואציה - אם לברוח או להישאר, למשל, אבל כל זה מבלי לדבר. זה עובר דרך המצלמה. במהלך ההפקה דיברתי עם כל מיני חברים שהיו בממ"ד ועברו שם שעות קשות, אספתי עדויות. מי שסייעה לי הרבה זו שלי מאיר מקיבוץ נירים, שאביה דורון ואחותה מור נרצחו. כשפנינו לאנשים ואספנו עדויות אמרנו מראש שאנחנו הולכים לכתוב תסריט חדש, ולא אחד לאחד כפי שהיה במציאות. בסופו של דבר הגענו לגרסה של הסרט שבחרנו. העבודה תמיד הייתה יחד עם האנשים שעברו את זה".
ואיך התגובות? "ממש טובות", הוא מעיד, "אנשים מהעוטף שראו את הסרט סיפרו לי שזה גרם להם לבוא ולדבר - אולי בפעם הראשונה - על מה שעבר עליהם".
