לפני כשבועיים וחצי, כשהוכרזו המועמדים לפרס האוסקר, פול ג'יאמטי ישן. לא כל כך מפתיע בהתחשב בעובדה שההכרזה נערכה די מוקדם - ב-8:00 בבוקר שעון ניו יורק, שם נמצא ביתו, אך ניתן לחשוב שאירוע בסדר הגודל הזה היה אמור לכל הפחות להוציא אותו מהמיטה. בכל זאת, לא כל יום שחקן, כל שחקן שהוא, זוכה למועמדות בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר - ועבור ג'יאמטי הפעם זה היה המצב.
כמעט 20 שנה חלפו מאז ששמו של ג'יאמטי נכנס לרשימה היוקרתית, אז בקטגוריית שחקן המשנה בסרטו של רון האוורד, "סינדרלה מן" (2006). הפעם הוא זכה להוביל את הקומדיה הקטנה והנהדרת של אלכסנדר פיין "נשארים לחג", ועל פי סוכנויות ההימורים לג'יאמטי יש סיכוי אמיתי לסיים עם הפסלון ביד ב-10 במרץ.
"ישנתי, המנהל שלי העיר אותי. אני חיית לילה. אני נשאר ער עד מאוחר", הוא סיפר מיד לאחר מכן ל"הוליווד ריפורטר". "אמרתי לעצמי 'אני פשוט הולך להתעלם מזה. מישהו כבר ידאג לספר לי מה קרה'. האמת שהייתי המום. אני עדיין המום. אני עדיין מנסה לקלוט את זה. לא הייתי צריך להתקשר ולספר לאף אחד - כולם התחילו להתקשר אליי, זה היה נפלא".
צפו בריאיון המיוחד
ג'יאמטי, אחד השחקנים העסוקים ביותר בתעשייה, סיים באוקטובר האחרון מסע שארך שבע שנים, כששיחק בתפקיד הראשי בסדרה "מיליארדים" מבית שואוטיים, שם הוא גילם את הפרקליט הקשוח צ'רלס רודס. למעשה, זו אחת הסיבות שלקח לו כשני עשורים לאחד מחדש כוחות עם פיין, אחרי שהשניים שיתפו יחד פעולה ב"דרכים צדדיות", שעליו פיין עצמו קיבל אוסקר על התסריט המעובד הטוב ביותר.
"אני באמת אוהב לעבוד איתו", אומר ג'יאטמי ל-ynet בריאיון מיוחד שהתקיים בלונדון טרם יציאת הסרט לאקרנים ומסביר מדוע לקח להם כל כך הרבה זמן. "זה לא היה כי לא ניסיתי. דיברנו על כל מיני פרויקטים שונים, אפילו הייתי אמור להיות בסרט שלו 'לחיות בקטן', אבל זה לא הסתדר. את 'נשארים לחג' ניסינו לעשות במשך זמן רב, ופשוט לא יכולנו כי לוח הזמנים שלי היה כל כך מטורף, כי הייתי ב'מיליארדים'".
אתה כל כך עסוק כמו שאמרת, אתה עובר מדבר אחד לאחר ואז "מיליארדים" שרצה במשך...
נצח
כל כך הרבה עונות, ועכשיו היא הסתיימה. אבל עדיין יש בך, ואני צפיתי בך, עדיין יש בך את...
"יש בי את האש?".
כן.
"עדיין יש בי את האש? וואו! זה שקר, הכול שקרים. הכול הונאה ושקרים", הוא צוחק ומוסיף, "האמת היא שכן. אני חושב שכן. אני מתחיל קצת להתעייף, אני מתחיל קצת להזדקן, והייתי רוצה להאט מעט. יש לי חבר שאומר שאני נהגתי לעשן בשרשרת פרויקטים, אחד אחרי השני. אז בהחלט יהיה נחמד להאט קצת".
איך אתה שומר על אותה אש בוערת? זה קשור לאיך שאתה בוחר תפקיד?
"אולי, כנראה. אני לא מרגיש שאי פעם עשיתי משהו רק בשביל הכסף או משהו כזה, תמיד יש היגיון לבחירה שלי. ובכל פעם שאני מתחיל להרגיש שנמאס לי ואני לא רוצה לעשות את זה שוב, משהו חדש צץ, ואני אומר לעצמי 'אה, אני רוצה לעשות את זה. זה נראה כיף'".
ואם תקבל הצעה לעוד תפקיד בטלוויזיה, אבל אתה יודע שזה יימשך עוד שבע שנים מהחיים שלך, האם אתה תעשה את זה?
"לא, בשום פנים ופאקינג אופן לא. לא, אין סיכוי. מה שעשיתי ב'מיליארדים' היה נהדר, אני שמח שעשיתי את זה, אבל לא הייתי יכול לעשות את זה שוב, לא. ארוך מדי".
"נשארים לחג" אומנם צולם בשנים האחרונות, אך מרגיש, נראה ומתרחש בתחילת שנות ה-70, ליתר דיוק בין דצמבר 1970 לינואר 1971. הוא עוקב אחר פול האנהם, מורה להיסטוריה עתיקה בבארטון, בית ספר לילדי האלפיון העליון - כזה שנועד להכין אותם לקראת לימודים באחד הקולג'ים היוקרתיים ברחבי ארצות הברית. ההורים, רובם אנשים חזקים ובעלי השפעה, גם נמצאים ברשימת התורמים של המוסד המוערך - ובתמורה בית הספר מעביר בקלות את ילדיהם בציונים גבוהים. האנהם מסרב להתיישר לפי הנורמות המקובלות ומתייחס לעבודתו ברצינות ולא מוכן להתגמש, מה שהופך אותו לשנוא על ידי המורים והתלמידים גם יחד.
עקב העובדה שאין לו משפחה, הוא נאלץ/מסכים להישאר בבית הספר לאורך חופשת החגים יחד עם תלמיד אחד (דומיניק ססה בתפקידו הראשון בקולנוע), שכנראה, לפחות למראית עין, שונא אותו יותר מכולם ועם מרי (דה-ויין ג'וי רנדלוף), מנהלת צוות הקפיטריה של המקום, שבמטרה לשלם על לימודיו במקום, בנה התגייס לצבא ונהרג בווייטנאם.
"נשארים לחג" – טריילר
"ברוב הזמן זה היה רק שנינו או שלושתנו, ואלכסנדר (פיין) סוג של גורם לזה להרגיש כך בכל מקרה", נזכר ג'יאמטי בצילומים. "הכול מאוד רגוע, מאוד שליו, מאוד אינטימי. הוא שומר על הצוות קטן וכל מיני דברים בסגנון, אז זה מרגיש כמו מחזה או משהו, זה לא מרגיש כמו סרט".
האנהם מתחיל את הסרט כדמות נלעגת, שנואה ומרירה ומסיים אותה בצורה אחרת לחלוטין, ואחד מסודות הקסם של "נשארים לחג" זה הוא. "הדמות הייתה נהדרת ומצחיקה", טוען ג'יאמטי. "אני חושב שהשורות שלה מצחיקות, ואני חושב שטיפוסים כאלו, כל כך אובססיביים, כל כך נרקיסיסטים, הם מצחיקים. זו פשוט דמות נהדרת. אני חושב שהוא מצחיק, והוא חושב שהוא מצחיק. אני אוהב אותו למען האמת, אני לא חושב שהוא מניאק מוחלט, אני דווקא חושב שהוא סוג של בחור טוב בדרכים מסוימת. יש לו ביצים. זאת אומרת, יש לו עקרונות והוא עומד על שלו מול כל האנשים האלו, זה באמת די נהדר".
לצד ג'יאמטי והתגלית ססה נמצאת כאמור גם דה-ויין ג'וי רנדולף ("רק רוצחים בבניין"), שמספקת תצוגת משחק מרשימה, כזו שסידרה לה כבר זכייה בגלובוס הזהב ומועמדות מוצדקת לחלוטין לאוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה - וקשה לראות שחקנית אחרת גוברת עליה במאבק על הפסלון השנה.
4 צפייה בגלריה
"הייתה לנו שפה משותפת, זה נתן לי תחושה של ביטחון". ג'וי רנדולף וג'יאמטי ב"נשארים לחג"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרנטיינמנט)
"יש המון רבדים במרי. לפעמים היא למעלה, לפעמים היא למטה, אבל זה אמיתי - אני מרגישה שכך אנשים מתנהגים כשהם עוברים תקופה קשה כמוה", אומרת ל-ynet ג'וי רנדולף. "יש רגעים שבהם הם רוצים לחלוק עם כולם את המחשבות שלהם, ויש רגעים שבהם שומרים אותן לעצמם. ניסיתי לחבר את החלקים האלו יחד ולהציב אותם במקומות שבהם זה היה הגיוני ואז להשאיר את זה פתוח ולהגיב למה שאני מקבלת ממי שאיתי על הסט".
היא מעולם לא עבדה לפני כן עם ג'יאמטי, אבל כן הרגישה קשר מיוחד, שבהחלט עזר לשניים במהלך הצילומים - ונעצה את הסיבה בכך ששניהם למדו בבית הספר לדרמה של אוניברסיטת ייל, למרות שזה קרה בהפרש של 17 שנים.
"אני לא ידעתי אם זה באמת ישנה, כי בכל זאת למדנו בתקופות שנות, אבל כבר בסצנה הראשונה הסתכלנו אחד על השני והייתה מעין הבנה בינינו, זה היה די מוזר - כאילו הייתה לנו איזו שפה משותפת. זה נתן לי איזו תחושה של ביטחון על הסט של משהו מוכר. ידעתי שלמדנו באותו מקום, אבל לא חשבתי שזה באמת ישנה משהו, וזה שינה".
