לארוז בימים אלו מזוודה ולעלות על מטוס זה ממש לא עניין של מה בכך; עם סיפורי אימה על תורים של שעות, ביטולי טיסות וגלי חום ברחבי העולם - רבים מתלבטים אם רגיעה בחו"ל באמת שווה את הטרחה. אבל אם תשאלו אותנו תיאטרון זו סיבה מספיק טובה. אז רגע לפני שאתם קונים שוב כרטיסים ל"מלך האריות" או ל"מרשעת", החלטנו ללקט לכם כמה המלצות שאם לא ראיתם עדיין אז אתם לא באמת אוהבים תיאטרון.
המוכר והטוב: "המילטון"
בין אם תחליטו לטוס ללונדון ובין אם לניו יורק, צפייה ב"המילטון" היא תמיד בחירה נכונה. מחזמר הראפ, שייזכר ככל הנראה כמחזמר החשוב ביותר של העשורים האחרונים, ממשיך להציג על הבמות בשתי בירות התיאטרון העולמיות ולצבור עוד ועוד מעריצים מושבעים. מאחורי הלהיט עומד היוצר לין-מנואל מירנדה, מי שגם גילם בעבר את הדמות הראשית - אלכסנדר המילטון, אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית. אם זה לא מספיק משכנע, אז הוא גם זכה ב-11 פרסי טוני וכן בפרס גראמי לאלבום המחזמר הטוב ביותר.
"המילטון", שגם זכה להצלחה טלוויזיונית כשעלה במלואו לפלטפורמה של דיסני+, ידוע רבות בשל הייצוג החברתי המגוון שלו. בעוד האבות המייסדים היו כולם לבנים ולרוב ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, מירנדה בחר ללהק להפקה שחקנים ממוצאים שונים כדוגמת שחורים, היספניים ואסייתים.
מדובר במחזמר הממקסם את החוויה התיאטרלית, עם מוזיקה עדכנית של היפ הופ וראפ, סיפור היסטורי מרתק ופיקנטי, תפאורה מינימליסטית ותלבושות פשוטות, באופן יחסי, המאפשרות לשים את הדגש על הרקדנים המלווים כל סצנה וסצנה. בקיצור, "המילטון" הוא אירוע חובה לכל חובב תיאטרון (וגם לאלו שלא).
איפה מציג: ניו יורק - Richard Rodgers Theatre, לונדון - Victoria Palace Theatre.
ההצגה שאתם באמת צריכים לראות: "האדסטאון"
בעוד שהאינסטינקט הראשוני כשטסים לניו יורק הוא לקנות כרטיסים ל"המילטון", "האדסטאון" היא ההצגה שבאמת כדאי לכם לראות. המחזמר, שמבוסס על הסיפור המיתולוגי היווני של אורפיאוס ואורידיקה, הוא הפנינה האמיתית שמסתתרת בברודוויי.
לפני גלגולו הנוכחי, המחזמר התחיל את דרכו בתיאטרון קטן יחסית בוורמונט ב-2006. במשך יותר מעשור הוא עבר שינויים עד שב-2019 זכה לעלות על במת ברודוויי היוקרתית. באותה שנה זכה בשמונה פרסי טוני, כולל פרס למחזמר הטוב ביותר. זו אחת ההפקות שנפגעו הכי קשה ממגפת הקורונה שפרצה בדיוק כשהחל את דרכו, לכן גם הייתה אחת ההפקות הראשונות שחזרו לבמה, ולמרבה השמחה לרוב גם יופיעו בה השחקנים המקוריים.
5 צפייה בגלריה
אוסף של קולות ייחודיים וסגנון מוזיקלי שעדיין לא שמעתם. מתוך "האדסטאון" בברודוויי
(צילום: AP)
על במת המחזמר ניצבת להקה חיה המבצעת שירי ג'אז, המספרים את סיפורו של אורפיאוס המנסה לחלץ את אהובתו אורידיקה שיורדת אל השאול. הפסקול המוקלט של המחזמר בשירותי הסטרימינג לא עושה לו חסד, ולא מצליח להעביר אפילו במעט את מה שמתחולל על הבמה - אוסף של דמויות בעלות קול ייחודי וסגנון מוזיקלי שכנראה עדיין לא שמעתם באף מחזמר אחר.
איפה מציג: ניו יורק - the Walter Kerr Theatre.
לא עוד אולם תיאטרון: "קברט"
לפני כשנה, רעדה אדמת התיאטרון העולמי כשבווסט אנד הלונדוני החליטו להחיות את אחד ממחזות הזמר המצליחים של כל הזמנים - "קברט".
בצעד ייחודי, החליטו מפיקי המחזמר המחודש למקם אותו בתוך תיאטרון אשר שופץ במטרה להראות כמו מועדון קברט. כבר בכניסה לאולם התיאטרון, היחס לקהל הוא כאילו הוא נכנס לקיט-קאט קלאב המקורי, כשבכניסה מחלקים כוסות שנאפס ומכסים לאנשים את הטלפון עם מדבקה כדי שחלילה לא יצלמו ויהרסו את החוויה לבאים בתור.
תחילה, היו אלו אדי רדמיין ("חיות הפלא והיכן למצוא אותן") וג'סי באקלי ("הבת האפלה") שנכנסו לנעליים של קליף בראדשו וסאלי בולס, אך אלו כבר הספיקו להתחלף בשחקנים המצוינים - פרה פי (Fra Fee) ואיימי לנוקס (שלא קשורה כלל לסולנית יוריתמיקס). ההפקה קבעה שיא כמחזמר שזכה להכי הרבה פרסי אוליבייה אחרי שהועלה מחדש, וכן הוא הראשון לזכות בכל ארבע קטגוריות המשחק.
"קברט", שזכור גם מהפקתו הקולנועית בכיכובה של לייזה מינלי (1972), מתרחש בברלין של שנות ה-30. במרכז עלילתו ישנה מערכת היחסים המורכבת של כוכבת הקברטים סאלי בולס, זמרת אנגלייה שעובדת בקיט-קאט קלאב, והסופר האמריקני קליף בראדשו, כשברקע מתפשט הנאציזם.
איפה מציג: לונדון - Playhouse Theatre.
40 שנים לא משקרות: "עלובי החיים"
כשהוא מחזיק בתואר המחזמר שרץ הכי הרבה שנים ברצף, מאז 1985 - "עלובי החיים" הוא המחזמר הכי טוב של כל הזמנים, לא משנה כמה פעמים תלכו לראות אותו.
"עלובי החיים" הוא פשוט קלאסיקה על זמנית. הסיפור האל-מותי של ויקטור הוגו עוקב אחרי ז'אן ולז'אן שהופך מאסיר, שנכלא לאחר שגנב לחם לאחייניו, לראש עיר נדיב. לאורך חייו הוא נאלץ להסתיר את הזהות אליה הוא נולד תוך שאיש המשטרה הנוקשה ורודף החוק, ז'אבר, מקדיש את חייו לחפש אותו.
"עלובי החיים" היא אחת מאבני הדרך החשובות ביותר בעולם מחזות הזמר שאנחנו מכירים כיום. עם מוזיקה מתוחכמת בסגנון כמעט אופראי, תפאורה מושקעת ומסרים חברתיים על פערי מעמדות, היא כמו היתוותה את עקרונות הבסיס לאיך מחזמר באמת צריך להראות.
מדובר באחת ההפקות המוקפדות והשמורות ביותר בעולם. סר קמרון מקינטוש, מפיק המחזמר, שומר כבר שנים ארוכות על היצירה הזו כשהוא דואג להיות מעורב בכל הפקה בעולם ולא לאפשר שום שינוי מבלי אישורו. גם את השחקנים בגרסה הישראלית, שעלתה לפני שנים אחדות ב"הבימה", הוא אישר אחד אחד לאחר מספר רב של אודישנים.
איפה מציג: לונדון - תיאטרון המלכה (Sondheim Theatre).
לשחוט פרות קדושות: "ספר המורמונים"
זה לא ש"ספר המורמונים" הוא יצירת המופת של התיאטרון העולמי, אבל הוא בהחלט בראש רשימת ההפקות שפשוט כיף לראות. שנון, חד ועם הומור שאין לו גבולות.
המחזמר הסאטירי, שנכתב על ידי היוצרים של סדרת הטלוויזיה המצליחה "סאות'פארק", עוקב אחרי שני נערים מורמונים מיסיונרים שנשלחים לכפר נידח באפריקה על מנת לשכנע את התושבים לאמץ אליהם את הדת. המפגש בין השניים, שמנותקים מהבעיות האמיתיות במקום (עוני, רעב ואיידס), לבין תושבי המקום וכן הגנרל האכזר השולט שם, הוא כר פורה להסתבכויות קומיות וסאטריות המעבירות ביקורת על הניתוק העולמי בכלל והניתוק הדתי והמסיונרי בפרט.
"ספר המורמונים" היא מה שמכונה Crowd Pleaser ("מרצה קהל", בתרגום חופשי) והיא מומלצת מאוד אם פשוט בא לכם להינות. היא משלבת בין דמויות מגוחכות אך מצחיקות, סיטואציות מוקצונות המחזקות את המימד הסאטירי ושירים שנועדו להוות פארודיה על מחזות הזמר הקלאסיים.
איפה מציג: ניו יורק - Eugene O'Neill Theatre, לונדון - Prince of Wales Theatre.
לאלו שפחות חובבים שירה: The Play That Goes Wrong
גם למי שקשה לשמוע שלוש שעות של מוזיקה ושחקנים שרים, הברודוויי והווסט-אנד מספקים מענה. בראש רשימות ההמלצות עומדות ההצגות השונות של קבוצת התיאטרון Mischief.
הקבוצה החלה את דרכה ביצירת תיאטרון קומי מאולתר, אך עם הזמן הפקותיהם השונות תפסו תאוצה. בין ההצגות המצליחות שעליהם הם חתומים ניתן למנות את The Play That Goes Wrong (שמוצג כעת בלונדון ובניו יורק) ו-The Comedy About a Bank Robbery (שכבר ירד מהבמות).
עלילת המחזה מתרחשת לפני כמאה שנה ועוסקת כולה בתעלומת רצח. אך העלילה היא לא העיקר - מדובר בשעתיים של צחוק רצוף עם הומור סלפסטיקי מבוצע היטב, תכסיסים בימתיים ושחקנים עם יכולות פיזיות וקומיות מרשימות.
איפה מציג: ניו יורק - New World Stages, לונדון - Duchess Theatre.
מחוץ לארבעת קירות התיאטרון: Punchdrunk
אם יש משהו חשוב שעולם התיאטרון למד עם השנים, זה שחוויה תיאטרלית יכולה לבוא בהרבה צורות וצבעים. ההפקות של התיאטרון האימרסיבי Punchdrunk מבקשות להכניס אתכם לחוויה הכוללת שוטטות בחלל שלם עם מוקדי התרחשויות רבים.
Sleep No More כבר מזמן ביסס את עצמו כמופע חובה בניו יורק, וכעת יוצריו העלו לו מקבילה לונדונית - The Burnt City. בעוד הראשון היה בנוי סביב מחזות של שייקספיר, The Burnt City עוסק בנפילתה של טרויה. הפרפורמנס בשניהם מבוסס על רעיון דומה ובשניהם הקהל נכנס למבנה ומשוטט בו מבלי שהוא יודע מה צפוי לו.
כשנכנסים למתחם שבו נמצאת כל הפקה, כמו נכנסים ליקום תיאטרלי שלם הכולל אפילו בר קוקטיילים. מדובר בחוויה אינדיבידואלית שבה כל אחד יכול לבחור אחרי מה לעקוב לפי הדמות שמסקרנת אותו או הסצנה שמושכת אותו. כלומר זו לא חייבת להיות חוויה חד פעמית, שכן בכל פעם אפשר להתמקד בהתרחשות אחרת.
במהלך המופע, הקהל משוטט במתחם כשהוא עוטה מסיכה המסתירה את כל הפנים - רעיון המספק לבאים תחושה שהם יכולים להפוך למציצנים אך באנונימיות מוחלטת. חשוב לציין שאלה לא מופעים לכל המשפחה, שכן הם כוללים עירום ותכנים שונים שלא מתאימים לכל אחד ויש להם אפילו הגבלת גיל.
איפה מציג: המופע Sleep No More - ניו יורק, The McKittrick Hotel; המופע The Burnt City - לונדון, One Cartridge Place.
פורסם לראשונה: 12:17, 04.08.22
