קשה לומר שאפל TV פלוס היא היהלום בכתר של חברת אפל. אומנם זה שירות הסטרימינג הראשון שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, אך בגלל שהסרט הזוכה היה הדרמה הסתמית CODA מ-2021, והזכייה התרחשה בשנה שבה מגפת הקורונה שיתקה את הוליווד, ההישג צריך להיתפס בפרופורציות המאוד-מוגבלות שלו. הסרטים היוקרתיים שמפיקה אפל TV פלוס (לעיתים בשותפות עם חברת פרמאונט) זכו לחלון הפצה קולנועי לשם קידומם, אך החלון הזה נטרק פעם אחר פעם על האצבעות של המנכ"ל טים קוק.
"זאבים" - טריילר
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
בשנה האחרונה הייתה הפצה קולנועית מקרטעת ל"נפוליאון" של רידלי סקוט, הכישלון המהדהד של מותחן הריגול "ארגייל: סוכן חשאי" של מת'יו ווהן, והקומדיה הרומנטית "קח אותי לירח" שלא משכה את קהל הרחב חרף הנוכחות של צ'אנינג טייטום וסקרלט ג'והנסון. כולם סרטים גרועים, וכולם נכשלו בצדק, אבל כמה מביך שהדבר התרחש בפרהסיה של קופות בתי הקולנוע ולא בין הקירות הדיסקרטיים של פלטפורמת השידור. לכן היה הגיון רב בהחלטה לא לחזור על הטעות ולא להפיץ את "זאבים" (Wolfs) בבתי הקולנוע.
"זאבים" הוא קומדיית פעולה בכיכובם של בראד פיט וג'ורג קלוני. שני גברים בתחילת העשור השביעי לחייהם (פיט בן 60 וקלוני 63) שעדיין שופעים כריזמה שמאפשרת לתייג אותם באופן אוטומטי כ"כוכבי קולנוע". אך אם הקריטריון לכוכבות קולנוע הוא היכולת שלהם להוביל סרטים להצלחות קופתיות משמעותיות, הרי שיש קושי בקביעה אוטומטית זו. הפעם האחרונה שפיט הוביל סרט להצלחה כלכלית משמעותית הייתה ב"היו זמנים בהוליווד" (2019), אבל שם היו מעורבים גם טרנטינו וליאונרדו דקפריו ("רכבת הקליע" מ-2022 הצליח אבל במידה בינונית). כדי לעמוד בקריטריון באופן מלא צריך להרחיק עד "מלחמת העולם Z" מ-2013 שהרוויח מעל חצי מיליארד דולר.
3 צפייה בגלריה
קלוני ופיט הם מקור גאווה עבור סרטים שבהם מנסה להשתבח שירות סטרימינג. מתוך "זאבים"
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
במקרה של קלוני, שמעדיף בשנים האחרונות את מלאכת הבימוי על המשחק, צריך להרחיק עד "היורשים" (2011) של אלכסנדר פיין, הפקה צנועה שקלוני הוביל להכנסות שמגרדות את ה-200 מיליון דולר. אבל הכנסות בקופות הן כמובן לא הכול. השניים מזוהים עם דימויי גבריות שהיא עדיין מאוד נחשקת, וקל להשתמש בהם כפרזנטורים אפקטיביים בפרסומות או כמקור גאווה עבור סרטים שבהם מנסה להשתבח שירות סטרימינג.
"זאבים" מותנע רק על ידי הכריזמה של הכוכבים - אבל זה ממש לא מספיק. כריזמה היא תבלין רב-עוצמה, אך מאכל שאין בו דבר מלבד תבלין לא יכול להיחשב למוצלח. הבמאי והתסריטאי הוא ג'ון וואטס שביים את הטרילוגיה האחרונה של סרטי ספיידרמן (2017-21). כשוואטס לא פועל תחת החסות של מארוול והדמות האיקונית של גיבור-העל האהוב, הכישורים שלו לא מצדיקים תשומת לב מיוחדת.
הסרט נפתח בסוויטה של מלון ניו יורקי שעולה 10,000 דולר ללילה. התובעת המחוזית מרגרט (איימי ראיין) החליטה להשתובב עם בחור צעיר (אוסטין אברמס) שאותו פגשה באקראי. אבל הוא, ברגע של טשטוש וחוסר קואורדינציה, התרסק לתוך שולחן זכוכית שהיה ליד המיטה, וכעת שוכב מת ליד המיטה. הקריירה שלה והמשפחה שלה על סף חורבן, והיא מחליטה להתקשר ל"פיקסר" - בעל מקצוע מסתורי שאמור להיות מצויד בכישורים הייחודיים שמאפשרים לצאת ממשבר כזה בשלום.
ג'ורג קלוני מגלם את האדם שאותו מרגרט הזמינה. אין לו שם כי הוא פועל בעולם הצללים בדיסקרטיות מוחלטת והוא מפגין את הביטחון של מקצוען שיכול לפתור כל בעיה. בעודו מתחיל להשתלט על העניינים מגיע לחדר אדם נוסף - עוד פיקסר נטול שם בגילומו של בראד פיט. הוא נשלח על ידי בעלת בית המלון הקרויה פאם (הקול הוא של פרנסס מקדרמונד) שפועלת כדי למנוע את הכתמת שמו.
תוך זמן קצר הדמות של מרגרט נעלמת מהעלילה, ואנו נותרים עם מה שיהפוך להיות הדבר העיקרי שיוצג בסרט - האינטראקציה בין שני הפיקסרים. שני גברים שלא מכירים זה את זה, אבל עוסקים באותו מקצוע ייחודי בהצלחה רבה. זו דינמיקה שבה הדמות שקלוני מגלם היא הרצינית וזו שפיט מגלם מקניטה אותו. אבל ביסודו של דבר אלו דמויות מאוד דומות, ולכן כל היחסים ביניהן נשארים בגבולות מאוד צפויים, במה שהופך לסוג של "באדי מובי".
סרטי "באדי מובי" מוצלחים הם קצת כמו קומדיה רומנטית אפלטונית. שני גברים שונים באופיים, שלא לומר מנוגדים, נקלעים בעל כורחם לסיטואציה שהופכת אותם לתלויים זה בזה. בהדרגה, בעיקר בזכות ההרפתקאות שאותן הם חולקים, מתפתחת ביניהם חברות, או, לכל הפחות, קרבה רגשית. בשונה ממתכונת זו, ב"זאבים" הבדיחה העיקרית (והנשחקת עד תום) היא הדמיון בין הדמויות. כלומר, הסיטואציה היא סטאטית ביסודה, עם שתי דמויות שטוחות שהחיכוך ביניהן לא מעמיק או מתפתח למקום לא צפוי במהלך הסרט. אנו נשארים עם בראד פיט מקניט את ג'ורג קלוני, והאחרון שמגיב בדרגה כזו או אחרת של זעם שקט שאמורה להיות משעשעת.
3 צפייה בגלריה
שתי דמויות שטוחות שהחיכוך ביניהן לא מעמיק או מתפתח. מתוך "זאבים"
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
רבים מהצופים יידעו שקלוני ופיט הם חברים קרובים מזה שנים רבות. לרבים מהצופים תהיה גם הכרות עם הופעות משותפות קודמות שלהם, בעיקר בטרילוגיית הפעולה-פשע הקומית של "אושן 11/12/13" (2001-7). ועל זה הבמאי וואטס ואפל TV פלוס בונים. "זאבים" כלל לא מנסה להטמיע את השחקנים בתוך הסיטואציה (דבר שהוא ממילא קשה ל"כוכבי קולנוע"), אלא משתמש באופן עצל בהשפרצת הכריזמה הנינוחה, בדרך שנושאת ניחוח של זחיחות.
העלילה מתקדמת בעצלתיים, כי ניתן לסמוך על כך שהכריזמה תניע סצנות סטאטיות (היא לא ממש מצליחה), ותצליח להתגבר על הדיאלוגים הלא-מבריקים (היא לא). החפיפניקיות שורה גם על המרחב העירוני המוצג, שהוא "ניו יורק" כמעט מופשטת מאלמנטים לוקאליים, וריקה באופן מוזר למדי מבני אדם. כנראה שאחרי התשלום לשני הכוכבים לא נותר תקציב לניצבים. יש לציין חיסכון נוסף ומביך למדי: הנוכחות של פרסומות לא ממש סמויות לאורך הסרט, ובעיקר לפחיות קוקה קולה אדומות שתופסות מקום של כבוד בפריים. בקיצור, באפל TV פלוס מתהדרים בג'ורג קלוני ובבראד פיט, אבל מוכרים לכם חלטורה.
