משהו מוזר מתרחש בערך הוויקיפדיה של ירמי קפלן תחת קטגוריית הגיל. איכשהו השתרבב לשם המספר 60. כותרות מדורי הבידור מאשרות: המוזיקאי נכנס בספטמבר לעשור השביעי בחייו. בנג'מין באטן של הרוקנרול. "גם אחרי שאנשים יודעים בן כמה אני, הם יבואו אליי אחרי הופעה ויגידו שבדקו בוויקיפדיה והופתעו", הוא מודה. "אנשים שוכחים. אני מבין את זה, זה מלווה אותי מגיל 12, שאז נראיתי בן שמונה. בכיתה י"ב נראיתי בן 14, הייתי 1.63 מטר, הכי נמוך בשכבה, שחיף. בגיל 40 זה התחיל לעבוד לטובתי, נתנו לי 28. מגיל 50 זה מעורר דיון, במיוחד בגלל המצב הפיזי בהופעות. זה חזק ממני, מילדות אני אחד שקופץ ומתפתל ושובר עצמות, התנהגות כזו שלא ברור אם היא מתאימה לגילי".
אתה גם עובד בתחזוק המראה?
"כל הזמן בתחזוק. אוהב לשחות, עושה הליכות, עושה שכיבות שמיכה וכפיפות בטן ומתיחות ו־TRX. אני הולך לפיזיותרפיה. אחרי גיל 40 בכלל זה הולך ונהיה קשוח. אם אתה לא בכושר אתה קורע גיד. אני חייב להיות בכושר, לאכול לפני הופעה. לפני ההופעה אני לא מתמסטל, לא שותה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בניגוד לעבר?
"תמיד הייתי עולה לבמה סחי, אבל תוך כדי ההופעה הייתי שותה. לכל מקום שאני הולך בזמן ההופעה, מישהו שולח צ'ייסר. אתה יורד מהבמה וכבר שתית לפחות שלוש־ארבע מנות אלכוהול. ואז אנשים מתחילים להרים איתך כוסיות, ולמחרת בבוקר אתה מרגיש חרא, חצי בן אדם".
מה אתה אומר עכשיו כשמזמינים אותך לדרינק?
"שהפסקתי לשתות, ששתיתי מספיק. לפעמים אנשים מנדנדים, אבל אני לא מגיע למצבים של פעם. חוץ מזה יש לי רישיון לקנביס בגלל כאבים, אז אני מעדיף להתרכז בסוטול אחד שעושה לי טוב. מדי פעם אפשר לעשות סוף שבוע ולהתפרק, אבל ביומיום אני שומר על עצמי. היום יש לי, לצד שני בנים גדולים, גם ילד בן שש".
בגיל 54 שוב פגשת את שידת ההחתלה. זה דווקא יכול לעודד התקמטות.
"כן, זה חלק קשוח לכל הגברים. ברגע שלאישה נולדים ילדים היא שוכחת ממנו. הוא פחות מעניין לתקופה. לדעתי נשים צריכות לשים לב שהגבר מרגיש נעזב, ולתת לו תשומת לב. זה באמת מאוד קשה, אבל החוויה של ילד היא חד־פעמית. עדיף לחבק את זה, פחות להתלונן".
בסיבוב הראשון, עם אמן של שני בניך הבוגרים, היה את זה?
"היו יותר נקודות שבהן הרגשתי שקורים דברים שאני מפספס. היום אני ממליץ לאנשים בגילי ה־50 פלוס לעשות עוד ילד".
יעל, זוגתך בת ה־39 ואמא של מקס בן השש, יכולה לרצות עוד ילד. יש סיכוי שבעשור השביעי לחייך תחזור שוב למנשאים?
"יש סיכוי. אבל שמעי, למרות הרצון הטוב, יש דברים שהם לא לנצח. הבפנים הולך ונרקב. גם אם את האווירה והאנרגיות אתה מצליח לשמור, משהו בפנים כן מתבגר, פתאום נהיה בלט בגב".
ועדיין, אתה לא נבהל מהאפשרות.
"לא פוסל את זה על הסף".
מי שבשלושת העשורים האחרונים רקח להיטים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי, יפזז ב־25 למאי על במת רדינג 3 בתל־אביב במופעו 'ירמי עושה ירמי, מופע כל הלהיטים'. "אני אוהב שקהל שמגיע להופעה כותב לי בפייסבוק מה הוא היה רוצה לשמוע בהופעה, ואני מוכן לנסות לכוון. אני רוצה שאנשים ייפתחו לחומרים חדשים, אבל יש שירים מוכרים יותר שאיתם אני מזוהה".
זה סבבה מבחינתך?
"אני לא תמיד אוהב את זה. שונא נוסטלגיה".
היית רוצה לעשות הופעה בלי 'הדפוק הזה' ו'גלי'?
"לגמרי. השירים המוסתרים, שהם לא פחות טובים מהלהיטים".
כי הלהיטים יצאו מהחורים?
"כן, זה יוצא מהחורים, וגם זה גורם לאנשים להתייחס אליך דרך החור האחד הזה. יש מלא בחורות יותר צעירות, למשל, שמאז 'כמה את צודקת' פתאום נדבקו אליי".
בכל זאת כתבת שיר עם הפזמון 'כמה את יפה, כמה את צודקת'.
"נכון. והשיר 'כמה את צודקת' הוא מאוד אני בטקסט ובלחן, אבל בהחלט מתקדם לעומת האלבום הראשון שלי. ועדיין, כשאני שר שירים מהאלבום הראשון אני מבסוט מהטקסטים כי הנושאים אנושיים. תמיד רלוונטיים".
אביב גפן החזיר את הדיבור על סצנת הרוקנרול של שנות ה־90 ב'שנות הירח'. צפית?
"לא".
נו ירמי.
"לא צפיתי גם בטלוויזיה החינוכית כששיחקתי שם".
לא סיקרן אותך לראות איך הוא זוכר את ההתחלה שלו, וגם את שלך בין היתר? יש שם סצנה עם תערובת אסקוט.
"לא חייבים לראות הכל, לדעת הכל, לצפות בהכל".
היו תגובות של מוזיקאים, טובות ופחות, וגם על אי־הדיוקים.
"ברור שיש אי־דיוקים. לאביב יש את הפרספקטיבה של אביב, זה כל הקטע שלו, וזה כל החיים שלו. הוא טוב לעצמו. אני חושב שאביב עושה עבודה מעולה אצל אביב. אני לא הולך להופעות של אביב, כמו שהוא לא בא לראות את ההופעות שלי".
איך אתה יודע? אולי הוא ישב מאחור?
"הוא לא בא להופעות שלי לעשות ריגול".
לא כל יום נכתבת סדרה על תור הזהב ברוק הישראלי.
"אלה החוויות שלו ולא שלי. מה שמעניין זה איך אנשים מגיבים לזה אולי, וגם בזה אני לא מתעניין".
אוקיי, איך אתה חווית את התקופה ההיא?
"פרחתי בגיל מאוחר, רק בגיל 33 הוצאתי אלבום ראשון. רוב האנשים שניגנתי איתם היו צעירים ממני בעשור. אני הייתי בן 28 והם 18. מאז אני חי במישורים לא ברורים. מה קבוצת השווים שלי? מה אני מוצא במשותף עם הילדים האלה? בשנות ה־90 ניסיתי למצוא את מקומי בתוך חבורה מוכשרת של יוצרים. ובישראל אנשים הם נורא עם מצמוצי עיניים. באים למועדונים וחצי מהקהל זה מוזיקאים ששואלים 'למה הבן אדם שעומד על הבמה עומד עליה ולא אני?'"
הרגשת שהייתה חמיצות?
"לא חמיצות. היו חבורות וקליקות וקבוצות ומי מנגן עם מי. כל אחד רצה להצליח קודם. אני הרגשתי חיצוני".
היו פזילות לצדדים? קנאה באמנים מסביב?
"תמיד יש קנאה. אמנים זה ים קנאה וים אגו. עם השנים למדתי להכיל את האגו של עצמי, את כל הדברים שקשורים בקנאה ואת ההצלחות של אחרים. לפני רגע היית במצב מסוים ואז פתאום יש גל חדש, והגל שלך נחשב ל'אלה של פעם', יש אנשים חדשים שעושים מוזיקה מגניבה".
יש שיר מהניינטיז שהיום, בעידן המי־טו, אתה כבר פחות מרגיש בנוח לשיר?
"השיר 'לשקר ולשכוח, לזיין ולברוח'. היום אני לא יודע איך אנשים יתייחסו אליו ומי תיעלב ממנו. השיר נכתב בסביבה חברתית אחרת, התכתב עם חוויות אישיות שלי שייתכן והיום פחות נכון לשיר בקול רם. התרבות בישראל, שיצאה מהצבא, קשוחה כלפי נשים, מצ'ואיסטית. ואז באה מי־טו ובנים עוד לא הבינו מה נוח או לא נוח לנשים. יש עוד דרך לעבור עד שדברים יקבלו צורה, אנחנו בוודאי לא שם, אבל יצאנו לדרך. טוב שאנשים משנים את ההתנהגויות שלהם. אני חושב שהחברה לא יודעת איך להתעסק עם זה, ולפעמים עושים משפטי שדה, אבל אי־אפשר בלי ההקצנה לצד השני, בלי זה שום דבר לא יזוז".
4 צפייה בגלריה
''יש לי בת זוג פצצה. אני לא מחפש שום דבר''. ירמי קפלן ובת זוגו יעל
(צילום: ענת מוסברג)
זה שינה גם את היחסים בין זמר מפורסם למעריצותיו?
"שמעי, אני לא במקום הזה. אני אחרי נישואים ויש לי בת זוג פצצה, והיא עוד צעירה ממני ב־20 שנים. אני לא מחפש שום דבר. אני מזמן מתרחק משטויות שיכולות להכניס אותך לשטויות. כשאתה מאוד צעיר ולא נשוי יש בזה משהו שמפוצץ באדרנלין. היו לי יחסים שטחיים, אבל אני בן אדם שמחפש זוגיות וחיבור. גם כשחיפשתי מה שנקרא סטוצים".
לא חסרים אנשים מפורסמים שהתבלבלו.
"אנשים שנמצאים במקום של הפרסום, ההצלחה, הכסף, הכוח, הכבוד - זה מושך, גם נערות ונערים שלא יודעים מה הם מחפשים. חשוב שהמצליחים יעצרו וייקחו פוס. נורא קל להתחרע, יש בחורות אטרקטיביות שעושות עיניים. צריך לעצור ולחשוב מה הולך לקרות מחרתיים כשהבחורה הזאת תצלצל ותשאל 'מה קורה איתנו?' הרבה פעמים משתמשים ושמים בצד. לפעמים זורקים בצורה נעימה, או כמו שבפרשת 'משחקי חברה' העבירו בחורה מאדם לאדם. זה להתייחס לבחורה כאילו היא שק שעשועים שאתה יכול להכניס את היד, לערבב ולתת לבא בתור. שיידעו גם הפוגע וגם הנפגעות - עוד חמש או שמונה שנים תסתכלו על זה בעין אחרת לגמרי ותתחרטו. אתם פוגעים בהיתכנות האושר של בן אדם אחר".
והוא יודע איך זה מרגיש להיות בצד השני. לפני ארבע שנים חשף שבגיל 24 עבר ניסיון אונס אלים. זה קרה בלוס־אנג'לס, התוקף היה חבר קרוב, וקפלן לא רוצה לחשוב מה היה קורה בלילה ההוא אילולא קפץ מהחלון. "חייתי אצלו בבית לתקופה", הוא משחזר, "הוא הזמין את בן הזוג שלו הביתה, ואמר לי באיזשהו שלב, 'אנחנו הולכים לחדר השני'. אולי הם רצו לבדוק איך אגיב, ואני נשארתי בסלון והתעסקתי בדברים שלי. כשהוא יצא מהחדר הוא אמר, 'וואו, לא הלכת, מעניין'. אחרי זה הייתה סיטואציה אחרת שאני ישן אצלו והוא יוצא מחדר השינה בעירום ומתחיל להגיד 'בוא אליי'. הוא מעיר אותי לתוך חלום בלהות שבסופו הוא הרביץ לי כי התחלתי להתווכח, אמר לי, 'למה אתה נמצא פה עכשיו אם אתה לא רוצה שאני אזיין אותך'. כשהוא שלף סכין ברחתי מהחלון למרפסת. אחר כך כל כולי הייתי שטפי דם בחזה".
מפחיד.
"כן. זה היה מצב של fight or flight. לא היה סיכוי להילחם כי הוא חזק, מבוגר וגדול ממני, ובחור מסוכן. חצי קרימינל. אני יכול להגיד שאני מבין מה זה להיות קורבן. תמיד כשנשים אומרות לגברים 'אתה לא יודע מה זה להיות מותקף', אז אני חש עצמי שעברתי סיטואציה שאני יודע מה זה להיות מותקף וקורבן. אני גם יודע מה זה להיות מוחפץ".
תסביר.
"הייתי בסיטואציות שבהן מעריצות חושבות שבגלל שהן אוהבות אותי מותר לתפוס אותי, לחפון אותי, או אפילו לגעת לי בשיער כשהלכתי ברחוב".
היית הולך ברחוב ונשים העבירו לך יד בשיער?
"כשיצא 'כבר עכשיו' זה התחיל. בכל בית הכירו אותי, כי היה קליפ חמוד שליווה את 'הפוך'. הייתי בחור חמוד שיושב עם התלתלים החמודים והגיטרה עם השיר המקסים הזה, שהיה להיט ושיר השנה בגלי צה"ל באותה שנה, ופתאום ברחוב אני מגלה שזה הופך אותי לחפץ. נשים מדברות איתי, ותוך כדי שמות את היד בשיער שלי ואומרות 'יא־אללה, איזה תלתלים'. הקטע המחמיא לא מאפשר לך להגיד 'עופו מפה'. רציתי שיבואו להופעות, אז זה קשה. כל זה קורה לי כשאני בן 36 והן בנות 18 או 16. הן לא יודעת שאני 36, הן מתייחסות אליי כאילו אני בן 24".
אתה מרגיש מצליח?
"אני נחשב יחסית בן אדם שמצליח כי אני חי ומתקיים מהמוזיקה שלי. אני נמצא ופועל בשטח 25־30 שנה, אז הצלחתי במשהו. יש יותר מצליחים ממני. בשביל להצליח יותר אני צריך להיות בטלוויזיה, נגיד, אבל אני לא רוצה".
למה?
"לא מעוניין שיעקבו אחרי 24/7, לא מעוניין לשפוט, כי אם היו שופטים אותי לא הייתי מתקבל ולא הייתי מצליח. בכל פעם שמבקשים ממני להשתתף בתוכניות אני מגיע בדרישות מופרזות, סכום שלא חשבו עליו. אם אעשה את זה, לבושתי, זה חייב להיות בשביל קופה. אני בן 60, יש לי משפחה, יש לי פרנסה, אם זה יועיל למשפחה שלי, אני אהיה בנטייה להצטרף למעגל המושחת".
אז אם יום אחד יצטרף לריאליטי שירה שופט בשם ירמי קפלן…
"דעו שמכרתי את נשמתי, בהרבה כסף".
פורסם לראשונה: 08:06, 06.05.22
