קומיקאים שמלוהקים לתפקידים דרמטיים הם כבר פחות הברקת ליהוק אמיצה ויותר ז'אנר שתופס תאוצה. בהתחשב בטוויסט המרענן שמביא איתו קומיקאי לדמות דרמטית, בעיקר כשרוב הקומיקאים חוצים את הנהר הזה בהצלחה, אפשר להבין את הפיתוי שעומד בפני המלהקים. "סיפור אמיתי" (True Story), שעלתה בנטפליקס השבוע, מאפשרת לקומיקאי האמריקני, קוין הארט, לקחת על עצמו תפקיד בדרמת מתח כשהוא מגלם דמות חצי ביוגרפית, אבל הבעיה מגיחה ממקום אחר – היוצרים, שהפשיטו את הארט מהקומדיה שלו, שכחו להביא אל הסיפור את הדרמה.
"סיפור אמיתי"
(באדיבות נטפליקס)
ממש כמו הגיבור שהוא מגלם, קומיקאי שחור מצליח בשם קיד, גם הארט נולד וגדל בפילדלפיה למשפחה לא מתפקדת, עם אח גדול ובעייתי, איתו היה מסוכסך לזמן מה. כמו קיד, גם הארט הצליח להיחלץ מחיי עוני הודות לקומדיה שלו, וגם הוא הרבה להופיע, ממש כמו הדמות שלו בדקות הראשונות של הסדרה, בתוכנית האירוח של אלן דג'נרס. אבל כל האלמנטים המעניינים בביוגרפיה שלו – היחסים שלו עם אחיו (שמגלם ווסלי סנייפס בתצוגת משחק שהיא לא פחות ממהפנטת), המתח האינסופי בין הצורך להיות נחמד למעריצים שלך מול החיים הפרטיים שאתה מנסה לנהל, האופן שבו הכסף מנהל אותנו וכמובן גילויי גזענות – כל אלה נדחקים הצידה לטובת סיפור מתגלגל של העלמת גופה שאם להיות עדינים, היה מחזיק סרט של 90 דקות אבל קורס תחת שבעה פרקים.
למעשה "סיפור אמיתי", שכתב אריק ניומן ("נרקוס"), ניחנה כמעט בכל המרכיבים הנכונים כדי להפוך לדרמה מוצלחת. צילום נהדר, דיאלוגים מצוינים ובעיקר המשחק הלא רע של הארט, בהתחשב בזה שזה התפקיד הדרמטי הראשון שלו. תוסיפו לזה משחק מעולה של סנייפס בתפקיד האח הנכלולי והלוזר שנאלץ להתמודד עם ההצלחה המסחררת של אחיו, להזדקק לחסדיו ועדיין לשמור על כבודו העצמי והברקות אמיתיות כמו בילי זיין ("טיטאניק") בתפקיד ארי, היווני שמפנה את הגופה הראשונה, שהיא רק הסיפתח לשלל הגופות שנערמות אחריה (תפקיד כל כך מוצלח שהייתי צופה בסדרה שלמה עם הטיפוס הזה לבדו), וקיבלתם פוטנציאל לא מבוטל לסדרת מתח. נשאר רק העניין הפעוט הזה של עלילה סבירה שטרם פוצח.
למעשה, אם כבר מדברים על הסבות מקומדיה לדרמה, "סיפור אמיתי" הייתה עשויה לתפקד כקומדיה מעולה אם רק הייתה קצת יותר מצחיקה. החסרונות שלה, כמו תפניות לא הגיוניות, חיפופים לא מתקבלים על הדעת (אומרים לך שהבחורה בחדר שלך מתה ואתה אפילו לא בודק?), קצוות עלילה שנזנחים (מה נסגר עם בילי – טאוני ניוסום המצוינת?) או הסוף המאוד צפוי שבטח ניחשתם ברבע השעה הראשונה של הפרק הראשון, היו נסלחים בהחלט אם היא היתה נכנעת ל-DNA הבסיסי ולניואנסים הקומיים שלה. הטיפוסים שמאכלסים אתה (ארי-זיין עצמו, שני האחים שלו, שמגלמים ג'ון אלס וכריס דיאמנטופולוס ושהמפגשים שלהם עם קרלטון-סנייפס פשוט מתחננים להפוך לקומדיה), העובדה שקיד הוא קומיקאי, כל אלה היו עשויים להפוך את "סיפור אמיתי" לקומדיית-אקשן על גופה שמישהו צריך לחפף. מהיכרותנו עם הכיסים העמוקים וסף הגירוי הנמוך של נטפליקס, אין שום סיבה שזה לא יקרה.
