תופעה חדשה בהופעות ברחבי הארץ - זריקת חפצים לעבר הבמה בזמן הופעה של אמן. לאגם בוחבוט זה קרה למשל ממש לאחרונה בעכו. היא נאלצה לעצור את ההופעה ודרשה מהמשליכים להפסיק. "אני לא יודעת מאיפה זה בא", היא מסבירה בריאיון ל-ynet , "מצד אחד זה טרנד שהולך בטיקטוק, מצד שני אולי ככה הנוער והילדים של היום מביעים התלהבות. אני לא יודעת לאן לקחת את זה".
מה היה מבחינתך רגע קשה בתופעה הזאת מבחינתך?
"זרקו בקבוקים מלאים לבמה ופגעו ברקדנים שלי, זרקו גם כדורי טניס. אני לא רוצה לאכזב את הקהל ולרדת מהבמה, כי בסוף מי שעושה את זה הם שניים-שלושה ילדים. אבל יש עוד הרבה אנשים שבאו לשמוע את ההופעה שלי אז אני באמת לא רוצה לאכזב את כל מי שבא בגלל ילדים בודדים. לא הייתה לי הופעה אחת בתקופה האחרונה שלא זרקו דברים לבמה, ואלה דברים שקורים גם אצל הרבה אמנים אחרים, זה ממש טרנד. ילדים לא מבינים עד כמה זה מסוכן, הם עושים את זה בשביל לצלם לטיקטוק ולעלות. אני באמת מתפללת שהטרנד הזה יחלוף. אני מופיעה לפעמים שלוש וחמש פעמים ביום ונותנת את הלב והנשמה, ואז כשמגיע דבר כזה זה מוריד את האנרגיה של כל ההופעה ואני מחפשת מי עשה את זה. מעבר לעובדה שזה מזלזל באמן, זה גם מסוכן. באמת".
עוד במדור טלוויזיה:
בוחבוט כבר בת 18 וחצי, אבל היא נכנסה לתודעה כשהייתה רק בת שמונה כשהשתתפה בתוכנית "בית ספר למוזיקה". "דובשנייה", הלהיט התורן בו היא מתארחת לצדם של שחר סאול ונורוז חורך את תחנות הרדיו, ועל המסך היא מככבת בסדרה "העיר הטובה" שמשודרת ב-HOT, שם היא מגלמת את נידור, נערה עם ממעמד סוציולוגי נמוך שלומדת בכיתה עם נערים אחרים בסיכון. אחת הסצנות הקשות בסדרה - היא זו בה דמותה עוברת אונס, כשאולצה לקיים יחסי מין עם שלושה גברים ללא הסכמתה. הבמאי והיוצר אלירן אליה, החליט שלא להראות את האונס עצמו, אלא לרמוז אודותיו בזמן שהגברים נכנסים לחדר בזה אחר זה. זו למעשה הסצנה הקשה ביותר של בוחבוט - והיא כלל לא נמצאת בה.
"כששמעתי בפעם הראשונה על הסיפור של הדמות והסצנה הקשה שהיא הולכת לעבור, אמרתי לאלירן שאני רוצה לשבת על זה ולהחזיר לו תשובה. בכל התהליך הזה הבנתי שיש לי זכות ענקית לשחק דמות מאוד מאתגרת, שרחוקה ממני שנות אור, וראיתי בזה זכות מטורפת. למעשה, הסצנה הזאת הייתה הראשונה שלי לסדרה, זה עזר לי להתמסר".
איך את מסבירה את ההחלטה של היוצר שלא להראות אותך בסצנה הקשה הזאת?
"אני לא יודעת להסביר לך, הסצנה שלנו הייתה מאוד לא חשופה מבחינת מה שהצופה ראה. הסצנה של עוז זהבי לדוגמא בטיפולי ההמרה שעבר הייתה מאוד חשופה, והיא מראה לנו את החוויה שלו מבפנים. בעין ה-Me Too אנחנו מאוד מודעים למקרים מזעזעים כמו אונס והטרדות מיניות, ולא היה צריך להראות את האקט עצמו כדי להבין כמה זה נורא. כשאתה רואה שלושה גברים עירומים שנכנסים ויוצאים מהחדר - זה מספיק נורא גם בלי להראות את האקט".
לקחת את הסיפור של הדמות איתך הביתה?
"העבודה על הדמות שלי הייתה מאוד ארוכה, שלושה-ארבעה חודשים לפני הצילומים. היו לנו סדנאות עם מגי אזרזר שהדריכה אותנו ועבדתי איתה גם באופן אישי. אני יכולה להעיד על עצמי שאני יכולה להיות מאוד טוטאלית בעבודה שלי, אבל ברגע שאני מורידה את הבגדים של הדמות ויודעת שעכשיו אני אגם, אני לא לוקחת את זה איתי הביתה. מה שאני כן לוקחת - את זה שהייתי מאוד גאה בעצמי שהצלחתי להצטלם לסצנות קשות".
אי אפשר שלא להתייחס לזה שלא למדת משחק. יש שיח לאחרונה סביב זמרים, כוכבי רשת ונוספים שמשחקים בסדרות ובסרטים, בעוד שסטודנטים למשחק למשל, מקבלים פחות הזדמנויות. מה עמדתך בנושא?
"אני יכולה להבין מאיפה הביקורת נובעת על כך שמלהקים אנשים שלא למדו משחק. אבל תשמע, אבל כמו שאמרתי לך, לתפקיד הזה התכוננתי ארבעה חודשים ועשיתי סדנאות ושיעורי משחק. אני כל הזמן מנסה להתפתח בעניין הזה, אני לא חושבת שכל מי שרוצה ללכת ללמוד משחק חייב לעשות את זה במשך שלוש שנים. זה טיפה מיושן. אני אישית לא יכולה לעצור את החיים שלי וללמוד משחק שלוש שנים. עברתי שלושה אודישנים כדי לקבל את התפקיד הזה, עבדתי עליו מאוד קשה, לא בוחרים אותך לפי כמות העוקבים באינסטגרם".
יש טענה שדווקא כן בוחרים לפי כמות עוקבים.
"אז בעיר הטובה אני יכולה להגיד שבטח שלא בחרו בי בגלל כמות עוקבים באינסטגרם. מגיל 11 אני עושה אודישנים, ארבע שנים קיבלתי רק 'לא'. עשיתי המון אודישנים למרות שכולם אומרים שאני מקבלת תפקידים בגלל שאני אגם בוחבוט. זה ממש לא נכון. אני עובדת מאוד קשה על הדבר הזה. כשאני עושה אודישן אני מרגישה שזכוכית המגדלת עלי גדולה יותר. עד שאני מקבלת תפקיד יוצאת לי הנשמה. אני על משחק אני הרבה יותר קשה ממוזיקה, ועדיין אני יודעת שיש לי עוד הרבה מה לשפר במשחק".
יש לך קווים אדומים במשחק?
"סצנות סקס וסצנות בעירום זה משהו שלא בא בחשבון. אלה הערכים שלי ואני דוגלת בזה שאני יכולה לעשות תפקידים גם בלי זה. אביב אלוש עשה תפקידים מיניים ועכשיו הוא לא עושה".
מבחינתך זה קשור לדת?
"לא. אני כן מאוד מאמינה, אני כן יודעת שיש מישהו ששומר עלי למעלה, אבל זה קשור יותר ל'אני' הפנימי שלי".
"חשבו שאני אפיזודה חולפת"
לפני מספר חודשים, בוחבוט סיימה את תפקידה בתיאטרון הבימה שם שיחקה במחזמר "מאמא מיה". "זה ממש עצוב", היא אומרת, "הבימה היה לי לבית במשך שלוש שנים".
אז למה זה נגמר?
"אני שונאת להגיד את זה אבל זו האמת, אילוצי לוח זמנים. עכשיו יש הרבה הופעות ואני גם בצבא, עכשיו גם פסטיגל, ויש גם עבודה על אלבום אז נאלצתי לוותר על זה. זו תקופה שנשארת בליבי. למדתי המון על עצמי".
מה למדת על עצמך בתקופה הזו?
"זה מחזמר של שעתיים וחצי. לשיר עם תזמורת ענקית בתור ילדה בת 16, זה היה לי מטורף. תחשוב, הייתי ילדה בת 15 שלא יודעת מה זה תיאטרון, ולא שיחקתי עד אז בהצגה שלא הייתה הצגת ילדים, ואני צריכה לשיר ליד מיקי קם ואורנה דץ".
איפה את רואה את עצמך בעוד חמש או עשר שנים?
"אני רוצה להוכיח לכולם שאני קודם כל זמרת, ושאני פה כדי להשאיר משהו במוזיקה הישראלית. שבנות שמסתכלות עלי יגידו שהן רוצות לעשות את הדרך שאני עשיתי".
את מרגישה שאת עדיין צריכה להוכיח את עצמך?
"הטילו בי ספק וחשבו שאני אפיזודה חולפת, הוכחתי שאני יודעת להמציא את עצמי מחדש. זה לא פשוט להיות זמרת מגיל שמונה, להוציא שירים ולשנות את התדמית שיש לאנשים עליך. לשנות לאנשים את הסטיגמה שאני ילדה בת שמונה ששרה 'יא מאמא' (שירם של שמעון בוסקילה והפרויקט של עידן רייכל, ר"ב) ב'בית ספר למוזיקה'. אני כבר לא ילדה קטנה. אני יכולה להצטלם בבגד ים ואני יכולה לשיר גם פופ וגם מזרחית. זה הצליח לי.
"בגיל 16 וחצי הרגשתי שאני צריכה לשנות משהו, שאני לא מוצאת שירים שאני אוהבת. שאני חייבת לעשות משהו שישנה את התשוקה שלי למוזיקה. הרבה מהחשיבה שלי אז היא לא מה שאני היום ולמדתי בשנתיים האחרונות הרבה על מוזיקה. לדעת לשיר זה מהמם, אבל צריך לדעת את העבודה מאחורי הקלעים ולשבור את הראש על מילה אחת אפילו. זה ממש להיות שותפה לכל היצירה, להיות שותפה בהכול. היו פעמים שלא ידעתי דברים ולא התביישתי לשאול. הייתי מבקשת שיסבירו. זה הכי לגיטימי בעולם לשאול שאלות. ממש לא התביישתי לבקש עזרה ולהתעניין אם הייתי יושבת באולפן ולא מבינה משהו, הייתי שואלת את המפיק. זו לא בושה".
מה רגע השיא בקריירה שלך עד היום?
"לחמם את מארון 5 בפארק הירקון, אני לא יכולה להסביר בכלל. ירדתי מהבמה ופתאום היה שקט, אמרתי, 'בואנה איפה הייתי עכשיו?' הופעתי 25 דקות והרגשתי כאילו שזה היה חמש שניות. זאת הרגשה שאתה לא יודע להסביר במילים. אני רואה רק ראשים ואתה מרגיש שאתה מופיע לעצמך. אתה מנותק מהסיטואציה. זאת הייתה חוויה מטורפת".
זה עשה לך תיאבון?
"להופעה כזאת גדולה? לא יודעת. עשיתי מופע השקה ברדינג3 וזה עשה לי יותר תיאבון. אני אוהבת לראות את הקהל ואת הפרצופים. ברור שזה חלום וזה מטורף, אבל עכשיו, נכון לתקופה אני אעדיף משהו פחות גרנדיוזי. לדבר כזה צריך להגיע מאוד מוכנים, ושלשירים שלך יש ביסוס".
נועה קירל ועדן חסון פתחו את פארק הירקון. הם מוכנים לדעתך?
"לגבי עדן - אני מאוד אוהבת את השירים שלו וחושבת שזה לגמרי מוצדק. לגבי נועה - אני לא חושבת שיש בסיס יותר חזק מהבסיס שלה ואני סומכת עליה שהיא תעשה שואו מטורף ושהיא לא תאכזב. אני חושבת שזה שלב בקריירה שהיא הרגישה שצריך להגיע, ואם זה מרגיש לה נכון אז זה נכון".