פסטיבל תיאטרון קצר, שמתקיים בסוף השבוע הנוכחי (28-30.12) בצוותא זו הפעם ה-25, הפך כבר מזמן לחגיגת פרינג', שבה התיאטרון יכול להתפרע ולעולל לעצמו כל מעשה מגונה שבא לו - ולגרום לקהל לא להפסיק לצחוק, גם אם ההצגות נגועות לפעמים בבוסריות. מדובר בשני מקצרונים של ארבע הצגות בנות כ-20 דקות - שכשהן טובות, ואלו שראיתי היו בהחלט טובות, אתה אומר לעצמך: "איזה כיף שהגודל לא קובע". במציאות האיומה שבה אנחנו חיים, אפשר היה לצחוק ולהתרפק לשעה וחצי על מה שעוללו השחקנים והיוצרים ולא להרגיש אשמים שהפסקנו לרגע לבכות. כשאתה יוצא מהאולם והסלולרי שלך שולח לך תזכורות בלתי פוסקות מהעולם הפצוע והאמיתי, אתה מייחל שלפחות חלק מרוח הנעורים המופרעת הזאת שראית על הבמה תמצא את מקומה גם בתיאטראות הגדולים, שזקוקים לפעמים לניעור רציני.
גלריית הדמויות ההזויות בהצגות הפסטיבל שראיתי כוללת שלוש שחקניות של תפקידים זניחים שלעולם לא יזכו ליותר מכמה שברי משפטים אומללים, מלך שאינו מסוגל להגיד לאישה "אני אוהב אותך", שני שוטרים שמגיעים למרתף כדי להתחקות אחר מעשי פשיעה נוראים נגד המדינה, ואת הצגת הילדים המהפכנית שמתעסקת בזרע על מכנסיו של הילד איתמר האומלל.
"אין תפקידים קטנים", שכתבה יעל טל-אופק וביימה אלה ניקולייבסקי, מתרחשת בחדר ההלבשה של הקלאסיקה המדוברת של השנה, "מלחמה ועונשו", שחוגגת את הצגות ה-100 שלה. בחדר ההלבשה הכי רחוק מהבמה מצטופפות שחקניות א' ב' ו-ג' שמגלמות בהצגה, ובעצם תמיד, תפקידים עם מעט מילים והרבה חילופים. לא' ו-ב' הצעירות יש עדיין חלומות לגנוב מתישהו את ההצגה, כש-ג' הישישה, שכבר חוותה הטרדות מיניות, ויתרה כבר מזמן על החלומות הגדולים ועל ההכרה. טוב לה, או לא, במה שהיא - ושהעולם יתהפך. המחזה החמוד הזה צוחק לא מעט על עולם התיאטרון שלנו, שלוקח את עצמו ברצינות רבה גם כשהוא בינוני ומסחרי לעייפה, לועג לשמות ההצגות כמו "ביקור הגברת הקירחת", ועושה מטעמים משם הבמאי החשוב שכביכול יושב בקהל לצפות בשחקניות, שהוא לא אחר מאשר גבי שביזון (הכוונה כמובן לבמאי הקולנוע שבי גביזון). לפחות ב-20 הדקות המצחיקות האלו, שלוש השחקניות שאיש לא שמע עליהן הופכות לשחקניות הראשיות בסרט שהן חיות בו. ענבר דנון, מעיין תורג'מן ונילי צרויה (בערבים הבאים תחליף את צרויה סנדרה שדה), מוכיחות שבאמת אין תפקידים קטנים, כשברקע נשמע קולם של קרן מור ומנשה נוי, שכביכול משחקים בקלאסיקה המדוברת.
גיל צ'רנוביץ' כתב את "המלך לא שקט" (הבימוי הוא של רועי מליח רשף) על מלך שאינו מסוגל להביע רוך ועדינות ולהגיד לאישה שפגש שהוא אוהב אותה. הוא כל כך חרד שלא יצליח במשימה, שהוא רוצה את זה בכתב. מאחר והוא המלך, הוא שוכר מחזאי שיכתוב עבורו כל דבר שיקרה וכל מילה שתיאמר. ניר קרני, נעה יהודאי (עם שפת הגוף וההבעות המצחיקות), שלו גלבר וליאור אביבי מלאי חן וכישרון. גם כאן תמצאו רמיזות למה שעשוי לקרות כאן: כשהמלך נכשל במשימה, הוא יכול לגרום למלחמה.
את ההצגה המופרעת מכולן, "מי גמר על איתמר?", רקחו יוסי ירום וגיא ברהמס וביים עמרי הכהן, ומצחיקים בה עד דמעות השחקנים אילון פרבר, כרמל נצר, המחזאי והשחקן גור קורן (יאללה, תחזור קצת לשחק, זה קורע מצחוק), נדב בושם, ודליה מזור האחת והיחידה בתפקיד אורח. מדובר בסיפור שמעולם לא סופר על מאחורי הקלעים של הצגת הילדים המהפכנית "מי גמר על איתמר", ויש בה מנהל תיאטרון ילדים נואש שממש חייב להציל את התיאטרון שלו, מהמר על חומר שנוי במחלוקת ושוכר במאי פרינג' שלא מוכן להתפשר על האמנות שלו - פארודיה על הבמאים והמורים למשחק שיש בהם בעיקר יומרה ורודנות, וגורמים לטראומות אצל פרחי המשחק בניסיון ליצור אמנות טוטאלית. הבמאי דוחק בשחקן הראשי להתחבר לדמותו של הילד איתמר ומסעו לגילוי התעלומה מאין הגיע הכתם הלבן על מכנסי הפיג'מה שלו - עד לסוף המר והמפתיע.
את "חומר מסוכן", הקינוח של המקצרון הזה, שיש בו אמירה על היחסים בין האמנות למה שקורה מסביב, כתבה גל צ'פסקי המוכשרת, נמרוד דנישמן ביים ומשחקים בה היטב חן גרטי, יריב קוק, נועה גולדברג ואורי סממה. שני שוטרים מגוחכים מגיעים למרתף בעקבות מידע מודיעיני מהימן: במקום הזה מתקיימים מעשי פשיעה חמורים שאין לתאר נגד המדינה. הם מוצאים במרתף שני סוחרי סמים, דגי רקק אומללים, אבל משהו עדיין מריח להם מסריח מעבר לשורות הקוק שמצאו שם, ולכן הם ממשיכים לחקור רק כדי לגלות שבהחלט נעשה שם הפשע החמור ביותר שניתן להעלות על הדעת - תיאטרון. והאמירה ברורה: אל תופתעו אם בעתיד לא כל כך רחוק, עלילת המחזה הזה עלולה להפוך למציאות. חבל שלא היו בפסטיבל יותר מחזות שמנסים להעביר ביקורת על החברה והפוליטיקה – הזמן מן הסתם לא הספיק לכך – אבל לא היה בכך כדי לפגום בהנאה.
בצוותא 2 הוצג מקצרון של מדע בדיוני – ארבע הצגות על עולמות מקבילים, על העתיד הרחוק והלא כל כך רחוק. גם בחוץ ובכניסה לא היה משעמם כשהסטודנטיות והסטודנטים של בית למשחק של סמינר הקיבוצים השתלטו על המרחב הציבורי של צוותא. המנהלות האמנותיות של הפסטיבל המצליח הן תמר קינן, מהבמאיות העסוקות ביותר כיום, ונועה שכטר. על בימוי ומשחק המעברונים השובבים שבין ההצגות אחראים אור בוטבול ועומרי הכהן.
